אין שום מניעה להיניק אחרי קיסרי, ודאי וודאי שאחרי קיסרי אלקטיבי. קיסרי הוא לא פיקניק, אבל גם לידה רגילה מלווה בכאבים משלה, ואין שום סיבה שניתוח קיסרי ימנע ממך להיניק. מה שחשוב הוא להצטייד בידע רב ככל האפשר לפני הניתוח, כדי שלא יהיו הפתעות.
העצה החשובה ביותר היא לבוא עם מלווה (האב המאושר, אימא וכו´) שיישאר צמוד אלייך ליומיים הראשונים (אפשר לבקש בנימוס רשות להישאר לצידך בלילה אחרי הניתוח – זה עוזר, ואם אין לחץ במחלקה מרשים לפעמים). מי שיישאר איתך יעזור לך ללכת לתינוקייה להנקה (בלילה), ויביא לך את התינוק להנקה בשעות היום.
אחרי הניתוח נשארים להתאוששות למשך כשעתיים, שבהן התינוק נלקח למחלקת יילודים. בשלב זה רצוי לשלוח את האבא (או המלווה) יחד עם התינוק לתינוקייה, כדי להדביק על העריסה, לאורך ולרוחב, מדבקות "הנקה בלבד – לא לתת בקבוק או מוצץ." ברוב בתי-החולים משאירים את היולדת בקיסרי במיטה למשך 12 שעות, אף שבבתי-חולים מסוימים ההתאוששות במיטה קצרה יותר. את הקטטר, שהוחדר לשלפוחית השתן, ואת האינפוזיה משאירים לרוב עד לבוקר המחרת, שאז עוזרים לרדת מהמיטה. חשוב לברר מה המדיניות בבית-החולים בו תלדי, משום שאם תישארי במיטה עד למחרת בבוקר (וניתוחים אלקטיביים מתבצעים לרוב בבוקר או בצהריים) לא תוכלי להיניק בלילה – ברוב בתי-החולים לא מאפשרים להוציא בלילה תינוקות למחלקת יולדות. והמלצה חמה: אל תנסי לרדת לבד מהמיטה, זה עלול להיגמר בפציעה, חלילה. חכי ורדי רק בסיוע אחות.
אבא או המלווה לא גמרו את תפקידם בהדבקת המדבקות. ביום הראשון במחלקת יולדות תשהי בחדר התאוששות, והוא יוכל להביא לך את התינוק להנקה ראשונה. גם את וגם האב הנרגש תקבלו צמיד זיהוי על פרק-היד, ורק מי שעונד צמיד כזה יכול להוציא את תינוקך מהתינוקייה (את התינוק אפשר להוציא להנקה כ6- שעות אחרי הניתוח). חשוב שיהיה לידך מישהו שיסייע לך הן להתרומם לתנוחת ישיבה והן להוציא את התינוק מהעריסה ולהחזירו אליה (תפרי הניתוח כואבים).
בחלק מבתי החולים בארץ נותנים לאחר הניתוח אופטלגין לשיכוך כאבים – בארצות-הברית נאסר השימוש באופטלגין, והיום מומלץ להשתמש באדוויל (החומר הפעיל בו הוא איבופרופן) שמותר לשימוש בהנקה. מומלץ להביא איתך – אבל ליידע את הצוות הרפואי על נטילתו. ועוד עצה – קחי את משככי הכאבים אחרי ההנקה – כך תפחיתי עוד יותר את כמות החומר המגיע לתינוק. ואין מה לנסות להיות גיבורות – ניתוח קיסרי הוא ניתוח רציני שמצריך החלמה והתאוששות, ומומלץ להיעזר במשככי הכאבים כדי לעבור את התקופה שמייד אחרי הניתוח
.
