הצדעה
לבעל המדהים. באחת מההודעות הישנות שלי התלוננתי על הבעל ועל אי האיכפתיות שלו. כמה המון נופל על כתפיי ושלו יש את הפריוולגיה לבחור אילו מהמטלות בבית הוא עושה, מתי ובאיזה אופן. ההודעה שלי היתה חמורה מאוד ובוטה ואפילו התנצלתי לאחר מכן על הצורה שנכתבה. מאז עברו הרבה מיים בנהר ושיחות ביננו בנושא פתחו לשנינו את העיניים. הוא עושה המון בבית אבל הייתי כל כך מרוכזת בכל מה שאני עושה ובכל ההשוואות של כמה אני יותר טובה ממנו וכו'. פיתאום שמתי לב שהוא עושה המון בבית גם כן, אבל מזוויות אחרות לחלוטין ממני. שנינו כל כך משתדלים אבל כל אחד מאיתנו פשוט כל כך עמוס בתוך העולם שלו עד שאנחנו לא מסתכלים ובוחנים מה השני עושה. הריצות, הדאגות המטלות לא משאירות לנו זמן פשוט לעצור לרגע. לפני כשבוע הילדים פשוט פיצצו אותי מעצבים. ובעלי חזר הביתה. הסתכלתי לו בעיניים כמעט בדמעות מעצבים ואמרתי "אני רוצה חיבוק ענק ותגיד לי כמה אתה אוהב אותי, כי תכף אני מתפוצצת". והוא עשה את זה בדיוק. ופיתאום כל השחור הפך ללבן. פיתאום ההתכווצות בראש הפסיקו ובכל הגוף נרפתה וחמצן זרם בכל הגוף. בעלי פנה אח"כ לילדים ובשקט מופתי לקח אותם להתקלח. אלוהים כמה שהוא היה נהדר. במשך אותו שבוע כשהוא נכנס הביתה הייתי מתפנה מכל הג'ננה בבית ופשוט הייתי מחבקת אותו. החיבוק הזה לא יסולא מפז. הוא מכניס אנרגיות שלא חשבתי שהם קיימות. השניות של החיבוק הזה מחזקות את שנינו, עוצרות את השעון לשנייה של נשימה עמוקה לפני ששוב צוללים למערבולת של הילדים. בעלי היקר, אין כמוך תודה שאלוהים נתן לי אותך
לבעל המדהים. באחת מההודעות הישנות שלי התלוננתי על הבעל ועל אי האיכפתיות שלו. כמה המון נופל על כתפיי ושלו יש את הפריוולגיה לבחור אילו מהמטלות בבית הוא עושה, מתי ובאיזה אופן. ההודעה שלי היתה חמורה מאוד ובוטה ואפילו התנצלתי לאחר מכן על הצורה שנכתבה. מאז עברו הרבה מיים בנהר ושיחות ביננו בנושא פתחו לשנינו את העיניים. הוא עושה המון בבית אבל הייתי כל כך מרוכזת בכל מה שאני עושה ובכל ההשוואות של כמה אני יותר טובה ממנו וכו'. פיתאום שמתי לב שהוא עושה המון בבית גם כן, אבל מזוויות אחרות לחלוטין ממני. שנינו כל כך משתדלים אבל כל אחד מאיתנו פשוט כל כך עמוס בתוך העולם שלו עד שאנחנו לא מסתכלים ובוחנים מה השני עושה. הריצות, הדאגות המטלות לא משאירות לנו זמן פשוט לעצור לרגע. לפני כשבוע הילדים פשוט פיצצו אותי מעצבים. ובעלי חזר הביתה. הסתכלתי לו בעיניים כמעט בדמעות מעצבים ואמרתי "אני רוצה חיבוק ענק ותגיד לי כמה אתה אוהב אותי, כי תכף אני מתפוצצת". והוא עשה את זה בדיוק. ופיתאום כל השחור הפך ללבן. פיתאום ההתכווצות בראש הפסיקו ובכל הגוף נרפתה וחמצן זרם בכל הגוף. בעלי פנה אח"כ לילדים ובשקט מופתי לקח אותם להתקלח. אלוהים כמה שהוא היה נהדר. במשך אותו שבוע כשהוא נכנס הביתה הייתי מתפנה מכל הג'ננה בבית ופשוט הייתי מחבקת אותו. החיבוק הזה לא יסולא מפז. הוא מכניס אנרגיות שלא חשבתי שהם קיימות. השניות של החיבוק הזה מחזקות את שנינו, עוצרות את השעון לשנייה של נשימה עמוקה לפני ששוב צוללים למערבולת של הילדים. בעלי היקר, אין כמוך תודה שאלוהים נתן לי אותך
