הפעם גם אני צריכה עזרה

[orca girl]

הפעם גם אני צריכה עזרה../images/Emo7.gif

אני מתייאשת מהחיים עם אמא מתייאשת

אמא שלי היא אמא רעה שלא יודעת לגדל ילדים היא סתם אמא סתם~! ודי די דיייייי זאת לא אשמתי

העולם הזה רק רע רק רוע יש באמא הזאת! כולה מלאה רוע ורק הפה שלה מלא בקללות ומילים מעליבות והמוח שלה כל הזמן עובד על למרר את החיים שלי יותר ויותר ועכשיו זה לא איום זה באמת אם ככה זה ימשיך אני לא יודעת אם אני יהיה כאן עוד אני לא יודעת. אני לא יודעת אם אני מסוגלת בכלל לשים את הידיים על המקלדת אבל אני לא יודעת איך , אני ממשיכה לכתוב ולכתוב ולא יכולה לעצור, כבר המוח שלי קורס אני מבולבלת אני רוצה להיות ילדה אני רוצה להיות ילדה רגילה ילדה נורמלית עם בית נורמלי עם הורים נורמלים עם חיים נורמלים. אני לא יודעת למה לי דווקא אני ילדה מתוך מיליוני ילדים, למה אני יצאתי לאמא הזאת למה דווקא אני?

למה?

אין אף אחד שיקשיב לי, לכאב שלי, ואמא שלי לא רק שהיא לא מקשיבה-היא יותר ויותר ויותר ממררת לי את החיים

אני מסוחררת ומסוחררת עד שאני יתמותת יתנתק, יברח לחופשי לחופשי מהבית כלא הזה, מהרוע הזה, אני יברח לחופשי!!!!!!! אני מרגישה כ"כ קטנה בתוך העולם הגדול והרע הזה אני מרגישה בבועה שבתוך הבועה יש רק רוע וסבל אבל מחוץ לבועה יש חיים יפים חיים שמחים, אבל המקום שלי הוא בבועה לי אסור ללכת לצד השמח, כולם עוצרים אותי כולם קושרים אותי עם חבלים לסבל

בא לי אמא בא לי אמא בא לי אמא שתאהב אותי בא לי אמא כמו של החברות שלי בא לי לברוח לחיים חדשים

 

[יעל עיני]

יקרה... ../images/Emo24.gif

האמת היא, שאין לי הרבה מה לומר לך, חוץ מזה שאנחנו כאן.... אני לא יודעת מה זה ילדה רגילה, ילדה נורמלית עם בית נורמלי והורים נורמליים. אף פעם לא היה לי דבר כזה. ואני חושבת שלרוב האנשים שאני מכירה אין דבר כזה. הנורמליות הזאת היא אשליה, כי אף אחד לא באמת מדבר על הקושי. בעולם יש הרבה יופי, ומחר בדרך לבית הספר תחפשי אותו. היו לי תקופות חיים שלמות שאהבתי מאוד את בית הספר בעיקר בזכות העובדה שהוא לא היה הבית שלי ולא היו שם ההורים שלי. אל תתייאשי. אנחנו כאן

 

[the Girl of Love]

ועכשיו תנסי לחשוב..

על מה שכן יש לך ואת רוצה לשמור, ואני בטוחה במליון % שיש לך כאלו. נכון, אמא שלך היא לא האמא שהיית רוצה אולי, אבל היא אמא שלך,ואת לא יכולה להחליף אותה,זאת עובדה. אני כל כך זוכרת את התקופה שרציתי לחיות במשפחה אחרת, ואז,אחרי שעברתי לגור אצל ספתא שלי,הבנתי שאין כמו אמא שלי. אז נכון,אנחנו שונות ואולי המצב אחר, אבל תחשבי על הדברים שיש לך... את אומרת שיש לך חברות-למה את לא משתפת אותן? חוץ מזה,יש לך את הפורום הזה,את יכולה לכתוב פה ולשתף אותנו.. ואת יכולה לצאת מהחבלים האלו-אם רק תחשבי איך לצאת מהם. אין דבר שלא אפשרי.. אולי היציאה מהם תהיה מאוד קשה, אבל הרבה דברים קשים בחיים... את פשוט צריכה לחשוב ולמצוא פתרון, ואני כאן כדי לעזור לך למצוא את הפתרון הזה

אני אספר לך משהו שאני לא חושבת שהרבה אנשים יודעים- מכיתה ח" ועד סיום כיתה ט"-תחילת י"-הייתי ילדה שונה לחלוטין ממה שאני. לפני זה הייתי ילדה מלאה באופטימיות,התקווה הייתה מציפה אותי,הייתי חיה בחלומות ואשליות על מקומות יפים ודברים שאני רוצה והכל היה יפה וורוד בעולם הזה-שאני בניתי לעצמי,לבד. אחרי זה הבנתי שהחיים לא כאלו וכל מני דברים התפרצו-ואז הייתי ילדה דכאונית,שאפילו רצתה את המוות. הייתי עם המון מחשבות אובדניות. עד שיום אחד-הבנתי שגם העולם הזה מתפוצץ לי מול העיניים, אני לא יכולה למות-כי אני כאן,קיימת,וזאת עובדה. ואז התחלתי לחיות כמי שאני. היום אני מאמינה בעצמי ובכך שהגורל הוא זה שמנחה לי את הדרך,מלמעלה. אני לא כלכך מוצפת בתקווה ואופטימיות כמו פעם,[על זה אני אפילו מצטערת], אבל אני הרבה יותר מציאותית,יותר מכל תקופה אחרת בחיים שלי. ואני מתחילה לחיות את החיים שלי. עפ"י הרצונות שלי,לא של אמא שלי. עפ"י המטרות שלי,השאיפות שלי והחלומות שלי. ואת כל זה הבנתי לבד, אולי כמה אנשים שאהבתי עזרו לי להבין את זה, אבל בסופו של דבר-את כל התהליכים האלו עברתי לבד, יחד עם אמונה של החברות הטובות שלי,שאצליח לעבור את הכל... ואני מאמינה בך.