בבוקר שלאחר הניתוח יוציאו את הקטטר והאינפוזיה ויסייעו לך לרדת מהמיטה למקלחת ראשונה – אי אפשר לתאר אפילו כמה שזה משפר את ההרגשה. מה שקשה אחרי קיסרי הוא המעבר משכיבה לישיבה, ומישיבה לעמידה – להזכירך, שריר הבטן, שמופעלים בכל פעולה כזו, עברו חיתוך טראומטי והם כואבים. כאן יעזור לך המלווה. המלצה חמה – למרות הכאבים, תחילי ללכת ולהסתובב כמה שיותר מהר אחרי הירידה מהמיטה. ההליכה מאיצה את ההתאוששות ומונעת היווצרות קרישי דם. עוד טיפ (מניסיון אישי): אם אין מי שיוכל להישאר לידך בלילה (גם השני), בקשי שישאירו לך בהישג יד את עמוד האינפוזיה, כדי שתוכלי להיאחז ולהיעזר בו כדי לרדת בלילה וללכת לתינוקייה, להנקה. זה נורא עוזר לקום משכיבה לישיבה!
וכעת להנקה עצמה:
ההנקה גורמת לשיחרור ההורמון אוקסיטוצין, העוזר לסחוט את צינוריות החלב ולהפריש את החלב החוצה. במקביל האוקסיטוצין גורם גם לכיווץ הרחם, ולכאבים בעת ההנקה. הכאבים, למרבה הצער, חזקים יותר אחרי קיסרי (לפחות מניסיוני האישי) – צריך לזכור שבניתוח חותך המנתח את כל שכבות הבטן – שומן, שרירים ורחם – וכשהרחם מתכווץ מרגישים את זה היטב. הצד הטוב שבכך הוא שההנקה מסייעת לרחם להתכןןץ חזרה לממדיו הטבעיים במהירות גדולה פי כמה מאשר אלמלא היית מיניקה – זה הסיכוי שלך לחזור לבטן שטוחה הרבה יותר מהר.
התנוחה המומלצת אחרי קיסרי היא תנוחת הפוטבול, שבה את אוחזת בתינוק מתחת לזרועך, בצד שממנו את מתכוונת להיניק אותו, כך שרגליו פונות אחורנית (לעבר גבך) וראשו מעורסל בכף-ידך (כמו שמחזיקים כיכר לחם טרייה מתחת לזרוע). כך, הגוף שלו לא לוחץ על התפרים והפה בתנוחה הנכונה ליניקה יעילה, ואת גם לא צריכה לאמץ את שרירי הבטן כדי להחזיק אותו. האב יוכל לעזור לך להניח את התינוקת בתנוחה הנכונה ולתמוך בך. אם לא הולך בתנוחה זו, גם לא נורא - מומלץ להניח על הבטן כרית ועליה את התינוק - בהחלט עוזר נגד הכאבים (כרית היא גם פיתרון-עזר מצוין לעיטושים ולשיעולים - את מהדקת אותה אלייך בעיטוש או בשיעול, וככה כואב פחות). יש המוצאות ש"כריתי" עוזרת להן בהנקה, לאחרות כרית רגילה נוחה יותר. בהנקה, מומלץ לשבת בישיבה מלאה, ולא ב"חצי-שכיבה" – מניחים כרית על הירכיים ועליה את התינוק, כדי למנוע לחץ על התפרים ולתמוך בידיים, שלא יתעייפו.
עוד תנוחה טובה להנקה אחרי ניתוח קיסרי היא "שכיבה למחצה" – את שכובה על הצד, שעונה על כרית שמונחת מתחת למרפק ונתמכת בכריות בגבך. התינוק שוכב על הכרית שתומכת במרפק שלך, ויונק מהשד הקרוב אליו. בתנוחה זו התינוק אינו יכול לבעוט באזור הצלקת, הרגיש עדיין.
אם אינך מסוגלת להתיישב, בקשי שמישהו יניח עלייך את התינוק כשאת שוכבת. סייעי לתינוק למצוא את השד, והוא יוכל לינוק בעודו שוכב עלייך.
