הפגישה שלי עם השואה...

שלושה ימים אחרי שבדיקת ההריון שערכתי הראתה 'חיובי'...
שלושה ימים שבהם בכיתי בלי להפסיק... מבכה את הטוב שהתברכתי בו...
מבכה את מה שיעולל לי בעתיד הכי קרוב שניתן לחשוב עליו...
הריון לא ניתן להסתיר...
הריון מחוץ לנישואים בעדה הטריפוליטאית??? חטא שאין עליו כפרה.
חשתי כבר כיצד כפות ידיהם של האחים שלי 'נפגשות' בעוצמה בפנים שלי...
בעיטות בכל חלקי הגוף... כולל הבטן אמורים להיות בטוי הולם לתחושתם של גברים
במשפחה שהכבוד שלה נרמס. שמעתי את צרחותיו של אבי איך הוא סרב שאצא את הבית
לפני שטבעת נשואים לי על אצבע.
איזה גורל מר מחכה לי ואני? בסך הכל בתחילת הדרך... רוצה לחיות... רוצה להיות נערה בחורה צעירה...
רוצה ים רוצה גלים... רוצה בירה. רוצה גבר...
ומה מחכה לי??? לאמא ספרתי ובכינו יחד.
'תספרי לו' מנסה היתה אמא לשכנע אותי... ואני פוחדת מהתגובה שלו.
מתה מפחד.
יום עובר ועוד יום... עד שהבנתי שזהו... הגורל נחרץ והגיע הזמן להתמודדות.
אני זוכרת איך ליטפתי את שיער ראשי... חשה ברוך בקצות האצבעות וחשה
את המספריים שיגזרו את השיער הזה... להשאיר אותי חסרת חן... וצורת אשה.
ואז כשאני כבר שלמה עם גזר הדין... בקשתי ממנו שישב מולי. הבטתי בעיניו וראיתי אותו שמח...
חזר מפגישה עם חבר'ה מהיחידה. תמיד סיבה לשמחה גדולה...
'אני בהריון' יכולתי רק ללחוש והקול שלי רעד...
ציפתי שיתעצבן... אולי יבעט בקיר או בכסא... משהו. שיתרחק ממני כאילו הייתי
מאהבת חייו לאיזה שדה... ג'יני'... היה לי ברור שהוא לא יגע בי פיסית לרעה...
ראיתי אותו מאחורי מסך של דמעות...
כמו בהילוך איטי... ראיתי אותו קם... המשכתי להביט ישר... אז ראיתי את חציו...
ואת הצעקה שיצאה מפיו לא אשכח עד יומי האחרון... ואז פצח בריקוד סביב הכסא
שישבתי עליו. הפחד... הצער... החשש... האובדן הפך לשמחה ענקית... פרץ של רגשות...
אולי אפילו עילפון...
באותו הלילה עברנו במכוניתו הקטנה והרועשת אל בית נעוריי, אמא חיכתה לי עם מזוודה קטנה
מרופטת מעט מאוד היה ה'רכוש' שלי עלי אדמות... חיבוק נשיקה ופרידה
בשכונה שאחרוני הצועקים נשמע מחלונות הדירות... ברכות שאלוהים יעזור...
נשקה וברכה את אבי הילוד... התחננה שישמור עלינו... ויצאנו פנינו צפונה.

בית אשכנזי.
בית אשכנזי לבחורה כמוני זה לא היה דבר זר... ניקינו את בתי האשכנזים בעבור
פרוטות... גרושים. מה האמהות שלנו הבינו בשכר??? בכמה צריך לדרוש על שכר
שעת עבודה...
הבית האשכנזי דחה אותנו. הריחות לא נעמו לנו... המוסיקה שהם שמעו היתה זרה
הדיבור שלהם אחר משלנו...
והנה אני, ריקי, מתקבלת באישון לילה ע"י ההורים שלו...
והיום בדיעבד הם ערכו את קבלת הפנים הכי פולנית שניתן לבקש או לשאר...
כמי שכל חייה ישנה על מזרונים מונחים על הרצפה... באמצע בין שתי אחיות...
הנה מיטה מסודרת, שמיכה... סדין נקי נקי לבן צחור... כרית. שטיחון כדי שכפות רגלי לא ידרכו
על רצפה קרה... מגבת גוף ומגבת ידיים ומגבת פנים...
וברקע אני שומעת את אימו אומרת לו במבטא הונגרי כבד 'אני מאוד מקווה שהאחים שלה לא יפרקו לנו את הבית'...
ידעתי
אני לא החלום של הורים כאלה לבן הזקונים שלהם... או נאמר זאת אחרת...
אני החלום בלהות של הורים כאלה. מסכנים.
היחס? נהדר. טיפלו בי בחוסר אהבה מופגן... לא כ"כ מקבלים את העובדה שיהיה או תהיה להם נכד/ה
שוורצה...
עד לערב יום הזכרון...

ישבנו, אמא שלו, אביו ואנוכי מול האקרן. אביו בקש סליחה ופרש לחדר השינה...
אמרה לי שיום הזכרון קשה עליו...
משנרדם, כמו ממתיקה סוד, שאלה אם אוכל להקשיב לה. יש לה משהו להגיד לי.
אמרתי לה שמוכנה אני ברצון... הייתי משוכנעת שבקשה לדבר על הזוגיות שביני לבין בנה...
אבל היא החלה לתאר לי איך היתה נראת אמה... אביה... הבית הסביבה.
שעה ועוד שעה... חלפו שלוש חמש... לא פסקה לדבר כאילו נפרץ סכר וזרם
מים דורסני פורץ בלי שליטה...
בבוקר שלמחרת התנצלה. שתפסה אותי קורבן כי לא מצאה משהו לספר את סיפורה...
ישבנו כך כל ערב. לעיתים עד חצות סיפרה לעיתים עד זריחה... אז עשינו עצמנו ישנות...
עד שאמרה לי 'אני שמחה שתהיה לי נכדה מעט יותר כהה עם שיער ארוך גולש...
היא לא היתה גאה בי... היא קבלה אותי.

לימים... כאשר היו ניצולות השואה וניצולי השואה נפגשים
על הגזוסטרה האחורית לערב שבת של רמיקוב... כשבמרכז השולחן על גבי סמיכת צמר
עוגות השטרודל וספלי הנס קפה...
כאשר כל סיפור חייה כספר פתוח לפני... על שלל הניסים שעברה בכדי לשרוד...
היתה אמו קורצת לי ורק פולטת בלי שהאחרות הבינו 'התמזל מזלי'...
ועל הנשים האלה שהקימו כאן בתים 'אשכנזים'... אחרי
ביום הזכרון הבא.

לילה טוב
 

סבא של כיפה אדומה

Well-known member
מנהל
שלושה ימים אחרי שבדיקת ההריון שערכתי הראתה 'חיובי'...
שלושה ימים שבהם בכיתי בלי להפסיק... מבכה את הטוב שהתברכתי בו...
מבכה את מה שיעולל לי בעתיד הכי קרוב שניתן לחשוב עליו...
הריון לא ניתן להסתיר...
הריון מחוץ לנישואים בעדה הטריפוליטאית??? חטא שאין עליו כפרה.
חשתי כבר כיצד כפות ידיהם של האחים שלי 'נפגשות' בעוצמה בפנים שלי...
בעיטות בכל חלקי הגוף... כולל הבטן אמורים להיות בטוי הולם לתחושתם של גברים
במשפחה שהכבוד שלה נרמס. שמעתי את צרחותיו של אבי איך הוא סרב שאצא את הבית
לפני שטבעת נשואים לי על אצבע.
איזה גורל מר מחכה לי ואני? בסך הכל בתחילת הדרך... רוצה לחיות... רוצה להיות נערה בחורה צעירה...
רוצה ים רוצה גלים... רוצה בירה. רוצה גבר...
ומה מחכה לי??? לאמא ספרתי ובכינו יחד.
'תספרי לו' מנסה היתה אמא לשכנע אותי... ואני פוחדת מהתגובה שלו.
מתה מפחד.
יום עובר ועוד יום... עד שהבנתי שזהו... הגורל נחרץ והגיע הזמן להתמודדות.
אני זוכרת איך ליטפתי את שיער ראשי... חשה ברוך בקצות האצבעות וחשה
את המספריים שיגזרו את השיער הזה... להשאיר אותי חסרת חן... וצורת אשה.
ואז כשאני כבר שלמה עם גזר הדין... בקשתי ממנו שישב מולי. הבטתי בעיניו וראיתי אותו שמח...
חזר מפגישה עם חבר'ה מהיחידה. תמיד סיבה לשמחה גדולה...
'אני בהריון' יכולתי רק ללחוש והקול שלי רעד...
ציפתי שיתעצבן... אולי יבעט בקיר או בכסא... משהו. שיתרחק ממני כאילו הייתי
מאהבת חייו לאיזה שדה... ג'יני'... היה לי ברור שהוא לא יגע בי פיסית לרעה...
ראיתי אותו מאחורי מסך של דמעות...
כמו בהילוך איטי... ראיתי אותו קם... המשכתי להביט ישר... אז ראיתי את חציו...
ואת הצעקה שיצאה מפיו לא אשכח עד יומי האחרון... ואז פצח בריקוד סביב הכסא
שישבתי עליו. הפחד... הצער... החשש... האובדן הפך לשמחה ענקית... פרץ של רגשות...
אולי אפילו עילפון...
באותו הלילה עברנו במכוניתו הקטנה והרועשת אל בית נעוריי, אמא חיכתה לי עם מזוודה קטנה
מרופטת מעט מאוד היה ה'רכוש' שלי עלי אדמות... חיבוק נשיקה ופרידה
בשכונה שאחרוני הצועקים נשמע מחלונות הדירות... ברכות שאלוהים יעזור...
נשקה וברכה את אבי הילוד... התחננה שישמור עלינו... ויצאנו פנינו צפונה.

