הפרוטוקולים של זקני ציון מבית מדרשו
של השמאל הקיצוני בישראל. הינה מתוך מאמרו של אורי אבנרי 'הלילה שלאחרי' מ-8 באפריל ש.ז. שפורסם בהרחבה באתרים אנטישמיים ואנטי-ישראליים באנגלית ובשפות אחרות ברחבי העולם והתקבל בברכה גם בבטאון הנאצים בגרמניה ה'נציונל-צייטונג' (בגרמנית הוא נקרא ממש אוריגינל, כאילו יצא ישר מהשטירמר). שימו לב איך מגדלי התאומים בניו יורק 'התמוטטו'. http://gush-shalom.org/archives/article242_heb.html >># מי ומי במנצחים. קוראים להם "ניאו-קונס", קיצור של "ניאו-קונסרבטיבים" (שמרנים חדשים). חבורה מלוכדת, שכמעט כל אנשיה יהודים. היא השתלטה על עמדות-המפתח בממשל בוש, על מכוני-המחקר (הממלאים תפקיד חשוב בעיצוב המדיניות האמריקאית) ועל עמודי-המערכת של העיתונים החשובים. במשך שנים הייתה זו חבורה שולית, שטיפחה אידיאולוגיה ימנית-קיצונית חדשה בכל התחומים. הם לחמו, בין השאר, בהפלות, בהומוסכסואליות, בפורנוגרפיה ובסמים... הרגע הגדול שלהם הגיע כאשר התמוטטו המגדלים-התאומים. הציבור האמריקאי ומנהיגיו היו מוכי-הלם ומבולבלים, חסרי יכולת להבין לעומק את העולם שהשתנה לפתע. הניאו-קונס היו הקבוצה היחידה שהציעה בו במקום גם הסבר וגם פתרון... להלן רשימה קצרה של הגיבורים העיקריים... הקריאה פורסמה בכתב-העת "ויקלי סטנדרט"... חתמו עליה 41 ניאו-קונס מובילים, וביניהם נורמן פודהורץ, לשעבר שמאלן יהודי וכעת מראשי הימין האמריקאי, עורך כתב-העת היוקרתי "אנקאונטר", אשתו, מידג' דקטר, גם היא עיתונאית פעילה, פרנק גפני מ"המכון למחקרי בטחון", רוברט קגן מה"ויקלי סטנדרט", צ'ארלס קראוטהמר, מה"וושינגטון פוסט" רב-ההשפעה, וכמובן – ריצ'אד פרל. פרל הוא דמות-מפתח בחבורה. עד לא-מכבר היה יו"ר "הוועדה למדיניות ההגנה" שליד שר-ההגנה, הכוללת גם את אליוט כהן. פרל נמנה גם עם מנהלי "ג'רוסלם פוסט" (שבעליו ימנים-קיצוניים). בעבר היה עוזרו של הסנטור המנוח הנרי ג'קסון, שניהל את המערכה בעניין יהודי ברית-המועצות. הוא מראשי "מכון אנטרפרייז" הימני-קיצוני, רב-ההשפעה. באחרונה נאלץ להתפטר מכהונתו במשרד-ההגנה, כאשר התגלה שחברה מסחרית עמדה לשלם לו מיליון דולאר בקירוב תמורת השימוש בהשפעתו בחוגי הממשל. אותו מכתב גלוי פתח, למעשה, את המלחמה בעיראק... כי כבר לפני כן התברגו חברי הקבוצה בצמרת השלטון. פאול וולפוביץ, אבי המלחמה הזאת, הוא מס' 2 במשרד-ההגנה, שם נמצא גם דוגלאס פיית', ראש התיכנון בפנטגון וידיד קרוב של פרל. תת-שר-החוץ, ג'ון בולטון, הוא ידידו הקרוב של ויליאם קריסטול, ואליוט אברמס אחראי לענייני המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי. איש זה היה קשור בפרשת איראן-קונטרס-ישראל, שגיבורה אוליבר נורת' יושב בהנהלת "המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי", יחד עם פרל ומייקל לדין, גם הוא מגיבורי אותה פרשה. לדין דוגל ב"מלחמה טוטאלית" לא רק בעיראק, אלא גם באיראן, סוריה, סעודיה, והרשות הפלסטינית. דב זקהיים הוא מבקר משרד-ההגנה. רוב האנשים האלה שייכים, יחד עם סגן-הנשיא דיק צ'ייני ושר-ההגנה דונלד רמספילד, ל"מיזם למען המאה האמריקאית החדשה", שפירסם ב-2002 "ספר לבן" בו דרש "לשמור ולהרחיב את 'השלום האמריקאי'." כלומר: שליטת אמריקה בעולם. מירב וורמזר, בעלת