ולא להיבהל אם "לא יוצא חלב" - ביומיים הראשונים יוצא רק קולוסטרום, טיפות של נוזל שקוף וסמיך שמכיל המון נוגדנים ודברים טובים, ועושה רק טוב לתינוק. אם התינוק ומנמנם ומתקשה לתפוס את הפטמה, מומלץ לסחוט את הקולוסטרום ידנית לכפית ולהאכילו בה - 5 כפיות מכל שד מדי שעתיים יוודאו שהוא מקבל מספיק. לפעמים ההאכלה בכפית מעוררת את התינוק לתפוס את השד יותר טוב. (עדיף לסחוט ידנית, כי בשאיבה הטיפות המעטות נדבקות לבקבוק השאיבה ומתבזבזות – כדי להוציא חלב את צריכה לסחוט את האזור שמאחורי ההילה, ולא רק את הפטמה). החלב ממש מגיע רק כעבור כיומיים, וביומיים האלה צריך לזכור שהתינוק יוצא מהרחם מצויד בדי מזון להחזיק אותו יומיים עד שהחלב יגיע, ובינתיים הוא מקבל ממך את הקולוסטרום. אז אם את רוצה להיניק ואומרים לך "אין חלב, תני לו בקבוק" - התשובה היא "החלב תיכף מגיע." ושלא יבלבלו לך את המוח על "אין חלב אחרי קיסרי" – זו שטות. לפעמים התינוק קצת יותר ישנוני בגלל חומרי ההרדמה שניתנים לך בניתוח, ואז הוא מתקשה קצת לינוק וייצור החלב מתעכב קצת, אבל החלב מגיע גם מגיע, ושווה להתעקש ולא לתת לצוות הרפואי לדחוף בקבוקים מיותרים. הצוות הרפואי עסוק עם עשרות התינוקות בתינוקיה – ולכן חשוב פי כמה שיהיה איתך מלווה שיוכל להביא לך את התינוק להנקה כל עוד את לא יכולה לקום, יעזור לך להגיע לתינוקייה להנקה, ויעמוד על כך שלא ייתנו לתינוק שלך בקבוקים או מוצצים. ולא לשכוח את האסרטיביות בכל מה שנוגע לסגל – התינוק שלכם, לא שלהם, וזכותכם לדרוש שלא יתנו לו בקבוקים, ולהוציא אותו להנקה.
במחלקות היולדות אמורה להיות מדריכה או יועצת הנקה – בקשי שתיגש אלייך ותעזור לך. בליס יש כמובן את אסתר גוניס המופלאה, בתה"ש יש את איריס גורן, שהיא יועצת הנקה מוסמכת, ואת אורנה דיבון, שהיא מדריכת הנקה. בבילינסון יש את מנוחה אידל – מדריכת הנקה מנוסה ומצוינת. בבקרים מתקיימות במחלקת היולדות הדרכות הנקה בחדר הדרכת המנקה- מומלץ!
ליתר ביטחון, כדאי שיהיה מספר טלפון של יועצת הנקה מוסמכת (IBCLC) שקרובה אלייך הביתה. לפעמים הימים אחרי הלידה מבולבלים וקשים, וטוב להכין מראש מספר טלפון לעזרה.
לגבי החלמה – המלצה של אימא זולו - כבר ביום המחרת למרוח פעמיים ביום לבנדר טהור על התפרים(גם עם סיכות)-זה מאחה ומחלים את הצלקת בצורה פנטסטית. אפשר גם משחת קלנדולה.
המלצות מה להביא לביה"ח:
1. תחתוני כותנה רחבים ונוחים ("תחתוני סבתא"), או תחתונים ישנים שלך שלא איכפת לך שיוכתמו בדם - תחתוני הרשת שמומלצים לאחרי לידה עלולים להיתפס בסיכות בהן סוגרים את תפרי הניתוח.
2. תחבושות טובות לספיגה מקסימלית (סופר) כמו אולווייס - התחבושות שמחלקים בבית החולים גדולות, מגושמות ומאוד לא נוח לשבת עליהן.
3. כפיות חד-פעמיות קטנות מפלסטיק, להאכלה בקולוסטרום – לפני ההאכלה תוכלי לטבול את הכפית במים רותחים, לחיטוי.
4. שמן לבנדר טהור או משחת קלנדולה, לזירוז החלמת הפצעים.
5. מיץ שזיפים (מהסופר) לזירוז פעולת המעיים (האפידורל הניתן בניתוח משתק לגמרי את פעולת המעיים, והמיץ מסייע בחזרה לפעולה).