בית אשכנזי.
בית אשכנזי לבחורה כמוני זה לא היה דבר זר... ניקינו את בתי האשכנזים בעבור
פרוטות... גרושים. מה האמהות שלנו הבינו בשכר??? בכמה צריך לדרוש על שכר
שעת עבודה...
הבית האשכנזי דחה אותנו. הריחות לא נעמו לנו... המוסיקה שהם שמעו היתה זרה
הדיבור שלהם אחר משלנו...
והנה אני, ריקי, מתקבלת באישון לילה ע"י ההורים שלו...
והיום בדיעבד הם ערכו את קבלת הפנים הכי פולנית שניתן לבקש או לשאר...
כמי שכל חייה ישנה על מזרונים מונחים על הרצפה... באמצע בין שתי אחיות...
הנה מיטה מסודרת, שמיכה... סדין נקי נקי לבן צחור... כרית. שטיחון כדי שכפות רגלי לא ידרכו
על רצפה קרה... מגבת גוף ומגבת ידיים ומגבת פנים...
וברקע אני שומעת את אימו אומרת לו במבטא הונגרי כבד 'אני מאוד מקווה שהאחים שלה לא יפרקו לנו את הבית'...
ידעתי
אני לא החלום של הורים כאלה לבן הזקונים שלהם... או נאמר זאת אחרת...
אני החלום בלהות של הורים כאלה. מסכנים.
היחס? נהדר. טיפלו בי בחוסר אהבה מופגן... לא כ"כ מקבלים את העובדה שיהיה או תהיה להם נכד/ה
שוורצה...
עד לערב יום הזכרון...

ישבנו, אמא שלו, אביו ואנוכי מול האקרן. אביו בקש סליחה ופרש לחדר השינה...
אמרה לי שיום הזכרון קשה עליו...
משנרדם, כמו ממתיקה סוד, שאלה אם אוכל להקשיב לה. יש לה משהו להגיד לי.
אמרתי לה שמוכנה אני ברצון... הייתי משוכנעת שבקשה לדבר על הזוגיות שביני לבין בנה...
אבל היא החלה לתאר לי איך היתה נראת אמה... אביה... הבית הסביבה.
שעה ועוד שעה... חלפו שלוש חמש... לא פסקה לדבר כאילו נפרץ סכר וזרם
מים דורסני פורץ בלי שליטה...
בבוקר שלמחרת התנצלה. שתפסה אותי קורבן כי לא מצאה משהו לספר את סיפורה...
ישבנו כך כל ערב. לעיתים עד חצות סיפרה לעיתים עד זריחה... אז עשינו עצמנו ישנות...
עד שאמרה לי 'אני שמחה שתהיה לי נכדה מעט יותר כהה עם שיער ארוך גולש...
היא לא היתה גאה בי... היא קבלה אותי.

לימים... כאשר היו ניצולות השואה וניצולי השואה נפגשים
על הגזוסטרה האחורית לערב שבת של רמיקוב... כשבמרכז השולחן על גבי סמיכת צמר
עוגות השטרודל וספלי הנס קפה...
כאשר כל סיפור חייה כספר פתוח לפני... על שלל הניסים שעברה בכדי לשרוד...
היתה אמו קורצת לי ורק פולטת בלי שהאחרות הבינו 'התמזל מזלי'...
ועל הנשים האלה שהקימו כאן בתים 'אשכנזים'... אחרי
ביום הזכרון הבא.

לילה טוב
מהסיפור שלך אני למד שהחיים מעבר לכך שהם סוערים ומרגשים, הם בעיקר מאד קשים.
גם לך ובעיקר להונגרים.
ההורים שלו בטח לעולם לא יסלחו לו על מה שהוא עולל להם.
אבל כנראה שבאיזשהו שלב הם הבינו שהילד החמוד שלהם לא רצה עוד אישה/מומייה לצידו
אלא בדואית פראית שתעשה לו טעם לחיים.
בקיצור, נס גדול אולי לא היה פה.
אבל כל אחד בסיפור הזה קיבל את המגיע לו. ;-)
לך היה כתוב על הדלת "זילברשטיין" או "גולדנברוך" :-D
לו היתה אינדיאנית במטבח /במיטה/במיטבה
להורים שלו הוחדרה התודעה...
שלא חשוב כמה שרע להם, תמיד יכול להיות רע יותר. |חיוךרחב|
 

שמלת תחרה1

Well-known member
ריקי
שלושה ימים אחרי שבדיקת ההריון שערכתי הראתה 'חיובי'...
שלושה ימים שבהם בכיתי בלי להפסיק... מבכה את הטוב שהתברכתי בו...
מבכה את מה שיעולל לי בעתיד הכי קרוב שניתן לחשוב עליו...
הריון לא ניתן להסתיר...
הריון מחוץ לנישואים בעדה הטריפוליטאית??? חטא שאין עליו כפרה.
חשתי כבר כיצד כפות ידיהם של האחים שלי 'נפגשות' בעוצמה בפנים שלי...
בעיטות בכל חלקי הגוף... כולל הבטן אמורים להיות בטוי הולם לתחושתם של גברים
במשפחה שהכבוד שלה נרמס. שמעתי את צרחותיו של אבי איך הוא סרב שאצא את הבית
לפני שטבעת נשואים לי על אצבע.
איזה גורל מר מחכה לי ואני? בסך הכל בתחילת הדרך... רוצה לחיות... רוצה להיות נערה בחורה צעירה...
רוצה ים רוצה גלים... רוצה בירה. רוצה גבר...
ומה מחכה לי??? לאמא ספרתי ובכינו יחד.
'תספרי לו' מנסה היתה אמא לשכנע אותי... ואני פוחדת מהתגובה שלו.
מתה מפחד.
יום עובר ועוד יום... עד שהבנתי שזהו... הגורל נחרץ והגיע הזמן להתמודדות.
אני זוכרת איך ליטפתי את שיער ראשי... חשה ברוך בקצות האצבעות וחשה
את המספריים שיגזרו את השיער הזה... להשאיר אותי חסרת חן... וצורת אשה.
ואז כשאני כבר שלמה עם גזר הדין... בקשתי ממנו שישב מולי. הבטתי בעיניו וראיתי אותו שמח...
חזר מפגישה עם חבר'ה מהיחידה. תמיד סיבה לשמחה גדולה...
'אני בהריון' יכולתי רק ללחוש והקול שלי רעד...
ציפתי שיתעצבן... אולי יבעט בקיר או בכסא... משהו. שיתרחק ממני כאילו הייתי
מאהבת חייו לאיזה שדה... ג'יני'... היה לי ברור שהוא לא יגע בי פיסית לרעה...
ראיתי אותו מאחורי מסך של דמעות...
כמו בהילוך איטי... ראיתי אותו קם... המשכתי להביט ישר... אז ראיתי את חציו...
ואת הצעקה שיצאה מפיו לא אשכח עד יומי האחרון... ואז פצח בריקוד סביב הכסא
שישבתי עליו. הפחד... הצער... החשש... האובדן הפך לשמחה ענקית... פרץ של רגשות...
אולי אפילו עילפון...
באותו הלילה עברנו במכוניתו הקטנה והרועשת אל בית נעוריי, אמא חיכתה לי עם מזוודה קטנה
מרופטת מעט מאוד היה ה'רכוש' שלי עלי אדמות... חיבוק נשיקה ופרידה
בשכונה שאחרוני הצועקים נשמע מחלונות הדירות... ברכות שאלוהים יעזור...
נשקה וברכה את אבי הילוד... התחננה שישמור עלינו... ויצאנו פנינו צפונה.

