אבח"י
Well-known member
אתה מדלג בקלילות על תפקידים מהותיים בחברות חקלאיות [אגרריות] כמו של "ראש הכפר" ; "חכם הכפר" ; ה"שאמאן"; הרופאה וכו' - אלה תפקידי זיכרון. תפקידים שמטרתם הרחבת ה"זכרון, של האכר הכורע על אדמתו או קוצר חיטה. חלק ענק מהאגדות שהגיעו עד הלום הן "היסטוריה" , כנראה חסרת ערך לזריעת החיטה שבני הכפר הקשיבו להן, למדו אותן, אורלית [גם כיום, אגב..]אני כמעט תמיד מתחכם.
אשתי מבדילה בקלות בין המצבים. אם היא מזהה שאני מתחכם היא עושה לי פרצופים ומוציאה לי לשון.
אם היא מזהה שאני רציני היא מתחילה לבכות.
אז כאמור אני משתדל לא להיות רציני. זה גם מצער את האשה וגם עושה קמטים.
הכתב הומצא לפני אלפי שנים אבל עד להמצאת הדפוס ספרים היו מצרך נדיר ויקר. בחברות חקלאיות לא היה צורך בידיעת קרוא וכתוב, וגם היום לא צריך - מה שגורם לי לחשוב הרבה על מעבר לעבודה בשדה, והצורך הזה התרחב עם המהפכה התעשייתית ועליית מקצועות שדורשים אוריינות. כיום יש לנו בעיה חדשה והיא חוסר באוריינות דיגיטלית. גם לי יש את הבעיה הזו בדרגת חומרה מירבית.
בעתיד (הקרוב) אנשים יגידו שאי אפשר בלי אוריינות דיגיטלית ומישהו יגיד להם שחברות הסתדרו מצויין בלי זה, ואז הוא בטח יגיד שהכתב הומצא לפני אלפי שנים.
אוסיף עוד, הטכנולוגיה כפי שהיא מתפתחת כיום קשורה במהותה, כך אומרים לי, למחקרי פיזיקה, גם תיאורטית, להכרות עם ההיסטוריה של המדע.
בכלל - ושוב אינני מגן על "מערכת החינוך" אלא על אותם שעיסוקים ביצירת ערך מהותי ללמידה - משמעות לחיים תלויה בכלכך הרבה מרכיבים, חלקם גם מגיע ממערכת החינוך, מהכרות המשותף עם אחרים שלעולם לא אפגוש, פתיחת אפשרויות לסובייקט למצוא את "עצו ואת קולו" בזכות המיומנויות שרכש בבית הספר.
ושוב אני מדגיש - מיומנויות. החשיבות של לימדת היסטוריה, למעט הערכים שהחברה רוצה להעביר לדור העתיד, היא ראיה "אובייקטיבית" של מה שהיה, איסוף ראיות, הסקת מסקנות, הפקת לקחים ויישום בעתיד.
יכולת קוגניטיבית בלבד תתן לנו אפשרות לנהוג כמו פיל, או סנאי המטמין אגוזיו.