אנה11בנדנה
New member
הפרח - ../images/Emo20.gif סיפור לחג
הפרח היא ישבה על הספסל בפינת העישון באשרם של אוֹשוֹ בפּוּנָה, מחכה לגלוריה. עמדה בפניהם מטלה משותפת. קרני השמש נשברו בין ענפי העצים הצפופים, יוצרים אור בראשית. אפילו קולות הרקע של נהגי הריקשה המתקוטטים על הכביש המוביל לאשרם לא הוציאו אותה משלוותה. הקסם של המקום הטיל עליה כישוף. "יש המון דמיון בין שתיכן", אמר מנחה הסדנא לגלוריה ולה. "אתן לכן טיפ - הוא קשור לאופן בו אתן מתמודדות עם אהבה וכאב". שבועיים קודם היא עזבה הכל. קריירה מטפסת, בעל, ילדים. השילה את החליפות העסקיות, קנתה תרמיל, ארזה כמה בגדים ונסעה להציל את עצמה. לא צחקה ולא בכתה כמה שנים. הפנים הנעימות התחלפו בארשת קפואה. החיוך הקפוץ שסיגלה היה כמו מסיכה על מסיכה. הנשמה גססה בשקט, משאירה אחריה זעקה עמומה לעזרה. כוח בלתי ברור, מגנט חזק שאי אפשר להתנגד לו, משך אותה למקום שמעולם לא ידעה על קיומו. ראתה הרבה עולם, והמזרח לא היה מהמקומות החביבים עליה. תמיד העדיפה מקומות מסודרים ונקיים, כאלו שאפשר להזמין מראש ורצוי שהמכונית תחכה בשדה התעופה. הפעם, בנסיעה הזו, הפכה למריונטה, נכנעת לאנרגיה חזקה ממנה, בלי לדעת מהי ומאיפה צצה. עמוק בפנים הרגישה שזהו קרש הצלה אחרון. מישהו כנראה שמע את הנשמה שלה זועקת והגיש לה עזרה. השם "אוֹשוֹ" או העיר "פּוּנָה" לא היו מוכרים לה, עד שיום אחד גלשה באינטרנט ובמקרה הגיעה לאתר של האשרם. למחרת הודיעה לבוס, לבעל ולילדים שהיא מתפטרת ולוקחת חופשה של מספר חודשים בהודו. לבד. גלוריה סיימה את ארוחת הצהריים והגיעה לפינת העישון לבושה בשמלת בורדו שקנתה יום קודם. נעה כמו פרפר ממקום למקום. בסוף שנות ה 20 שלה, רווקה שכבר 8 שנים מסתובבת בעולם, חיה את הרגע – ממדינה למדינה, כשכל חייה ורכושה מרוכזים בלב ובתרמיל הבודד אותו נשאה ממקום למקום. ברגעים מסוימים גלוריה קרנה יופי נדיר. באחרים - כשמצב רוחה היה רע, איש לא יכול היה להתקרב אליה. לעומתה - היא, בתחילת שנות ה 40, עשתה את כל המסלול המצופה. צבא, תואר ראשון ושני, חתונה, משכנתא, ילדים, קריירה מצליחה. כובד החיים, הציפיות הגבוהות והמרדף הבלתי פוסק ישבו לה על הכתפיים וניכרו בהליכתה המסורבלת משהו, והיא, מתנגדת למשקל העודף, דאגה לשמור על גב זקוף. שתי נשים, שני הפכים, שני קצוות כל כך רחוקים ובכל זאת כל כך דומות – הן עדיין לא ידעו אז עד כמה. בפּוּנָה, כמו שרק בפּוּנָה אפשר, כימיה בין אנשים מגיעה מהבטן. הרכה. מהמהות האמיתית. פּוּנָה מורידה מסיכות, מנגנוני הגנה, הכחשות. האשרם חושף בעוצמה את התמצית הבסיסית של