בית אשכנזי.
בית אשכנזי לבחורה כמוני זה לא היה דבר זר... ניקינו את בתי האשכנזים בעבור
פרוטות... גרושים. מה האמהות שלנו הבינו בשכר??? בכמה צריך לדרוש על שכר
שעת עבודה...
הבית האשכנזי דחה אותנו. הריחות לא נעמו לנו... המוסיקה שהם שמעו היתה זרה
הדיבור שלהם אחר משלנו...
והנה אני, ריקי, מתקבלת באישון לילה ע"י ההורים שלו...
והיום בדיעבד הם ערכו את קבלת הפנים הכי פולנית שניתן לבקש או לשאר...
כמי שכל חייה ישנה על מזרונים מונחים על הרצפה... באמצע בין שתי אחיות...
הנה מיטה מסודרת, שמיכה... סדין נקי נקי לבן צחור... כרית. שטיחון כדי שכפות רגלי לא ידרכו
על רצפה קרה... מגבת גוף ומגבת ידיים ומגבת פנים...
וברקע אני שומעת את אימו אומרת לו במבטא הונגרי כבד 'אני מאוד מקווה שהאחים שלה לא יפרקו לנו את הבית'...
ידעתי
אני לא החלום של הורים כאלה לבן הזקונים שלהם... או נאמר זאת אחרת...
אני החלום בלהות של הורים כאלה. מסכנים.
היחס? נהדר. טיפלו בי בחוסר אהבה מופגן... לא כ"כ מקבלים את העובדה שיהיה או תהיה להם נכד/ה
שוורצה...
עד לערב יום הזכרון...

ישבנו, אמא שלו, אביו ואנוכי מול האקרן. אביו בקש סליחה ופרש לחדר השינה...
אמרה לי שיום הזכרון קשה עליו...
משנרדם, כמו ממתיקה סוד, שאלה אם אוכל להקשיב לה. יש לה משהו להגיד לי.
אמרתי לה שמוכנה אני ברצון... הייתי משוכנעת שבקשה לדבר על הזוגיות שביני לבין בנה...
אבל היא החלה לתאר לי איך היתה נראת אמה... אביה... הבית הסביבה.
שעה ועוד שעה... חלפו שלוש חמש... לא פסקה לדבר כאילו נפרץ סכר וזרם
מים דורסני פורץ בלי שליטה...
בבוקר שלמחרת התנצלה. שתפסה אותי קורבן כי לא מצאה משהו לספר את סיפורה...
ישבנו כך כל ערב. לעיתים עד חצות סיפרה לעיתים עד זריחה... אז עשינו עצמנו ישנות...
עד שאמרה לי 'אני שמחה שתהיה לי נכדה מעט יותר כהה עם שיער ארוך גולש...
היא לא היתה גאה בי... היא קבלה אותי.

לימים... כאשר היו ניצולות השואה וניצולי השואה נפגשים
על הגזוסטרה האחורית לערב שבת של רמיקוב... כשבמרכז השולחן על גבי סמיכת צמר
עוגות השטרודל וספלי הנס קפה...
כאשר כל סיפור חייה כספר פתוח לפני... על שלל הניסים שעברה בכדי לשרוד...
היתה אמו קורצת לי ורק פולטת בלי שהאחרות הבינו 'התמזל מזלי'...
ועל הנשים האלה שהקימו כאן בתים 'אשכנזים'... אחרי
ביום הזכרון הבא.

לילה טוב

ריקי יקרה בסופו של המסע שלך
טוב לך עם בעלך וזה מה שחשוב יש לך ילדים מקסימים נכדים השבח לאל
את גאווה לעצמך על התמודדויות שלך עם דחיה.

לצערנו גם היום יש גזענות
נותר לנו לא להעביר גזענות לדור ההמשך.
|חיבוק|
 

R 1 3

Well-known member
ריקי


ריקי יקרה בסופו של המסע שלך
טוב לך עם בעלך וזה מה שחשוב יש לך ילדים מקסימים נכדים השבח לאל
את גאווה לעצמך על התמודדויות שלך עם דחיה.

לצערנו גם היום יש גזענות
נותר לנו לא להעביר גזענות לדור ההמשך.
|חיבוק|
מי גזען ? מי לא קיבל אותה? כמה שקרים מתוסבכים יש לך בנפש?
דודי האשכנזי התחתן עם אשה פרסיה וכך גם שני בניו במקרה או שלא
אין גזענות להוציא ממספר אכולי רוע ומתוסבכים נפשית ומחרבים את כור ההיתוך שבנינו כאן
בקיבוצים בהם נקלטו בני עדות המזרח לצד עולי אירופה ובכל חברה וישוב
דעי לך שזה יחזור אליך כבומרנג כמראה ממורקת נוציא אותכם המשמיצים הארורים הגזענים
בדיעבד גם כלפי הערבים או המוסלמים או כל ״יוצאי הדופן״ בחברה.
אתם מסיתים לקרע בחברה הישראלית - חד וחלק אתם לא מייצגים שום עדה אלא מגמה
של הסתה ללא סיבה לשנאת האחר ולהחרבת המדינה.
 

מקסים 45

Well-known member
מי גזען ? מי לא קיבל אותה? כמה שקרים מתוסבכים יש לך בנפש?
דודי האשכנזי התחתן עם אשה פרסיה וכך גם שני בניו במקרה או שלא
אין גזענות להוציא ממספר אכולי רוע ומתוסבכים נפשית ומחרבים את כור ההיתוך שבנינו כאן
בקיבוצים בהם נקלטו בני עדות המזרח לצד עולי אירופה ובכל חברה וישוב
דעי לך שזה יחזור אליך כבומרנג כמראה ממורקת נוציא אותכם המשמיצים הארורים הגזענים
בדיעבד גם כלפי הערבים או המוסלמים או כל ״יוצאי הדופן״ בחברה.
אתם מסיתים לקרע בחברה הישראלית - חד וחלק אתם לא מייצגים שום עדה אלא מגמה
של הסתה ללא סיבה לשנאת האחר ולהחרבת המדינה.
כמה שאינך יודע דבר.
דודך זה אתה:) וחשפת את הניק המוכר לנו.
בקומונה שלנו יש קיבוץ גלויות, לכן אל תנסה לחנך והרביץ את תורתך העקומה.
מירי רגב צודקת בכול מילה,
וכן מגיע לגברת תחרה להדליק משואה.
השנאה הרעילה את נשמתך. תשמור שהרעל לא תחסל אותך.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
שלושה ימים אחרי שבדיקת ההריון שערכתי הראתה 'חיובי'...
שלושה ימים שבהם בכיתי בלי להפסיק... מבכה את הטוב שהתברכתי בו...
מבכה את מה שיעולל לי בעתיד הכי קרוב שניתן לחשוב עליו...
הריון לא ניתן להסתיר...
הריון מחוץ לנישואים בעדה הטריפוליטאית??? חטא שאין עליו כפרה.
חשתי כבר כיצד כפות ידיהם של האחים שלי 'נפגשות' בעוצמה בפנים שלי...
בעיטות בכל חלקי הגוף... כולל הבטן אמורים להיות בטוי הולם לתחושתם של גברים
במשפחה שהכבוד שלה נרמס. שמעתי את צרחותיו של אבי איך הוא סרב שאצא את הבית
לפני שטבעת נשואים לי על אצבע.
איזה גורל מר מחכה לי ואני? בסך הכל בתחילת הדרך... רוצה לחיות... רוצה להיות נערה בחורה צעירה...
רוצה ים רוצה גלים... רוצה בירה. רוצה גבר...
ומה מחכה לי??? לאמא ספרתי ובכינו יחד.
'תספרי לו' מנסה היתה אמא לשכנע אותי... ואני פוחדת מהתגובה שלו.
מתה מפחד.
יום עובר ועוד יום... עד שהבנתי שזהו... הגורל נחרץ והגיע הזמן להתמודדות.
אני זוכרת איך ליטפתי את שיער ראשי... חשה ברוך בקצות האצבעות וחשה
את המספריים שיגזרו את השיער הזה... להשאיר אותי חסרת חן... וצורת אשה.
ואז כשאני כבר שלמה עם גזר הדין... בקשתי ממנו שישב מולי. הבטתי בעיניו וראיתי אותו שמח...
חזר מפגישה עם חבר'ה מהיחידה. תמיד סיבה לשמחה גדולה...
'אני בהריון' יכולתי רק ללחוש והקול שלי רעד...
ציפתי שיתעצבן... אולי יבעט בקיר או בכסא... משהו. שיתרחק ממני כאילו הייתי
מאהבת חייו לאיזה שדה... ג'יני'... היה לי ברור שהוא לא יגע בי פיסית לרעה...
ראיתי אותו מאחורי מסך של דמעות...
כמו בהילוך איטי... ראיתי אותו קם... המשכתי להביט ישר... אז ראיתי את חציו...
ואת הצעקה שיצאה מפיו לא אשכח עד יומי האחרון... ואז פצח בריקוד סביב הכסא
שישבתי עליו. הפחד... הצער... החשש... האובדן הפך לשמחה ענקית... פרץ של רגשות...
אולי אפילו עילפון...
באותו הלילה עברנו במכוניתו הקטנה והרועשת אל בית נעוריי, אמא חיכתה לי עם מזוודה קטנה
מרופטת מעט מאוד היה ה'רכוש' שלי עלי אדמות... חיבוק נשיקה ופרידה
בשכונה שאחרוני הצועקים נשמע מחלונות הדירות... ברכות שאלוהים יעזור...
נשקה וברכה את אבי הילוד... התחננה שישמור עלינו... ויצאנו פנינו צפונה.

