הסיפור שלי - קצת ארוך
אחרי 8 מחזורי IVF ו- 4 החזרות מוקפאים (וכמובן איקקלומין והזרעות - אבל מי זוכר). בכל הטיפולים (כמעט 3 שנים) נאמר לי שאני לא מוסברת והכל נראה תקין, צילום רחם - תקין, היסטרוסקופיה - תקין, רירית יפה, אחוז הפריה מצוין, עוברים יפים... בקיצור הכנסתי לי לראש שאני רק טעות סטטיסטית ואם נמשיך לנסות זה בסוף יקרה. במהלך הטיפולים ניסינו הכל - פרוטוקולים קצרים וארוכים, aha, עם ICSI ובלי ICSI, שינויים בכמות האמפולות להזרקה מפעם לפעם ושינוי בסוג התרופות (דקא, צטרוטייד...). בכל הפעמים הוחזרו 3 עוברים באיכות טובה. בכל הפעמים תגובות הגוף היו טובות פרט לפעם אחת בה נשאבו 18 ביציות מה שגרם לכאבי תופת ודימום פנימי שניפח את השחלות ונשלחתי כמה שעות לאחר מכן ללפרוסקופיה על מנת לעצור את הדימום. לפני מספר חודשים עברתי לבי"ח אחר (משנה מקום משנה מזל?). עד כאן ההיסטוריה. החודש הוחלט לעשות ZIFT. כבר אחרי השאיבה, ניגש אליי הרופא ואמר לי שהוא מזהה אנדו. לאחר יומיים הגענו ל- ZIFT וכשהתעוררתי מההרדמה נאמר לי שזה לא בוצע מאחר וזיהו בלפרוסרופיה אנדו בדרגה די קשה, האגן מלא הדבקויות ואי אפשר בכלל לראות את החצוצרות לכן הרופא החזיר החזרה רגילה של 5 עוברים לרחם. מעבר לכך הרופא זיהה מיומות ברחם. בשבועיים אחרי ההחזרה ניסיתי לעכל את כל המידע החדש הזה ולנסות להסביר לעצמי איך איך איך אחרי כל הטיפולים והבדיקות לא זיהו את הבעיה? לא בצילום רחם, לא בהיסטרוסקופיה ולא בלפרוסקופיה הקודמת. החלטנו להמשיך את הטיפולים אבל במקביל להתחיל תהליך אימוץ בחו"ל (החלטה קשה קשה, תהליכים נפשיים של השלמה לא פשוטים בכלל!). יום לפני בדיקת הדם החל דימום (בדר"כ מתחיל יום-יומיים לאחר הפסקת התמיכה) ולמרות זאת התעקשו במחלקה לעשות את הבדיקה. מאחר וכבר החל המחזור לא ציפיתי לכלום ובצהריים האחות מתקשרת ומאד מאד בזהירות אומרת שהבטא 13 שזה מאד מאד נמוך ובכל זאת לבוא עוד יומיים לבדיקה (הבדיקה הנוספת מחר) ועכשיו לשאלות - קראתי הרבה חומר על אנדו ומיומות בשבועיים האחרונים. אשמח בכל זאת לשמוע ממשהי שיש לה אנדו בדרגה חמורה ו/או מיומות ברחם על הטיפול שעברה. חוץ מזה - בטא 13 ודימום - האם זה הריון כימי? האם זה בהכרח מראה שמשהו זז שם? איזה ניסיון קלוש להשתרשות? אני לא מצפה להריון (למרות הסיפור של תמר מהימים האחרונים), אבל גם הריון כימי ישמח אותי מאד מאחר ומראה שמשהו בכל זאת יכול לקרות אצלי... מצטערת מצטערת על האורך. קשה לסכם 3 שנות טיפולים בכמה משפטים. אני פשוט התרגלתי למין שיגרה כזו לפיה כל הטיפול תקין ובסופו בכל זאת תשובה שלילית ופתאום כל-כך הרבה מידע חדש, רגע לפני שהרמתי ידיים - אנדו, מיומות, הריון כימי?
