בחלט כן אסנת!
הלמידה בגיל של בנך מתבצעת דרך משחק, התנסות ו...חיקוי (לכן הם יודעים לדקלם כל כך טוב, וזהו כלי השרדותי חזק מאוד). פשוט, אני נתקלת כאן בפורום בהרבה אמהות (צעירות ברובן) שנורא רוצות לתת ולתת - וגם אני הייתי כזאת, לפחות עם הבכורה, עד ש"נפל לי האסימון". הורים אינם צריכים להיות המוריןם של הילדים שלהם. כמובן שהילדים לומדים מאיתנו כל הזמן, אבל זוהי למידה מסוג אחר, למידה דרך סוציאליזציה, חיקוי, הפנמת דמות להזדהות. אנחנו ההורים צריכים להיות ההורים של הילדים שלנו. וזה דבר חשוב מאין כמוהו, אנחנו צריכים להשקיע בהם את האהבה, את הטיפול, להעשיר את העולם בגירויים, להרחיב את עולם הידע דרך התנסות, להרחיב את העולם הרגשי והתרבותי (שירים, סיפורים,משחקים, הצגות, טיולים), אנחנו צריכים לתת את הגב, את התמיכה, את המקום האחד בו לא ישפטו אותם על פי הישגים. וזה תפקיד גדול למדי ומספק למדי. ולפעמים התכרבלות עם ילד בחיבוק שווה יותר מעשרים שיעורים בהם ננסה לשנן לו מלים באנגלית. אני מאמינה שהיכולת שלנו לקבל אותם כמו שהם, קטנים כגדולים, מצליחים ונכשלים היא יקרה לאין שיעור מהיכולת שלהם לדקלם מ1 עד 10 בגיל שנה. ואני מעדיפה ילד אהוב, מחובק, מוכל בסביבתו הקרובה על פני ילד "חכם" שמציגים אותו לראווה כמה הוא יודע הרבה. ואני לא טוענת לרגע שאת עושה זאת, אבל יש הרבה מאוד הורים אחרים שעושים זאת בלי הרף. והיכולת שלנו לגדל ילדים מאושרים היא החשובה בעיני. ואני מורה...יש לצפות שהייתי מעדיפה שידעו הרבה...אה? ובכן, לא! ממש לא!