הפרדת היצירה מאישיות המלחין

הפרדת היצירה מאישיות המלחין

כדי באמת ליהנות מהמוסיקה,יש להפריד את היצירה מאישיות המלחין. למשל,חייו של צ'ייקובסקי היו סוערים למדיי. ואני מאוד אוהבת את יצירותיו לבלט. אז כמו שהמורה למוסיקה שלי אמרה,חייבים להפריד את אישיות המלחין וקורתיו מההנאה מהיצירה עצמה. לכל מלחין כמעט היו סיפורים סוערים. אך חייבים להפריד אותם מאהבת היצירות. כדי באמת ליהנות מהמוסיקה כמו שצריך.
 

ItsikH

Member
כן... ולא (כרגיל אצלי...) אפשר להנות מהמוזיקה בלי לדעת כלום על המלחין, ולפעמים עדיף כך. אבל מעניין גם להכיר קצת את האדם שמאחורי הצלילים, לפעמים זה מוסיף לחוויה המוזיקלית ולפעמים סתם מעניין. סתם 2-3 דוגמאות ידועות במיוחד, עד כדי בנאליות כמעט: משולש האהבה המפורסם ביותר במוזיקה, ואולי בכלל - רוברט שומאן, קלארה ויק-שומאן, ויוהנס ברהמס: שומאן נשא את קלרה למרות התנגדות אביה. קלרה היתה מוזיקאית מחוננת בזכות עצמה, וידוע במיוחד הטריו שלה. שומאן עצמו היה פסנתרן מוכשר אך פציעה קטעה את הקריירה שלו ולכן, בין השאר, התמקד בהלחנה. ברהמס הצעיר והמוכשר יותר ממנו פרץ לחייהם בשלב מאוחר יותר, הוא עצמו היה בחור מתוסבאך../images/Emo6.gif לא מעט, וככל הנראה התאהב בקלארה נואשות, למרות שכל ההיסטוריונים מתעקשים שלא היה ביניהם אלא אהבה אפלטונית. את סופו הטראגי של הסיפור אתם מוזמנים לחפש... בעצם זה ממש סיפור לאופרה. ובנימה אחרת, הרבה מהאופרות של וורדי נובעות ומחוברות מאוד למאבק הלאומי האיטלקי שהוא השתתף בו (ואף נבחר לפרלמנט לאחר איחוד איטליה). באותו הקשר - שופן, שרק עתה שמעתי שהיה אנטישמי (פולני, מה ציפיתם), גם נקשר למאבק הלאומי הפולני, קצת פחות מוצלח מהאיטלקי. ב-1830 שהה כמדומני בוינה בעת המהפכה הכושלת - אחת מני רבות, ומאז לא שב לראות את ארצו. מייחסים את האטיוד אופ' 10 מס' 12 "המהפכה" לאותה מהפכה, אם כי הבולשביקים ניכסו לעצמם את אותו אטיוד... בהקשר של המהפכה כמובן. שימו לב כיצד האטיוד מסתיים באקורד בלתי פתור, סמל למהפכה שנכשלה. ולמה אני מספר את כל הסיפורים האלו? אלו בסך הכל אנקדוטות שוליות, אבל הן ממחישות שמאחורי הצלילים עומדים אנשים, ויש - לפעמים! - קשר הדוק בין התווים לבין הסיפור האישי שלהם.
 
תראה

זה נכון שיש קשר בין הקורות בחיים לבין היצירות שנכתבו. אך לא צריך להחרים יצירות ולא לנגנם,בגלל שאותו מלחין היה למשל נבזה. היצירות הן יצירות בפני עצמן. נכון שיש קשר בין ההיסטוריה של אותה התקופה לבין היצירות שכתב המלחין. ונכון שגם ההיסטוריה האישית שלו השפיעה. אך אני נהנת לשמוע את המוסיקה הקלאסית כולל יצירות של מלחינים שחייהם האישיים היו סוערים למדיי.(אגב,גם אני לא ידעתי על שופן) וזה כלל וכלל לא מוריד מאהבתי את יצירותיהם. והתעניינותי בהם. המורה למוסיקה שלי סיפרה לי שלכל מלחין גדול כמעט היו חיים סוערים ביותר. אז מה,נפסיק לשמוע את המוסיקה שלהם?! נפסיק לנגנם?! ופתאום נפסיק לאהוב את היצירות שלהם,אחרי שכל הזמן אהבנו אותם?! נו,באמת. צריך לעשות הפרדה בין אישיות המלחין לבין ההתעניינות והאהבה המוסיקלית.
 