בית אשכנזי.
בית אשכנזי לבחורה כמוני זה לא היה דבר זר... ניקינו את בתי האשכנזים בעבור
פרוטות... גרושים. מה האמהות שלנו הבינו בשכר??? בכמה צריך לדרוש על שכר
שעת עבודה...
הבית האשכנזי דחה אותנו. הריחות לא נעמו לנו... המוסיקה שהם שמעו היתה זרה
הדיבור שלהם אחר משלנו...
והנה אני, ריקי, מתקבלת באישון לילה ע"י ההורים שלו...
והיום בדיעבד הם ערכו את קבלת הפנים הכי פולנית שניתן לבקש או לשאר...
כמי שכל חייה ישנה על מזרונים מונחים על הרצפה... באמצע בין שתי אחיות...
הנה מיטה מסודרת, שמיכה... סדין נקי נקי לבן צחור... כרית. שטיחון כדי שכפות רגלי לא ידרכו
על רצפה קרה... מגבת גוף ומגבת ידיים ומגבת פנים...
וברקע אני שומעת את אימו אומרת לו במבטא הונגרי כבד 'אני מאוד מקווה שהאחים שלה לא יפרקו לנו את הבית'...
ידעתי
אני לא החלום של הורים כאלה לבן הזקונים שלהם... או נאמר זאת אחרת...
אני החלום בלהות של הורים כאלה. מסכנים.
היחס? נהדר. טיפלו בי בחוסר אהבה מופגן... לא כ"כ מקבלים את העובדה שיהיה או תהיה להם נכד/ה
שוורצה...
עד לערב יום הזכרון...

ישבנו, אמא שלו, אביו ואנוכי מול האקרן. אביו בקש סליחה ופרש לחדר השינה...
אמרה לי שיום הזכרון קשה עליו...
משנרדם, כמו ממתיקה סוד, שאלה אם אוכל להקשיב לה. יש לה משהו להגיד לי.
אמרתי לה שמוכנה אני ברצון... הייתי משוכנעת שבקשה לדבר על הזוגיות שביני לבין בנה...
אבל היא החלה לתאר לי איך היתה נראת אמה... אביה... הבית הסביבה.
שעה ועוד שעה... חלפו שלוש חמש... לא פסקה לדבר כאילו נפרץ סכר וזרם
מים דורסני פורץ בלי שליטה...
בבוקר שלמחרת התנצלה. שתפסה אותי קורבן כי לא מצאה משהו לספר את סיפורה...
ישבנו כך כל ערב. לעיתים עד חצות סיפרה לעיתים עד זריחה... אז עשינו עצמנו ישנות...
עד שאמרה לי 'אני שמחה שתהיה לי נכדה מעט יותר כהה עם שיער ארוך גולש...
היא לא היתה גאה בי... היא קבלה אותי.

לימים... כאשר היו ניצולות השואה וניצולי השואה נפגשים
על הגזוסטרה האחורית לערב שבת של רמיקוב... כשבמרכז השולחן על גבי סמיכת צמר
עוגות השטרודל וספלי הנס קפה...
כאשר כל סיפור חייה כספר פתוח לפני... על שלל הניסים שעברה בכדי לשרוד...
היתה אמו קורצת לי ורק פולטת בלי שהאחרות הבינו 'התמזל מזלי'...
ועל הנשים האלה שהקימו כאן בתים 'אשכנזים'... אחרי
ביום הזכרון הבא.

לילה טוב
יפה ומרגש.
יש כאלה שלא לגמרי יבינו זאת אך עבור רבים 'כאלה', לספר על דברים אישיים מהשואה ומהעבר בכלל, זאת הקבלה הגדולה והאמיתית ביותר האפשרית.
 

חורזת באהבה

Well-known member
מנהל
שלושה ימים אחרי שבדיקת ההריון שערכתי הראתה 'חיובי'...
שלושה ימים שבהם בכיתי בלי להפסיק... מבכה את הטוב שהתברכתי בו...
מבכה את מה שיעולל לי בעתיד הכי קרוב שניתן לחשוב עליו...
הריון לא ניתן להסתיר...
הריון מחוץ לנישואים בעדה הטריפוליטאית??? חטא שאין עליו כפרה.
חשתי כבר כיצד כפות ידיהם של האחים שלי 'נפגשות' בעוצמה בפנים שלי...
בעיטות בכל חלקי הגוף... כולל הבטן אמורים להיות בטוי הולם לתחושתם של גברים
במשפחה שהכבוד שלה נרמס. שמעתי את צרחותיו של אבי איך הוא סרב שאצא את הבית
לפני שטבעת נשואים לי על אצבע.
איזה גורל מר מחכה לי ואני? בסך הכל בתחילת הדרך... רוצה לחיות... רוצה להיות נערה בחורה צעירה...
רוצה ים רוצה גלים... רוצה בירה. רוצה גבר...
ומה מחכה לי??? לאמא ספרתי ובכינו יחד.
'תספרי לו' מנסה היתה אמא לשכנע אותי... ואני פוחדת מהתגובה שלו.
מתה מפחד.
יום עובר ועוד יום... עד שהבנתי שזהו... הגורל נחרץ והגיע הזמן להתמודדות.
אני זוכרת איך ליטפתי את שיער ראשי... חשה ברוך בקצות האצבעות וחשה
את המספריים שיגזרו את השיער הזה... להשאיר אותי חסרת חן... וצורת אשה.
ואז כשאני כבר שלמה עם גזר הדין... בקשתי ממנו שישב מולי. הבטתי בעיניו וראיתי אותו שמח...
חזר מפגישה עם חבר'ה מהיחידה. תמיד סיבה לשמחה גדולה...
'אני בהריון' יכולתי רק ללחוש והקול שלי רעד...
ציפתי שיתעצבן... אולי יבעט בקיר או בכסא... משהו. שיתרחק ממני כאילו הייתי
מאהבת חייו לאיזה שדה... ג'יני'... היה לי ברור שהוא לא יגע בי פיסית לרעה...
ראיתי אותו מאחורי מסך של דמעות...
כמו בהילוך איטי... ראיתי אותו קם... המשכתי להביט ישר... אז ראיתי את חציו...
ואת הצעקה שיצאה מפיו לא אשכח עד יומי האחרון... ואז פצח בריקוד סביב הכסא
שישבתי עליו. הפחד... הצער... החשש... האובדן הפך לשמחה ענקית... פרץ של רגשות...
אולי אפילו עילפון...
באותו הלילה עברנו במכוניתו הקטנה והרועשת אל בית נעוריי, אמא חיכתה לי עם מזוודה קטנה
מרופטת מעט מאוד היה ה'רכוש' שלי עלי אדמות... חיבוק נשיקה ופרידה
בשכונה שאחרוני הצועקים נשמע מחלונות הדירות... ברכות שאלוהים יעזור...
נשקה וברכה את אבי הילוד... התחננה שישמור עלינו... ויצאנו פנינו צפונה.

בית אשכנזי.
בית אשכנזי לבחורה כמוני זה לא היה דבר זר... ניקינו את בתי האשכנזים בעבור
פרוטות... גרושים. מה האמהות שלנו הבינו בשכר??? בכמה צריך לדרוש על שכר
שעת עבודה...
הבית האשכנזי דחה אותנו. הריחות לא נעמו לנו... המוסיקה שהם שמעו היתה זרה
הדיבור שלהם אחר משלנו...
והנה אני, ריקי, מתקבלת באישון לילה ע"י ההורים שלו...
והיום בדיעבד הם ערכו את קבלת הפנים הכי פולנית שניתן לבקש או לשאר...
כמי שכל חייה ישנה על מזרונים מונחים על הרצפה... באמצע בין שתי אחיות...
הנה מיטה מסודרת, שמיכה... סדין נקי נקי לבן צחור... כרית. שטיחון כדי שכפות רגלי לא ידרכו
על רצפה קרה... מגבת גוף ומגבת ידיים ומגבת פנים...
וברקע אני שומעת את אימו אומרת לו במבטא הונגרי כבד 'אני מאוד מקווה שהאחים שלה לא יפרקו לנו את הבית'...
ידעתי
אני לא החלום של הורים כאלה לבן הזקונים שלהם... או נאמר זאת אחרת...
אני החלום בלהות של הורים כאלה. מסכנים.
היחס? נהדר. טיפלו בי בחוסר אהבה מופגן... לא כ"כ מקבלים את העובדה שיהיה או תהיה להם נכד/ה
שוורצה...
עד לערב יום הזכרון...

