חולה על הישרדות 6
New member
העונה השנייה של עספור הפתיעה אותי מאוד
בעונה הראשונה, עספור הייתה סדרה נחמדה בסך הכול, אבל היא סבלה מהרבה בעיות: כמויות מוגזמות של אלימות ומין, פנייה בכוח לקהל צעיר, סטיגמות שקיימות בכל סדרה ישראלית (האליטיסט המניאק, האמא המתנשאת, העבריין הצעיר וכו'), התעסקות בנאלית עם מאפיה, והמון בדיחות שמיועדות לערסים בלבד (משטוואה, השיר עם השוקולטה והבטטה, וכל השטויות האלה). בקיצור, ראיתי את העונה כי היא הדבר הכי קרוב לממכר שהוא לא טלנובלה. אבל לא ציפיתי במיוחד לעונה השנייה. במקרה התחלתי לראות אותה, אי שם לפני חודשיים בערך. ו- העונה השנייה הייתה שונה לגמרי. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי הבדל כזה בין שתי עונות. ההחלטה לעשות עונה שלמה בחו"ל הייתה אמיצה, ויצאה עונה שלא נראתה כמוה בארץ. נראה שהכותבים התבגרו ב20 שנה בשנתיים. הטקסטים חדים פי אלף, העלילה אולי מבוססת יותר מדי על צירוף מקרים אבל מוצגת בפנינו בצורה מרתקת. הדמויות מקבלות יותר עומק, נוספים אלמנטים של דרמה- אבל לא ישראלית קלאסית, אלא אחת עם הרבה אקשן והרבה נגיעות קומיות. כל דבר ודבר שהיה חיסרון בעונה הראשונה נעלם. זהו, אין יותר משטאוות ושירים גרועים, הם מעשנים אולי פעם בעשרה פרקים, אין מין כמעט בכלל אלא רק למטרות קידום העלילה, האלימות היא ברוח מבודחת יותר, נעלמות כל הדמויות המעצבנות (האמא, האליטיסט וכו'), ונוספות דמויות כיפיות כמו קיקה, רלי אאוחניה, דני וכו'. הכי חשוב- זאת פעם ראשונה בחיי שאני רואה סדרה שאין בה אף רגע שבו אני אומר "אוי נו, איזה באסה שזה קרה עכשיו". לא בקטע של "אני מקווה שהגיבורים יצאו מזה בשלום", אלא בקטע של "אוח נו בכוח לבאס אותנו?". כל דבר שבא לך שיקרה, קורה. הכול מתקדם מהר מאוד. וכשהוא לא מתקדם מהר, הסדרה פונה לצד הקומי. והמשחק הזה בין שני הצדדים עשוי טוב. (בעצם אולי גם בשובר שורות כל דבר שבא לך שיקרה, קורה- לא שאני בא להשוות, שובר שורות אחת הסדרות הגאוניות ביותר שראיתי אם לא ה-). הקהל בישראל לא אהב את העונה השנייה, בטענה שהם מתגעגעים לסמים ולמכות ולחבורה המרוששת באוטובוסים שקל להזדהות איתה. אולי זה בגלל שאני לא גר בירושלים, אולי זה בגלל שלא עישנתי או הלכתי מכות בחיים, אבל לי לא היה חסר את זה אפילו לרגע. גם אקשן לא הייתי צריך יותר מדי. מספיק לראות את החבר'ה האלה על המסך, עם הטקסט המושחז שנטמן להם בפה. יצא לי משפט פלצני רצח
אבל זו האמת.
בעונה הראשונה, עספור הייתה סדרה נחמדה בסך הכול, אבל היא סבלה מהרבה בעיות: כמויות מוגזמות של אלימות ומין, פנייה בכוח לקהל צעיר, סטיגמות שקיימות בכל סדרה ישראלית (האליטיסט המניאק, האמא המתנשאת, העבריין הצעיר וכו'), התעסקות בנאלית עם מאפיה, והמון בדיחות שמיועדות לערסים בלבד (משטוואה, השיר עם השוקולטה והבטטה, וכל השטויות האלה). בקיצור, ראיתי את העונה כי היא הדבר הכי קרוב לממכר שהוא לא טלנובלה. אבל לא ציפיתי במיוחד לעונה השנייה. במקרה התחלתי לראות אותה, אי שם לפני חודשיים בערך. ו- העונה השנייה הייתה שונה לגמרי. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי הבדל כזה בין שתי עונות. ההחלטה לעשות עונה שלמה בחו"ל הייתה אמיצה, ויצאה עונה שלא נראתה כמוה בארץ. נראה שהכותבים התבגרו ב20 שנה בשנתיים. הטקסטים חדים פי אלף, העלילה אולי מבוססת יותר מדי על צירוף מקרים אבל מוצגת בפנינו בצורה מרתקת. הדמויות מקבלות יותר עומק, נוספים אלמנטים של דרמה- אבל לא ישראלית קלאסית, אלא אחת עם הרבה אקשן והרבה נגיעות קומיות. כל דבר ודבר שהיה חיסרון בעונה הראשונה נעלם. זהו, אין יותר משטאוות ושירים גרועים, הם מעשנים אולי פעם בעשרה פרקים, אין מין כמעט בכלל אלא רק למטרות קידום העלילה, האלימות היא ברוח מבודחת יותר, נעלמות כל הדמויות המעצבנות (האמא, האליטיסט וכו'), ונוספות דמויות כיפיות כמו קיקה, רלי אאוחניה, דני וכו'. הכי חשוב- זאת פעם ראשונה בחיי שאני רואה סדרה שאין בה אף רגע שבו אני אומר "אוי נו, איזה באסה שזה קרה עכשיו". לא בקטע של "אני מקווה שהגיבורים יצאו מזה בשלום", אלא בקטע של "אוח נו בכוח לבאס אותנו?". כל דבר שבא לך שיקרה, קורה. הכול מתקדם מהר מאוד. וכשהוא לא מתקדם מהר, הסדרה פונה לצד הקומי. והמשחק הזה בין שני הצדדים עשוי טוב. (בעצם אולי גם בשובר שורות כל דבר שבא לך שיקרה, קורה- לא שאני בא להשוות, שובר שורות אחת הסדרות הגאוניות ביותר שראיתי אם לא ה-). הקהל בישראל לא אהב את העונה השנייה, בטענה שהם מתגעגעים לסמים ולמכות ולחבורה המרוששת באוטובוסים שקל להזדהות איתה. אולי זה בגלל שאני לא גר בירושלים, אולי זה בגלל שלא עישנתי או הלכתי מכות בחיים, אבל לי לא היה חסר את זה אפילו לרגע. גם אקשן לא הייתי צריך יותר מדי. מספיק לראות את החבר'ה האלה על המסך, עם הטקסט המושחז שנטמן להם בפה. יצא לי משפט פלצני רצח
