razurgansoni
New member
הצלחה מדהימה!,לצד תהיות מדאיגות
שלום לכולם אוקי אז ככה, הייתי רוצה לספר לכם את מה שעבר עלי בשנה הזו. לקראת סוף סימסטא א' אבא שלי הציג לי כתבה בעיתון על ארגון שמחלק מלגות ללימודים בחו"ל שנקרא uwc. כמובן שזה דורש ציונים מעולים, מעורבות חברתית רבה ואופי דעתני ובוגר. מועד ההגשה היה לקראת סוף הסמסטר ככה שהרבה לא יכלתי לשנות אך מהרגע שקראתי את הכתבה התחלתי להשקיע את כל מאמצי בלימודים. מכיוון שאני מאוד אוהב אתגרים, ולפי מה שקראתי זה תכונה אופיינית ל ADHD,לקחתי על עצמי ת המשימה להצליח בזה, המועמדות בכיתה י' נדחתה כמובן כבר בשלב הראשון, כי לא היה לי זמן בעצם לשנות כלום, ואז לא שמתי על הלימודים,אמרתי כמו הרבה ילדים "מה זה יעזור לי בחיים וכו..". זה לא שמקודם לא היה לי ריטלין, דווקא כן וגם לקחתי אותו,אבל ריטלין הוא רק כלי. אם אתה לא רוצה להשתמש הוא לא עוזר, אז כן קראתי את הספר בשיעור יותר בריכוז. אבל עכשיו היה לי משהוא לצפות, זה פתח לי דלת לאמץ כל מני אתגרים אחרים ונתן לי עניין וסיפוק רב מאוד, יש לי שאיפות גדולות יותר עכשיו, ואני יודע שכל מפלה היא הפסד בקרב אבל לא במלחמה, כל כשלון רק מדרבן אותי להשקיע יותר. הזמן עבר והשנה נגמרה והייתי רוצה לחלוק אתכם את ההישגים ואת הפחדים שלי מהעתיד: למזלי יש לי יועצת מדהימה, באתי תלמיד עם 4 נכשלים בתעודה מט', והיא תמיד התעקשה ודרבנה אותי ללמוד, כמובן שבתחילת השנה לא הקבתי לה. אבל עכשיו שהייתה לי מטרה הבנתי שיש אנשים שיכולים לעזור לי להגשים אותה. באופן די דרסטי שנתי את הציונים ממוצע 70 במחצית א' לממוצע 93 במחצית ב', הוגשתי על 90 בהיסטוריה ועל 75 בלשון (שבשבילי זה מדהים כי זה מקצוע שתמיד נכשלתי בו), מתמטיקה 3 יחידות אמנם אבל 100. מהאסון הכיתתי, שבשלב של הישיבות הורים במחצית הראשונה המחנך אמר שכנראה אני ישאר שנה, למצטיין עם הממוצע הגבוהה בכיתה!. לצד הפרוייקט שהזכרתי בהתחלה שרציתי להתקבל אליו היועצת לחמה בשבילי שיעבירו אותי מכיתת מב"ר שהייתי בה לכיתה עיונית בי"א, וזה עודד ונתן לי הרבה מוטיבציה, יחד עם העובדה שאני המקרה השני בכל הבית ספר שעבר תהליך כזה. עכשיו אני אוכל בשנה הבאה להרחיב במקצועות שאני אוהב (מדעיים), ולגשת למתמטיקה ברמה סבירה (4 יחידות). למרות קלישאה, ההצלחה הפעם דווקא לא באה מהקרבה.בהמת גלתי הנאה בלמידה ובעזרה לקהילה שבצעתי, סוף סוף הרגשתי שהחיים שלי משמעותיים, הפרגון שההנהלה והמורים נתנו היה שווה את כל המאמץ. אבל פה מגיע א-ב-ל: לאחרונה אני מאוד מודאג מהאופן שאני מבצע את הלמידה.כמובן, עכשיו זה תקופה של בחינות אז הצורך עולה, אז יש ימים שיש צורך להקדיש 9 שעות ללמוד בבית לבגרויות. הבעייה היא שאני תלוי לחלוטין בריטלין, בלי הריטלין אני לא יכול לשבת ולעבוד בלי שהמחשבות\הידיים\האוזניים ישוטטו למקום אחר, וזה חרף העובדה שיש לי משמעת עצמית גבוהה מאוד. אני מרגיש חסר אונים לגבי זה וזה מאוד מפחיד אותי, יחד עם העובדה שעם הלקות הזו אצתרך לחיות כל החיים, וכנראה החיים האקדמיים שלי לא הולכים להסתיים בבית הספר. הייתי שמח לתגובות מכל סוג. תודה שהגעתם עד לפה מההודעה הארוכה הזו.
