הספורטאית קצת עצובה

[ספורטאית]

הספורטאית קצת עצובה ../images/Emo10.gif

ידוע לי ולכם שאני בדכ מופיעה ונעלמת.... אבל הפעם חברים יקרים אני רוצה לספר על משהו שקרה לי.... בלילה אחד במועדון...כשספורטי הייתה שיכורה מתה היא הכירה מישהו.... מסתבר שהספורטאית עשתה צחוק מעצמה...והאדם שלקח את מספרה של ספורטי התקשר בעקבות לחצים של חבריו להכיר להם את הספורטאית מממפיס... החברים הם אלו אשר היו מעוניינים לצאת עם ספורטי ולאו דווקא הבנאדם איתו ספורטי התחילה.... נפגשנו לערך כ-20 דקות בגלל שזה היה ערב לילה הסדר...ג' וחבריו היו ישובים בשולחן ספורטי ניגשה אמרה שלום החברים התלהבו ...ומסתבר שג' התקשר רק בשביל לסדר את ספורטי לחבר שלו....אבל זה עלה לפני השטח אולי שבוע אחכ. ג' וספורטי דיברו ומסתבר ש-ג' אמר לחבריו אין מצב בחיים שהוא נותן את ספורטי לאחרים....עברו שבועיים מטורפים...הספורטאית וג' בעננים....ממש ממש נהנים ביחד.... חברה של ג' בואו נקרא לה רינה...שאלה את ספורטי יום אחד...את תאהבי להיות איתו כל כך אם לא יהיה לו שיער....עכשיו הספורטאית הרבה דברים אבל לא מטומטמת.... ג' בסופו של דבר סיפר לספורטי....(כאשר הספורטאית בכלל לא גילתה לו) יש לי סרטן אני הולך להתחיל כימותרפיה בקרוב.... ספורטי....למה את עצובה ?

איך בנאדם שנראה בריא בנוי חזק יפיפה חכם...מקבל סרטן בפעם ה-2 בגיל 24.... איך אני מגיבה? כולה שבועיים עם הבנאדם ובקרוב בכלל לא אהיה בממפיס.... מה עושים?! באמת באמת באמת שהפעם אני צריכה לשמוע כמה שיותר תגובות

 

[ספורטאית]

אגב

שמתי לב שאני כותבת כמו ילדה מפגרת כשאני כותבת מתוך רגשות סילחו לי

 

[בראיין כהן]

בכלל לא...

לא יודע מה להגיד...

 

[פרי פתאל]

ספורטי..אם יש רגש, לא בורחים פשוט תומכים.

 

[dudusch]

קשה להגיב לדברים האלו

אני לא יודע עד כמה התפתחו אצלך רגשות כלפיו, אבל אני שאפילו לא מכיר אותו קורא את המקרה ועורי מצטמרר. יש אמרה שאלוהים לא מעמיד אותנו במבחנים שלא נוכל לעמוד בהם, לאמר שאני מאמין בזה? זה נותן נחמה מסויימת. כבר שמעתי (ויש לי קרובת משפחה) שעברו כמה סבבים של סרטן (גידול-ניתוח-טיפול כימו והקרנות-גידול-ניתוח-טיפול-גידול-ניתוח...). לעיתים המפתח הוא בגילוי מוקדם, לעיתים המפתח הוא בסיבות שנותנות את הרצון לחיות (משפחה, אהבה, תחושת "שליחות" וכו'). עצם זה שהוא בריא, חזק וכו' נותן לו נקודת מוצא טובה, שגופו יחזיק מעמד בטיפול שבוודאי יהיה קשה. היי חזקה, גם אם זה לא לידו, את יכולה לתת לו את התחושה שאת חושבת עליו, לשמור איתו על קשר, גם אם זה ביום טיפול באמצעות שיחה או SMS. זה עושה את ההבדל, בתוך התחושה הגועלית של המחלה, הטיפול ותופעות הלוואי. זהו.. חוצמזה קבלי

 

[sh a ch a r]

