הפרולוג של הפיק שלי

בבהלובה

New member
הפרולוג של הפיק שלי ../images/Emo70.gif

שם- "הנחש"... לא מצאתי שם אחר, אם יש לכם רעיונות לשם אתם מוזמנים לשתף אותי בהם . דירוג- PG-13 ,זה טריגר. שיפ- הרמיוני\דראקו
 

בבהלובה

New member
בהודעות חלק ראשון...

הרמיוני נכנסה לשירותים וסגרה אחריה את הדלת בטריקה. על המדף היה מונח סכין גילוח, הברזל שעליו נצץ באור חזק ומשך מיד את מבטה . היא הביטה בסכין במבט כמה, עורג, הכוח הטמון בו נראה לה כה מוחשי, אמיתי אך עם זאת קשה להגשמה. הקושי במימוש הכוח משך אותה, גרם לה לרצות להוכיח את עצמה. לבסוף הרמיוני נראתה כמי שהחליטה לאחר חשיבה ממושכת. היא רכנה על ברכיה ונשאה תפילה חרישית ("רק שזה לא יכאב,שיסתיים מהר. בבקשה"). מספר פעמים העבירהאת סכין הגילוח על ידה, נהנית ממגעו ומההתגרות במוחשיות החלטתה וקיומה .היא פחדה שמא לא תצליח להתאבד, שתברח מהמוות המגיע לה בצדק מוחלט אבל למרות זאת אזרה אומץ לבסוף והכניסה את הסכין לתוך בשרה. כאב משתק פגע בה כהרף עין, כאב שעלה על כל מה שחשה עד ליום זה, היא רצתה לצרוח אך מפיה לא יצא קול ודממת מוות שררה בחדר. דם פרץ מפרק ידה, אדום בוהק ומרהיב. הרמיוני המשיכה לחתוך חזק יותר ויותר תוך כדי ידיעה שהיא עושה את מה שהיה עליה לעשות כבר זמן רב מדי. החדר שמסביבה הטשטש... במשך כחמש דקות הייתה מחוסרת הכרה, אך כשהתעוררה הייתה בטוחה שעברה שעה לפחות. דמעות פרצו מעיניה כאשר נזכרה במעשה האיום שעוללה לעצמה, אך למרות זאת ידה נשלחה אל הסכין באופן אוטומטי, מוכנה להמשיך במלאכתה. היא חתכה קצת למרות שידעה כי מותה קרב והולך בכל מקרה. לפתע פתאום צצה במוחה מחשבה שנראתה לה טיפשית ולא מתאימה בו זמנית "ואולי אני בכלל לא צריכה למות? אולי זאת בכלל לא הייתה אשמתי?" הרמיוני ידעה שזו הייתה אשמתה, אך למזלה, החיים שפעמו בה במלוא עוצמתם הטעו אותה. היא לא שיערה שהרצון לחיות אצלה חזק מספיק בשביל למנוע את הוצאתה להורג, אבל טעתה. היא הניעה את ידה בקושי רב לעבר המגבת שהניחה , מנסה לעצור את הדם. המגבת נעשתה אדומה, בניגוד מפחיד לפניה של הרמיוני שהצבע אזל מהם אט אט. ואז היא הבינה. "הנחתי את המגבת מראש" חשבה וצחקה "ידעתי שאני פחדנית מדי." המראה של הרמיוני יושבת בשלולית הדם וצוחקת צחוק היסטרי וחסר מעצורים היה קשה, אך לה המצב נראה מאוד חסר משמעות ומשעשע,"ככלות הכול, כנראה אני בכל מקרה אמות".
 

בבהלובה

New member
בהודעות חלק שני...

