הקאתי עליו את כל מה שמציק לי.
[בשיחה וירטואלית] מצטערת מראש על האורך, אבל תשתדלו בכ"ז להיות נחמדים?
אני: [...] התחושה שלי כלפיך כרגע היא מאוד, מאוד קשה.
הוא: מה זאת אומרת?
אני: שזה מעורר בי את כל התחושות הכי שליליות שאני מסוגלת להרגיש לבנאדם. אני פאקינג לא מכירה אותך. בחיי.
הוא: למה? כי אני אינטרסנט וחסר כל חוקי מוסר?
אני: אתה לא חושב על שום דבר מלבד מה שיכול לעשות לך טוב ואפילו שם אתה שוגה.
הוא: אני חושב על אנשים שאכפת לי מהם, אני לא שם זין על אחרים.
אני: אה, כן? וממי כבר אכפת לך כרגע, חוץ מעצמך?
הוא: מאורי, מעודד, קצת מבת אל וקצת מיוני.
הוא: אה, ומחיים.
אני: עזוב. "אל תפקח לחולם את העיניים, שיראה מה שהוא רוצה..." אתה משקר לעצמך כ"כ הרבה עד שאתה כבר לא זוכר מה אתה עושה ומה המטרה שלך. ויש לי כ"כ הרבה להגיד עכשיו, אבל אני פשוט מרגישה שאין טעם כי אתה אטום, ולא תבין בכלל על מה אני מדברת, רק תתעצבן מכל מה שיהיה לי להגיד, אז זה לא שווה את ההתלהמות שלי.
הוא: איך בדיוק אני משקר לעצמי? תגידי מה שיש לך להגיד. אני רוצה לדעת.
אני: אתה כל כך כל כך כל כך(!) פאתטי. כל מה שאתה עושה זה להשתכר [מה שאתה כבר הוכחת לעצמך אלף פעמים בשלוש או ארבע שנים האחרונות, שלא מביא לך שום דבר מלבד סבל, חרטה ואכזבה מעצמך, למרות שאתה מתעקש על זה שבאותו זמן אתה נהנה] ומחפש כל מה שיכול לרגש אותך ולו לרגע [אין לי מילים לתאר אפילו כמה המרדפים שלך טפשיים, כמה אני בזה להתנהגות הזאת, כי תמיד היה הבדל בין הערכים שלי לבין שלך. אבל אני חושבת שאתה כבר עובר את הגבולות של עצמך, ממחזר ריגושים, מתעסק כשאתה שיכור עם יצורים שלא היית פוזל לכיוונם כשאתה פיכח; כאן כבר אתה היית נגעל מעצמך, לדעתי, אם לא היית משכנע את עצמך כ"כ טוב שהמטרה מקדשת את האמצעים, והרי המטרה - עוד בחורה לאוסף הנשיקות או לא יודעת מה, עוד אגו בוסט - הושגה] ואתה כל כך מרוכז בעצמך, עד שפאקינג לא אכפת לך בחיים של מי אתה מתערב ואת מי וכמה אנשים אתה הורס בדרך לשתי-שניות של ריגושים שלך. וזה כל כך דוחה. ואתה כל כך בטוח בעצמך, בלי סיבה. ואני לא יודעת למה דווקא עכשיו, הרי ראיתי הדגמות להתנהגות הזאת במשך שנה שלמה, כנראה שהפעם עברת אפילו את גבול הסבלנות שלי. ואני מצטערת, באמת מצטערת על כל מה שאני אומרת כאן, אבל זאת דעתי והיא חייבת להאמר, ובכלל, מישהו חייב לנער אותך לפני שתפגע בעצמך בצורה בלתי הפיכה, אם הנזק עדיין לא נעשה ואם תקשיב לי בכלל, מה שאני לא חושבת שיקרה.
הוא: יש בזה משהו.
אני: לתשומת לבך.
הוא: מה זאת אומרת שאני כל כך בטוח בעצמי?
אני: קח את עניין דיווה למשל. היית כל כך כל כך בטוח, מהרגע הראשון, שאתה הולך להפריד בינה לבין חבר שלה. ואני חשבתי לעצמי כל אותה העת, "למה לעזאזל נראה לך שהיא הולכת לעזוב את החבר שלה, שממה שהבנתי היא דווקא אוהבת, בשביל השטויות שלך?!"
