הקושי בלהיות אמאבא....

woman228

New member
הקושי בלהיות אמאבא....

אתמול הייתי בשיחה עם פסיכולוגית ביה"ס, היכן שבני התחיל את כיתה א'. הוא התחיל את כיתה א' עם רגל שמאל... בערב ראש השנה, הוא "פיספס" שתן בכיתה ומאז חייו החברתיים הולכים ומדרדרים, הילדים יורדים עליו, מציקים לו, קוראים לו בכינויי גנאי וכדי להחמיר את המצב, מהלחץ, הוא ממשיך ל"פספס" כל יום... אחר הצהריים הוא לא יוצא לשחק בלעדיי. אני ממש לא יודעת איך לגרום לו לחזור להיות מאושר. אני ערה לעצב על פניו ולקושי שלו... הפסיכולוגית המליצה על טיפול...מה שמצריך השקעה כספית (שאין לי מאיפה) והשקעת שעות...הקושי בלהיות אמאבא בימים אלו, הוא ממש מעבר ליכולתי. בשיחה איתה היא ניסתה לבדוק איפה אני כאמא, לא בסדר...האם אני מחבקת אותו, מנשקת אותו, נותנת לו מסגרת יציבה.... הרגשתי פשוט חרא.... ואבא שלו, לא יכול לצאת מהעבודה , אז הכל נפל עלי. אין לי כוחות לטפל בהכל לבד...בקטן- עם הקשיים החדשים, בגדולה, עם גיל ההתבגרות, במנהלת הבנק הלוחצת, בבית....אפילו מהרגעים עבורי, אני לא מצליחה להנות כי הראש עסוק באיך לפתור הכל ולהשאר שלמה.... מייחלת לימים שקטים....
 

m i c h a l i

New member
אישה ../images/Emo24.gif

קודם כל חיבוק אחד כזה שיחזיר לך את הכוחות להתמודד עם מה שעובר עליך וכך תוכלי לעזור לבנך להתמודד עם מה שעובר עליו. לדעתי יש מקום להתערבות של יועצת ו/או פסיכולוגית. עד כמה שידוע לי יש גם שרותים כאלה שניתנים בעלות סימלית למעוטי יכולת. נסי לברר האם יש יועצת בבי"ס ואפשר לנסות לדבר גם עם המורה. אולי כדאי להסביר לה מה עובר על בנך והיא תוכל להרגיע מעט את הרוחות סביבו. הקושי בלהיות אמאבא או אבאמא קיים אצל רובנו אם לא אצל כולנו. נסי לעבור יום אחר יום ולא להסתכל על כל הבעיות יחד. אם הייתי חושבת על כל הדברים הלא טובים שקורים בסיטואציה שבה אני מגדלת את בתי לבדי וודאי הייתי מתמוטטת נפשית וגם פיזית. נסי לחשוב בשקט עם עצמך מה את יכולה לעשות למענו... למענך... למען שיפור המצב הקיים... אבל כל פעם קצת
 

אiסי

New member
ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo24.gif

ועד
לחיזוק ועידוד מצטרפת לאיחולייך לימים של שקט בתקווה שהסערה הפרטית שלך תחלוף בקרוב
 
woman228

woman228 יקרה!! מצטערת לשמוע כמה קשה לבנך וגם לך כאם . הוא עובר עכשיו משבר ולא קל לו. הוא זקוק לכל התמיכה וליווי ההאפשרי:ראשית מהמורה שלו , היא דמות דומינטית וחשובה מאוד ותפקידה הוא לעזור לבנך בכל דרך, גם ובמיוחד מול חברי הכיתה!! הוא זקוק לתמיכה, לקבלה , ולהכלה ללא תנאי ממך ומאבא שלו. לגבייך אני מבינה שהפסיכולוגית הצליחה, להגביר את רגשות האשם שבודאי כבר קיימים אצלך על עצם הפרידה והגירושים. עצם הפרידה והגרושין הם קשים ומשברים עבור הבן. ככל שגיל הילד הוא צעיר יותר כך המצוקה שלו נראת וגלויה יותר : בגיל של בנך הילד יכול להגיב בבילבול רב, לאבד את העצמאותם - באופן זמני, לעיתים שוכחים מילים, ומושגים מוכרים, בכי רב, הרטבה, קשיים בשינה, פחדים הצמדות להורה מחשש שגם הוא יעזוב. התגובות האלה חולפות ככל שהמערכות המשפחתיות הנפרדות של האם והאב מתייצבות, וכן מערכת היחסים בנהם נרגעת ומתייצבת... את יכולה לנסות לצרף אותו לקבוצה שהעלות היא הרבה פחות מאשר טיפול פרטני, לעיתים גם הרבה יותר יעילה. במידה וגם בכך יש קושי רצוי (בכל מקרה) לפנות ליועצת בית הספר שתלווה בשיחות את הבן. הקושי הוא רב וגם רגשות האשם, אין לי ספק שאת עושה את המייטב עבורו ועבור שאר ילדייך...את צריכה להיות בטוחה בכך ולהאמין בעצמך...כך יהיה לך יותר קל וללא ספק גם לילדייך. מחזקת אותך
 
יש ימים כאלה שהכל נראה

שחור וחסר תקוה.אני בטוחה שאחרי שתפסיקי להרגיש אשמה ולרחם על מצבך שאינו קל תאספי כוחות. המצוקה של החד הוריות היא אכן לא קלה אבל ניתנת למעבר מה גם שאין לאן לברוח. לגבי הטיפול בילד הרווחה יכולה לעזור לך וכן קופח יש להם פסיכולוגים משלהם. פזרי את העננים השחורים ותחזרי לראות את החצי המלא בחייך שאני בטוחה שקיים.בהצלחה
 
למעלה