ישבנו, אמא שלו, אביו ואנוכי מול האקרן. אביו בקש סליחה ופרש לחדר השינה...
אמרה לי שיום הזכרון קשה עליו...
משנרדם, כמו ממתיקה סוד, שאלה אם אוכל להקשיב לה. יש לה משהו להגיד לי.
אמרתי לה שמוכנה אני ברצון... הייתי משוכנעת שבקשה לדבר על הזוגיות שביני לבין בנה...
אבל היא החלה לתאר לי איך היתה נראת אמה... אביה... הבית הסביבה.
שעה ועוד שעה... חלפו שלוש חמש... לא פסקה לדבר כאילו נפרץ סכר וזרם
מים דורסני פורץ בלי שליטה...
בבוקר שלמחרת התנצלה. שתפסה אותי קורבן כי לא מצאה משהו לספר את סיפורה...
ישבנו כך כל ערב. לעיתים עד חצות סיפרה לעיתים עד זריחה... אז עשינו עצמנו ישנות...
עד שאמרה לי 'אני שמחה שתהיה לי נכדה מעט יותר כהה עם שיער ארוך גולש...
היא לא היתה גאה בי... היא קבלה אותי.

לימים... כאשר היו ניצולות השואה וניצולי השואה נפגשים
על הגזוסטרה האחורית לערב שבת של רמיקוב... כשבמרכז השולחן על גבי סמיכת צמר
עוגות השטרודל וספלי הנס קפה...
כאשר כל סיפור חייה כספר פתוח לפני... על שלל הניסים שעברה בכדי לשרוד...
היתה אמו קורצת לי ורק פולטת בלי שהאחרות הבינו 'התמזל מזלי'...
ועל הנשים האלה שהקימו כאן בתים 'אשכנזים'... אחרי
ביום הזכרון הבא.

לילה טוב
אימו ידעה שאת המזל של בנה:)
 

R 1 3

Well-known member
יופי של סיפור ליום קודר להדגים את הניכור העדתי החשדות והפיכת המציאות האובססיבית שלך.
מירי רגב תזמין אותך להדליק משואה.. של בזיון !
אך יצא שכרך בהפסדך.. נוכחנו ברמת השקרים והאנוכיות חסרת המעצורים והבושה שאת עושה לטריפוליטאים.
לא היו גאים בי קבלו אותי.. אבל לא סיפרת מה התחולל בבית הוריך כלל - עד כדי תהיה:
האם הם היו גאים בך ? או בכלל קיבלו אותך? החד צדדיות שלך
מגמתית ומטרתה להשניא ולהרעיל ולהכפיש ללא גבולות כמו הסבא והכפה אדומה ..
למה ריקי למה השנאה והרוע המנוול ביום כזה?
ציירת סילוף מרושע ריקי כאילו האשכנזים היו העשירים המנצלים והיתר עובדים מנוצלים
כאילו לא היו בעליות לפני השואה יהודים יוצאי מזרח אירופה עם ספורים קורעי לב משלהם
שאפילו לא היתה להם משפחה ממש אלא חד הוריים שעבדו קשה ואף נאלצו לשלוח את ילדיהם
לפנימיה מחוסר יכולת לגדלם .
אז אספר לך קצת ממשפחתה של אימי ז״ל כדי שתכבשי את פניך בקרקע ביום הזה
ביום בו אמורים להרכין ראש על ספורי זוועה ומשפחות שאבדו - מצאת עוז להתיפח על הטוב שנתנו
לך ועוד לפקפק שמא לא היו מספיק גאים בך - כרגיל תחושות קיפוח מחוסר תכנון משפחה.

סבי עלה לארץ כחלוץ מליטא ב 1925 - בעוד סבתי נותרה לבד עם 2 תינוקות בעיירה מרודה ראדון
בדיעבד מסתבר שמשפחתו לא ראו בסבתי ראויה ורצו להרחיק אותו ומה רחוק יותר מפלסטינה?
בהמשך סבתי עלתה לארץ ב 1932 באוניה עם אמי בת 9 ודודי בן 7
הסבא עלה לארץ מיד אחרי לידת בנו התינוק כביכול מציונות - היש מקרה פוגעני מזה?
כשהגיעו לארץ קיבלה את פניהם סירה עם ערבי גדול ומפחיד, כך תארה אמי ז״ל, שעזר להם
לרדת לחוף.
בהקשר להיום, אחיותיה של סבתי רובן נותרו שם נרצחו באותה עיירה בפרעות השואה כמו רוב היהודים.
הליטאים היו אכזריים אף יותר מהנאצים והיום אנשים חושבים על דרכון אירופאי
המוסלמים של היום הערבים לצידנו הם חובבי ציון לעומת הנוצרים באירופה.

סבי שהגיע לקראתם לנמל ראה את סבתי במעיל הגדול מהגלות וילדיו - נבהל וברח !
בדיעבד היתה לו כבר אשה אחרת שהכיר - בחור צעיר 7 שנים לבד בירושלים..
ובהמשך אף נולדה לו ממנה בת כשאמי חיה במשפחה חד הורית הרוסה.
כך נותרה סבתי לגדל את שני ילדיה לבד תוך שהיא עובדת כסניטרית בבי״ח הדסה בת״א ולא הלינה לאיש.
שנה אחת אף בילו בבית יתומים מעין פנימיה בר״ג ואמי היה רצה אחרי האוטובוס
כשסבתי חזרה מביקור כל שבוע.. אלו היו חייהם של האשכנזים - כן אלו שאת לא חודלת
להסית נגדם כאן ברשע שלא מוצא מנוח ואף לפרש את היחס שקיבלת כחוסר גאווה בעדתך.

במה יש להיות גאים באשה אנוכית חסרת רגשות כמוך שמסיתה לשנאה
משקרת ומדיחה את כולם לשסע עדתי מנוול כזה? במה את או העדה שלך טובים יותר?
בכך שהוריך לא קבלו אותך ומצאת בית חם טוב אצל ההונגרים?

אמי גדלה ללא אב - למעט מכתבים ששמרה מסבי שבינתיים היתה לו משפחה משלו
למרות הסבל גדלה לבחורה נאה והיו לה 2 מחזרים ביניהם אבי ז״ל והשני בן דודו של הרמטכל דורי
אף שרתה בהגנה ושם הכירה אותו שלמה פינטו (כמעט הייתי יוצא מעורב רחמנא ליצלן)
אף אבי היה נחוש יותר וכשהתחתנו היה בניגוד לרצון משפחתו אחרי שהיתה הרה עם אחותי הבכורה
וכך פילסו את דרכם בעבודה קשה ולא נצלו אף ריקי כעוזרת בית ובטח לא בסכומים פעוטים
ובטח לא יצאו לכתוב מעשיות על העליות האחרות.
 

שמלת תחרה1

Well-known member
יופי של סיפור ליום קודר להדגים את הניכור העדתי החשדות והפיכת המציאות האובססיבית שלך.
מירי רגב תזמין אותך להדליק משואה.. של בזיון !
אך יצא שכרך בהפסדך.. נוכחנו ברמת השקרים והאנוכיות חסרת המעצורים והבושה שאת עושה לטריפוליטאים.
לא היו גאים בי קבלו אותי.. אבל לא סיפרת מה התחולל בבית הוריך כלל - עד כדי תהיה:
האם הם היו גאים בך ? או בכלל קיבלו אותך? החד צדדיות שלך
מגמתית ומטרתה להשניא ולהרעיל ולהכפיש ללא גבולות כמו הסבא והכפה אדומה ..
למה ריקי למה השנאה והרוע המנוול ביום כזה?
ציירת סילוף מרושע ריקי כאילו האשכנזים היו העשירים המנצלים והיתר עובדים מנוצלים
כאילו לא היו בעליות לפני השואה יהודים יוצאי מזרח אירופה עם ספורים קורעי לב משלהם
שאפילו לא היתה להם משפחה ממש אלא חד הוריים שעבדו קשה ואף נאלצו לשלוח את ילדיהם
לפנימיה מחוסר יכולת לגדלם .
אז אספר לך קצת ממשפחתה של אימי ז״ל כדי שתכבשי את פניך בקרקע ביום הזה
ביום בו אמורים להרכין ראש על ספורי זוועה ומשפחות שאבדו - מצאת עוז להתיפח על הטוב שנתנו
לך ועוד לפקפק שמא לא היו מספיק גאים בך - כרגיל תחושות קיפוח מחוסר תכנון משפחה.

סבי עלה לארץ כחלוץ מליטא ב 1925 - בעוד סבתי נותרה לבד עם 2 תינוקות בעיירה מרודה ראדון
בדיעבד מסתבר שמשפחתו לא ראו בסבתי ראויה ורצו להרחיק אותו ומה רחוק יותר מפלסטינה?
בהמשך סבתי עלתה לארץ ב 1932 באוניה עם אמי בת 9 ודודי בן 7
הסבא עלה לארץ מיד אחרי לידת בנו התינוק כביכול מציונות - היש מקרה פוגעני מזה?
כשהגיעו לארץ קיבלה את פניהם סירה עם ערבי גדול ומפחיד, כך תארה אמי ז״ל, שעזר להם
לרדת לחוף.
בהקשר להיום, אחיותיה של סבתי רובן נותרו שם נרצחו באותה עיירה בפרעות השואה כמו רוב היהודים.
הליטאים היו אכזריים אף יותר מהנאצים והיום אנשים חושבים על דרכון אירופאי
המוסלמים של היום הערבים לצידנו הם חובבי ציון לעומת הנוצרים באירופה.