אגב

המורה למוסיקה שלי יהודיה. וברוסיה בזמנו לא נתנו לה להתקדם כל כך בגלל יהדותה. אך היא יודעת את הברית החדשה,על מנת שתוכל יותר טוב להבין את יצירות האמנות והמוסיקה. וזה כלל וכלל לא גורע מיהדותה. והדבר שממנו היא סולדת ביותר,זה שכאן בארץ יש כאלו שלא מתייחסים אליה כיהודיה.אחרי שברוסיה בזמנו היה אסור כל סממן יהודי,כמו גם של דתות אחרות.
 

ItsikH

Member
זה נושא אחר אם כי קשור לדוגמא, ההחרמה של ואגנר די מקובלת עליי מפני שהמוזיקה שלו מאוד קשורה ללאומנות הגרמנית, וחוץ מזה מפני שהוא כתב Seisse musik! אני מאוד נהנה להשתמש בביטוי הזה בהקשר של ואגנר מפני שברנשטיין ציטט את נגני הפילהרמונית של וינה אומרים זאת על מאהלר (תלמידו היהודי של ואגנר שהנציח לעולם את הטפשות שבלאומנות). אז לדעתי הוא כתב מוזיקה נפוחה, פלצנית, כבדה ולא נעימה לאוזן. הוולקירות שלו נשמעים כמו סוסים בוואריים ששתו לא מעט בירות, בניגוד למשל ל"פרשים הקלים" של סופה או לפרשים ב"וילהלם טל" של רוסיני. וזה גם בהקשר של מוזיקה גרמנית מול צרפתית/איטלקית.
 

ItsikH

Member
שאלה לא קלה יש מקרים שאפשר להבדיל, וברוב המקרים אין קשר מחייב בין היצירה לבין היוצר. בעצם היצירה מקבלת חיים משלה ברגע שנוצרה, ממש כמו ילד. דוגמא: אריך קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים, במידה כזאת או אחרת. לא לאחר מעשה כמו ואגנר שאומץ על ידם שנים רבות לאחר מותו. ובכ"ז לא מחרימים אותו וזה הגיוני כי ספריו לא מייצגים את הנאציזם, אולי אפילו להיפך. למרות הכל כדאי ללמוד על חייו של המלחין כי זה מוסיף צד למוזיקה, שיש לו חשיבות.
 
אז ככה

אני גדלתי גם בעולם הדתי.חזרתי בשאלה,ואני כיום חילונית שלא מאמינה בתנ"ך. והיו רבנים שממש עשו טפו על דברים שהם מכנים:"תרבות הגויים" ואני יוצאת נגד גישה זו. אם אני שומעת ואוהבת את צ'ייקובסקי למשל,זה לא אומר שאני פחות יהודיה ממי שמחליט שצ'ייקובסקי זה תרבות הגויים ולא צריך לשמוע אותו. וכן הלאה.
 

ItsikH

Member
נושא טעון מאוד עבורי ראשית אפנה אותך ל"כרמינה בוראנה" של קארל אורף. זו לא יצירה אנטישמית, ועדיין יש בה מרכיב שהייתי מגדיר פאשיסטי. אספר רק שראיתי פעם איך היא משפיעה על אנשים וזה מפחיד. ובעניין מוזיקה והדת היהודית: אמי גדלה בבית דתי ועדיין הגיעה להיות מוזיקאית חשובה ומשפיעה בעולם המוזיקה הישראלית. כנראה שבימינו זה לא יכול לקרות...
 
