Sunset Night
New member
העולם מכאיב, אז שותים
הפעם הראשונה ששתיתי היתה בגיל 15. שתיתי בערך שתי כוסות של וודקה אלסקה, ואין הרבה שאני זוכר מאותו ערב מלבד זה שהלכתי מכות ונפלתי על בקבוק בירה שבור. עכשיו אני בן 19. בכל השנים החשובות בהן תפיסת העולם מתעצבת, מבשילה ותופסת כיוון (השנים של גיל ההתבגרות, 14-18) חייתי בעולם רצוץ מסערות. לא מזמן, באחת הפעם בהן שוחחתי עם חברה שלי, היא אמרה לי שהיא לא מבינה למה אני לא צריך סיבה כדי להיות עצוב, וכן צריך סיבה כדי להיות שמח. אמרתי לה שזה בגלל שהעולם שלי הוא עולם מכאיב. היא שאלה ממתי זה ככה, אמרתי לה שזה מאז שהתחלתי את גיל ההתבגרות. היא שאלה אותי אם אני מנסה לצאת מזה, והזכרתי לה שאני לוקח תרופות והולך לפסיכיאטרית. היא שאלה אותי אם אני מאמין שאני אצליח לצאת מזה, אמרתי שכן. היא שאלה אותי אם אני נלחם כדי לצאת מזה, ואמרתי לה שאני עושה זאת בכל כוחי. היא שאלה אותי מה גורם לי להיות שמח. עצרתי וחשבתי.. המממ..מה אני עושה כדי להיות שמח? אני..הולך לחדר כושר. ואני..מסיח את דעתי ע"י לימודים או עבודה או טלוויזיה, ואני שותה. העולם מכאיב, אז שותים.
הפעם הראשונה ששתיתי היתה בגיל 15. שתיתי בערך שתי כוסות של וודקה אלסקה, ואין הרבה שאני זוכר מאותו ערב מלבד זה שהלכתי מכות ונפלתי על בקבוק בירה שבור. עכשיו אני בן 19. בכל השנים החשובות בהן תפיסת העולם מתעצבת, מבשילה ותופסת כיוון (השנים של גיל ההתבגרות, 14-18) חייתי בעולם רצוץ מסערות. לא מזמן, באחת הפעם בהן שוחחתי עם חברה שלי, היא אמרה לי שהיא לא מבינה למה אני לא צריך סיבה כדי להיות עצוב, וכן צריך סיבה כדי להיות שמח. אמרתי לה שזה בגלל שהעולם שלי הוא עולם מכאיב. היא שאלה ממתי זה ככה, אמרתי לה שזה מאז שהתחלתי את גיל ההתבגרות. היא שאלה אותי אם אני מנסה לצאת מזה, והזכרתי לה שאני לוקח תרופות והולך לפסיכיאטרית. היא שאלה אותי אם אני מאמין שאני אצליח לצאת מזה, אמרתי שכן. היא שאלה אותי אם אני נלחם כדי לצאת מזה, ואמרתי לה שאני עושה זאת בכל כוחי. היא שאלה אותי מה גורם לי להיות שמח. עצרתי וחשבתי.. המממ..מה אני עושה כדי להיות שמח? אני..הולך לחדר כושר. ואני..מסיח את דעתי ע"י לימודים או עבודה או טלוויזיה, ואני שותה. העולם מכאיב, אז שותים.