הסייח הרוקד
New member
העלבויות בפורום ../images/Emo141.gif
כולנו ללא יוצא מן הכלל, נפגעים ונעלבים בתוך הפורום, אף אחד מאיתנו לא יצליח לברוח מזה, וזה שייך לעניין של אינטראקציה יום יומית בין הרבה אנשים, זה דבר טבעי. זה יקרה בכל שאר הפורומים, וזה דבר טבעי מאוד. פורום אשר טוען שאין לו בעיות כאלה, הוא פורום לא מציאותי, ודברים יתפוצצו במוקדם ובמאוחר וזה טבעם של בני האדם. מעניין אותי למשל מה עושים אנשים סגורים בתוך מיקה למשל, לתקופה של כמה ימים טובים למשל שבועיים (לא הכוונה ל4 שעות כי אז עדיין לא נפרצו המחסומים), בטוח שיהיו בעיות ועימותים ואז צריך לדעת אך לשבת ולדבר על זה, אבל שלא יהיה אי הבנות, בכל פעם שתופסים קבוצה של אנשים (לא זוג, קבוצה של 3 ומעלה) וסוגרים אותם ביחד, יהיו עימותים, לא יעזור כלום. מאות מגיעים לפורום הזה, קוראים ומגיבים, או קוראים ולא מגיבים. ומשו יתפוצץ בסופו של דבר. לא כל ההחלטות שלי אני מצליח ליישם, גם בגלל נקודות התורפה באופי שלי וגם בגלל שהמציאות לפעמים לא כל כך צפויה ופשוטה. אבל ההחלטות שלי בנושא הזה הם קדילקמן. 1. כשתוקפים אותי, דורכים עלי ועל הרגשות שלי ועל הדברים שחשובים לי, חובה עליי להגיב ולא לשבת בצד ולהתבשל במיץ שלי, עליי להבהיר למה נעלבתי למה נפגעתי, ולסיים את השיחה לא למרוח אותה יותר מידי. 2. כאלה עימותים, מורגשים הייטב היטב בתוך הפורום, ולכן יש חשיבות חזקה מאוד לשירשורים אישיים שמושכים לתחושות טובות, כי כשבן אדם שמ את עצמו או סיפור אישי משלו על השולחן, הדבר נותן תמיכה בשאר האנשים. למשל, הסיפור של אורלייט על הבת שלה, הבוקר טוב של אלון מאתמול, השירשור של החתולים, הסיפור של משמושה, התיאור של תותית היום בבוקר, התגובה של שמים לים תיכוני מהיום בבוקר. כל הדברים האלה מושכים לגישה חיובית בתוך הפורום למרות ההתקפות שקיימים ועוד יהיו וכל אחד מאיתנו יחווה אותם במוקדם ובמאוחר, וכל אלה שטוענים שהם חסינים....מחכה לכם הפתעה. 3. לפעמים ההעלבויות הם ממש גבוהים, אנשים יושבים בצד ובוכים, אני פעם לא הצלחתי להרדם בלילה מרוב שהייתי במצוקה, בכאלה מצבים אני לא יודע מה הפיתרון.....זה נשאר פתוח כרגע אצלי. בכל אופן, על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה של לחפש דרכים כדי להביא אווירה אנושית לפורום( לא בהכרח שמחה, יכולה להיות עצובה אבל אמיתית וכנה). שיהיה לנו בהצלחה, תכתבו סיפורים קצרים ותפתחו שירשור מיוחד בשבילהם כדי שנוכל להתמקד, הסיפור יכול להיות בדוי אבל שיבוא מעומק הלב. אני ליאור, מתי כבודי יקבל סיפור מכבודה על מה שהיה בהודו ?????? להוריקן, אתה נעלמת לנו בזמן האחרון, ושלא תחשוב שאנחנו מתגעגעים, בכלל לא. אבל מה סתם כך אני סקרן אפה אתה. אני מתגעגע לחדת קרן, בא לי לקרוא אותה. באהבה ממני,