לא אמרתי

שאים מוסיקאים דתיים גדולים. יש ויש. ואני מכריה כמה כאלה. אך אני שמעתי רבנים מסויימיםשחושבים שזאת תרבות הגויים וכו'.או אנשים שחושבים שיש דברים יותר חשובים מלעסוק במוסיקה למשל. אך,יש מלא מוסיקאים דתיים גדולים.וזה לדעתי,כלל לא סותר את הדת. אני באה למוסיקה מעולם הבלט הקלאסי. אך היות ובנעוריי עסקתי בבלט ובדברים נוספים,לא יכלתי כל כך להקדיש למוסיקה הקלאסית.אך תמיד שמעתי מוסיקה זו והתעניינתי בה מאוד. ותמיד חלמתי ללמוד גם מוסיקה. אז עכשיו,בשנות ה-30 לחיי,אני מגשימה את חלומי זה. אמנם,אין לי כרגע פנאי לנגינה,כי זה באמת דורש הרבה. אך אני לומדת עם מורתי את תולדות המוסיקה. ובקשר לואגנר-אני כאמור ,מאוד שונאת אותו.
 

ItsikH

Member
יש באוניברסיטת בר-אילן מחלקה למוסיקולוגיה, ודוגמא למלחין דתי ידוע - אנדרה היידו (ויש עוד מוזיקאים דתיים). הבעייה העיקרית של היהדות עם המוסיקה היא לגבי נשים. נשים לב שהתופעה הזו היתה נפוצה בכל בעולם המערבי עד למאה ה-20, נשים אולי למדו מוזיקה כחלק מההשכלה הכללית שלהן אבל קריירה מוזיקלית - עד כאן. ובאשר לואגנר - למרות שגם אני לא ממש סובל אותו, הוא מלחין חשוב וכדאי לפחות להכיר את המוזיקה שלו (במסגרת "דע את האויב").
 

drorblu

New member
שירה זה לא נחשב לקריירה מוזיקלית?!

לא היו זמרות אופרה החל מהתקופה של הנדל ועד ימינו?! היו, והן היו סופרסטארס בזמנן..
 

ItsikH

Member
במגבלות ראשית בתחום השירה בלבד (מצחיק שביהדות זה בדיוק מה שאסור בתכלית האיסור - בפני גברים בכ"א), ושנית גם זה לאחר שנים שבהם ילדים וסריסים שרו את הקולות הגבוהים. המלחינות החלוצות, לפחות המפורסמות, הן קלרה ויק-שומאן ופאני מנדלסון במאה ה-19. מספרים שפאני פרסמה יצירות על שם אחיה בכדי שיתקבלו. ואפילו בתחילת המאה ה-20 עדיין היתה התנגדות - המלחינה Germaine Tailleferre מהשישיה הצרפתית שינתה את שמה בתור מחאה על התנגדות אביה לקריירה שלה.
 

drorblu

New member
אגב, לידיעתך...

גם נשים אכן שרו בתקופתם של הקסטראטי. בפרטיטורה של יוליוס קיסר שיש לי (ברנרייטר אורטקסט, הוצאה מחודשת) רשום שבקאסט המקורי (הזמרים שלקולם נכתבה האופרה) את קורנליה שרה אנסטסיה רובינסון, את ססטו שרה מרגריטה דומסטנטי ואת קליאופטרה פרנצ'סקה קוצוני, ככה שלומר שנשים לא שרו בתקופה ההיא זה יהיה מופרך (ותזכור שהאופרה נכתבה ב-1719).
 

ItsikH

Member
קיבלתי אני לא מתיימר להתמצא בנבכי התקופה. בכ"א לגבי הלחנה ולמיטב ידיעתי גם נגינה בכלים אחרים זה עדיין די נכון. ייתכן שבתקופות קדומות יותר הגישה היתה יותר ליברלית דווקא - בניגוד לדיעה הרווחת אנחנו לאו דווקא מתקדמים עם הזמן.
 

lvb

New member
דעתי שלי...