סבי שהגיע לקראתם לנמל ראה את סבתי במעיל הגדול מהגלות וילדיו - נבהל וברח !
בדיעבד היתה לו כבר אשה אחרת שהכיר - בחור צעיר 7 שנים לבד בירושלים..
ובהמשך אף נולדה לו ממנה בת כשאמי חיה במשפחה חד הורית הרוסה.
כך נותרה סבתי לגדל את שני ילדיה לבד תוך שהיא עובדת כסניטרית בבי״ח הדסה בת״א ולא הלינה לאיש.
שנה אחת אף בילו בבית יתומים מעין פנימיה בר״ג ואמי היה רצה אחרי האוטובוס
כשסבתי חזרה מביקור כל שבוע.. אלו היו חייהם של האשכנזים - כן אלו שאת לא חודלת
להסית נגדם כאן ברשע שלא מוצא מנוח ואף לפרש את היחס שקיבלת כחוסר גאווה בעדתך.

במה יש להיות גאים באשה אנוכית חסרת רגשות כמוך שמסיתה לשנאה
משקרת ומדיחה את כולם לשסע עדתי מנוול כזה? במה את או העדה שלך טובים יותר?
בכך שהוריך לא קבלו אותך ומצאת בית חם טוב אצל ההונגרים?

אמי גדלה ללא אב - למעט מכתבים ששמרה מסבי שבינתיים היתה לו משפחה משלו
למרות הסבל גדלה לבחורה נאה והיו לה 2 מחזרים ביניהם אבי ז״ל והשני בן דודו של הרמטכל דורי
אף שרתה בהגנה ושם הכירה אותו שלמה פינטו (כמעט הייתי יוצא מעורב רחמנא ליצלן)
אף אבי היה נחוש יותר וכשהתחתנו היה בניגוד לרצון משפחתו אחרי שהיתה הרה עם אחותי הבכורה
וכך פילסו את דרכם בעבודה קשה ולא נצלו אף ריקי כעוזרת בית ובטח לא בסכומים פעוטים
ובטח לא יצאו לכתוב מעשיות על העליות האחרות.
סליחה אדון נכבד הפסקתי לקרוא את דבריך בשורה
מגמתית ומטרתה להשניא ולהרעיל ולהכפיש ללא גבולות כמו הסבא והכפה אדומה ..

אולי לא בכוונה נסית להשניא 2 דמויות בפורום
באת לתקן ועשית נזק מירבי
היי שלום
לא אטרח לקרוא את תגובתך .
 

R 1 3

Well-known member
סליחה אדון נכבד הפסקתי לקרוא את דבריך בשורה
מגמתית ומטרתה להשניא ולהרעיל ולהכפיש ללא גבולות כמו הסבא והכפה אדומה ..

אולי לא בכוונה נסית להשניא 2 דמויות בפורום
באת לתקן ועשית נזק מירבי
היי שלום
לא אטרח לקרוא את תגובתך .
תטרחי ותקראי על הסבא המכפיש הסדרתי - לא הפריע לך הכנוי זילברשטיין וגולדנברוך?
כבר נראה סטנדרתי שיש דמויות אפלות כאלו ללא תגובה? מה זה דמויות בפורום ? האם הן לגיטימיות מעצם
שהם מכפישים עדתיים סדרתיים?
מי את בכלל סחבה תחרה? אולי חורה לך משהו - כמו בת יענה החלטת לא לקרוא
אבל אנשים כמו הסבא וריקי קורעים את החברה שלנו מרוע מזוקק לכם נקרע אותם לגזרים.
 

סבא של כיפה אדומה

Well-known member
מנהל
סליחה אדון נכבד הפסקתי לקרוא את דבריך בשורה
מגמתית ומטרתה להשניא ולהרעיל ולהכפיש ללא גבולות כמו הסבא והכפה אדומה ..

אולי לא בכוונה נסית להשניא 2 דמויות בפורום
באת לתקן ועשית נזק מירבי
היי שלום
לא אטרח לקרוא את תגובתך .
|כן| בצדק.
את בטח יודעת גם במי מדובר, נכון? :-D
כן.... זה בדיוק אותו אחד, חחחחח. :-D
 

סבא של כיפה אדומה

Well-known member
מנהל
לא, לא סבא, אל תגיד שזה מי שאתה רוצה שאחשוב:)
זה בדיוק, בדיוק, אבל בדיוק זה.
אני אסביר לך גם למה.
הוא או "זה" איך שלא נקרא לו
כבר כמה שנים מסתובב לי בין הרגליים
בכל אתר שאני כותב הוא מיד קופץ ומתנפל.
הרי בדרך כלל כשמתנפלים על מישהו חייב שיהיה רקע קשה ודברים שהתפתחו עם הזמן
אצלו הוא ישר מתנפל כי את הרקע הוא מביא מפורומים קודמים
עכשיו אותי קל למצוא כי אני תחת אותו ניק כל הזמן
ואילו הוא או "זה" הוא מחליף ניקים תדיר וחושב שאף אחד לא ישים לב.
אבל דבר אחד הוא לא שם לב.
הוא שקוף.
שקוף וחיוור.
 

סבא של כיפה אדומה

Well-known member
מנהל
יופי של סיפור ליום קודר להדגים את הניכור העדתי החשדות והפיכת המציאות האובססיבית שלך.
מירי רגב תזמין אותך להדליק משואה.. של בזיון !
אך יצא שכרך בהפסדך.. נוכחנו ברמת השקרים והאנוכיות חסרת המעצורים והבושה שאת עושה לטריפוליטאים.
לא היו גאים בי קבלו אותי.. אבל לא סיפרת מה התחולל בבית הוריך כלל - עד כדי תהיה:
האם הם היו גאים בך ? או בכלל קיבלו אותך? החד צדדיות שלך
מגמתית ומטרתה להשניא ולהרעיל ולהכפיש ללא גבולות כמו הסבא והכפה אדומה ..
למה ריקי למה השנאה והרוע המנוול ביום כזה?
ציירת סילוף מרושע ריקי כאילו האשכנזים היו העשירים המנצלים והיתר עובדים מנוצלים
כאילו לא היו בעליות לפני השואה יהודים יוצאי מזרח אירופה עם ספורים קורעי לב משלהם
שאפילו לא היתה להם משפחה ממש אלא חד הוריים שעבדו קשה ואף נאלצו לשלוח את ילדיהם
לפנימיה מחוסר יכולת לגדלם .
אז אספר לך קצת ממשפחתה של אימי ז״ל כדי שתכבשי את פניך בקרקע ביום הזה
ביום בו אמורים להרכין ראש על ספורי זוועה ומשפחות שאבדו - מצאת עוז להתיפח על הטוב שנתנו
לך ועוד לפקפק שמא לא היו מספיק גאים בך - כרגיל תחושות קיפוח מחוסר תכנון משפחה.

סבי עלה לארץ כחלוץ מליטא ב 1925 - בעוד סבתי נותרה לבד עם 2 תינוקות בעיירה מרודה ראדון
בדיעבד מסתבר שמשפחתו לא ראו בסבתי ראויה ורצו להרחיק אותו ומה רחוק יותר מפלסטינה?
בהמשך סבתי עלתה לארץ ב 1932 באוניה עם אמי בת 9 ודודי בן 7
הסבא עלה לארץ מיד אחרי לידת בנו התינוק כביכול מציונות - היש מקרה פוגעני מזה?
כשהגיעו לארץ קיבלה את פניהם סירה עם ערבי גדול ומפחיד, כך תארה אמי ז״ל, שעזר להם
לרדת לחוף.
בהקשר להיום, אחיותיה של סבתי רובן נותרו שם נרצחו באותה עיירה בפרעות השואה כמו רוב היהודים.
הליטאים היו אכזריים אף יותר מהנאצים והיום אנשים חושבים על דרכון אירופאי
המוסלמים של היום הערבים לצידנו הם חובבי ציון לעומת הנוצרים באירופה.

סבי שהגיע לקראתם לנמל ראה את סבתי במעיל הגדול מהגלות וילדיו - נבהל וברח !
בדיעבד היתה לו כבר אשה אחרת שהכיר - בחור צעיר 7 שנים לבד בירושלים..
ובהמשך אף נולדה לו ממנה בת כשאמי חיה במשפחה חד הורית הרוסה.
כך נותרה סבתי לגדל את שני ילדיה לבד תוך שהיא עובדת כסניטרית בבי״ח הדסה בת״א ולא הלינה לאיש.
שנה אחת אף בילו בבית יתומים מעין פנימיה בר״ג ואמי היה רצה אחרי האוטובוס
כשסבתי חזרה מביקור כל שבוע.. אלו היו חייהם של האשכנזים - כן אלו שאת לא חודלת
להסית נגדם כאן ברשע שלא מוצא מנוח ואף לפרש את היחס שקיבלת כחוסר גאווה בעדתך.

