הספר"יציאת מצרים מציאות או דמיון"

time54

New member
הספר"יציאת מצרים מציאות או דמיון"

אני קורא כעת את ספרה של פנינה גלפז-פלר על תקופת השעבוד והיציאה ממצרים. אודה לכם אם תכתבו ביקורות או הערות על ספר זה.
 

masorti

New member
הביקורת שלי פשוטה...

ברור שיש השפעה מצרית על בני ישראל, אבל המחברת מתעקשת למצוא לכל פסיק בדת העברית מקור ספרותי בדת המצרית. (הכול שם "שקיעים") ומכיון שכל הדתות עסקו בבעיות היסוד האנושיות, תמיד אפשר למצוא לכל קטע מקראי - קטע בתוך הטקסטים המצריים (שכללו כבר 1000 שנה לפני תקופת משה) שיזכיר אותו במשהו. היא פשוט טיפה הגזימה בניתוח הספרותי של כל פיפס.
 

time54

New member
אגב,

הפרופסורים פינקלשטיין וסילברמן בספרם "ראשית ישראל" טענו כי אמנם ניכר כי מחבר ספר "שמות" שאב מידע מן הקורה במצרים. אלא שהמונחים שבהם השתמש היו רלוונטים גם למאה השביעית לפנה"ס, שבהם נכתב ספר שמות. גלפז לעומת זאת מרבה להביא מקורות דווקא מהמאה ה-13 שהיא תקופת שעבוד ויציאת מצרים (על פי המסורת.)
 

masorti

New member
יש הבדל מהותי בין גלפז לפינקלשטיין.

גלפז טוענת שיציאת מצרים היא אירוע אמיתי, אבל מניחה שהדת העברית היא גניבה ספרותית מהתרבות המצרית. לכן הקישורים הם למקורות מהמאה ה-13 וצפונה. (עיון קפדני יראה שהקישורים של גלפז הם לעתים הרחק מעבר למאה ה-13 אל כתבים עתיקים מאוד.) פינקלשטיין מניח שהתנ"ך הוא בלוף שהומצא בסוף תקופת המלוכה, ואין בו אמת הסטורית. לכן הקישורים שלו הם למאה ה-7.
 

time54

New member
השאלה היא:

אם בניתוח אובייקטיבי שמנסה להתעלם מהרצון למצוא סימוכין לאיזה השקפה שהיא על אמיתות התנ"ך, אם אכן קיימים בסביבות המאה ה13 יותר ממצאים "תנכיים", או שהם פזורים באופן די שווה על כל ההיסטוריה המצרית הקדומה.
 

masorti

New member
אני לא מספיק מומחה...

כדי לתת תשובה מוסמכת לשאלתך. אני מניח שיש פיזור, אבל יש יותר מקבילות קרובות למאה ה-13 מאשר עתיקות בהרבה. הפואנטה שלי בביקורת היתה שגלפז מתאמצת להוכיח שהכול לקוח מהתרבות המצרית, ולכן היא מפליגה למקורות עתיקים בהרבה מתקופת יציאת מצרים (כשבחלק מהפעמים מדובר על הקבלה מאולצת). לטעמי, ניתוח אובייקטיבי יותר היה מצביע על השפעות מצריות מסוימות ומציג את המקבילות המצריות בנות התקופה.
 

רז 72

New member
יציאת מצריים..כמה פרטים מענינים..