אני חושב שאילו המלחינים הגדולים היו יודעים שאנו כיום נעשה נפשות עבור הפרדת האישיות שלהם, דעותיהם, אמונותיהם ומחשבותיהם, מהתוצאה המוסיקלית, רבות מיצירות המופת לא היו נכתבות כלל. החל מהמוסיקה של בטהובן, דרך שומאן, ואגנר, ורדי, ברטוק וגאונים נוספים. הסיסמא הנאמרת בקנאות, לפיה יש לעשות הפרדה מוחלטת היא בעיניי ניסיון לתת צידוק, למרות הכל, להשמעת ואגנר ואמנים אנטישמיים או בעייתיים אחרים. אני לא מסכים עם זה. אני חושב שאין להחרים אף מלחין ואף אמן בגלל דעותיו הפוליטיות, אופן כללי (אני מניח שיכולים להיות יוצאים מן הכלל). אבל אני לא חושב שזה בגלל שיש לעשות ניתוק מדעותיו ואמונותיו, כי אם מפני שאני מאמין בדמוקרטיה, בפלורליזם, ובשיח תרבותי רחב ומעמיק כאחד. מלחינים, ובייחוד מלחיני אופרה, כותבים מוסיקה שמבקשת להביע רעיונות, לעורר מחשבות ולהגיד דברים. הכרת ההסיטוריה של היצירה, של התקופה שלה, של המלחין והאנשים שהיו קשורים בכתיבתה ובביצועה היא בעיניי תכונה חשובה למבצע ולמאזין, ואותה הכרה היא שפותחת פתח אמיתי (אם כי לא הכרחי למי שאינו מעוניין בכך) להבנת היצירה ולמה שאני תופס כהנאה אמיתית. את ההפרדה המוחלטת הזו שכולם מדברים עליה לדעתי אין לעשות מפני שברוב המקרים המלחינים עצמם לא עשו את ההפרדה, והמוסיקה היא האישיות, היא הדעות, היא האמונות. הנאה ואהבה של המוסיקה, לעומת זאת, לא אומרת כלל וכלל שאני מסכים עם דעותיו ורעיונותיו של המלחין, או אפילו מקבל אותם. יכולה להיות הנאה מוסיקלית בלבד, אבל ראוי בעיניי שהיא תעשה על רקע ההבנה והידיעה של מה שמסביב ליצירה עצמה. אני לא מאמין בהשתקת דעות, בהתעלמות ובצנזורה. על-כן אני לא מאמין שהחרמת מלחינים בגלל עניינים שכאלו. אבל אני לא חושב שזה אומר שצריך להתעלם ולהעלים עין מדעות ואמונות שאנו חולקים עליהם. הייתי כותב יותר, אבל השעה מאוחרת, ואני חושב שכוונתי הובנה.
 

ItsikH

Member
רוב המלחינים היו מתפוצצים מצחוק אילו היו יודעים אילו קדושים עשו מהם... אנחנו מסתכלים על העבר ולומדים אותו. לעולם לא נוכל להכיר את מי שאיננו. אולי בכדי לתת תחושה קרובה יותר: היה מלחין ישראלי בשם צבי סנונית, שנהרג - במלחמת השחרור כמדומני. מתוך דחף ההנצחה הלאומי, אבקשכם לחשוב רגע מי הוא היה, איזו מוזיקה כתב ולמה. אין לכם מושג? עדיין עשיתם משהו לזכרו בכך שהקדשתם רגע למחשבה הזו. תודה בשמו של צבי סנונית.
 

lvb

New member
אני לא חושב שאני עושה מהם קדושים...

בכלל לא. אני מאמין שהמלחינים פעלו לרוב מתוך דחפים מאוד אנושיים של דעות ואמונות, ולא מתוך איזו השראה אלוהית שהיא מעל לכל זה. אולי פרט למוצרט..
 

ItsikH

Member
../images/Emo6.gif (בענין מוצרט) ואני באמת חשבתי על צבי סנונית כרגע, אדם שהיה, יצר ונעלם. סמל בעיני לכל אותם אנשים שיצרו משהו ואז נעלמו מחיינו.
 
למעלה