SHIMONLIMINAL
New member
הסאבלימינליזם – תגובה לתגובות
האמת היא שהופתעתי מעוצמת התגובות בנוגע לאותה ביקורת שערורייתית על סאבלימינל, הצל וחבר מרעיהם. שמעתי שהיו הפניות לאתר ולמאמר באיזשהו אתר של מוסיקה שחורה, ולמרות זאת לא תיארתי לעצמי מבול כזה של תגובות נזעמות ובוודאי לא שיישוו אותי להיטלר ולנאצים. מצד שני, אכן, קטילת הפוזה של המוסיקה השחורה שווה בגועליותה להרג מליוני אזרחים חפים מפשע במחנות השמדה ואפילו עולה עליה בחומרתה. בנוסף לכך, תגובות רבות נשלחו היישר אל תיבת הדואר האלקטרוני שלהם (ביניהם גם כמה וירוסים חביבים. לפחות אל תשלחו אותם עם סיומת EXE – זה ממש שקוף!) ובקיצור, אם יזדמן לי בעתיד להגיע אל מועדון ראפרים כלשהו, מה שסביר להניח שיקרה לאחר גיורו של סדאם חוסיין וצירופו לסיעת ש"ס בכנסת, אעטה על ראשי שק חול פן יזהוני (למרות שאין תמונה שלי באתר, אבל לא ניתן לפרט השולי הזה לקלקל לנו את הרעיון). וברצינות. תדעו ש: 1.בהחלט שמעתי את הדיסקים של סאבלימינל, ותתפלאו – גם את האוספים "ישראלים עצבניים אחד אחד" ו"מיקרופון למקסימום" (1+2). התוצאה? זה פשוט שיט, חבר´ה. אתם תקועים בתוך הבועה הכוחנית הזו ולא רואים עד כמה זה נראה מגוחך מהצד. תנועות הידיים האלה מגוחכות, המשפטים הרברבניים של סאבלימינל מגוחכים ובוודאי שהפוזה כולה. הביטו בעטיפה הפנימית של האלבום האור מציון(עמוד 5), בה נראה פרצופו של יעקב שמעוני כשהוא "מגיח" מתוך צל איום ומפחיד, כביכול, ואולי תבינו למה אני מתכוון. 2.במסגרת עבודתי העיתונאית (שהחלה, כאמור, לא מאתמול) יצא לי לבקר את אלבומיהם של פישי הגדול ושל שבק ס´. ותנחשו? הביקורות היו חיוביות למדי (במיוחד זו של פישי). ולמה? ראשית, הם הביאו טקסטים ראויים למאכל אדם, ושנית – היה להם ההומור העצמי המחוייך - זה שכל כך חסר לסאבלימינל, מיסטר פוזה; פישי הגדול (והמכוער למדי) מפזם "אני סמל מיני", שבק ס´ מזמינים את כולם לתקוע בחצוצרה ולהצטרף אל ה"חגיגה", ורק ראש ממשלת האימה, מר סאבלימינל, חושב שהוא מלך הכנופיות ושר שורות ממש מטומטמות דוגמת "מי חושב שעל המיקרופון הוא כל כך גדול יכול לצאת נגד סאבלימינל ניאנדרטול אני שליט טוטליטארי, אוכל אוייבים לא קאלמארי, משחק בהם כמו טנקים במשחק אטארי עם סטייל אקרובטי , נמתח כמו חומר אלסטי, לא עוצר לא מחכה לאף אחד, אל תקרא לי TAXI” ועוד ועוד שורות מפוצצות, רברבניות ומטופשות כאחד. 4. אני בהחלט לא גזען ובהחלט לא שונא מוסיקה שחורה. אני אוהב ומאזין לאמנים כמו לורן היל, בויז טו מן, וויקליף, לייטהאוס פמילי ודומיהם, אבל סולד מאמנים רברבנים וכוחניים כמו מיסי אליוט ושאר הפטפטנים, אשר משוכנעים שהם הכי מפחידים ומאיימים. נו באמת, תתבגרו קצת. 5. אחי הצעיר (ולא בני, כפי שרובכם חשבתם) אוהב גם כן את סוג המוסיקה הזו, אבל לאחר קריאת הכתבה, הוא חייך אלי והודה בחצי פה שזה נכון "אבל המוסיקה עצמה, בלי הפוזה, היא אחלה". גם החברים שלו,כך הוא סיפר לי, שרובם ראפרים מושבעים, הודו שזה הזיז להם משהו והם רואים את זה באופן שונה במעט. חבל שרובכם נותרתם תקועים בגישה העיוורת הזו ובמקום זה בחרתם בהכפשות לא מבוססות. שמעון.