הוא: מאגיה. בגלל זה הייתי בטוח.
אני: שום דבר בעולם לא צריך להקנות לך את הבטחון הזה, גם אם היית אשף, הכל יכול להתקלקל, ועוד כשאתה כזה טירון?!
אני: שלא נדבר על זה שתמיד הדברים האלה חוזרים, אם אתה כ"כ מאמין במאגיה אתה צריך להיות מודע לזה שתמיד יש את אפקט החזרה, ועוד להשתמש בזה כדי לפגוע באחרים זה בכלל...
הוא: אני לא מאמין באפקט החזרה. זה נושא מאוד שנוי במחלוקת. את צודקת, אבל השאלה היא למה זה כל כך מרתיח אותך?
אני: איזה חלק בכל זה?
הוא: כל זה
אני: כי אתה כל כך גאה בכמה שאתה לא בסדר, ואתה בטוח שאתה הכי נכון בעולם ואתה כל כך לא, ואתה רק הורס את עצמך, ולא מקשיב לאף אחד ואני שואלת את עצמי איך הייתי עם בנאדם שכרגע אני רואה ככל-כך רע, ושמתגאה בזה, וכ"כ שטותי ואני מרגישה שאני לא מכירה אותך בכלל, שאולי אף פעם לא הכרתי ולכל זה מצטרפת לאחרונה התהייה אם אני בכלל לא הייתי חלק מכל זה, עוד גורם מתחלף בחיי הריגושים הזולים והמהירים האלה שבכלל אף פעם לא אהבת אותי, שכל הקשר שלנו היה מבוסס על השפעת אלכוהול ותו לא וזה גורם לי לאבד פרופורציה מכולו ולהרגיש ששנה שלמה חייתי בשקר. וזה מכעיס ומאכזב.
הוא: מה זה השטויות האלה? הקשר איתך לא גרם לי להתרגשות בשיט, ככה שהתיאוריה המטומטמת הזאת מבסיסה לא יכולה לקרות.
הוא: מה לעזאזל גורם לך לחשוב את זה?
אני: בעיית השתייה שלך גרמה לי לחזור אחורה בזמן ולהבין שכמעט תמיד היית שיכור. שהיית מסוגל להפתח אליי רק כשהיית שיכור, שאמרת לי שאתה אוהב אותי כל הזמן, כשהיית שיכור. הפעם הראשונה שהתנשקנו היתה כשהיית שיכור, הודית שאתה עדיין אוהב אותי אחרי שנפרדנו *רק כשהיית שיכור.* תקרא לי פרנואידית, אבל אני רואה כאן דפוס חוזר, שגורם לי לתהות, כשאתה מספר לי בגאווה איך אתה משחק בבת אל ודיווה, מה היה שונה אצלי, חוץ מזה שהחזקתי יותר, כי אולי היה בי משהו יותר טוב.
הוא: אוי נו באמת, אני לא חושב שאפילו את מאמינה בשטויות האלה.
הוא: מה שהיה שונה זה שאהבתי אותך.
אני: אני רצינית לגמרי.
אני: אני לא חושבת שאהבת אותי, אני לא יודעת אם אתה יודע מה זה לאהוב. אני חושבת שהכל היה תוצא לוואי של אובדן פרופורציות עקב שכרות.
הוא: אני לא מתכוון להתווכח איתך אם אהבתי אותך או לא. זה נראה שאת סתם מחפשת תירוצים לכעוס עלי.
אני: והנה אתה עושה את זה שוב, מפנה את העצבים אליי במקום לחשוב על מה שאני אומרת לך.
הוא: זה לא עצבים. אני פשוט יודע שזה ממש לא נכון. והאמת, זה די מכאיב שאת חושבת ככה.
אני: זה הרבה יותר מכאיב לחשוב ככה. מצד אחד זה נתן לי איזשהי הקלה קטנה ששפכתי את הכל החוצה, בייחוד כי הוא הסכים עם חלק, אבל מצד שני... אני פשוט אומרת לעצמי שזה בכל מקרה לא נתן לי כלום, ואני נשארת עם כל התחושות שלי