הקיץ של הרמיוני- חלק ג'

dorin266

New member
הקיץ של הרמיוני- חלק ג'

כמה נקודות על החלק השלישי: 1) החלק ה-3 של הפיק הוא בדירוג pg-13, אני חוזרת, PG-13. 2) בגלל כל התגובות שקיבלתי בכל הפורומים שביקשו שם את הקישורים לפרקים קודמים, אז בכל פרק חדש שאפרסם אני יצרף גם את הפרקים הקודמים להודעה. טוב, זה הכל לבינתיים, ואני מקווה שתיהנו, ושוב, תודה על התמיכה והעזרה.\
 

dorin266

New member
בהודעות....

חלק ג': לא, אתה לא מבין?, קצת קשה יהיה לילדה בת 16 לגלות יום אחד בהיר שאמה האמיתית היא בעצם מכשפה בשם מינרווה מקונגל ואביה הוא אחד מאוכלי המוות הכי ידועים באנגליה- אלכס קולטי, איך אתה חושב שלילדה בת 16 קל לקבל את העובדה שאביה לא רצה אותה, איך היא אמורה להבין שהוא השאיר אותה לאימה- לנערה המבולבלת והתמימה שלא ידעה מה לעשות איתה?זה קצת קשה לגלות שזרקו אותך לרחוב אתה יודע..." כעת הרמיוני נהפכה לכחולה, כל גופה רעד והיא נרגישה שהיא על סף עילפון. הארי מיהר להושיט לה את הכוס, ואחרי ששתתה קצת החלה לדבר: "מקונגל?!, לא, לא יכול להיות, לא יכול להיות שאני הבת של....מקונגל!" . כעת רון החל לדבר: "הרמיוני, את חייבת להבין...א...", "לא!אני לא חייבת להבין! אני לא חייבת לעשות שום דבר! די! די! נמאס לי שאתם אומרים לי מה לעשות ומה אני חייבת!, די!" הרמיוני קטעה בגסות את דברו של רון. "אבל הרמיוני! את לא מב.....",אמר רון. "לא!!!אני מבינה!אני מבינה הכול...אני יודעת מה אתם מנסים לעשות! ותדעו לכם שזה לא יעבוד לכם! אתם לא תשברו אותי! גם עכשיו שגיליתי שאני מאומצת אני לא יקשיב לכם! אני לא יירגע!" הרמיוני הפסיקה את דבריו של רון שוב ויצאה מהחדר בסערה ובבכי. "מה נעשה עכשיו?" אמר הארי (הוא ורון נראו נראו מאוד נסערים), "לא יודע הארי, אני ממש לא יודע, צריך פשוט לתת לה זמן להתרגל לרעיון, תאר לך שאתה הייתי מגלה יום אחד בהיר שאתה מאומץ ואביך האמיתי הוא אוכל מוות, שלא נדבר על זה שאימה היא מורה בבית ספרה..", הארי תקע ברון מבט נעלב ורון מיהר להשיב: "אה...אמ..סליחה..לא התכוונתי שזה ישמע כך..". "הרמיוני! הרמיוני!, תפתחי את הדלת" רון צעק להרמיוני בעודו דופק על הדלת בגסות. "לא! עזוב אותי! אני רוצה לישון!". הארי ורון הסתכלו זה על זה בפרצופים מופתעים, עד שהארי צעק: "לישון?! הרמיוני! עכשיו 6:00 בערב!". " לא איכפת לי! "אמרה הרמיוני, "אני רוצה לישון!" חזרה. רון הסתכל על הדלת במבט מיואש והוא והארי ירדו לארוחת הערב. "רון! הארי!, בוקר טוב, בואו, תשבו, אני וגברת וויזלי הכנו ארוחת בוקר נהדרת!. "הרמיוני, את בסדר?" שאל רון. "בטח שאני בסדר! אני יותר מבסדר, אני במצב מצוין!, אפילו יותר ממצוין, אני במצב נה....". "הרמיוני, הרמיוני....אני חושב שהבנו את הנקודה..." אמר הארי והוא ורון ישבו לאכול. הארי, רון, והרמיוני ישבו על הדשא בגינתם של משפחת וויזלי, מזג האוויר היה חמים, והשמש זרחה וחיממה את כולם. "איזה יום יפה היום? לא רון?", אמרה הרמיוני. "הארי ורון הסתכלו זה על זה בתמיהה עד שהארי אמר: "הרמיוני, את בטוחה שאת בסדר, את יודעת, את מתנהגת קצת..אמ..מוזר היום, במיוחד אחרי מה ש...אמ...קרה אתמול". הרמיוני בהתה בהארי במבט נעלב לכמה שניות, עד שאמרה: "אני לא מאמינה עליך הארי, אני פשוט לא מאמינה, אתה אמור להיות פה, לתמוך בי ולעזור לי להתגבר על כל הדבר הזה, ובמקום לעשות את זה אתה מזכיר לי את זה כל פעם מחדש!,". "אבל הרמיוני, אני..." אמר הארי בקול תמים, "אתה מה הארי?