הקיום, ומשאיר אותך להבין, לחוש ולהפנים את מה שלא הבנת כל חייך. כך היה החיבור המיידי בינה לבין גלוריה. אותו חיבור בין שתי נשמות שיכול להתרחש אחרי שחומות הנפש מתחילות לקרוס. הן ישבו ודיברו, מנותקות לגמרי מהתפאורה ההודית שקישטה אותן. ככל שדיברו ונפתחו, כך מצאו כמה הן שונות. לכל אחת מהן סיפור חיים אחר, רקע שונה לגמרי. ובכל זאת - הן קיבלו מטלה משותפת.... "האופן שבו אתן מתמודדות עם אהבה וכאב" הדהד להן בראש. אחרי שתיקה של כמה דקות גלוריה אמרה שנראה לה שמצאה: "גם באהבה וגם בכאב, את ואני עוטות מסיכה של "אני החזקה"- לא צריכה אף אחד, אסתדר לבד. אנחנו לא מאפשרות לאחרים להתקרב באמת. זו מסיכה מכבידה, קשה מנשוא". היא הסתכלה על גלוריה פעורת פה, מבינה ולא מבינה את משמעות התגלית החדשה. הגוף אישר בצמרמורת גבית שמשהו חשוב נאמר כאן. זו הייתה רמה אחרת של מודעות. הן ישבו בשקט כמה דקות, כל אחת מריצה בראשה את התובנה החדשה. מסלול חייה עבר כמו בסרט - צפתה בהחלטות שקיבלה, במעשים שעשתה, בפגיעות שחוותה, בעלבונות שגרמה לאחרים, בגסיסה הנפשית האיטית שחשה בשנים האחרונות – כולם תוצאה של המסיכה המכבידה הזו. "את יודעת גלוריה", אמרה אחרי שהסרט הפנימי שרץ לה בראש החזיר אותה לפינת העישון, "אנחנו כמו הפרח "אל-תיגע-בי", אבל הפרח הזה לא יכול להתרבות לולא יגעו בו חרקים. אנחנו רוצות שיגעו בנו, שיעזרו לנו, שיחדרו מבעד לחומות שבנינו - אבל משחקות כלפי חוץ כאילו שלא". ממש ברגע שסיימה את המשפט, ריחף למעלה פרח כתום וצנח ברכות על השולחן שלפניהן. גלוריה, שקועה במחשבות, לא הבחינה בו. היא התבוננה בפרח, נאלמת. הרימה מבטה לצמרת העץ עמוסת העלים. לא היה זכר לפרח מכל סוג שהוא. "גלוריה, מאיפה צנח הפרח הזה פתאום?" שאלה בתמיהה. "יש כאן המון פרחים כאלו. אנחנו יושבות מתחת לעץ ולכן לא רואות. כשתסתכלי על העץ מהצד, תראי עוד הרבה פרחים", אמרה גלוריה וצללה אל עצמה. היא בחנה את הרצפה, מחפשת פרחים נוספים שאולי נשרו מהעץ. חוץ מכמה בדלי סיגריות, הרצפה הייתה חפה מכל פרח. קמה מהספסל והקיפה את פינת העישון, מחפשת זוויות ראיה נוחות יותר לחקור את צמרות העצים באזור. למרבה ההפתעה לא היה ולו פרח נוסף אחד בסביבה. חפנה את הפרח הכתום בידה, נזהרת לא לקמט את עלי הכותרת, מוכנה לסיים את הפסקת הצהריים ולחזור לסדנא. גלוריה הצטרפה אליה, מהורהרת כרגיל. הדממה, שהשתררה כשחלקה בהתרגשות את התובנה שלה ושל גלוריה בחווית הפרח, הופרה, כששמעה את קולו של המנחה: " When you are ready, the Master appears". שבוע ימים לאחר מכן, רצפת פינת העישון הייתה גדושה בפרחים כתומים. © כל הזכויות שמורות לאנה11בנדנה
