dannadav100
New member
הסתבכתי כבר עם עצמי.יצא קצת חופר
שלום אני צריך עזרה בקשר למה לעשות וכאלה.הצבא כבר סיבך אותי עם עצמי. כל הסיבוך שלי התחיל כשהייתי לפני גיוס הייתי בתהליכי מיון למודיעין-8200 דבר שהיה החלום שלי הרבה מאוד שנים ומאוד בניתי על זה באמצע התהליך קיבלתי מכתב החליטו להסיר את המועמדות שלי בגלל נתונים ואז קיבלתי מנילה קרבית כי הייתי פרופיל 82.אז הייתי ממש שבור כי לא רציתי להתגייס לקרבי כי לא ראיתי את עצמי שמה וגם כי היה נראה לי שהבעיות רפואיות שבגללן אני 82 יותר חמורות משזה היה נראה.אז הלכתי לרופאים מומחים ונראה שצדקתי וקבעתי תור לוועדה רפואית ועד שהייתה לי וועדה רפואית.הצלחתי איכשהו להכניס לראש שלהיות לוחם לא כזה רע כמו שחשבתי(גם עם סיוע של פסיכולוגית שהלכתי אליה עם ההורים).בוועדה רפואית הורידו לי את הפרופיל ל64.ושינו לי את התאריך גיוס לכלל צהלי אחרי הטירונות שיבצו אותי ביחידה של חיל תקשוב בתפקיד שנחשב תפקיד די מעולה (מעניין,נותן משהו לאזרחות).אבל אני חייב להגיד שבתפקיד הזה מבחינה חברתית אני ממש לא מרוצה בינתיים.נדיר שיש בתפקיד הזה בנים:בקורס היינו 6 בנים ואיזה 30 בנות.לא התחברתי בכלל עם אף אחד מהבנים כל אחד שמה עלה לי על העצבים איכשהו,הייתי יותר מחובר עם חלק מהבנות אבל לא ברמה משהו.אחרי זה קיבלתי את ההצבה שבוע שעבר.הבסיס הוא סגור שזה מה שרציתי.בבסיס אני הבן היחיד בתפקיד.הבנות שכבר בתפקיד בסדר,ואלה שבאו איתי מהקורס כעיקרון בסדר רק עיצבנו אותי השבוע כמה שהן קיטרו וכאלה.והקטע הוא שיש שמה בנים בפלוגה בתפקיד אחר,איתם אני בחדר וכאלה.ונראה לי שאני יכול להתחבר אליהם רק אני רואה כמה שזה די קשה כי אומנם אני יעבוד איתם בתפקיד.אבל הם כבר מגובשים והכל. בסה"כ מה שקורה איתי זה כמה בעיות:אני ממש מרגיש חוסר חברתי עם כל הבנות מסביב לא היה מזיק איזה חבר בן טוב שמה בכלל,גם כל החברים שלי קרביים ואני שומע את הסיפורים,הצחוקים,החברה,מבין את התהילה שמצטרפת להיות עם סיכת לוחם ונהיה לי כזה גם בא לי למרות שאני בסה"כ בכלל לא הטיפוס של לישון שבוע בשטח ולעשות טירונות קרבית וגם אין מצב שזה יקרה כי לעשות ניתוח בגלל הבעיה שלי זה מסובך ותהליך ארוך כרגע בצבא וגם אז לא בטוח שייתנו לי להיות לוחם,פשוט בא לי בטח כי אני שומע את כל הסיפורים המצחיקים והחבריות שנוצרות להם עם אנשים ולי פשוט אין זה,אני סתם יושב ומתייבש שמה עם חבורה של בנות שמשמיעות כל מיני שירים דפוקים מהפלאפון.גם עדיין קשה לי עם הקטע של מודיעין כי ממש בניתי על זה,עדיין כל פעם שאני רואה מישהו עם הסמל של מודיעין אני מרגיש עקיצה בלב.והבעיה רפואית שלי סתם מדכאת אותי:זה משהו בכפות רגליים וברכיים אני לא מסוגל לרוץ וכאלה,אף פעם לא תיארתי לעצמי שהבעיה שהייתה לי בהתחלה ברגליים תידרדר לכזאת רמה כל הגורמים האלה פשוט גרמו לי להיות מתוסבך עם עצמי כבר