אתה מה? רק ניסית לעזור, רק רצית לגרום לי להרגיש יותר טוב?, אז נחש מה, זה לא עובד" אמרה הרמיוני ורצה לחדרה במבט נעלב ובפרצוף בוכה. "כל הכבוד הארי, ממש כל הכבוד" אמר רון ומיהר לרוץ אחרי הרמיוני לכיוון הבית. "הרמיוני! הרמיוני! תפתחי את הדלת! בבקשה! זה רון! הרמיוני!". "מה?!" אמרה הרמיוני אחרי שפתחה את הדלת לרון (שכמעט נפל לתוך החדר בגלל שנשען על הדלת). "רק...רציתי...לדבר...איתך" אמר רון בקול מתנשף (כנראה מהריצה) ונכנס לחדר בשקט. "תראי, הרמיוני, אני מאוד מצטער על מה שקרה אתמול, אני לא ידעתי שהם יגידו את זה, באמת שלא, אני והארי לא העלינו בדעתנו שתיפול עליך פצצה כזו פתאום" אמר רון. "הו רון, אני יודעת שלא ידעת, ואני לא מאשימה אותך בכלום, אני פשוט כל כך....פגועה ו...מרגישה בודדה....תחשבו שאני סמכתי עליהם, לא חשבתי שהם מסתירים ממני משהו, חשבתי שאנחנו משפחה פתוחה, ושאם אני מספרת להם הכול אז הם גם יעשו את אותו הדבר, פתאום זה כל כך....הו רון" הרמיוני הניחה את ראשה על כתפו של רון ובכתה עליו, בעוד רון המבוהל הביא טישו מהשידה בחדר ומנגב את דמעותיה. "אוי, סליחה, אני מצטערת..אני לא יודעת מה קורה לי" אמרה הרמיוני בקול בוכה בעודה מנגבת את דמעותיה בשרוול חולצתה. "פשוט כל הדבר הזה בא לי כל כך בהפתעה, אני ממש לא יודעת מה לעשות" אמרה שוב. "זה בסדר" אמר רון, "אני מבין" אמר והניח את ראשה על כתפו בעודו מלטף בעדינות את שערה. הרמיוני הסתכלה עליו מלמטה בעיניים נוצצות מדמעות, אמרה לו תודה ונישקה אותו קלות על שפתיו. רון המבוהל והמוקסם הסתכל לתוך עיניה של הרמיוני, והם התנשקו נשיקה חמה ורכה, שבאה מתוך אהבה אמיתית. "רון, תראה, אסור לך לספר את זה לאף אחד, במיוחד לא להארי" אמרה הרמיוני בזמן שישבו על המיטה בחדרה. "כן, אני מבין" אמר רון, "הארי לא כל כך ישמח לגלות שאנחנו חברים, אני לא יודע בדיוק למה, אבל לא נראה לי שהוא ימות על הרעיון" המשיך. "הארי, שלום, תראה, אני ממש מצטערת על היום בצהריים, אני לא יודעת מה קרה לי, אני פשוט הייתי עצבנית מ.." הרמיוני ראתה בזוית עינה את גברת וויזלי מקשיבה, "ממה שגלינו אתמול" אמרה בהבטחה לעצמה שפעם הבאה תיזהר יותר במילותיה ליד הוריו של רון. הארי, רון והרמיוני ישבו בקצה שולחן ארוחת הערב באותו יום, שיוכלו לדבר על מה שקרה בלי שאף אחד ישמע. "אז...רון, ביקשת מפרד וג'ורג' לא לספר לאף אחד על מה ששמענו על המעתיקול?" שאלה הרמיוני לאחר שהארי ביקש ממנה סליחה על מה שקרה בצהריים. "כן, אל תדאגו, הכול מסודר" אמר רון בקול מעט חשאי. "טוב, תראו, חשבתי על מה ששמענו, והחלטתי שאני רוצה לברר יותר פרטים על אבי, לכן...רון, אני צריכה את עזרתך פה, אם תוכל לבקש מאביך שייתן לנו להתלוות איתו למשרד הקסמים מחר בדרכו לעבודה?" שאלה הרמיוני. "כן, כן אני חושב שאני יוכל, אבל...למה?" אמר רון. "טוב, שמעתי שבמשרד הקסמים יש מקום בו אפשר לברר פרטים על קוסמים או מכשפות, וכתובת האדם ומשפחתו, הם חלק מפרטים אלו". הארי ורון הסתכלו על הרמיוני במבט מעט מופתע עד שהארי אמר: "את יודעת מה הרמיוני?, אני חושב שזה רעיון נהדר", "כן, אתה צודק, זה באמת רעיון טוב" אמר רון ושלושתם צחקו צחוק מאושר. רק ג'ני, שהאזינה לשיחתם, לא צחקה כלל.
 

dorin266

New member
המשך לבהודעות...