השם הפרטי הישראלי המלבב, אחראית לענייני ישראל והערבים ב"פורום המזרח התיכון". היא כותבת ב"ג'רוסלם פוסט" והיתה בין מייסדי ממר"י ("המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון"), הקשור(לדברי "גארדיאן" הלונדוני) לאגף המודיעין של צה"ל. גוף זה מציף את התקשורת העולמית והישראלית באוסף של ציטטות קיצוניות מובחרות מהתקשורת הערבית. בעלה של מירב, דויד וורמזר, מנהל את מחקר המזרח התיכון במכון "אנטרפרייז" של פרל. בהקשר זה ניתן להזכיר את "מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב" של מיודענו משכבר-הימים, דניס רוס. מקורבי חבורה זו יושבים בכל העיתונים החשובים: ויליאם ספייר, חסיד-שוטה של אריאל שרון, ב"ניו-יורק טיימס", קראוטהמר ב"וושינגטון פוסט" ורוברט ברטלר ב"וול-סטריט ג'ורנל". וכולם ידידים קרובים של פרל. חשובה במיוחד השפעתם של כותבי-הנאומים של בוש, יוסף שטן ומתיו סקאלי, ושל סגן-הנשיא צ'ייני, ג'ון מקונל. לא פלא שנאומיו של בוש וצ'ייני מצלצלים כאילו יצאו מפי שרון. ראש-המטה של צ'ייני, לויס ליבי, שייך גם הוא לחבורה. ההשפעה העצומה של חבורה זו, שכמעט כולה יהודית, נובעת מכך שהיא משתפת פעולה באופן הדוק עם הפונדמנטליסטים הנוצריים, מחנה ימני-קיצוני החולש כיום על המפלגה הרפובליקאית. בולטים בו ג'רי פולוול, ממייסדי ה"רוב המוסרי", שקיבל מטוס-סילון במתנה ממנחם בגין, ופאט רוברטסון, ממייסדי "הקואליציה הנוצרית" ו"רשת השידור הנוצרית", המעניקות תמיכה כלכלית ל"שגרירות הנוצרית" של ואן-הובן בירושלים, התומכת במתנחלים. את שתי הקבוצות האלה מחברת הזיקה הקנאית לאידיאולוגיה של הימין הקיצוני בישראל...<<
של השמאל הקיצוני בישראל. הינה מתוך מאמרו של אורי אבנרי 'הלילה שלאחרי' מ-8 באפריל ש.ז. שפורסם בהרחבה באתרים אנטישמיים ואנטי-ישראליים באנגלית ובשפות אחרות ברחבי העולם והתקבל בברכה גם בבטאון הנאצים בגרמניה ה'נציונל-צייטונג' (בגרמנית הוא נקרא ממש אוריגינל, כאילו יצא ישר מהשטירמר). שימו לב איך מגדלי התאומים בניו יורק 'התמוטטו'. http://gush-shalom.org/archives/article242_heb.html >># מי ומי במנצחים. קוראים להם "ניאו-קונס", קיצור של "ניאו-קונסרבטיבים" (שמרנים חדשים). חבורה מלוכדת, שכמעט כל אנשיה יהודים. היא השתלטה על עמדות-המפתח בממשל בוש, על מכוני-המחקר (הממלאים תפקיד חשוב בעיצוב המדיניות האמריקאית) ועל עמודי-המערכת של העיתונים החשובים. במשך שנים הייתה זו חבורה שולית, שטיפחה אידיאולוגיה ימנית-קיצונית חדשה בכל התחומים. הם לחמו, בין השאר, בהפלות, בהומוסכסואליות, בפורנוגרפיה ובסמים... הרגע הגדול שלהם הגיע כאשר התמוטטו המגדלים-התאומים. הציבור האמריקאי ומנהיגיו היו מוכי-הלם ומבולבלים, חסרי יכולת להבין לעומק את העולם שהשתנה לפתע. הניאו-קונס היו הקבוצה היחידה שהציעה בו במקום גם הסבר וגם פתרון... להלן רשימה קצרה של הגיבורים העיקריים... הקריאה פורסמה בכתב-העת "ויקלי סטנדרט"... חתמו עליה 41 ניאו-קונס מובילים, וביניהם נורמן פודהורץ, לשעבר שמאלן יהודי וכעת מראשי הימין האמריקאי, עורך כתב-העת היוקרתי "אנקאונטר", אשתו, מידג' דקטר, גם היא עיתונאית פעילה, פרנק גפני מ"המכון למחקרי בטחון", רוברט קגן מה"ויקלי סטנדרט", צ'ארלס קראוטהמר, מה"וושינגטון