הסתובבתי היום בגילה, בדרך לטרמפיאדה
של גוש עציון. הלכתי עם עיניים מושפלות לעבר האדמה, מן עצבות-לא-ידועה, מן כאב-לא-ברור, מן הרגשת-מועקה-פתאומית... פתאום ראיתי אותה. נעל. סתם נעל, של אישה. נעל תמימה, נעל שותקת... בשניות נזכרתי בנעל אחרת. נעל גברית, נעל חומה, נעל שהיתה של מישהו שגורלו תעתע בו, נעל שנזרקה למרחקים באותו מוצ"ש גורלי, נעל של בן-אדם, שאולי נפצע והחלים, שאולי עדיין פצוע, שאולי הוא נהרג. נעל. עצם דומם, עצם דומם שמספר את סיפורו... זכרונות מנעל.
של גוש עציון. הלכתי עם עיניים מושפלות לעבר האדמה, מן עצבות-לא-ידועה, מן כאב-לא-ברור, מן הרגשת-מועקה-פתאומית... פתאום ראיתי אותה. נעל. סתם נעל, של אישה. נעל תמימה, נעל שותקת... בשניות נזכרתי בנעל אחרת. נעל גברית, נעל חומה, נעל שהיתה של מישהו שגורלו תעתע בו, נעל שנזרקה למרחקים באותו מוצ"ש גורלי, נעל של בן-אדם, שאולי נפצע והחלים, שאולי עדיין פצוע, שאולי הוא נהרג. נעל. עצם דומם, עצם דומם שמספר את סיפורו... זכרונות מנעל.