אחרי 8 מחזורי IVF ו- 4 החזרות מוקפאים (וכמובן איקקלומין והזרעות - אבל מי זוכר). בכל הטיפולים (כמעט 3 שנים) נאמר לי שאני לא מוסברת והכל נראה תקין, צילום רחם - תקין, היסטרוסקופיה - תקין, רירית יפה, אחוז הפריה מצוין, עוברים יפים... בקיצור הכנסתי לי לראש שאני רק טעות סטטיסטית ואם נמשיך לנסות זה בסוף יקרה. במהלך הטיפולים ניסינו הכל - פרוטוקולים קצרים וארוכים, aha, עם ICSI ובלי ICSI, שינויים בכמות האמפולות להזרקה מפעם לפעם ושינוי בסוג התרופות (דקא, צטרוטייד...). בכל הפעמים הוחזרו 3 עוברים באיכות טובה. בכל הפעמים תגובות הגוף היו טובות פרט לפעם אחת בה נשאבו 18 ביציות מה שגרם לכאבי תופת ודימום פנימי שניפח את השחלות ונשלחתי כמה שעות לאחר מכן ללפרוסקופיה על מנת לעצור את הדימום. לפני מספר חודשים עברתי לבי"ח אחר (משנה מקום משנה מזל?). עד כאן ההיסטוריה. החודש הוחלט לעשות ZIFT. כבר אחרי השאיבה, ניגש אליי הרופא ואמר לי שהוא מזהה אנדו. לאחר יומיים הגענו ל- ZIFT וכשהתעוררתי מההרדמה נאמר לי שזה לא בוצע מאחר וזיהו בלפרוסרופיה אנדו בדרגה די קשה, האגן מלא הדבקויות ואי אפשר בכלל לראות את החצוצרות לכן הרופא החזיר החזרה רגילה של 5 עוברים לרחם. מעבר לכך הרופא זיהה מיומות ברחם. בשבועיים אחרי ההחזרה ניסיתי לעכל את כל המידע החדש הזה ולנסות להסביר לעצמי איך איך איך אחרי כל הטיפולים והבדיקות לא זיהו את הבעיה? לא בצילום רחם, לא בהיסטרוסקופיה ולא בלפרוסקופיה הקודמת. החלטנו להמשיך את הטיפולים אבל במקביל להתחיל תהליך אימוץ בחו"ל (החלטה קשה קשה, תהליכים נפשיים של השלמה לא פשוטים בכלל!). יום לפני בדיקת הדם החל דימום (בדר"כ מתחיל יום-יומיים לאחר הפסקת התמיכה) ולמרות זאת התעקשו במחלקה לעשות את הבדיקה. מאחר וכבר החל המחזור לא ציפיתי לכלום ובצהריים האחות מתקשרת ומאד מאד בזהירות אומרת שהבטא 13 שזה מאד מאד נמוך ובכל זאת לבוא עוד יומיים לבדיקה (הבדיקה הנוספת מחר) ועכשיו לשאלות - קראתי הרבה חומר על אנדו ומיומות בשבועיים האחרונים. אשמח בכל זאת לשמוע ממשהי שיש לה אנדו בדרגה חמורה ו/או מיומות ברחם על הטיפול שעברה. חוץ מזה - בטא 13 ודימום - האם זה הריון כימי? האם זה בהכרח מראה שמשהו זז שם? איזה ניסיון קלוש להשתרשות? אני לא מצפה להריון (למרות הסיפור של תמר מהימים האחרונים), אבל גם הריון כימי ישמח אותי מאד מאחר ומראה שמשהו בכל זאת יכול לקרות אצלי... מצטערת מצטערת על האורך. קשה לסכם 3 שנות טיפולים בכמה משפטים. אני פשוט התרגלתי למין שיגרה כזו לפיה כל הטיפול תקין ובסופו בכל זאת תשובה שלילית ופתאום כל-כך הרבה מידע חדש, רגע לפני שהרמתי ידיים - אנדו, מיומות, הריון כימי?