במה יש להיות גאים באשה אנוכית חסרת רגשות כמוך שמסיתה לשנאה
משקרת ומדיחה את כולם לשסע עדתי מנוול כזה? במה את או העדה שלך טובים יותר?
בכך שהוריך לא קבלו אותך ומצאת בית חם טוב אצל ההונגרים?

אמי גדלה ללא אב - למעט מכתבים ששמרה מסבי שבינתיים היתה לו משפחה משלו
למרות הסבל גדלה לבחורה נאה והיו לה 2 מחזרים ביניהם אבי ז״ל והשני בן דודו של הרמטכל דורי
אף שרתה בהגנה ושם הכירה אותו שלמה פינטו (כמעט הייתי יוצא מעורב רחמנא ליצלן)
אף אבי היה נחוש יותר וכשהתחתנו היה בניגוד לרצון משפחתו אחרי שהיתה הרה עם אחותי הבכורה
וכך פילסו את דרכם בעבודה קשה ולא נצלו אף ריקי כעוזרת בית ובטח לא בסכומים פעוטים
ובטח לא יצאו לכתוב מעשיות על העליות האחרות.
 

סבא של כיפה אדומה

Well-known member
מנהל
יופי של סיפור ליום קודר להדגים את הניכור העדתי החשדות והפיכת המציאות האובססיבית שלך.
מירי רגב תזמין אותך להדליק משואה.. של בזיון !
אך יצא שכרך בהפסדך.. נוכחנו ברמת השקרים והאנוכיות חסרת המעצורים והבושה שאת עושה לטריפוליטאים.
לא היו גאים בי קבלו אותי.. אבל לא סיפרת מה התחולל בבית הוריך כלל - עד כדי תהיה:
האם הם היו גאים בך ? או בכלל קיבלו אותך? החד צדדיות שלך
מגמתית ומטרתה להשניא ולהרעיל ולהכפיש ללא גבולות כמו הסבא והכפה אדומה ..
למה ריקי למה השנאה והרוע המנוול ביום כזה?
ציירת סילוף מרושע ריקי כאילו האשכנזים היו העשירים המנצלים והיתר עובדים מנוצלים
כאילו לא היו בעליות לפני השואה יהודים יוצאי מזרח אירופה עם ספורים קורעי לב משלהם
שאפילו לא היתה להם משפחה ממש אלא חד הוריים שעבדו קשה ואף נאלצו לשלוח את ילדיהם
לפנימיה מחוסר יכולת לגדלם .
אז אספר לך קצת ממשפחתה של אימי ז״ל כדי שתכבשי את פניך בקרקע ביום הזה
ביום בו אמורים להרכין ראש על ספורי זוועה ומשפחות שאבדו - מצאת עוז להתיפח על הטוב שנתנו
לך ועוד לפקפק שמא לא היו מספיק גאים בך - כרגיל תחושות קיפוח מחוסר תכנון משפחה.

סבי עלה לארץ כחלוץ מליטא ב 1925 - בעוד סבתי נותרה לבד עם 2 תינוקות בעיירה מרודה ראדון
בדיעבד מסתבר שמשפחתו לא ראו בסבתי ראויה ורצו להרחיק אותו ומה רחוק יותר מפלסטינה?
בהמשך סבתי עלתה לארץ ב 1932 באוניה עם אמי בת 9 ודודי בן 7
הסבא עלה לארץ מיד אחרי לידת בנו התינוק כביכול מציונות - היש מקרה פוגעני מזה?
כשהגיעו לארץ קיבלה את פניהם סירה עם ערבי גדול ומפחיד, כך תארה אמי ז״ל, שעזר להם
לרדת לחוף.
בהקשר להיום, אחיותיה של סבתי רובן נותרו שם נרצחו באותה עיירה בפרעות השואה כמו רוב היהודים.
הליטאים היו אכזריים אף יותר מהנאצים והיום אנשים חושבים על דרכון אירופאי
המוסלמים של היום הערבים לצידנו הם חובבי ציון לעומת הנוצרים באירופה.

סבי שהגיע לקראתם לנמל ראה את סבתי במעיל הגדול מהגלות וילדיו - נבהל וברח !
בדיעבד היתה לו כבר אשה אחרת שהכיר - בחור צעיר 7 שנים לבד בירושלים..
ובהמשך אף נולדה לו ממנה בת כשאמי חיה במשפחה חד הורית הרוסה.
כך נותרה סבתי לגדל את שני ילדיה לבד תוך שהיא עובדת כסניטרית בבי״ח הדסה בת״א ולא הלינה לאיש.
שנה אחת אף בילו בבית יתומים מעין פנימיה בר״ג ואמי היה רצה אחרי האוטובוס
כשסבתי חזרה מביקור כל שבוע.. אלו היו חייהם של האשכנזים - כן אלו שאת לא חודלת
להסית נגדם כאן ברשע שלא מוצא מנוח ואף לפרש את היחס שקיבלת כחוסר גאווה בעדתך.

במה יש להיות גאים באשה אנוכית חסרת רגשות כמוך שמסיתה לשנאה
משקרת ומדיחה את כולם לשסע עדתי מנוול כזה? במה את או העדה שלך טובים יותר?
בכך שהוריך לא קבלו אותך ומצאת בית חם טוב אצל ההונגרים?

אמי גדלה ללא אב - למעט מכתבים ששמרה מסבי שבינתיים היתה לו משפחה משלו
למרות הסבל גדלה לבחורה נאה והיו לה 2 מחזרים ביניהם אבי ז״ל והשני בן דודו של הרמטכל דורי
אף שרתה בהגנה ושם הכירה אותו שלמה פינטו (כמעט הייתי יוצא מעורב רחמנא ליצלן)
אף אבי היה נחוש יותר וכשהתחתנו היה בניגוד לרצון משפחתו אחרי שהיתה הרה עם אחותי הבכורה
וכך פילסו את דרכם בעבודה קשה ולא נצלו אף ריקי כעוזרת בית ובטח לא בסכומים פעוטים
ובטח לא יצאו לכתוב מעשיות על העליות האחרות.
תראה, עם כל הכבוד אבל גם המשפחה שלך עברה תלאות רבות.
עכשיו אני מבין מאיפה כל התסכול והכעסים שאתה סוחב שנים על הגב.
אני מאחל לך רק בריאות. |4U|
 

מקסים 45

Well-known member
יופי של סיפור ליום קודר להדגים את הניכור העדתי החשדות והפיכת המציאות האובססיבית שלך.
מירי רגב תזמין אותך להדליק משואה.. של בזיון !
אך יצא שכרך בהפסדך.. נוכחנו ברמת השקרים והאנוכיות חסרת המעצורים והבושה שאת עושה לטריפוליטאים.
לא היו גאים בי קבלו אותי.. אבל לא סיפרת מה התחולל בבית הוריך כלל - עד כדי תהיה:
האם הם היו גאים בך ? או בכלל קיבלו אותך? החד צדדיות שלך
מגמתית ומטרתה להשניא ולהרעיל ולהכפיש ללא גבולות כמו הסבא והכפה אדומה ..
למה ריקי למה השנאה והרוע המנוול ביום כזה?
ציירת סילוף מרושע ריקי כאילו האשכנזים היו העשירים המנצלים והיתר עובדים מנוצלים
כאילו לא היו בעליות לפני השואה יהודים יוצאי מזרח אירופה עם ספורים קורעי לב משלהם
שאפילו לא היתה להם משפחה ממש אלא חד הוריים שעבדו קשה ואף נאלצו לשלוח את ילדיהם
לפנימיה מחוסר יכולת לגדלם .
אז אספר לך קצת ממשפחתה של אימי ז״ל כדי שתכבשי את פניך בקרקע ביום הזה
ביום בו אמורים להרכין ראש על ספורי זוועה ומשפחות שאבדו - מצאת עוז להתיפח על הטוב שנתנו
לך ועוד לפקפק שמא לא היו מספיק גאים בך - כרגיל תחושות קיפוח מחוסר תכנון משפחה.

סבי עלה לארץ כחלוץ מליטא ב 1925 - בעוד סבתי נותרה לבד עם 2 תינוקות בעיירה מרודה ראדון
בדיעבד מסתבר שמשפחתו לא ראו בסבתי ראויה ורצו להרחיק אותו ומה רחוק יותר מפלסטינה?
בהמשך סבתי עלתה לארץ ב 1932 באוניה עם אמי בת 9 ודודי בן 7
הסבא עלה לארץ מיד אחרי לידת בנו התינוק כביכול מציונות - היש מקרה פוגעני מזה?
כשהגיעו לארץ קיבלה את פניהם סירה עם ערבי גדול ומפחיד, כך תארה אמי ז״ל, שעזר להם
לרדת לחוף.
בהקשר להיום, אחיותיה של סבתי רובן נותרו שם נרצחו באותה עיירה בפרעות השואה כמו רוב היהודים.
הליטאים היו אכזריים אף יותר מהנאצים והיום אנשים חושבים על דרכון אירופאי
המוסלמים של היום הערבים לצידנו הם חובבי ציון לעומת הנוצרים באירופה.