"שם ופרטים?" ביקש הקול התא הטלפון המוביל למשרד הקסמים. "ארתור וויזלי, המחלקה לשימוש ברעה בחפצי מוגלגים, והארי פוטר, רון וויזלי, והרמיוני גריינג'ר, אורחים. הארי, הרמיוני ורון נפרדו לשלום ממר וויזלי אחרי שהפקידו את שרביטיהם וקיבלו תגים. שלושתם נכנסו למעלית עם כמה אנשים מאוד משונים (ביניהם אדם קירח עם זקן ארוך וגס שהחזיק כלוב ובו יצור מוזר שנראה כמו הכלאה של עורב וחתול). שלושתם יצאו בקומה 4 ופנו לעבר מסדרון צר על שהגיעו למכשיר שנמצא על הקיר השמאלי במסדרון (שדומה במקצת לכספומט של ימינו) עליו היה כתוב באותיות גדולות מאגר קוסמים ומכשפות. הרמיוני הקלידה במקלדת הקטנה שהייתי ממוקמת מתחת למסך הגדול של מכשיר את השם אלכס קולטי ובהתה בסבלנות המסך. על המסך הופיעה תמונה של גבר נאה, בערך בשנות ה-40 לחייו, בעל שיער חום כהה ומתולתל (מה שגרם להרמיוני להבין כיצד קיבלה את צורת שיערה המקורזל אם צבע שיערה של אימה המאמצת היה בכלל שחור) ועיניים חומות וגדולות. קול נשי רך (דומה במקצת לקול שהיה במעלית) החל לדבר: אלכס קולטי. שם פרטי- אלכס. שם משפחה- קולטי. מצב משפחתי- רווק. גיל- 45. שרביט- שרביט בעל שערות מפרוות ההיפוגרף השוקל 70 גרם. יכולת התעתקות- קיימת. יכולת לדבר לחששנית- לא קיימת. כתובת- לא ידועה. מקצוע- אוכל מוות. פרטים נוספים- אלכס קולטי הינו אחד מנאמניו הכי מסוכנים של זה שאין לנקוב בשמו, משרד הקסמים נמצא בחיפושים אחריו כבר יותר מ-3 שנים.
 

poohandme

New member
אממ...../images/Emo85.gif../images/Emo15.gif../images/Emo139.gif

ממש אהבתי! את הפרק הזה ואת הקודמים! אבל...(תמיד יש אבל): "אני לא יירגע"
צריך להיות "אני לא ארגע ויש רגעים שאת עוברת מיום ליום וזה לא מובן.. לדוגמה: "הרמיוני, הרמיוני....אני חושב שהבנו את הנקודה..." אמר הארי והוא ורון ישבו לאכול. הארי, רון, והרמיוני ישבו על הדשא בגינתם של משפחת וויזלי, מזג האוויר היה חמים, והשמש זרחה וחיממה את כולם. נראה לי שצריך להיות רווח בין שני האירועים. ופה אני התלבלבתי לגמרי: רון הסתכל על הדלת במבט מיואש והוא והארי ירדו לארוחת הערב. "רון! הארי!, בוקר טוב, בואו, תשבו, אני וגברת וויזלי הכנו ארוחת בוקר נהדרת!. אני פשוט לא הבנתי איך הם ירדו לארוחת ערב ואומרים להם בוקר טוב... ואז קלטתי(אם קלטתי נכון) שמדובר על יום אחר... אבל חוצמזה זה פיק ממש יפה! ואת מעלה את הפרקים במהירות ואז אני לא צכה לקרוא את הקודמים עוד פעם ועוד פעם!!!
 

dorin266

New member
חחח תודה רבה....

לך היה הכי קצת הערות ודיברתי על זה עם הבטאית שלי (הראשונה- יש לי שניים עכשיו) והיא גם אמרה את זה וסידרתי את זהה...עכשיו שיש לי בטאיות אני מבטיחה שלא יהיהו יותר שגיאות....
 
למעלה