פוסט" רב-ההשפעה, וכמובן – ריצ'אד פרל. פרל הוא דמות-מפתח בחבורה. עד לא-מכבר היה יו"ר "הוועדה למדיניות ההגנה" שליד שר-ההגנה, הכוללת גם את אליוט כהן. פרל נמנה גם עם מנהלי "ג'רוסלם פוסט" (שבעליו ימנים-קיצוניים). בעבר היה עוזרו של הסנטור המנוח הנרי ג'קסון, שניהל את המערכה בעניין יהודי ברית-המועצות. הוא מראשי "מכון אנטרפרייז" הימני-קיצוני, רב-ההשפעה. באחרונה נאלץ להתפטר מכהונתו במשרד-ההגנה, כאשר התגלה שחברה מסחרית עמדה לשלם לו מיליון דולאר בקירוב תמורת השימוש בהשפעתו בחוגי הממשל. אותו מכתב גלוי פתח, למעשה, את המלחמה בעיראק... כי כבר לפני כן התברגו חברי הקבוצה בצמרת השלטון. פאול וולפוביץ, אבי המלחמה הזאת, הוא מס' 2 במשרד-ההגנה, שם נמצא גם דוגלאס פיית', ראש התיכנון בפנטגון וידיד קרוב של פרל. תת-שר-החוץ, ג'ון בולטון, הוא ידידו הקרוב של ויליאם קריסטול, ואליוט אברמס אחראי לענייני המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי. איש זה היה קשור בפרשת איראן-קונטרס-ישראל, שגיבורה אוליבר נורת' יושב בהנהלת "המכון היהודי לענייני ביטחון לאומי", יחד עם פרל ומייקל לדין, גם הוא מגיבורי אותה פרשה. לדין דוגל ב"מלחמה טוטאלית" לא רק בעיראק, אלא גם באיראן, סוריה, סעודיה, והרשות הפלסטינית. דב זקהיים הוא מבקר משרד-ההגנה. רוב האנשים האלה שייכים, יחד עם סגן-הנשיא דיק צ'ייני ושר-ההגנה דונלד רמספילד, ל"מיזם למען המאה האמריקאית החדשה", שפירסם ב-2002 "ספר לבן" בו דרש "לשמור ולהרחיב את 'השלום האמריקאי'." כלומר: שליטת אמריקה בעולם. מירב וורמזר, בעלת השם הפרטי הישראלי המלבב, אחראית לענייני ישראל והערבים ב"פורום המזרח התיכון". היא כותבת ב"ג'רוסלם פוסט" והיתה בין מייסדי ממר"י ("המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון"), הקשור(לדברי "גארדיאן" הלונדוני) לאגף המודיעין של צה"ל. גוף זה מציף את התקשורת העולמית והישראלית באוסף של ציטטות קיצוניות מובחרות מהתקשורת הערבית. בעלה של מירב, דויד וורמזר, מנהל את מחקר המזרח התיכון במכון "אנטרפרייז" של פרל. בהקשר זה ניתן להזכיר את "מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב" של מיודענו משכבר-הימים, דניס רוס. מקורבי חבורה זו יושבים בכל העיתונים החשובים: ויליאם ספייר, חסיד-שוטה של אריאל שרון, ב"ניו-יורק טיימס", קראוטהמר ב"וושינגטון פוסט" ורוברט ברטלר ב"וול-סטריט ג'ורנל". וכולם ידידים קרובים של פרל. חשובה במיוחד השפעתם של כותבי-הנאומים של בוש, יוסף שטן ומתיו סקאלי, ושל סגן-הנשיא צ'ייני, ג'ון מקונל. לא פלא שנאומיו של בוש וצ'ייני מצלצלים כאילו יצאו מפי שרון. ראש-המטה של צ'ייני, לויס ליבי, שייך גם הוא לחבורה. ההשפעה העצומה של חבורה זו, שכמעט כולה יהודית, נובעת מכך שהיא משתפת פעולה באופן הדוק עם הפונדמנטליסטים הנוצריים, מחנה ימני-קיצוני החולש כיום על המפלגה הרפובליקאית. בולטים בו ג'רי פולוול, ממייסדי ה"רוב המוסרי", שקיבל מטוס-סילון במתנה ממנחם בגין, ופאט רוברטסון, ממייסדי "הקואליציה הנוצרית" ו"רשת השידור הנוצרית", המעניקות תמיכה כלכלית ל"שגרירות הנוצרית" של ואן-הובן בירושלים, התומכת במתנחלים. את שתי הקבוצות האלה מחברת הזיקה הקנאית לאידיאולוגיה של הימין הקיצוני בישראל...<<