הקול הזה...
הקול הזה שצועק בי כל כך... לא, לא תתעלמי ממני יותר. כן את, שמקלידה עכשיו את המילים האלה. יופי, נפטרת מהכעס שלך על עצמך, אבל ממני, מהנוזף בך, יעבור זמן רב עד שתיפטרי. את יודעת שאני כאן, ושהיית לא בסדר. הגיע הזמן לעבוד על זה ולהשתפר. תפסיקי לוותר לעצמך, לעשות לעצמך הנחות. אמרו לך שמי שאוהב אותך, יאהב אותך גם עם חסרונותייך, בסדר, הם לא שיקרו לך, אבל את יודעת שלא תאהבי את עצמך איתם, שאת חייבת להיות הכי טובה שאת יכולה. אז תשתפרי כבר. תעשי את עצמך טובה יותר. תפסיקי לעשות טעויות שתתחרטי עליהן אח"כ. את מאוד חכמה בלחשוב תוך כדי שתהיי בסדר, ואח"כ את מגלה שלא היית, וזה לא חדש לך, ועדיין את חוזרת על אותה טעות. די, כמה אפשר? תלמדי כבר. מהטעויות שלך. כשמחייכים אלייך, תחייכי. כשצריכים עזרה, תעזרי. את יודעת שזה מה שנכון לעשות. ואם קשה לך, אז קשה לך. אז מה? את יודעת שיש לך כוח סבל, אז תמתחי אותו עוד קצת. ותיווכחי שאת מסוגלת. את יודעת את זה. הוא חזק כ"כ. תני לו להפגין את יכולותיו. ותפסיקי כבר להציב את עצמך לפני אחרים. יש גבול לכמה שאפשר לסבול את זה. תלמדי להיות מהירה יותר כדי שתספיקי את כל מה שאת רוצה לעשות ולא תגיעי למצב שעוד פעם לא הספקת. ותפסיקי לעשות כל מיני דברים לא דחופים כשאת יודעת- יודעת- שיש דברים חשובים יותר, שיותר דחוף לטפל בהם. אבל את תמיד חוזרת על הטעות הזו. עד מתי? כן, ידוע שזה למטרות טובות, לא רק אגואיסיטיות, אבל עדיין. אם את יודעת שמשהו הוא לא בסדר, אל תעשי אותי ותתחרטי אח"כ. פשוט לא. אז מה אם יש קצת קשיים, אם את מרגישה לבד, הרי זה לא חדש לך. את חיה עם זה כבר שנים. אז תתמודדי עוד קצת. תפסיקי לצפות שאנשים יעזרו לך. תפנימי את זה שאת לבד, ותראי שזה לא כזה נורא. נכון, זה מפיל אותך לפעמים, אבל רוב הזמן את מדחיקה יופי. ואם כבר דיברנו על ציפיות, תפסיקי להתאכזב כשאנשים לא עושים למענך מה שהיית, ומה שאת עושה למענם. תלמדי, החיים זה לא הדדיות. יש אכזבות רבות אז תלמדי לקבל את זה. לפחות את מצליחה רוב הזמן לשמור על המסכה שלך. להתנהג בצורה עליזה. כאילו הכל טוב. כאילו אני לא מדבר איתך ומראה לך כמה את לא בסדר. זו יכולת מדהימה בעיניי, אז כל הכבוד לך על זה. תזכרי, את תלויה במסכות האלה. אף אחד לא באמת רוצה לדעת איך את מרגישה, לגעת בכאב שלך. הכאב הזה הוא שלך בלבד. אל תצפי לקבל תמיכה היכן שאינה נמצאת. והעיקר, שכבר די מייאש אותי, זה שאת לא לומדת מהטעויות. מצד אחד, את חושבת שאת חכמה, ושיש לך יכולות. מצד שני, את נותנת לעצמך לחזור שוב ושוב על אותן שגיאות. מספיק עם זה. מספיק. ועכשיו, תשלחי את ההודעה הזו ותרצי שיתמכו בך. את יודעת שזה מה שתעשי. את יודעת שאת לא בסדר. טוב, נקווה שתתחילי להשתפר כבר. ניתן לך עוד הזדמנות, אין הרי ממש ברירה. תשתדלי הפעם, טוב? יכולת כבר להיות במקום הרבה יותר טוב אם היית עושה את זה עוד קודם, אבל לפחות עכשיו.
