העולם מכאיב, אז שותים

Sunset Night

New member
העולם מכאיב, אז שותים

הפעם הראשונה ששתיתי היתה בגיל 15. שתיתי בערך שתי כוסות של וודקה אלסקה, ואין הרבה שאני זוכר מאותו ערב מלבד זה שהלכתי מכות ונפלתי על בקבוק בירה שבור. עכשיו אני בן 19. בכל השנים החשובות בהן תפיסת העולם מתעצבת, מבשילה ותופסת כיוון (השנים של גיל ההתבגרות, 14-18) חייתי בעולם רצוץ מסערות. לא מזמן, באחת הפעם בהן שוחחתי עם חברה שלי, היא אמרה לי שהיא לא מבינה למה אני לא צריך סיבה כדי להיות עצוב, וכן צריך סיבה כדי להיות שמח. אמרתי לה שזה בגלל שהעולם שלי הוא עולם מכאיב. היא שאלה ממתי זה ככה, אמרתי לה שזה מאז שהתחלתי את גיל ההתבגרות. היא שאלה אותי אם אני מנסה לצאת מזה, והזכרתי לה שאני לוקח תרופות והולך לפסיכיאטרית. היא שאלה אותי אם אני מאמין שאני אצליח לצאת מזה, אמרתי שכן. היא שאלה אותי אם אני נלחם כדי לצאת מזה, ואמרתי לה שאני עושה זאת בכל כוחי. היא שאלה אותי מה גורם לי להיות שמח. עצרתי וחשבתי.. המממ..מה אני עושה כדי להיות שמח? אני..הולך לחדר כושר. ואני..מסיח את דעתי ע"י לימודים או עבודה או טלוויזיה, ואני שותה. העולם מכאיב, אז שותים.
 
יש לי שיר לשיר לך

מתוך השאלה של החברה שלך- למה לא צריך סיבה להיות עצוב, מתוך המקום שלי, מתחברת לשיר הזה: "שברי את מסך הטלויזיה ובואי נלך לישון כבר הרבה הרבה זמן אני לא מצליח לחלום יש בי אהבה ים של אהבה אפילו יש לי קצת כסף אז מאיפה זה בא מאיפה זה בא מאיפה בא העצב ? אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזו- את אומרת אתה מחפש ומוצא את זה אתה מכור אתה לא יכול אחרת לפעמים אני שונא את הכנות שלך אבל נדמה לי שאת צודקת, אני מחפש ומוצא את זה כנראה שאני לא יכול....אחרת. ילד, הייתי שם, חוויתי, ניסתי, ברחתי מבינה אותך, את הבריחה הזו לשתיה כדי לא להרגיש. אבל זו בריחה. ובסוף יום אחד, תתעורר, והכל יתפוצץ לך בפרצוף. קח את עצמך בידיים, תסיח את דעתך מהכאב בדרכים חיוביות, וכשצריך תיתן לכאב הזה גם את המקום שמגיע לו. ואתה יכול תמיד לכתוב פה כשכואב לך. אנחנו נקשיב וננסה לתמוך ולעזור.
 

ניאו30

New member
את יודעת ,ענת,וגם סנסט ניגט(חרוז..)

אני כבר שנים נאבק עם עצמי שלא לשתות, כי תמיד אמרתי לעצמי שזו דרך מצוינת לשכוח מהכל,מכל הצרות,מכל הגעגועים,ורק מי שמכיר אותי באמת (שזה כנראה אף אחד) יודע כמה אני צריך לשכוח,כמה אני רוצה כבר לברוח מכל המציאות הזו. וכמה מפתה הבקבוק והכוס,אז אני אומר כל הזמן לעצמי את מה שאת בדיוק אומרת-שזו בריחה ושזה לא עוזר. והנה אני כאן,לא שותה,לא שתיתי אף פעם(אפילו לא בפסח),ויש לזה האמת עוד סיבות למה אני לא שותה,אבל לאן זה הוביל אותי? האם אני יודע טוב יותר להתמודד עם הבעיות? האם אני לא בורח בכל מקרה? האם אני לא מפחד? התשובות לכל השאלות האלו הם כמובן שלילי מוחלט. זה לא עזר לי בכלום.ולפעמים אני רק רוצה לשתות,אפילו לרגע,העיקר לשכוח מהכל,מכל הכאב הזה שמלווה אותי כל כך הרבה שנים,והוא כבר חלק ממני.הייתי בן אדם אופטימי שצוחק על הכל,היום אני חלש ופסימי. וזה לא השתייה עושה,זה אני עושה לעצמי,ואין פתרון לזה.לעצמי כבר אין לי מילים לעודד,כי אני יודע את האמת,והאמת היא שאין לי תקווה בעולם הזה. רק רגעים של אשליות,שלפעמים הם יותר ארוכים מתמיד,אבל הם עדיין אשליות.וכל מה שאני רוצה זה רק להשלים,להיות שלם עם עצמי,ואני יודע שזה לעולם לא יקרה,אז אני רק רוצה לשכוח,לשכוח מהכל...ולמרות הכל להמשיך הלאה,כי אני לא רואה אפשרות אחרת.אז אני כבר לא בטוח שבריחה מהמציאות עדיפה מהמציאות עצמה.
 
יש לי הצעה בשבילך

לקנות קוק פרסי, לסדר שורות שורות ולהסניף. נמרוד, נמרוד, נמרודי....מה יש לך ?!?!?!?!?!?! נכון, לברוח זה לא עוזר, אבל זה בטח עדיף מאשר לברוח ואז להתעורר, ולראות שלא רק שהבעיות עדיין שם, אלא שבנוסף לזה התווספה לך בעיה חדשה. אני גאה בך, שאתה נפתח אלינו ככה. ואני יודעת, כל כך יודעת ההיפך ממך, שזה יקרה, שיש לך תקווה, שהכל יהיה בסדר, שאתה תלמד לחיות עם הכאב הזה ולא לוותר על כל מה שאתה רוצה, על החלומות, על התקווה, על האהבה. אני בטוחה ויודעת, תאמין לי ראיתי את זה בבית, שלברוח מהמציאות מוסיפה עוד בעיות. תהיה חזק מתוק שלי. אתה גיבור !!! ואנחנו פה איתך כל הזמן.
 

ניאו30

New member
כנראה שתיתי יותר מדיי....../images/Emo8.gif

בלי לדעת שאני כזה. לא חשוב.נעזוב. זו היתה הרגשה ספונטנית כזו של רגע שחשבתי כשקראתי אותך ואת סנסט. עכשיו אני הולך לנוח קצת ,לישון,רוצה לעשות מה ש-tell me why עושה. אולי אני יגיב אחרת כשאני אתעורר,אם וכאשר,אולי זה יעבור. כבר אמרתי שאני אוהב לחלום,אז הנה עוד אחד...אני יחלום שזה יעבור לי עד מחר.לחלום עדיין מותר...אז אני עושה זאת הרבה.
 

ניאו30

New member
בפסח שתיתי תירוש-4 כוסות אפילו...

אפילו מיץ ענבים היה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית, אבל הצלחתי להעביר אותו בשלום למרות כמה עיוותי פנים במהלך השתייה. *אם זה היה באמת תירוש אני לא זוכר את השם אבל אני חושה שזה היה השם*
 
למעלה