כולנו ללא יוצא מן הכלל, נפגעים ונעלבים בתוך הפורום, אף אחד מאיתנו לא יצליח לברוח מזה, וזה שייך לעניין של אינטראקציה יום יומית בין הרבה אנשים, זה דבר טבעי. זה יקרה בכל שאר הפורומים, וזה דבר טבעי מאוד. פורום אשר טוען שאין לו בעיות כאלה, הוא פורום לא מציאותי, ודברים יתפוצצו במוקדם ובמאוחר וזה טבעם של בני האדם. מעניין אותי למשל מה עושים אנשים סגורים בתוך מיקה למשל, לתקופה של כמה ימים טובים למשל שבועיים (לא הכוונה ל4 שעות כי אז עדיין לא נפרצו המחסומים), בטוח שיהיו בעיות ועימותים ואז צריך לדעת אך לשבת ולדבר על זה, אבל שלא יהיה אי הבנות, בכל פעם שתופסים קבוצה של אנשים (לא זוג, קבוצה של 3 ומעלה) וסוגרים אותם ביחד, יהיו עימותים, לא יעזור כלום. מאות מגיעים לפורום הזה, קוראים ומגיבים, או קוראים ולא מגיבים. ומשו יתפוצץ בסופו של דבר. לא כל ההחלטות שלי אני מצליח ליישם, גם בגלל נקודות התורפה באופי שלי וגם בגלל שהמציאות לפעמים לא כל כך צפויה ופשוטה. אבל ההחלטות שלי בנושא הזה הם קדילקמן. 1. כשתוקפים אותי, דורכים עלי ועל הרגשות שלי ועל הדברים שחשובים לי, חובה עליי להגיב ולא לשבת בצד ולהתבשל במיץ שלי, עליי להבהיר למה נעלבתי למה נפגעתי, ולסיים את השיחה לא למרוח אותה יותר מידי. 2. כאלה עימותים, מורגשים הייטב היטב בתוך הפורום, ולכן יש חשיבות חזקה מאוד לשירשורים אישיים שמושכים לתחושות טובות, כי כשבן אדם שמ את עצמו או סיפור אישי משלו על השולחן, הדבר נותן תמיכה בשאר האנשים. למשל, הסיפור של אורלייט על הבת שלה, הבוקר טוב של אלון מאתמול, השירשור של החתולים, הסיפור של משמושה, התיאור של תותית היום בבוקר, התגובה של שמים לים תיכוני מהיום בבוקר. כל הדברים האלה מושכים לגישה חיובית בתוך הפורום למרות ההתקפות שקיימים ועוד יהיו וכל אחד מאיתנו יחווה אותם במוקדם ובמאוחר, וכל אלה שטוענים שהם חסינים....מחכה לכם הפתעה. 3. לפעמים ההעלבויות הם ממש גבוהים, אנשים יושבים בצד ובוכים, אני פעם לא הצלחתי להרדם בלילה מרוב שהייתי במצוקה, בכאלה מצבים אני לא יודע מה הפיתרון.....זה נשאר פתוח כרגע אצלי. בכל אופן, על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה של לחפש דרכים כדי להביא אווירה אנושית לפורום( לא בהכרח שמחה, יכולה להיות עצובה אבל אמיתית וכנה). שיהיה לנו בהצלחה, תכתבו סיפורים קצרים ותפתחו שירשור מיוחד בשבילהם כדי שנוכל להתמקד, הסיפור יכול להיות בדוי אבל שיבוא מעומק הלב. אני ליאור, מתי כבודי יקבל סיפור מכבודה על מה שהיה בהודו ?????? להוריקן, אתה נעלמת לנו בזמן האחרון, ושלא תחשוב שאנחנו מתגעגעים, בכלל לא. אבל מה סתם כך אני סקרן אפה אתה. אני מתגעגע לחדת קרן, בא לי לקרוא אותה. באהבה ממני,
ולא הבנתי גם איך אפשר היה להיעלב מהתמונות המקסימות והלבביות ששלחת????.