הקול הזה...

חדשה20

New member
הקול הזה...

הקול הזה שצועק בי כל כך... לא, לא תתעלמי ממני יותר. כן את, שמקלידה עכשיו את המילים האלה. יופי, נפטרת מהכעס שלך על עצמך, אבל ממני, מהנוזף בך, יעבור זמן רב עד שתיפטרי. את יודעת שאני כאן, ושהיית לא בסדר. הגיע הזמן לעבוד על זה ולהשתפר. תפסיקי לוותר לעצמך, לעשות לעצמך הנחות. אמרו לך שמי שאוהב אותך, יאהב אותך גם עם חסרונותייך, בסדר, הם לא שיקרו לך, אבל את יודעת שלא תאהבי את עצמך איתם, שאת חייבת להיות הכי טובה שאת יכולה. אז תשתפרי כבר. תעשי את עצמך טובה יותר. תפסיקי לעשות טעויות שתתחרטי עליהן אח"כ. את מאוד חכמה בלחשוב תוך כדי שתהיי בסדר, ואח"כ את מגלה שלא היית, וזה לא חדש לך, ועדיין את חוזרת על אותה טעות. די, כמה אפשר? תלמדי כבר. מהטעויות שלך. כשמחייכים אלייך, תחייכי. כשצריכים עזרה, תעזרי. את יודעת שזה מה שנכון לעשות. ואם קשה לך, אז קשה לך. אז מה? את יודעת שיש לך כוח סבל, אז תמתחי אותו עוד קצת. ותיווכחי שאת מסוגלת. את יודעת את זה. הוא חזק כ"כ. תני לו להפגין את יכולותיו. ותפסיקי כבר להציב את עצמך לפני אחרים. יש גבול לכמה שאפשר לסבול את זה. תלמדי להיות מהירה יותר כדי שתספיקי את כל מה שאת רוצה לעשות ולא תגיעי למצב שעוד פעם לא הספקת. ותפסיקי לעשות כל מיני דברים לא דחופים כשאת יודעת- יודעת- שיש דברים חשובים יותר, שיותר דחוף לטפל בהם. אבל את תמיד חוזרת על הטעות הזו. עד מתי? כן, ידוע שזה למטרות טובות, לא רק אגואיסיטיות, אבל עדיין. אם את יודעת שמשהו הוא לא בסדר, אל תעשי אותי ותתחרטי אח"כ. פשוט לא. אז מה אם יש קצת קשיים, אם את מרגישה לבד, הרי זה לא חדש לך. את חיה עם זה כבר שנים. אז תתמודדי עוד קצת. תפסיקי לצפות שאנשים יעזרו לך. תפנימי את זה שאת לבד, ותראי שזה לא כזה נורא. נכון, זה מפיל אותך לפעמים, אבל רוב הזמן את מדחיקה יופי. ואם כבר דיברנו על ציפיות, תפסיקי להתאכזב כשאנשים לא עושים למענך מה שהיית, ומה שאת עושה למענם. תלמדי, החיים זה לא הדדיות. יש אכזבות רבות אז תלמדי לקבל את זה. לפחות את מצליחה רוב הזמן לשמור על המסכה שלך. להתנהג בצורה עליזה. כאילו הכל טוב. כאילו אני לא מדבר איתך ומראה לך כמה את לא בסדר. זו יכולת מדהימה בעיניי, אז כל הכבוד לך על זה. תזכרי, את תלויה במסכות האלה. אף אחד לא באמת רוצה לדעת איך את מרגישה, לגעת בכאב שלך. הכאב הזה הוא שלך בלבד. אל תצפי לקבל תמיכה היכן שאינה נמצאת. והעיקר, שכבר די מייאש אותי, זה שאת לא לומדת מהטעויות. מצד אחד, את חושבת שאת חכמה, ושיש לך יכולות. מצד שני, את נותנת לעצמך לחזור שוב ושוב על אותן שגיאות. מספיק עם זה. מספיק. ועכשיו, תשלחי את ההודעה הזו ותרצי שיתמכו בך. את יודעת שזה מה שתעשי. את יודעת שאת לא בסדר. טוב, נקווה שתתחילי להשתפר כבר. ניתן לך עוד הזדמנות, אין הרי ממש ברירה. תשתדלי הפעם, טוב? יכולת כבר להיות במקום הרבה יותר טוב אם היית עושה את זה עוד קודם, אבל לפחות עכשיו.
 
אני תומכת בך זה לא טוב להדחיק ואני בעצמי

לומדת את זה על עצמי את לא לבד וזה כן בסדר לשים את עצמך במקום הראשון גם אני מנסה לעטות את המסיכה למרות שהשנה זה פחות הולך
 
את יודעת מה אני רואה?

