הסיפור שלא התחיל

הסיפור שלא התחיל

יש לי מחברת חדשה ויפה כזו עם כריכה קשה לא קניתי אותה קיבלתי אותה מתנה מהעבודה תמיד הייתי כותבת על דפים, והיה מתערבב והולך לאיבוד ועכשיו יש לי מחברת לכתוב עכשיו זה משלי מליאור .שכתבתי במחברת החדשה. וזה ממש לא אושו, נו דההה אני לא כזו אושואית רק קוראת די הרבה מהכל גם ממנו והייתי וגם כתבתי על הודו שהייתי שם, ואולי אספר פעם. הבטחתי למישו פה נו טוב לא ממש התחייבתי אבל היום שזה חג של שמחה נחייך קצת . אז הנה: הסיפור שלא התחיל פעם אחת לפני המון שנים , טוב לא כל כך המון , לפני חמש שנים בערך היה בחור אחד , טוב לא ממש בחור הוא היה איש בן 42. הוא גר בארץ רחוקה מאד , טוב לא ממש רחוקה,די קרובה, האמת שהוא גר ממש פה בארץ ישראל. האיש היה נוהג ללכת ברגל,לא בעצם הוא לא היה הולך ברגל , הוא היה נוסע על האופניים הכחולות שלו, בעצם שחושבים על זה האופניים היו בצבע תכלת... בכל מקרה הוא נסע על האופניים שלו מהכפר הקטן שלו שלא היה ממש כפר קטן הוא היה יותר עיירה נידחת ,לא ממש נידחת באזור המרכז.כל יום הוא היה נוסע לבקר את אהובתו. טוב הוא לא היה נוסע יום יום כי הוא עבד, והנסיעה היתה מאד ארוכה ויש כאלו שיגידו שזה שווה .אבל מדי פעם הוא נסע לבקר את אהובתו שלא הייתה ממש אהובתו, אלא בחורה שבה הוא התאהב הבחורה עבדה באיזה "פיצוציה" בעיר הגדולה תל אביב , אז כמו שאמרתי הוא רכב על אופני התכלת שלו לבקר את הבחורה שכל כך אהב שעובדת בפיצוציה בתל אביב. כל פעם שהיה מגיע לפיצוציה הוא היה מבקש "פסק זמן" או "קרמבו" או "במבה, הבחורה היתה נותנת לו את מה שהוא ביקש לוקחת כסף ומחזירה לו עודף. בכל פעם שהבחורה היתה מחזירה לו עודף, והיד שלה היתה נוגעת ביד שלו, הוא היה מתרגש. לפעמים הבחורה לא עבדה והחליף אותה איש גדול ומזוקן שהיה מחזיר לו עודף הוא לא היה מתרגש. תמיד שהיה נוסע בדרך הוא היה חושב מה הוא יגיד לבחורה שיגיע ל"פיצוציה" כמו מה שלומך? איך קוראים לך? אבל אף פעם לא היה לו אומץ באמת. למרות שפעם היה לו אומץ לשאול את האיש השמן איך קוראים לו והאיש אמר ציון, ציון היה בן 50 נשוי אבל התגרש ככה שבעצם היה גרוש. לציון לא היו ילדים חוץ מילד אחד שנולד מחוץ לנשואים עוד שהיה נשוי. מה שבהחלט זירז את תהליך הגרושים, ציון ואשתו לא מדברים הרי הם גרושים. ציון לא תמיד עבד ב"פיצוציה" היה לו פעם עסק למחשבים לא שציון מבין גדול במחשבים אבל היה לו שותף רפי שמבין במחשבים. מבין או לא מבין העסק פשט את הרגל. ציון האשים את רפי, רפי האשים את המצב בשוק ואמר שעדיף שיקנו יחד "פיצוציה" ציון עדיין האשים את רפי וקנה בעצמו את ה"פיצוציה" לבד. רפי נעלב מאד והחליט שהוא ואשתו יעברו למקום טוב יותר אולי ארצות הברית. אשתו של רפי לא תמיד היתה אשתו ופעם היו לה המון מחזרים אבל רפי היה הכי חכם לכן בחרה בו. לפעמים היא מתחרטת שלא התחתנה עם מישהו אחר בעיקר שאמא שלה שמעולם לא חיבבה את רפי אומרת לה שהיא עדיין יכולה לפתוח לעצמה דף חדש בחיים שהיא עוד צעירה ובחורה יפה כמוהה תמצא גבר הרבה יותר טוב מרפי בלי בעיות. אשתו של רפי צילה לא באמת יפה אבל אמא שלה שהיא אחרי הכל אמא שלה חושבת שהיא הכי יפה בעולם. חג שמח ותמיד חיוך ואהבה ליאור
 