סבי שהגיע לקראתם לנמל ראה את סבתי במעיל הגדול מהגלות וילדיו - נבהל וברח !
בדיעבד היתה לו כבר אשה אחרת שהכיר - בחור צעיר 7 שנים לבד בירושלים..
ובהמשך אף נולדה לו ממנה בת כשאמי חיה במשפחה חד הורית הרוסה.
כך נותרה סבתי לגדל את שני ילדיה לבד תוך שהיא עובדת כסניטרית בבי״ח הדסה בת״א ולא הלינה לאיש.
שנה אחת אף בילו בבית יתומים מעין פנימיה בר״ג ואמי היה רצה אחרי האוטובוס
כשסבתי חזרה מביקור כל שבוע.. אלו היו חייהם של האשכנזים - כן אלו שאת לא חודלת
להסית נגדם כאן ברשע שלא מוצא מנוח ואף לפרש את היחס שקיבלת כחוסר גאווה בעדתך.

במה יש להיות גאים באשה אנוכית חסרת רגשות כמוך שמסיתה לשנאה
משקרת ומדיחה את כולם לשסע עדתי מנוול כזה? במה את או העדה שלך טובים יותר?
בכך שהוריך לא קבלו אותך ומצאת בית חם טוב אצל ההונגרים?

אמי גדלה ללא אב - למעט מכתבים ששמרה מסבי שבינתיים היתה לו משפחה משלו
למרות הסבל גדלה לבחורה נאה והיו לה 2 מחזרים ביניהם אבי ז״ל והשני בן דודו של הרמטכל דורי
אף שרתה בהגנה ושם הכירה אותו שלמה פינטו (כמעט הייתי יוצא מעורב רחמנא ליצלן)
אף אבי היה נחוש יותר וכשהתחתנו היה בניגוד לרצון משפחתו אחרי שהיתה הרה עם אחותי הבכורה
וכך פילסו את דרכם בעבודה קשה ולא נצלו אף ריקי כעוזרת בית ובטח לא בסכומים פעוטים
ובטח לא יצאו לכתוב מעשיות על העליות האחרות.
הערבים אינם רוצים את היהודים בארץ ישראל.
הנציג שלהם הכריז זאת ברדיו ישראל. האדון אחמד טיבי.
אז עזרו להורייך. נזכור להם לנצח את עזרתם, ולא נשכח את הערבים שרוצים את כול מדינת ישראל לעצמם. למרות שירדן היא מדינת פלשתין.
 
סבא... אין כמוך...
ורבים כאן יודעים כבר הרבה זמן... שאני תמיד...
תמיד כותבת מאהבה...
רק מאהבה... והאם בקורת היא קללה ???
איך זה שהליברלים... מקבלי האחר לא מסוגלים שכלית
ורגשית לקרא בקורת שאפילו לא מופנית אליהם לא בישיר ולא בעקיף...
והכוונה היא דווקא לטיפוס הזה... שבינו לבין יכולת הבנת הכתוב תהום אין סופית.
כי אני התאהבתי אהבה גדולה באשה הזו שהיתה יושבת ומספרת לי את סיפור חייה...
סיפרתי ואהבתי לספר את לילות שבת ומשחקי הרמי בגזוסטרה האחורית... את חנה השכנה
שהיתה אלופת עוגות התפוחים ולא בגלל שהאחרות נפלו ברמתן... אלה ובזכות
שחנה בקרה בבודפט... ואפילו אכלה עוגת תפוחים אחרי המלחמה...
ואדלה. פחות מ1.50 של אשה שכל סבל שיש בעולם הזה עבר עליה וחרץ בה
כתבתי מאמר על אדלה... ועל שרשרת הניסים והנפלאות שעברה במלחמה כי
אפרים קישון כבר אמר שבכדי להיות 'ניצול שואה' נס אחד או שניים לא הספיקו לישרוד.
 

שמלת תחרה1

Well-known member
זה בדיוק, בדיוק, אבל בדיוק זה.
אני אסביר לך גם למה.
הוא או "זה" איך שלא נקרא לו
כבר כמה שנים מסתובב לי בין הרגליים
בכל אתר שאני כותב הוא מיד קופץ ומתנפל.
הרי בדרך כלל כשמתנפלים על מישהו חייב שיהיה רקע קשה ודברים שהתפתחו עם הזמן
אצלו הוא ישר מתנפל כי את הרקע הוא מביא מפורומים קודמים
עכשיו אותי קל למצוא כי אני תחת אותו ניק כל הזמן
ואילו הוא או "זה" הוא מחליף ניקים תדיר וחושב שאף אחד לא ישים לב.
אבל דבר אחד הוא לא שם לב.
הוא שקוף.
שקוף וחיוור.
אכן קל לזהות דפוס כתיבה, ורדיפה אחר גולש זה אחר.
עצוב שהרודפים רואים לנכון להחליף ניקים)
הטוב בפורום בניגוד לקומונה, כולם רואים מי מגובש ומי מחפש לזרוע שנאה
סבא... אין כמוך...
ורבים כאן יודעים כבר הרבה זמן... שאני תמיד...
תמיד כותבת מאהבה...
רק מאהבה... והאם בקורת היא קללה ???
איך זה שהליברלים... מקבלי האחר לא מסוגלים שכלית
ורגשית לקרא בקורת שאפילו לא מופנית אליהם לא בישיר ולא בעקיף...
והכוונה היא דווקא לטיפוס הזה... שבינו לבין יכולת הבנת הכתוב תהום אין סופית.
כי אני התאהבתי אהבה גדולה באשה הזו שהיתה יושבת ומספרת לי את סיפור חייה...
סיפרתי ואהבתי לספר את לילות שבת ומשחקי הרמי בגזוסטרה האחורית... את חנה השכנה
שהיתה אלופת עוגות התפוחים ולא בגלל שהאחרות נפלו ברמתן... אלה ובזכות
שחנה בקרה בבודפט... ואפילו אכלה עוגת תפוחים אחרי המלחמה...
ואדלה. פחות מ1.50 של אשה שכל סבל שיש בעולם הזה עבר עליה וחרץ בה
כתבתי מאמר על אדלה... ועל שרשרת הניסים והנפלאות שעברה במלחמה כי
אפרים קישון כבר אמר שבכדי להיות 'ניצול שואה' נס אחד או שניים לא הספיקו לישרוד.
לא כולם מבינים אותך, ומיד יורים דרך המקלדת.
 

סבא של כיפה אדומה

Well-known member
מנהל
אני חושב שהוצאנו מספיק אנרגיה ושפכנו יותר מדי מילים עבור אדם אחד.
אני רק אוסיף כאן שאני לא בטוח שהוא "זרוע שנאה", אלא יותר חובב תשומת לב.
מאחר שאין לו את היכולת לקבל תשומת לב בדרכים הרגילות הקונבנציונליות , אז הוא
נוקט בשיטה של "הפוך על הפוך".
דהיינו, בוא נכנס בכושלאמשלהם והם יצטרכו עם הזמן להתייחס אליי ולתת לי את הכבוד שאני חושב שמגיע לי.
עכשיו את מבינה עם מה אנחנו צריכים להתמודד רוב הזמן? |חיוךרחב|
וסליחה על הפסיכולוגיה בחצי גרוש. |4U|
כולם רואים מי מגובש ומי מחפש לזרוע שנאה
 

משתפרת1

Well-known member
אני חושב שהוצאנו מספיק אנרגיה ושפכנו יותר מדי מילים עבור אדם אחד.
אני רק אוסיף כאן שאני לא בטוח שהוא "זרוע שנאה", אלא יותר חובב תשומת לב.
מאחר שאין לו את היכולת לקבל תשומת לב בדרכים הרגילות הקונבנציונליות , אז הוא
נוקט בשיטה של "הפוך על הפוך".
דהיינו, בוא נכנס בכושלאמשלהם והם יצטרכו עם הזמן להתייחס אליי ולתת לי את הכבוד שאני חושב שמגיע לי.
עכשיו את מבינה עם מה אנחנו צריכים להתמודד רוב הזמן? |חיוךרחב|
וסליחה על הפסיכולוגיה בחצי גרוש. |4U|
סבא, אני קוראת כמעט את כל הפוסט שלך באהדה. לא עם הכל אני מסכימה, אך ברור שיש דברים שאתה רואה אחרת ממני, ואני מכבדת.
הדבר היחיד שהפריע לי הוא האסוציאציה שלך לרוזנקרנץ וגילדנשטרן הבוגדניים. בסיפור של ריקי אלה דווקא הרוזנקרנץ ו/או הגילדנשטרן שעמדו לה להצילה מנקמת האחים והאב.
 
למעלה