שלום לכולם אוקי אז ככה, הייתי רוצה לספר לכם את מה שעבר עלי בשנה הזו. לקראת סוף סימסטא א' אבא שלי הציג לי כתבה בעיתון על ארגון שמחלק מלגות ללימודים בחו"ל שנקרא uwc. כמובן שזה דורש ציונים מעולים, מעורבות חברתית רבה ואופי דעתני ובוגר. מועד ההגשה היה לקראת סוף הסמסטר ככה שהרבה לא יכלתי לשנות אך מהרגע שקראתי את הכתבה התחלתי להשקיע את כל מאמצי בלימודים. מכיוון שאני מאוד אוהב אתגרים, ולפי מה שקראתי זה תכונה אופיינית ל ADHD,לקחתי על עצמי ת המשימה להצליח בזה, המועמדות בכיתה י' נדחתה כמובן כבר בשלב הראשון, כי לא היה לי זמן בעצם לשנות כלום, ואז לא שמתי על הלימודים,אמרתי כמו הרבה ילדים "מה זה יעזור לי בחיים וכו..". זה לא שמקודם לא היה לי ריטלין, דווקא כן וגם לקחתי אותו,אבל ריטלין הוא רק כלי. אם אתה לא רוצה להשתמש הוא לא עוזר, אז כן קראתי את הספר בשיעור יותר בריכוז. אבל עכשיו היה לי משהוא לצפות, זה פתח לי דלת לאמץ כל מני אתגרים אחרים ונתן לי עניין וסיפוק רב מאוד, יש לי שאיפות גדולות יותר עכשיו, ואני יודע שכל מפלה היא הפסד בקרב אבל לא במלחמה, כל כשלון רק מדרבן אותי להשקיע יותר. הזמן עבר והשנה נגמרה והייתי רוצה לחלוק אתכם את ההישגים ואת הפחדים שלי מהעתיד: למזלי יש לי יועצת מדהימה, באתי תלמיד עם 4 נכשלים בתעודה מט', והיא תמיד התעקשה ודרבנה אותי ללמוד, כמובן שבתחילת השנה לא הקבתי לה. אבל עכשיו שהייתה לי מטרה הבנתי שיש אנשים שיכולים לעזור לי להגשים אותה. באופן די דרסטי שנתי את הציונים ממוצע 70 במחצית א' לממוצע 93 במחצית ב', הוגשתי על 90 בהיסטוריה ועל 75 בלשון (שבשבילי זה מדהים כי זה מקצוע שתמיד נכשלתי בו), מתמטיקה 3 יחידות אמנם אבל 100. מהאסון הכיתתי, שבשלב של הישיבות הורים במחצית הראשונה המחנך אמר שכנראה אני ישאר שנה, למצטיין עם הממוצע הגבוהה בכיתה!. לצד הפרוייקט שהזכרתי בהתחלה שרציתי להתקבל אליו היועצת לחמה בשבילי שיעבירו אותי מכיתת מב"ר שהייתי בה לכיתה עיונית בי"א, וזה עודד ונתן לי הרבה מוטיבציה, יחד עם העובדה שאני המקרה השני בכל הבית ספר שעבר תהליך כזה. עכשיו אני אוכל בשנה הבאה להרחיב במקצועות שאני אוהב (מדעיים), ולגשת למתמטיקה ברמה סבירה (4 יחידות). למרות קלישאה, ההצלחה הפעם דווקא לא באה מהקרבה.בהמת גלתי הנאה בלמידה ובעזרה לקהילה שבצעתי, סוף סוף הרגשתי שהחיים שלי משמעותיים, הפרגון שההנהלה והמורים נתנו היה שווה את כל המאמץ. אבל פה מגיע א-ב-ל: לאחרונה אני מאוד מודאג מהאופן שאני מבצע את הלמידה.כמובן, עכשיו זה תקופה של בחינות אז הצורך עולה, אז יש ימים שיש צורך להקדיש 9 שעות ללמוד בבית לבגרויות. הבעייה היא שאני תלוי לחלוטין בריטלין, בלי הריטלין אני לא יכול לשבת ולעבוד בלי שהמחשבות\הידיים\האוזניים ישוטטו למקום אחר, וזה חרף העובדה שיש לי משמעת עצמית גבוהה מאוד. אני מרגיש חסר אונים לגבי זה וזה מאוד מפחיד אותי, יחד עם העובדה שעם הלקות הזו אצתרך לחיות כל החיים, וכנראה החיים האקדמיים שלי לא הולכים להסתיים בבית הספר. הייתי שמח לתגובות מכל סוג. תודה שהגעתם עד לפה מההודעה הארוכה הזו.