חמוד, נהנתי לקרוא, לא יצאתי עם

מסקנה מיוחדת אבל היה לי נעים לדלג ממקום למקום אחרייך. נחמד. באהבה ממני ותודה.
 

אורלייט

New member
הסיפור שלא התחיל......./images/Emo6.gif

מן הסתם עדיין לא ניגמר.... הקפיצות בסיפור משעשעות היה או לא היה?.... ואני מחכה כבר להמשך לפרק הבא אני ליאור המשיכי במרץ המחברת פתוחה והעט רושמת.
 

בבלובה1

New member
ליאור, אהבתי מאד את סיגנון הכתיבה

חייבים פרק המשך. את לא יכולה להשאיר אותנו ככה. למה התרחקת מהעיקר? מסיפור האהבה שרק בחיתוליו? זה יותר מעניין מציון ורפי. תגידי? האופניים בצבע תכלת זה אופניים נגד עיין הרע?
 

alondli

New member
כן..ממש חמוד../images/Emo13.gif ופרק המשך..

..רק מתבקש, אם היה..
 

טשטושה

New member
איך אומר הסייח? מה אני לוקחת מכאן?

ראשית, שטף הדיבור הבלתי פוסק שגם סותר את עצמו הבליח במוחי את דאסטין הופמן בסרט איש הגשם - גם הוא מדבר בשטף, נתונים זויות ראיה מתחלפות או בעצם דלתות: היה סרט מופלא ומטורף שכזה לפני שנתיים לערך שנקרא דלתות ובעצם, אני לוקחת מכל השטף את זויות הראיה השונות בנו בסופו של ענין, אולי אשתו של רפי לא יפה כל כך באמת - אבל בשביל אמא שלה, בשביל הילדים שלה ובשביל עצמה במראה היא מלכת היופי, אבל בשביל השותף, השכנה ואישתו של השכן היא אפילו מכשפה... כל אחד רואה את האמת מתוך זוית הראיה שלו וזו כמובן האמת האוביקטיבית שלו ועוד יותר כמובן - האמת משתנה מאחד לאחד בהתאם לזוית הראיה. יופי אני ליאור'קה
 
הכל בגלל המחברת../images/Emo13.gif

איזה יום הגעתי לעבודה ולפתע היתה הפתעה, יש מחברת כזו מפוארת מחברת עם כריכה קשה. אמרו שזה בגלל שעשו לנו "לוגו" חדש לחברה בה אני עובדת, וה"לוגו" החדש מופיע על המחברת ויש לו פסים בכחול ובתכלת ואין כל קשר בין העבודה שלי למחברת, אפילו שאין קשר בכלל למחברת נתנו לנו מתנה מחברת מחברת עם כריכה קשה. בקשתי עוד ועוד מחברות סיפרתי לכולם שאני כותבת אולי "מישו" מוכן לוותר לי על המחברת שלו וחוץ מזה אני צריכה גם אחת בשביל חברה טובה אז הלכתי הביתה עם חמש מחברות ,ואחת נתתי לחברה טובה שאני מאד אוהבת, ונשארו לי רק ארבע מחברות .אז בגלל המחברת נכנסתי לברברת וכתבתי בה את הסיפור סיפור שבכלל לא התחיל אז לא יהיה לו המשך והוא תם ונשלם עוד בטרם אבל כתבתי בה עוד כמה דברים של ממש. הכל מסודר ולא על סתם נייר. אולי פעם אכתוב אותם פה ועכשיו די לברברת ותודה לכולם אולי מישהו רוצה מחברת מחברת כזו מפוארת מחברת עם כריכה קשה ויש עליה פסים בכחול ובתכ.... אוףףףף ותודה לכולם
ליאור
 
למעלה