לא קראתי את הספר המדובר...אבל אני חייב לציין שיציאת מצריים כפי שהיא מתפרשת היום ,היא מוטעית לחלוטין ממה שהטקסט התנ"כי מנסה להעביר..(גישה מהפכנית זו גם מגובה ע"י חכמי ישראל מתקופת תור הזהב ועד 70 שנה לאחר חורבנו) ראשית יש יותר מידי סתירות לסיפור גירוש "העבדים במצרים"ממה שמתפרש מין"הפשט בתנ"ך ולהלן הטענות: 1.איזה מין "עם עבדים"מתגעגע לאבטיחים,בצלים,שומים,דגים,ולסיר הבשר המצרי?ברור מאליו כי גם בממלכה החקלאית המצרית העבדים לא זכו לתזונה עשירה כזו,זהוא מזון לבני המעמד הגבוהה, והוא אינו תואם לתזונה של "עבדים"(הגעגוע"למאכלי מצרים"מובא לפניי משה בשמות וזאת כתלונה על דלות המזון במדבר) 2.אכילת המצוות ב"פסח" בגלל החפזון והמהירות לצאת מארץ"העבדים" מוטלת בספק,משום שבספר בראשית מתוארת פגישה בין לוט לאברהם,לוט מכבד את אברהם במצות והתנ"ך לא ציין זאת סתם כך,הפרשנים מסבירים כי מדורו של אברהם לקחו על עצמם "העבריים" לאכול מצות בתאריך בו חל פסח(ליל ירח מלא חודש "האיתנים"-המקבילה העברית לחודש "ניסן" הבבלי),הסיבה לאכילת המצות איננה קשורה ישירות למאורע המתואר בשמות,אלא למועד עתיק שהוא למעשה חג "רוחני" שייסד אברהם עוד בחרן 3.עוד מסופר בספר שמות,כי "יופין" של הנשים היוצאות ממצרים,נהרס וקולקל בשל השמש הקופחת במדבר,איזה שפחה במצרים לא עבדה בשמש הקופחת המצרית? ברור מאליו כי במצרים של אותם ימים גם נשים עבדו בעבודות שדרשו חשיפה ממושכת לשמש הקופחת?אם כך כיצד מסתדר שעורן לא נהרס עוד במצריים? תסכימו איתי שהתיאור הזה מתאים לנשות המעמד הגבוהה המורגלות לחיים "מפנקים יותר",ופחות לשפחות ולנשות עבדים קשות יום.. כמו כן בפשט עצמו יש סתירה קשה שאיננה הולמת חיפזון ליציאה מארץ גושן,מין הכתובים מתגלה גישה הפוכה..של רצון להישאר במצרים מצד העם,ורצון לצאת ממנה מאהרון ומשה. גישה זו חושפת מצב שונה מאוד והיא מערערת את "תיאורית ההיקסוס": ארץ מצריים היתה ללא ספק ממלכה משגשגת שהיוותה עבור העבריים מפלט "נוח", אברהם היה העברי הראשון שירד למצריים וכנראה שהוא לא בחר במצריים סתם כך.אברהם ייסד והפיץ עקרונות "רוחניים" חדשניים באזור "אור כשדים "ובחרן,רעיונות אלה נתפסו ע"י המלוכה באופן מאיים ומתסיס(הרעיון המנותאוסיטי בא בסתירה חדה עם האמונה הפאגנית הרואה במלך התגלמות אל) אברהם היווה סכנה גדולה כל כך עד שהמלך "אמרפל"(במקרא מזוהה עם לא אחר מאשר "נמרוד") החליט לגזור עליו דין מוות בכבשן,אברהם ניצל בנס מין הכבשן ועזב את ארצו עם משפחתו שנעו לכיוון כנען-איזור שלא היה בשליטת אמרפל ובני בריתו. ,בעת הרעב בכנען ניתן היה לחשוב כי אברהם יעדיף לחזור למולדתו הקודמת בגלל שיקולי תרבות ושפה,אולם לא כך היה עם אברהם, שבחר דווקא במצריים כמקום"נוח" להתיישב בו. אברהם מגיע לשערי מצריים בעת הרעב אך לפני הכניסה לארץ מצריים מתעוררת בעיה:אברהם מזדהה בשערי מצריים כאחיה של שרה,נשאלת השאלה מדוע הוא עושה זאת? התנ"ך מסביר כי שרה היתה אישה יפת מראה (מצאצי יפת דווקא) ואילו המצריים בתקופה ההיא היו"אחיהם של הכושים"-כלומר בעלי מראה "אפריקאי"שונה בתכלית מהמראה "הבהיר" של שרה ולכן,כאשר ייראו שרי פרעה את שרה מיד ישימו לב למראה יוצא הדופן,יחשקו בה ,וייקחו אותה "גבירה" למלכם. שרי פרעה אכן התלהבו מיופיה האקזוטי של שרה ,ומינו אותה לאשתו הראשית של פרעה,פרעה "כעונש" על לקיחת שרה ("אשת איש"),לוקה "בנגעים" על עורו,ופונה לאברהם המסביר לו כי שרה היא אשתו ולא אחותו,פרעה המתואר "כטוב לב" מחזיר מיד את שרה ונותן לה כאות הערכה את בתו-הגר(המזוהה מאוחר יותר עם "קטורה")שפחה לשרה ואברהם. מי היה אותו פרעה"טוב הלב"?ומי היתה הגר ביתו?והאם יש תיעוד\זיהוי מצרי לסיפור..לא ברור.. אולם עצם הופעת המצרים במקרא כבני כוש כלומר אפרקאים עומדת בסתירה עם"תאוריית "ההיקסוס" וכול ההשערות הנגזרות ממנה גם בתקופת "הזוהר" של יוסף במצרים מתוארים המצריים כבני כוש,ועל אף מעמדו של יוסף בעת מפגש אחיו,נאלץ הוא לאכול בחדר אחר עם אחיו והתנ"ך מתאר כי אכילה עם עברי במצריים היא "תועבה". מהגישה שניסיתי להסביר למעלה עולה כי מאז ימי אברהם העם העברי זכה במצריים למעמד נוח ,העבדות שמצטיירת מספר שמות מוחלפת בעבדות "רוחנית" לחומריות המצרית שדבקו בה העבריים,כאשר העבריים צברו כוח רב מידיי במצרים(משרות בחירות,הון וכו') החליט אותו פרעה להחליש את המעמד העברי וזאת בעזרת"גזרת הבכורות"(יש לציין כי למהלך זה יש סיבה"תאולוגית":המצרים והעבריים האמינו כי הבכורים הזכרים נושאים בתוכם "כוח" מאגי רב יותר משאר הילדים הנולדים אחריהם,ולכן המצריים השתדלו למנות את הבכורות ככהנים,פרעונים וכו',רצח הבכורות העבריים מנע מהעבריים לצבור כוח במצרים,שאיים על המצריים גם מבחינה"מאגית " מנקודת המבט המצרית) העבריים המשיכו לחיות במצריים למרות הגזרות,ומי שלא היה בכור זכר לא אוים ע"י השלטונות (גם לא בעבדות פיזית),אחרת כיצד "נסיך עברי" מתהלך לו בחצר המלך פרעה בלא מפריע(וכן עבריים נוספים)? נראה גם שלגזרת פרעה היו מתנגדים מבית והדוגמא הבולטת ביותר היא "בתיה בת פרעה" שאימצה את משה בידיעה שהוא עברי ללא הסתרתו מאביה,מין הסיפור בשמות עולה גם כי פרעה חשש מעוצמתו של משה עוד בנערותו.(בתיה בת פרעה עזבה את ביתה המפנק לטובת הצטרפות למסע ואף נישאה בעת היציאה ממצרים עם"כלב בן יפונה") ניתן לסכם כי פרשיית"העבדים" במצרים מוטלת בספק רב מהמתואר בשמות מצבם הורע מאוד כאשר פרעה גזר את גזרת הבכורות,אך נראה כי מעמדם היה מבוסס מידי כדי להוליכם כעבדים בזויים,.
 
למעלה