הסוף של אוטובוסי ליילנד
הסוף של אוטובוסי ליילנד
בשרשור הענק (מדי לטעמי) שאלו מה היה סופה של חטיבת האוטובוסים של ליילנד. ובכן כמו שאמר שטיפלמן היא נבלעה על יד וולוו. הסיפור מתחיל בשנת 1981 כשליילנד חולקה לשתי חטיבות: משאיות ואוטובוסים. בשנת 1986 חטיבת האוטובוסים נרכשה על ידי קבוצת מנהלים אבל הם לא יכלו לשאת בנטל ולאחר קצת יותר משנתיים נרכשה החטיבה בשנת 1988 על ידי וולוו. באותו זמן החטיבה ייצרה ארבעה סוגי אוטובוסים: טייגר רויאל טייגר לינקס אלה היו אוטובוסים חד קומתיים חדישים ומשוכללים שייצורם הופסק מיד על ידי וולוו לטובת ה B10M היותר פשוט וזול לייצור. רק האולימפיאן הדו דומתי שרד על קווי הייצור, בתחילה במפעל ליילנד בליילנד (השם המקורי הוא נגזרת מהמקום בו היה המפעל). לאחר מכן הועבר הייצור למפעל וולוו במקום אחר באנגליה ובשנת 1993 הוכנסו בו מיכלולים רבים של וולוו והוא נקרא וולוו אולימפיאן. האולימפיאן בתמונה היה אוטובוס הדגמות של ליילנד וזכה לשרת בסינגפור. הוא חזר לאנגליה ונמכר לשירות האוטובוסים העירוני של אוקספורד. לאחר שירות שבע עלילות ומרחקים הוא הועבר לשימור.
הסוף של אוטובוסי ליילנד
בשרשור הענק (מדי לטעמי) שאלו מה היה סופה של חטיבת האוטובוסים של ליילנד. ובכן כמו שאמר שטיפלמן היא נבלעה על יד וולוו. הסיפור מתחיל בשנת 1981 כשליילנד חולקה לשתי חטיבות: משאיות ואוטובוסים. בשנת 1986 חטיבת האוטובוסים נרכשה על ידי קבוצת מנהלים אבל הם לא יכלו לשאת בנטל ולאחר קצת יותר משנתיים נרכשה החטיבה בשנת 1988 על ידי וולוו. באותו זמן החטיבה ייצרה ארבעה סוגי אוטובוסים: טייגר רויאל טייגר לינקס אלה היו אוטובוסים חד קומתיים חדישים ומשוכללים שייצורם הופסק מיד על ידי וולוו לטובת ה B10M היותר פשוט וזול לייצור. רק האולימפיאן הדו דומתי שרד על קווי הייצור, בתחילה במפעל ליילנד בליילנד (השם המקורי הוא נגזרת מהמקום בו היה המפעל). לאחר מכן הועבר הייצור למפעל וולוו במקום אחר באנגליה ובשנת 1993 הוכנסו בו מיכלולים רבים של וולוו והוא נקרא וולוו אולימפיאן. האולימפיאן בתמונה היה אוטובוס הדגמות של ליילנד וזכה לשרת בסינגפור. הוא חזר לאנגליה ונמכר לשירות האוטובוסים העירוני של אוקספורד. לאחר שירות שבע עלילות ומרחקים הוא הועבר לשימור.