היא התחילה להזות ושמעה את קולו של דמבלדור המת מדבר . "עוד מעט תושלם המלאכה... תקבלי את המגיע לך." אמר קולו של דמבלדור בראש הרמיוני, חזק וסמכותי כמעט כמו בימים שבהם היה חיי. כעת היא שמעה מספר קולות מוכרים מהדהדים בראשה. "מגיע לה למות... מגיע לה... מגיע לה... מגיע לה..." רוחות רפאים הקיפו אותה, פרצופיהם היו מוכרים ואכזריים כפרצוף תליין המכין את החבל מבעוד מועד. הארי צחק אליה צחוק אילם אך לא פצה את פיו. הרמיוני ראתה את וולדמורט מתקרב להארי, היא סימנה לו וצעקה אך הוא המשיך לצחוק בעוד אדון האופל חונק אותו. לבסוף הארי שכב מת על הריצפה, על פניו חיוך דבילי. "לא גם אותך...למה לקחת אותו?! חתיכת בנזונה! תעזוב אותי כבר! תעזוב אותי..." אדון האופל התקרב לעברה אך כשנגע בה עברה ידו דרך גופה הקר כמשב רוח חמימה ביום חורפי. "לא... לא... "אני לא רוצה למות! אני מתחננת בפניך דמבלדור, אני מתחננת בפני כולם, תאשרו לי... תנו לי סימן" חשבה הרמיוני. אבל הוריה , דמבלדור, הארי צ'ו וג'יני ניענעו בראשם לשלילה וחתכו את גרונם בסכין חדה. גופותיהם נפלו על הריצפה מלאות דם, ראשה של צ'ו היה כרות לגמרי אבל בדרך מוזרה כלשהי עדיין יכלה לדבר. "תזכרי..." אמרה צ'ו "תזכרי מה עשית... אל תעזי לשכוח..."
 

בבהלובה

New member
בהודעות חלק שלישי ואחרון...

"לפחות אני לא לבד..." חשבה הרמיוני. "אף פעם לא לבד... יש לי את צ'ו ואת דמבלדור . הם איתי תמיד. ויש לי גם את וו-וו-לל—דמורט" לפתע נעלמו הדמויות והקולות פסקו. "I can't get no satisfaction, I can't get no satisfaction. 'Cause I try and I try and I try and I try. I can't get no, I can't get no." היא הכירה את השיר הזה... "של הרולינג סטונז"... הרמיוני נזכרה שהיא נתנה את הדיסק שלהם בתור מתנה לאביה ביום הולדתו. "יכול להיות שהוא מחפש אותי עכשיו? אני בכלל בבית?איפה אני?" דמותה ג'יני חזרה. "מה עשית?! הרמיוני! טיפשה שכמותך. אני לא רוצה שתמותי... אני אוהבת אותך... זאת לא אשמתך. לא אשמתך בכלל." "ג'יני, את חברה מאוד טובה שלי, אבל צדקת. אני באמת ילדה טיפשה." ג'יני נעלמה והשיר נמשך. "When I'm drivin' in my car and that man comes on the radio and he's tellin' me more and more about some useless information supposed to fire my imagination. I can't get no, oh no no no. Hey hey hey, that's what I say." "אולי הוא ידפוק בדלת עוד מעט..."חשבה הרמיוני. "עוד מעט... עוד מעט..."
 

ח1לת נ9ש

New member
אני חושבת שהפיק הזה לא לרמתי

הנמוכה
אבל מה שהבנתי היה יפההההה
תמשיכי ככה בובע
 

ווינקי 1

New member
../images/Emo4.gifלא הבנתי כלום...

מה שאומר שהפיק שלך מצויין
, המשיכי כך ואם תואילי בטובך להסביר לי למה הרמיוני מנסה להתאבד אני אודה לך מאוד
 

limilu

New member
זאת הייתה ההקדמה?!

*מחכה להמשך* למרות שקצת הייתה לי צמרמורת בקטע שהיא חתכה את עצמה. לא יכולה לשלוט בזה, תמיד קורה לי.
 
../images/Emo5.gif לא, אני דורשת הסבר, אמא, אמא!