אולי בגלל שזה כל כך קרוב

לא כל סרטן זה סוף העולם. אפילו לא מכל כימו מאבדים שיער (לפחות, לא את כולו). רק תזכורת למקרה ששכחת/לא היית באיזור/לא שמת לב. בדיוק לפני 13 חודשים נתנו לי, מתנה ליום הולדת 33 שלי, אבחנה של סרטן לימפומה ע"ש הודג'קינס בשלב 2. 4 קורסים של כימו (שמונה טיפולים בלשון העם) פלוס קצת הקרנות כדי לעשות את החיים מעניינים. חצי שנה של הנאה צרופה. כמובן שאי אפשר בלי איזו תאונונת שבה דלף קצת מהתרופה הכי אלימה שנותנים כחלק מהכימו (נקרא "אדריאמיצין", אבל מכונה בפי הקהילה הרפואית "הרעל האדום"). את הצלקת יש לי עד היום, וכנראה תהיה לשארית חיי. והנקודה שאני מנסה להעביר היא שלא הסתיים העולם. כן, היו לי כבר תקופות יותר זכורות לטובה מאשר אפריל - אוקטובר 2006, אבל היו לי גם תקופות פחות נחמדות בחיים (טוב, אחת - ארבעה חודשים אחרונים של הנישואים שלי). אפשר לשרוד את זה. לגבי השיער - לא כולם מאבדים אותו, ולא כולם מאבדים אותו באותו מקום. אצלי, למשל, השיער עצמו נהיה יותר דליל, אבל לא נוצרו קרחות. לפחות לא בראש. קצת חבל, כי היה סיכום עם חברה שלי שנבדוק איך הולך להשתמש במייפל (בד"כ שעיר מידי מכדי להשתמש), אבל לא נשר מספיק שיער כדי שאפשר יהיה לבדוק. ברגליים, מצד שני, היו קרחות גדולות וחלקות כמו שאת יכולה רק לחלום עליהן. קיבלתי קריאות קנאה מכל הבנות. דרך אגב, עוד דבר שכן קורא בד"כ, אבל לא קרה אצלי, זה אבדן משקל. העליתי במהלך השנה האחרונה 20 קילו, כולל חמישה בזמן הכימו. לפחות החלק האחרון נחשב "צרות טובות". לרדת במשקל בזמן הכימו גורם לצרות לא קטנות. קצת שאלות טכניות. איזה סרטן זה? באיזה שלב הגילוי? תדעי שרוב הלימפומות והרבה מהלוקמיות אצל צעירים נחשבות מאוד מאוד ברות טיפול. במילים אחרות, מאוד לא נעים, אבל גם לא כל כך נורא. כמו כן, מזמין אותך לפרוק בפורום שאני מנהל - סרטן - לא לבד. שיהיה לו טיפול קל והחלמה מהירה, שחר

 

[זכוכיות]

חח כן, זה תמיד הצחיק אותי כשהרופא

אמר "כל עוד את לא יורדת במשקל מצבינו בסדר". ואז התחלתי לרדת במשקל, אבל זה היה מכוון, אז מצבינו בסדר

בכל אופן, ספורטי... כמו שכתבו כאן, באמת יש סרטנים "קלילים" יותר. וכשצעירים, אחוזי ההחלמה הם מטורפים... הטיפולים פחות נעימים, ושם הוא יזדקק לתמיכה, אבל אין טעם להיות עצובה, זה יהרוס לך ולו. פשוט תחיי.

 

[bioc1]

איזה סרטן זה?

אם את מחפשת מקרי החלמה מסרטן (ולא חסרים כאלו) אז אני החלמתי מסרטן נדיר מאוד שגילו אצלי בגיל 16 וחצי... היתה תקופה קשה מאוד אבל היא עברה ואני כבר 7 שנים בריאה... עם המחקרים של השנים האחרונות יש שיטות ריפוי חדשות ומוצלחות לטפל ברוב סוגי הסרטנים.

 

[magenta73]

אני חושבת שזו הפעם הראשונה

שאני לא יודעת איך להגיב....

 

[אישון36]

סיפור עצוב

את נימצאת בנקודה שבא לשמחתי אני לא נימצא. ברור לי איך אני הייתי בוחר - אבל אני מוגבל וחי על רגש, ולא ברור לי אם זאת ההחלטה הנכונה.....פשוט חוסר יכולת לבחור אחרת ופחד. אבל, אם אני זוכר נכון (ואני זוכר נכון) את הפוכה ממני (או לפחות מצהירה ככזאת) אז אולי זה הזמן לבחור כמו שספורטי חושבת שנכון ? נכון אפשר ליפות את הבחירה, אבל עדיין זו תהה בחירה של שכל ולא של רגש......דגים ים וכול זה.....וההסבר יכול להיות.....לא מתאימים זה לא זה וכו. אישון. זיכרון זה גם קללה.

 

[duotone]

../images/Emo10.gif

חבר טוב שלי הודיע לפני מספר שבועות שהתגלה אצלו סרטן. לחתונה הוא הגיע באיחור מהביה"ח עם כובע ועמד על זכותו להחזיק את אחד ממוטות החופה למרות התשישות הברורה. עצוב לי ואין לי מילים לעידוד.

 

[ורד 1970]

עצוב

אין לי מילים החלטה קשה

 

[BABELICIOUS]

../images/Emo45.gif ממש כך ../images/Emo4.gif

 

[gilad269]

זה מאוד קשה

קשה גם מה להגיד לך הלוואי ויכולנו לשנות את המצב בינתיים את יכולה לתמוך בו בכל דרך שאת יכולה-אני בטוח שזה יעזור לו את ההחלטה הקשה מאוד הזאת תצטרכי לעשות. אני מתאר לעצמי שאם את תעזבי את ממפיס תהיי רחוקה ממנו,וזה יהיה לך מאוד קשה,אבל לראות אותו בטח שגם מקשה לך ואין לך על מה להתנצל את לא כותבת כמו ילדה מטומטמת את כותבת מהלב ומהרגש שלך. אני מתאר לעצמי כמה קשה לך עמוק בפנים אנחנו איתך ספורטי והלוואי שיחלים במהרה

 

[soooz]

been there done that

אם את מרגישה שתוכלי לעמוד לצדו, ולתמוך בו ברגעים הקשים שזה לא תמיד קל, לראות אותו סובל, להמשך אליו גם כשהוא לא נראה ומרגיש במיטבו, ובגדול לדעת שעכשיו את גם קצת הולכת לטפל במישהו... תשארי. זה דבר שיש לו סוף, שמחלימים ממנו, שבעצם הדבר הגרוע הוא לא הסרטן עצמו אלא התרופות שמתישות והרבה לא מודעים לזה.