הערב עלה דיון אצלנו בין החברים הדוקטורנטים וה

22ק ו ס ם

New member
נכון

בארץ יש לך אולי מנחים מעולים שעוזרים לך בכתיבת העבודה, אבל לא בשום אספקט אחר שקשור לקידום הקריירה האקדמית שלך. דוקטורנטים בארץ הם רואים ואינם נראים. בקושי נמצאים בקמפוס (רבים מהם צריכים לעבוד בעבודה נוספת), אין להם משרד או מעבדה שהם יכולים לעבוד בהם וכו'. יש גם קשיים אובייקטיבים שמקשים על אפשרויות התקשורת עם חוקרים בחו"ל, אבל אפשר להתגבר עליהם אם היה רצון כזה.
 
הדוקטורט הוא ההכשרה שלך כחוקרת

וכמה שהיא תהיה איכותית יותר, טוב יותר. חשוב יותר מ"מי סיים קודם".
 
כתבו פה הרבה מאוד דברים חכמים

אין המון תחומים בהם מחוץ לאקדמיה יש משמעות גדולה לתואר דוקטור אל מול מאסטר. ולכן מי שניגש לדוקטורט, אני חושבת שצריך שיהיו לו שאיפות אקדמיות וככאלו עליו לשאוף ללמוד במקום הכי טוב שהוא יכול עם המנחים הכי טובים שהוא יכול למצוא. באחד הכנסים שהייתי בהם הייתה הרצאה עם כל מיני עצות לתלמידי מחקר בבואם לשוק העבודה האקדמי. ובגדול נאמר שאדם בדרך כלל יעבוד במוסד שהוא דרגה אחת מתחת לאיפה שהוא למד בו. מבחינה זאת לא מפתיע שבוגרים של מוסד מסויים ילמדו במכללה, וזה יכול להיות מצויין מבחינתם. השאלה אם נניח רוצים לעבוד באוניברסיטה זו או אחרת, איפה כדאי לעשות דוקטורט ופה אני מסכימה שלמעט מחלקות מסויימות עדין לעברית ולתל אביב יש יתרון, אם כי גם שם מעדיפים שתעשה איזה תקופת חו"ל במהלך/גמר הלימודים כדי שיחשבו לקחת אותך למסלול לתקן.
 

22ק ו ס ם

New member
אני לא מסכים לגבי שאיפות אקדמיות

יש סיבות שונות למה אנשים עושים דוקטורט. יש אנשים שזה פשוט מעניין אותם, אחרים רוצים עבודה מחוץ לאקדמיה וזה נותן להם יתרון אדיר, אחרים רוצים להמשיך ללמד במקומות אחרים ויש בטח סיבות נוספות. לא צריך להתייחס למי שלא הולך לקריירה אקדמית כאילו הוא דוקטורנט סוג ב'.
 
