הפתיין

הפתיין

וְלוֹ הָיִיתָ נְסִיכָה גַּם אָז הָיִיתִ כובש
אֶת לָבָה, וְאִם לָהּ זוּג עיניים אין
אֵין תִּתְנַגֵּד לִתְשׁוּקָתִי הרבה, וקרן
הַלְּבֵנָה הַפּוֹגֶשֶׁת בעלי הסתיו. כשמש.
הַקּוֹפַחַת העלים, המצהבים כך הפתיין.
כָּלוכד האשה בקורי העכבשים. ולא תהיה
לאלמנה ולא קוברת בעלה. ושיר לה כל
וְ כָּל מזמור, העקר שתענה לי כן. זה טבע
העולם, הפתיין המהולל את לב הגברת כובש.
ועברו ימים על ליליות ואשה לי אורגת בגדי מלכות.
הִתְפַּתָּה לנגוס בָּאַגָּס ונשקה לראשי. אישה היא
כְּבָר נַאַרְגֶה לדרשתי.ָ
 
למעלה