הפרח היא ישבה על הספסל בפינת העישון באשרם של אוֹשוֹ בפּוּנָה, מחכה לגלוריה. עמדה בפניהם מטלה משותפת. קרני השמש נשברו בין ענפי העצים הצפופים, יוצרים אור בראשית. אפילו קולות הרקע של נהגי הריקשה המתקוטטים על הכביש המוביל לאשרם לא הוציאו אותה משלוותה. הקסם של המקום הטיל עליה כישוף. "יש המון דמיון בין שתיכן", אמר מנחה הסדנא לגלוריה ולה. "אתן לכן טיפ - הוא קשור לאופן בו אתן מתמודדות עם אהבה וכאב". שבועיים קודם היא עזבה הכל. קריירה מטפסת, בעל, ילדים. השילה את החליפות העסקיות, קנתה תרמיל, ארזה כמה בגדים ונסעה להציל את עצמה. לא צחקה ולא בכתה כמה שנים. הפנים הנעימות התחלפו בארשת קפואה. החיוך הקפוץ שסיגלה היה כמו מסיכה על מסיכה. הנשמה גססה בשקט, משאירה אחריה זעקה עמומה לעזרה. כוח בלתי ברור, מגנט חזק שאי אפשר להתנגד לו, משך אותה למקום שמעולם לא ידעה על קיומו. ראתה הרבה עולם, והמזרח לא היה מהמקומות החביבים עליה. תמיד העדיפה מקומות מסודרים ונקיים, כאלו שאפשר להזמין מראש ורצוי שהמכונית תחכה בשדה התעופה. הפעם, בנסיעה הזו, הפכה למריונטה, נכנעת לאנרגיה חזקה ממנה, בלי לדעת מהי ומאיפה צצה. עמוק בפנים הרגישה שזהו קרש הצלה אחרון. מישהו כנראה שמע את הנשמה שלה זועקת והגיש לה עזרה. השם "אוֹשוֹ" או העיר "פּוּנָה" לא היו מוכרים לה, עד שיום אחד גלשה באינטרנט ובמקרה הגיעה לאתר של האשרם. למחרת הודיעה לבוס, לבעל ולילדים שהיא מתפטרת ולוקחת חופשה של מספר חודשים בהודו. לבד. גלוריה סיימה את ארוחת הצהריים והגיעה לפינת העישון לבושה בשמלת בורדו שקנתה יום קודם. נעה כמו פרפר ממקום למקום. בסוף שנות ה 20 שלה, רווקה שכבר 8 שנים מסתובבת בעולם, חיה את הרגע – ממדינה למדינה, כשכל חייה ורכושה מרוכזים בלב ובתרמיל הבודד אותו נשאה ממקום למקום. ברגעים מסוימים גלוריה קרנה יופי נדיר. באחרים - כשמצב רוחה היה רע, איש לא יכול היה להתקרב אליה. לעומתה - היא, בתחילת שנות ה 40, עשתה את כל המסלול המצופה. צבא, תואר ראשון ושני, חתונה, משכנתא, ילדים, קריירה מצליחה. כובד החיים, הציפיות הגבוהות והמרדף הבלתי פוסק ישבו לה על הכתפיים וניכרו בהליכתה המסורבלת משהו, והיא, מתנגדת למשקל העודף, דאגה לשמור על גב זקוף. שתי נשים, שני הפכים, שני קצוות כל כך רחוקים ובכל זאת כל כך דומות – הן עדיין לא ידעו אז עד כמה. בפּוּנָה, כמו שרק בפּוּנָה אפשר, כימיה בין אנשים מגיעה מהבטן. הרכה. מהמהות האמיתית. פּוּנָה מורידה מסיכות, מנגנוני הגנה, הכחשות. האשרם חושף בעוצמה את התמצית הבסיסית של הקיום, ומשאיר אותך להבין, לחוש