תראו -אני מדברת על השיקולים שצריכים להנחות

בתחילת הדרך. זה שלא מכולנו יצאו אקדמאים דגולים זה ברור. אולי יש איזה תהליך אקדמיזציה שבעקבות שחיקת מעמדו של התואר הראשון, גם תואר שני פתאום פחות נחשב, ודוקטורט זה התואר השני החדש. אני לא בטוחה שזה משהו שהמערכת במצבה הנוכחי מסוגלת להתמודד איתו. כבר בהודעה הקודמת סייגתי שיש תחומים מקצועיים שבהם באמת תואר דוקטור הכרחי. זה ממש לא המצב בכל התחומים, ולפי גרף ההכנסות שכל פעם מפורסם, ההבדל בין ההכנסות של בעל תואר שני לבעל תואר שלישי אינו גדול (יכול מאוד להיות שההסתכלות הכללית מעוותת מה שקורה בתחומים ספיציפים, אבל שוב כטענה כללית). עכשיו אם נוריד רגע את העניין המקצועי (שגם אז אני חושבת דרך אגב שיש משמעות למוסד שבו עושים את הדוקטורט, ומוסדות שקודם שכחתי להזכיר אותם, הטכניון ומכון ויצמן בהחלט יותר נחשבים בתחומים מסויימים), למה שבן אדם ילך לעשות דוקטורט. ופה אני כן דובקת בזה שמי שנכנס לתהליך הזה, כדאי שיהיו לו שאיפות אקדמאיות. אני מאוד מכבדת גם אנשים סקרנים וחקרנים, אבל ממרום שנתי החמישית, אחרי אי אילו שנים במסטר (ובהחלט הייתי "טפשה" מבחינה זאת בתחילת הדרך), אני חושבת שששנות ה-20 וה-30 (נחזור עוד רגע למי שעושה דוקטורט יותר מאוחר), הן הכרחיות לביסוס מקצועי, ומי שלא עושה את זה, אלא אם כן הוא חי על איזו ירושה שמנה, עלול למצוא את עצמו במצב לא קל. כמו שכולנו יודעים, דוקטורט זה פרויקט לא קל, הרבה לא מסיימים, והוא גוזל הרבה אנרגיה. לעשות את זה עם עבודה במשרה מלאה ונניח גם הורות - זה אפשרי אולי, אבל בוודאי בא על חשבון משהו. בכל מקרה ודאי ששאיפות אקדמיות אינן באות בסתירה לעניין וסקרנות. להיפך - אני חושבת שטוב שעניין וסקרנות מגובים גם בשאיפות מקצועיות. לגבי אנשים שחוזרים אחרי הרבה שנים לאקדמיה לעשות את הדוקטורט - נסעתי היום באוטובוס עם אחת כזאת, ואין לי מילים. באמת - היה לה יותר אנרגיה ממה שלי אי פעם היה. אבל לבוא לדוקטורט אחרי שכבר יש הצלחה מקצועית ואיזו התבססות כלכלית - בכל זאת יש כאן איזה רשת ביטחון. נראה לי שיצאה לי תגובה קצת "קפיטליסטית" וזו לא הכוונה אלא באמת להתייחס לדוקטורט בשיא הרצינות - האם הוא משתלב במה שאני מתכנן לעצמי בחיים או לא. סתם כ"גחמה" (ואני יודעת שאני מקצינה), אני אישית מצביעה נגד...
 

22ק ו ס ם

New member
נראה לי שאת יוצאת מנקודת הנחה

שהאוניברסיטאות צריכות להכשיר אקדמאים לעבודה באקדמיה וזה לא בהכרח ככה. אני בהחלט יכול לראות סיבות למה לעשות דוקטורט בלי קריירה אקדמית. מחקר לדוקטורט תורם לצמיחה אישית, אנשים לומדים על עצמם הרבה דברים דרכו. זה אתגר מורכב שיש בו הרבה סיפוק כשלעצמו בלי קשר למה הוא יעזור לך בעתיד. נכון שרובנו סובלים מקשיים אלו ואחרים בזמן הדוקטורט, אבל יש הרבה צדדים מאוד מהנים בו. זה יכול להכין אותנו להרבה אתגרים אחרים בחיים שקשורים לאקדמיה, לעבודה אבל לא רק לזה. אגב, יש די הרבה דוקטורנטים שהחליטו לעשות דוקטורט אחרי שהם כבר מבוססים בעבודה או שהם בגיל מאוחר, בגלל העניין שיש להם בנושא. דוקטורטים לא צריכים להיות מוגבלים רק לצעירים יחסית.
 
גם אני התעייפתי מלקרוא את המגילה של עצמי

אבל נראה לי שלא שמת לב למה שכתבתי בסוף - לגבי דוקטורנטים מבוגרים - אני בעד! מנגד, כמו שכתבתי, אני לא בעד לעשות דוקטורט כי זה מעין אוורסט. ובכל מקרה בטח שאם זה מעין אוורסט לא צריך לעשות זאת במוסד יותר מקל. בכל אופן לסכם את עמדתי (וכמובן אני מכבדת דיעות אחרות), אני כן חושבת שתפקידן הראשון במעלה של האוניברסיטאות זה להכשיר אקדמאים לצורך עבודה באקדמיה. זה שחלק לא יממשו את הפוטנציאל, וזה שיש יתרונות להשכלה אקדמית גם במקומות אחרים זה ברור אבל עדיין לא צריך להסתיר את המטרה האמיתית.
 
למעלה