את הקול הזה נשבר. פעם אחרונה ששמעתי מה הוא אמר לך, שמעתי שאף אחד לא באמת אוהב אותך שהוא בכלל לא מתגמש ו"נותן לך רק הפעם", שאת אגואיסטית..... אני מקווה שאת לא מקשיבה לו, ולא מאמינה לו. שאת יודעת שאני כן רוצה לשמוע כמה כואב לך, וכן רוצה שתציבי את עצמך על פניי. שאם משהו מציק לך תגידי. ולא, אני לא אשנא אותך על כך. אפילו אשמח על כך. שתגידי לי מה מפריע לך ומה את לא רוצה לעשות יותר. שתספרי לי על הכאב שלך ותשתפי אותי. אני כן רוצה. ואני אוהבת אותך. ענבל
 

phoenixtear

New member
את לא נותנת לעצמך צ'אנס.

מה את משיגה ברדיפה הזו אחר מטרת המושלמות? האם באמת אף אחד לא יוכל לקבל את המכלול שהוא את- או שאת בפני עצמך לא מוכנה לקבל את המכלול הזה?... אני יכולה לומר לך שבאופן אישי- בפעמים בהם את מביאה את עצמך ולא את מסכת הנחמדות- אני הרבה יותר מתחברת אליך. אני מאמינה שיש עוד שיעידו כמוני- ולא רק מפה. אולי חלק גדול מתחושת הבדידות נגרם כי את מאמינה שאנשים לא יוכלו להכיל אף חלק ממך חוץ מהמסכה- אבל דווקא אותה אף אחד לא "קונה"? את כיחידה ומיוחדת שלמה- עם היופי, הכאב הגדול, הצחוק והתקווה, השאיפות, היאוש, הרצונות, הדחפים- כל הדברים האלה שהופכים אותך לבת אדם. זה מה שאוהביך- הנוכחיים והעתידיים- רוצים באמת. לא את מסכת השלמות. את הרי יודעת שהמסכה הזאת לא באמת תועיל לך, לא באמת תביא אהבה (ואם כן לא תוכלי לחוש אותה כי לא אותך יאהבו אלו שאוהבים את המסכה שלך). דרך הדיאלוג הזה שכתבת כאן את מביאה משהו מהאני האמיתי שלך. תני לו ביטוי! תאמצי אותו! את לא חייבת להיות מחויכת ומצויצת בשביל אך אחד! כשאת חשה צורך לבכות, לכעוס או להסתגר וכן הלאה- עשי זאת! רק כך כשתצחקי ותשמחי תוכלי לדעת שזה באמת בא מהבטן. הקול הזה- שאומר שאת לא בסדר. הוא טועה. אני לא יודעת ממי הוא למד, אני לא יודעת של מי הוא במקור. אבל אני יודעת שהוא טועה. מאחלת לך להתייצב זקופה, גדולה, נושאת בעול ובמלוא תפארתך כאדם שלם.
 

חדשה20

New member
עופחולית אהובה

כבר הספקתי לשכוח כמה את חדה בתגובות שלך...
אהובה, הרבה פעמים אני באמת מעדיפה לא להראות שקשה לי,ולו רק בגלל שאני יודעת שלא יתמכו בי, ואני רוא את חשיפת הקושי כמיותרת. אני לא יודעת איך זה נשמע, אבל הרבה פעמים אני מנסה להראות גם צדדים אחרים, והם נהדפים בחזרה אליי. אני מודה, הרבה פעמים חברות מתעניינות בהרגשתי, באמת אכפת להן, אבל זה בד"כ אין התזמון לא מתאים להתחיל לספר באמת על מה שעובר עליי. אז אני שומרת את זה לעצמי. ובקשר למושלמות, טוב, את יודעת שאת צודקת ושמי שאוהב אותי יאהב אותי כמו שאני, על אף חסרונותיי, אבל אני תמיד שואפת לעשות את עצמי טובה יותר, להשתפר, ולא מתוך רצון "להיכנס" בעצמי, אלא נטו מתוך רצון להשתפר. אני חושבת שזה בא מתוך הדת, השאיפה המתמדת להיות טובה יותר, לשבור יצרים, לתקן מידות, לעבוד על עצמי. רוב הזמן אני ניצבת מול הקול הזה ומנסה כן לתת יותר ביטוי לעצמי; זה לא שהקול הזה הוא השולט בי. רק לפעמים, הוא גובר וממלא כל פינה בי. בד"כ, הוא נמצא "על שקט". זהו. יום עמוס, חייבת לעוף... אוהבת
 
למעלה