ולהפנים את מה שלא הבנת כל חייך. כך היה החיבור המיידי בינה לבין גלוריה. אותו חיבור בין שתי נשמות שיכול להתרחש אחרי שחומות הנפש מתחילות לקרוס. הן ישבו ודיברו, מנותקות לגמרי מהתפאורה ההודית שקישטה אותן. ככל שדיברו ונפתחו, כך מצאו כמה הן שונות. לכל אחת מהן סיפור חיים אחר, רקע שונה לגמרי. ובכל זאת - הן קיבלו מטלה משותפת.... "האופן שבו אתן מתמודדות עם אהבה וכאב" הדהד להן בראש. אחרי שתיקה של כמה דקות גלוריה אמרה שנראה לה שמצאה: "גם באהבה וגם בכאב, את ואני עוטות מסיכה של "אני החזקה"- לא צריכה אף אחד, אסתדר לבד. אנחנו לא מאפשרות לאחרים להתקרב באמת. זו מסיכה מכבידה, קשה מנשוא". היא הסתכלה על גלוריה פעורת פה, מבינה ולא מבינה את משמעות התגלית החדשה. הגוף אישר בצמרמורת גבית שמשהו חשוב נאמר כאן. זו הייתה רמה אחרת של מודעות. הן ישבו בשקט כמה דקות, כל אחת מריצה בראשה את התובנה החדשה. מסלול חייה עבר כמו בסרט - צפתה בהחלטות שקיבלה, במעשים שעשתה, בפגיעות שחוותה, בעלבונות שגרמה לאחרים, בגסיסה הנפשית האיטית שחשה בשנים האחרונות – כולם תוצאה של המסיכה המכבידה הזו. "את יודעת גלוריה", אמרה אחרי שהסרט הפנימי שרץ לה בראש החזיר אותה לפינת העישון, "אנחנו כמו הפרח "אל-תיגע-בי", אבל הפרח הזה לא יכול להתרבות לולא יגעו בו חרקים. אנחנו רוצות שיגעו בנו, שיעזרו לנו, שיחדרו מבעד לחומות שבנינו - אבל משחקות כלפי חוץ כאילו שלא". ממש ברגע שסיימה את המשפט, ריחף למעלה פרח כתום וצנח ברכות על השולחן שלפניהן. גלוריה, שקועה במחשבות, לא הבחינה בו. היא התבוננה בפרח, נאלמת. הרימה מבטה לצמרת העץ עמוסת העלים. לא היה זכר לפרח מכל סוג שהוא. "גלוריה, מאיפה צנח הפרח הזה פתאום?" שאלה בתמיהה. "יש כאן המון פרחים כאלו. אנחנו יושבות מתחת לעץ ולכן לא רואות. כשתסתכלי על העץ מהצד, תראי עוד הרבה פרחים", אמרה גלוריה וצללה אל עצמה. היא בחנה את הרצפה, מחפשת פרחים נוספים שאולי נשרו מהעץ. חוץ מכמה בדלי סיגריות, הרצפה הייתה חפה מכל פרח. קמה מהספסל והקיפה את פינת העישון, מחפשת זוויות ראיה נוחות יותר לחקור את צמרות העצים באזור. למרבה ההפתעה לא היה ולו פרח נוסף אחד בסביבה. חפנה את הפרח הכתום בידה, נזהרת לא לקמט את עלי הכותרת, מוכנה לסיים את הפסקת הצהריים ולחזור לסדנא. גלוריה הצטרפה אליה, מהורהרת כרגיל. הדממה, שהשתררה כשחלקה בהתרגשות את התובנה שלה ושל גלוריה בחווית הפרח, הופרה, כששמעה את קולו של המנחה: " When you are ready, the Master appears". שבוע ימים לאחר מכן, רצפת פינת העישון הייתה גדושה בפרחים כתומים. © כל הזכויות שמורות לאנה11בנדנה