תגידי, השתגעת?! מה זה?! זה יותר מדי! את לא יכולה להתחיל ככה את הסיפור... זו צריכה להיות נקודת השיא! קודם היא חותכת את עצמה (דרך אגב, עד כמה שזה מזוויע, הקטע הזה מצוין...) ואז הרוח חותכות לפניה את הראש שלהן? וואו. טוב, אני אנסה להגיב על זה *כאילו* זה היה פיק שלא זיעזע אותי, אבל בצורה די חיובית... טוב, הסיפור כתוב בצורה נהדרת, והוא מאוד זורם. יש לך שפה עשירה ואת מפסקת במקומות נכונים (!). יש שני משפטים שהפריעו לי: "על פניו חיוך דבילי." המילה "דבילי" לא מתאימה כאן. את יכולה לרשום טיפשי, דבילי לא מתאים לשפה שכתבת איתה את הסיפור... "לא גם אותך...למה לקחת אותו?! חתיכת בנזונה!" ראי דבילי. אני לא יודעת במה את יכולה להחליף את זה... אולי "חתיכת כלב"? סתם הצעה. פה ושם יש לך כמה שגיעות כתיב, הייתי מציעה לך לתת למישהו לעבור על זה. למה "הנחש"? איפה יש נחש?
אמא, למה זו הפעם הראשונה שאת כותבת פה סיפור? את ממש מוכשרת. עכשיו, אחרי שההלם הראשוני עבר, אני יכולה לומר לך שזה פשוט מצוין... מזוויע, אבל מצויין! באמת, העלילה ממש מרתקת, וזה באמת מסקרן מה לעזאזל הרמיוני עשתה שהיא מתאבדת, וכולם אומרים לה שהיא אכן צריכה למות? ולמה כל השאר מתו (אני מניחה שאם הם רוחות אז הם מתים)? ת מ ש י כ י ! יערה
 

בבהלובה

New member
תודה../images/Emo70.gif

וכל מה שהיא ראתה עם הארי ווולדמורט שחותך את הראש שלו היה הזיה... והתבלבלתי... בעיקרון לא כולם מתים... לא הייתי צריכה לכתוב "רוחות", רק חלק מהם. היא רואה אותם בתור הזיה. זאת לא נקודת השיא בגלל שהסיפור רק מתחיל מהקטע הזה, שכתבתי אותו בעיקר כדי להסביר את ההמשך.
ועודפעם תודה!
 

בבהלובה

New member
למה../images/Emo35.gif

ובפעם הבאה שאת אומרת כזה דבר על פק של מישהו אחר, לפחות תפרטי את הסיבות.
 
אני מפרטת עכשיו

1. זה נורא מגעיל כול הקטע שהרמיוני מנסה להתאבד אני לא מבינה למה היא עושה את זה את צריכה לכתוב הקדמה לפרק הזה. התאורים האלה ממש נוראים- אם למשל היית כותבת בשפה יותר עדינה את כול הקטע של התאבדות של הרמיוני ת'אמת אני לא מבינה כלום על מה מדובר ועל מי מדובר
 
בגלל שזה פרולוג...

זו הקדמה.. יש הקדמות שמספרות לך את הרקע של הסיפור ויש כאלו שמטרתן לעורר בך סקרנות בכדי לקרוא את הפיק. אני חושבת שהתיאורים היו מדהימים, ורק מלקרוא את זה קצת נהייתה לי בחילה.. וזה דבר טוב! אם נהייתה לי בחילה מזה זאתאומרת שהפיק שלך ממש קשה וזה עושה לך משהו כשאת קוראת אותו ורק מעט מאוד סיפורים/פיקים/כל דבר גורמים לך לבכות או להתחלחל או כל דבר בסגנון.. אני מאוד מסוקרנת לקרוא את המשך הפיק...
 

בבהלובה

New member
תראי,

הקטע הזה היה אמור להיות מגעיל, ולדעתי אם הוא הפחיד\הגעיל\צמרר אנשים זה סימן לכך שהצלחתי בכתיבה שלו. את לא אמורה עדיין להבין על מה מדובר, זאת רק הקדמה.
 
למעלה