האמת היא שהופתעתי מעוצמת התגובות בנוגע לאותה ביקורת שערורייתית על סאבלימינל, הצל וחבר מרעיהם. שמעתי שהיו הפניות לאתר ולמאמר באיזשהו אתר של מוסיקה שחורה, ולמרות זאת לא תיארתי לעצמי מבול כזה של תגובות נזעמות ובוודאי לא שיישוו אותי להיטלר ולנאצים. מצד שני, אכן, קטילת הפוזה של המוסיקה השחורה שווה בגועליותה להרג מליוני אזרחים חפים מפשע במחנות השמדה ואפילו עולה עליה בחומרתה. בנוסף לכך, תגובות רבות נשלחו היישר אל תיבת הדואר האלקטרוני שלהם (ביניהם גם כמה וירוסים חביבים. לפחות אל תשלחו אותם עם סיומת EXE – זה ממש שקוף!) ובקיצור, אם יזדמן לי בעתיד להגיע אל מועדון ראפרים כלשהו, מה שסביר להניח שיקרה לאחר גיורו של סדאם חוסיין וצירופו לסיעת ש"ס בכנסת, אעטה על ראשי שק חול פן יזהוני (למרות שאין תמונה שלי באתר, אבל לא ניתן לפרט השולי הזה לקלקל לנו את הרעיון). וברצינות. תדעו ש: 1.בהחלט שמעתי את הדיסקים של סאבלימינל, ותתפלאו – גם את האוספים "ישראלים עצבניים אחד אחד" ו"מיקרופון למקסימום" (1+2). התוצאה? זה פשוט שיט, חבר´ה. אתם תקועים בתוך הבועה הכוחנית הזו ולא רואים עד כמה זה נראה מגוחך מהצד. תנועות הידיים האלה מגוחכות, המשפטים הרברבניים של סאבלימינל מגוחכים ובוודאי שהפוזה כולה. הביטו בעטיפה הפנימית של האלבום האור מציון(עמוד 5), בה נראה פרצופו של יעקב שמעוני כשהוא "מגיח" מתוך צל איום ומפחיד, כביכול, ואולי תבינו למה אני מתכוון. 2.במסגרת עבודתי העיתונאית (שהחלה, כאמור, לא מאתמול) יצא לי לבקר את אלבומיהם של פישי הגדול ושל שבק ס´. ותנחשו? הביקורות היו חיוביות למדי (במיוחד זו של פישי). ולמה? ראשית, הם הביאו טקסטים ראויים למאכל אדם, ושנית – היה להם ההומור העצמי המחוייך - זה שכל כך חסר לסאבלימינל, מיסטר פוזה; פישי הגדול (והמכוער למדי) מפזם "אני סמל מיני", שבק ס´ מזמינים את כולם לתקוע בחצוצרה ולהצטרף אל ה"חגיגה", ורק ראש ממשלת האימה, מר סאבלימינל, חושב שהוא מלך הכנופיות ושר שורות ממש מטומטמות דוגמת "מי חושב שעל המיקרופון הוא כל כך גדול יכול לצאת נגד סאבלימינל ניאנדרטול אני שליט טוטליטארי, אוכל אוייבים לא קאלמארי, משחק בהם כמו טנקים במשחק אטארי עם סטייל אקרובטי , נמתח כמו חומר אלסטי, לא עוצר לא מחכה לאף אחד, אל תקרא לי TAXI” ועוד ועוד שורות מפוצצות, רברבניות ומטופשות כאחד. 4. אני בהחלט לא גזען ובהחלט לא שונא מוסיקה שחורה. אני אוהב ומאזין לאמנים כמו לורן היל, בויז טו מן, וויקליף, לייטהאוס פמילי ודומיהם, אבל סולד מאמנים רברבנים וכוחניים כמו מיסי אליוט ושאר הפטפטנים, אשר משוכנעים שהם הכי מפחידים ומאיימים. נו באמת, תתבגרו קצת. 5. אחי הצעיר (ולא בני, כפי שרובכם חשבתם) אוהב גם כן את סוג המוסיקה הזו, אבל לאחר קריאת הכתבה, הוא חייך אלי והודה בחצי פה שזה נכון "אבל המוסיקה עצמה, בלי הפוזה, היא אחלה". גם החברים שלו,כך הוא סיפר לי, שרובם ראפרים מושבעים, הודו שזה הזיז להם משהו והם רואים את זה באופן שונה במעט. חבל שרובכם נותרתם תקועים בגישה העיוורת הזו ובמקום זה בחרתם בהכפשות לא מבוססות. שמעון.