הקול הזה שצועק בי כל כך... לא, לא תתעלמי ממני יותר. כן את, שמקלידה עכשיו את המילים האלה. יופי, נפטרת מהכעס שלך על עצמך, אבל ממני, מהנוזף בך, יעבור זמן רב עד שתיפטרי. את יודעת שאני כאן, ושהיית לא בסדר. הגיע הזמן לעבוד על זה ולהשתפר. תפסיקי לוותר לעצמך, לעשות לעצמך הנחות. אמרו לך שמי שאוהב אותך, יאהב אותך גם עם חסרונותייך, בסדר, הם לא שיקרו לך, אבל את יודעת שלא תאהבי את עצמך איתם, שאת חייבת להיות הכי טובה שאת יכולה. אז תשתפרי כבר. תעשי את עצמך טובה יותר. תפסיקי לעשות טעויות שתתחרטי עליהן אח"כ. את מאוד חכמה בלחשוב תוך כדי שתהיי בסדר, ואח"כ את מגלה שלא היית, וזה לא חדש לך, ועדיין את חוזרת על אותה טעות. די, כמה אפשר? תלמדי כבר. מהטעויות שלך. כשמחייכים אלייך, תחייכי. כשצריכים עזרה, תעזרי. את יודעת שזה מה שנכון לעשות. ואם קשה לך, אז קשה לך. אז מה? את יודעת שיש לך כוח סבל, אז תמתחי אותו עוד קצת. ותיווכחי שאת מסוגלת. את יודעת את זה. הוא חזק כ"כ. תני לו להפגין את יכולותיו. ותפסיקי כבר להציב את עצמך לפני אחרים. יש גבול לכמה שאפשר לסבול את זה. תלמדי להיות מהירה יותר כדי שתספיקי את כל מה שאת רוצה לעשות ולא תגיעי למצב שעוד פעם לא הספקת. ותפסיקי לעשות כל מיני דברים לא דחופים כשאת יודעת- יודעת- שיש דברים חשובים יותר, שיותר דחוף לטפל בהם. אבל את תמיד חוזרת על הטעות הזו. עד מתי? כן, ידוע שזה למטרות טובות, לא רק אגואיסיטיות, אבל עדיין. אם את יודעת שמשהו הוא לא בסדר, אל תעשי אותי ותתחרטי אח"כ. פשוט לא. אז מה אם יש קצת קשיים, אם את מרגישה לבד, הרי זה לא חדש לך. את חיה עם זה כבר שנים. אז תתמודדי עוד קצת. תפסיקי לצפות שאנשים יעזרו לך. תפנימי את זה שאת לבד, ותראי שזה לא כזה נורא. נכון, זה מפיל אותך לפעמים, אבל רוב הזמן את מדחיקה יופי. ואם כבר דיברנו על ציפיות, תפסיקי להתאכזב כשאנשים לא עושים למענך מה שהיית, ומה שאת עושה למענם. תלמדי, החיים זה לא הדדיות. יש אכזבות רבות אז תלמדי לקבל את זה. לפחות את מצליחה רוב הזמן לשמור על המסכה שלך. להתנהג בצורה עליזה. כאילו הכל טוב. כאילו אני לא מדבר איתך ומראה לך כמה את לא בסדר. זו יכולת מדהימה בעיניי, אז כל הכבוד לך על זה. תזכרי, את תלויה במסכות האלה. אף אחד לא באמת רוצה לדעת איך את מרגישה, לגעת בכאב שלך. הכאב הזה הוא שלך בלבד. אל תצפי לקבל תמיכה היכן שאינה נמצאת. והעיקר, שכבר די מייאש אותי, זה שאת לא לומדת מהטעויות. מצד אחד, את חושבת שאת חכמה, ושיש לך יכולות. מצד שני, את נותנת לעצמך לחזור שוב ושוב על אותן שגיאות. מספיק עם זה. מספיק. ועכשיו, תשלחי את ההודעה הזו ותרצי שיתמכו בך. את יודעת שזה מה שתעשי. את יודעת שאת לא בסדר. טוב, נקווה שתתחילי להשתפר כבר. ניתן לך עוד הזדמנות, אין הרי ממש ברירה. תשתדלי הפעם, טוב? יכולת כבר להיות במקום הרבה יותר טוב אם היית עושה את זה עוד קודם, אבל לפחות עכשיו.