שלום אני צריך עזרה בקשר למה לעשות וכאלה.הצבא כבר סיבך אותי עם עצמי. כל הסיבוך שלי התחיל כשהייתי לפני גיוס הייתי בתהליכי מיון למודיעין-8200 דבר שהיה החלום שלי הרבה מאוד שנים ומאוד בניתי על זה באמצע התהליך קיבלתי מכתב החליטו להסיר את המועמדות שלי בגלל נתונים ואז קיבלתי מנילה קרבית כי הייתי פרופיל 82.אז הייתי ממש שבור כי לא רציתי להתגייס לקרבי כי לא ראיתי את עצמי שמה וגם כי היה נראה לי שהבעיות רפואיות שבגללן אני 82 יותר חמורות משזה היה נראה.אז הלכתי לרופאים מומחים ונראה שצדקתי וקבעתי תור לוועדה רפואית ועד שהייתה לי וועדה רפואית.הצלחתי איכשהו להכניס לראש שלהיות לוחם לא כזה רע כמו שחשבתי(גם עם סיוע של פסיכולוגית שהלכתי אליה עם ההורים).בוועדה רפואית הורידו לי את הפרופיל ל64.ושינו לי את התאריך גיוס לכלל צהלי אחרי הטירונות שיבצו אותי ביחידה של חיל תקשוב בתפקיד שנחשב תפקיד די מעולה (מעניין,נותן משהו לאזרחות).אבל אני חייב להגיד שבתפקיד הזה מבחינה חברתית אני ממש לא מרוצה בינתיים.נדיר שיש בתפקיד הזה בנים:בקורס היינו 6 בנים ואיזה 30 בנות.לא התחברתי בכלל עם אף אחד מהבנים כל אחד שמה עלה לי על העצבים איכשהו,הייתי יותר מחובר עם חלק מהבנות אבל לא ברמה משהו.אחרי זה קיבלתי את ההצבה שבוע שעבר.הבסיס הוא סגור שזה מה שרציתי.בבסיס אני הבן היחיד בתפקיד.הבנות שכבר בתפקיד בסדר,ואלה שבאו איתי מהקורס כעיקרון בסדר רק עיצבנו אותי השבוע כמה שהן קיטרו וכאלה.והקטע הוא שיש שמה בנים בפלוגה בתפקיד אחר,איתם אני בחדר וכאלה.ונראה לי שאני יכול להתחבר אליהם רק אני רואה כמה שזה די קשה כי אומנם אני יעבוד איתם בתפקיד.אבל הם כבר מגובשים והכל. בסה"כ מה שקורה איתי זה כמה בעיות:אני ממש מרגיש חוסר חברתי עם כל הבנות מסביב לא היה מזיק איזה חבר בן טוב שמה בכלל,גם כל החברים שלי קרביים ואני שומע את הסיפורים,הצחוקים,החברה,מבין את התהילה שמצטרפת להיות עם סיכת לוחם ונהיה לי כזה גם בא לי למרות שאני בסה"כ בכלל לא הטיפוס של לישון שבוע בשטח ולעשות טירונות קרבית וגם אין מצב שזה יקרה כי לעשות ניתוח בגלל הבעיה שלי זה מסובך ותהליך ארוך כרגע בצבא וגם אז לא בטוח שייתנו לי להיות לוחם,פשוט בא לי בטח כי אני שומע את כל הסיפורים המצחיקים והחבריות שנוצרות להם עם אנשים ולי פשוט אין זה,אני סתם יושב ומתייבש שמה עם חבורה של בנות שמשמיעות כל מיני שירים דפוקים מהפלאפון.גם עדיין קשה לי עם הקטע של מודיעין כי ממש בניתי על זה,עדיין כל פעם שאני רואה מישהו עם הסמל של מודיעין אני מרגיש עקיצה בלב.והבעיה רפואית שלי סתם מדכאת אותי:זה משהו בכפות רגליים וברכיים אני לא מסוגל לרוץ וכאלה,אף פעם לא תיארתי לעצמי שהבעיה שהייתה לי בהתחלה ברגליים תידרדר לכזאת רמה כל הגורמים האלה פשוט גרמו לי להיות מתוסבך עם עצמי כבר
