מנסה להסביר את ה"צד" של הילד...
כאמור, אני בת לאשת קבע שעבדה הרבה מאוד שעות בצבא. אני אחות בכורה לשני אחים - האחד קטן ממני בשלוש שנים והשני ב 10 שנים. אימי פרשה לגימלאות כשאני הייתי בת 15. אני יכולה לומר בפה מלא, שכל אחד מאיתנו (הילדים) "לקח" את נושא אמא קרייריסטית אחרת מהאחרים. אני חושבת, ש"איך לוקחים את הדברים" מאוד תלוי באופיו של הילד ויחד עם זה - באופיו של ההורה. קצת מפרטת: אני, בת בכורה, שבשלב מסויים קיבלה אחריות על שני אחיה הקטנים (מגיל 10 בערך, אבל תמיד הרגשתי אחראית למה שקורה לאחי הקטן, עוד לפני שנולד השני), מאוד אהבתי את העצמאות בחיי. אהבתי לנהל לעצמי (ולאחיי) את לוחות הזמנים, לקבוע מה חשוב ומה ואיך עושים. אני יכולה לומר, שעבורי - היה משבר גדול כשאימי השתחררה ופתאום "נכנסה לי לחיים". אמא שלי מספרת, שהיה לי מאוד קשה שפתאום היא מטפלת באחים הקטנים ולא אני (אני לא זוכרת
). התוצאה הסופית - היום אני אישה עצמאית, אמביציונית, עושה הכל כדי להגשים את מטרותי והכל תוך נסיון להספיק את הכל גם ללא כל עזרה מוחשית (אני לא יכולה לסבול את הרעיון שמישהו אחר יסדר, יכבס, ינקה, ייתן לילדיי ערכים מוספים למע' החינוך ועוד). את הOVER עצמאות שלי הוכחתי כשנולד בני הראשון ואימי רצתה לבוא לעזור - היא תמיד הגיעה לבית נקי, מסודר, בלי כלים/כביסה לא מטופלים, ילד שבע, נקי ושמח וכל שנותר לה לעשות הוא לשתות את הקפה שהכנתי, לאכול את העוגה שאפיתי ולשכב לנוח.
לעומתי... אחי האמצעי מאוד נהנה מפרישתה של אימי (ואני לא הייתי רעה/קשה איתו
). הוא היה צריך אמא אמיתית בבית (ולא אחות שגדולה ממנו ב 3 שנים). תמיד נראה (בהתנהגותו ובדבריו), שהוא נוטר לה קשות על כך שלא היתה חלק מרכזי מחייו בצעירותו. היום, הוא אבא מקסים, שמסיים לעבוד ב 17:30 (למרות העבודה בהיי טק) ומיד מגיע להיות עם אישתו והבנות.
ואחרון... אחי הקטן, שעל פניו - היה אמור להיות העתק מושלם שלי (באופי ובהתנהגות). גדל מגיל 5 עם אמא בבית. היום, כשהוא כבר חייל על סף שיחרור, עדיין קשור לאמא, מתחבא מתחת לסינרה, מתקשר ומספר לה על כל אירוע/מחשבה שעוברים עליו ומוצא בה החברה הכי טובה שלו לנושאים שב
. זה סיפורים של שלושה ילדים, שגדלו באותו בית, באותם תנאים, וכל אחד לקח את ה"אמא העובדת" למקום אחר בהיותו בוגר. אני שמחה ומאושרת מהדרך בה גדלתי ומעריכה מאוד את הוריי. אני מאמינה ש"יצאתי" כזאת בזכות הבית החם שהם נתנו לי (למרות שהעצמאות הרחיקה אותי פיסית גם מהם). אני לא רואה את עצמי גדלה עם אמא בבית. אני מאמינה, שהייתי גדלה מתוסכלת וחנוקה. עבורי - אמא בקבע - היתה המתנה הגדולה ביותר שהיא יכלה לתת לי
מה דעתכם
מה תהיה התוצאה הסופית של העדרויות ממושכות של אחד/שני ההורים