6. אדוויל או נורופן (משככי כאבים על בסיס איבופרופן).
ועוד דבר אחרון שכדאי לדעת – משום מה, דווקא ביום השלישי או הרביעי אחרי הניתוח יש הרגשה של היתקעות, כאילו שאין שיפור בכאבים ושום דבר לא זז. זה לא קורה לכל אחת (לי זה קרה), אבל כשזה בא, ה קורה בדרך כלל, ולמרבה הצער, במקביל ל-baby blues הנודע. אז אם זה קורה – לא נורא, זה עובר תוך יום והשיפור אחרי השלב הזה באמת עצום. ומה שעוזר במיוחד זה לדעת שזו לא רק את, שאת לא מדמיינת את זה, שזה קורה לנשים רבות שיולדות בקיסרי, ושזה באמת עובר.
ולסיום: תודות ל:שרון של איל, niritcat, לאה_מ, zimes, גונן של אביב, tonti, ו-shellylove, שהתשובות החכמות של כולן בצירוף ההתנסות האישית שלי היו המקור למאמר הזה.
עדי אימא של איתמר
העצה החשובה ביותר היא לבוא עם מלווה (האב המאושר, אימא וכו´) שיישאר צמוד אלייך ליומיים הראשונים (אפשר לבקש בנימוס רשות להישאר לצידך בלילה אחרי הניתוח – זה עוזר, ואם אין לחץ במחלקה מרשים לפעמים). מי שיישאר איתך יעזור לך ללכת לתינוקייה להנקה (בלילה), ויביא לך את התינוק להנקה בשעות היום.
אחרי הניתוח נשארים להתאוששות למשך כשעתיים, שבהן התינוק נלקח למחלקת יילודים. בשלב זה רצוי לשלוח את האבא (או המלווה) יחד עם התינוק לתינוקייה, כדי להדביק על העריסה, לאורך ולרוחב, מדבקות "הנקה בלבד – לא לתת בקבוק או מוצץ." ברוב בתי-החולים משאירים את היולדת בקיסרי במיטה למשך 12 שעות, אף שבבתי-חולים מסוימים ההתאוששות במיטה קצרה יותר. את הקטטר, שהוחדר לשלפוחית השתן, ואת האינפוזיה משאירים לרוב עד לבוקר המחרת, שאז עוזרים לרדת מהמיטה. חשוב לברר מה המדיניות בבית-החולים בו תלדי, משום שאם תישארי במיטה עד למחרת בבוקר (וניתוחים אלקטיביים מתבצעים לרוב בבוקר או בצהריים) לא תוכלי להיניק בלילה – ברוב בתי-החולים לא מאפשרים להוציא בלילה תינוקות למחלקת יולדות. והמלצה חמה: אל תנסי לרדת לבד מהמיטה, זה עלול להיגמר בפציעה, חלילה. חכי ורדי רק בסיוע אחות.
אבא או המלווה לא גמרו את תפקידם בהדבקת המדבקות. ביום הראשון במחלקת יולדות תשהי בחדר התאוששות, והוא יוכל להביא לך את התינוק להנקה ראשונה. גם את וגם האב הנרגש תקבלו צמיד זיהוי על פרק-היד, ורק מי שעונד צמיד כזה יכול להוציא את תינוקך מהתינוקייה (את התינוק אפשר להוציא להנקה כ6- שעות אחרי הניתוח). חשוב שיהיה לידך מישהו שיסייע לך הן להתרומם לתנוחת ישיבה והן להוציא את התינוק מהעריסה ולהחזירו אליה (תפרי הניתוח כואבים).
בחלק מבתי החולים בארץ נותנים לאחר הניתוח אופטלגין לשיכוך כאבים – בארצות-הברית נאסר השימוש באופטלגין, והיום מומלץ להשתמש באדוויל (החומר הפעיל בו הוא איבופרופן) שמותר לשימוש בהנקה. מומלץ להביא איתך – אבל ליידע את הצוות הרפואי על נטילתו. ועוד עצה – קחי את משככי הכאבים אחרי ההנקה – כך תפחיתי עוד יותר את כמות החומר המגיע לתינוק. ואין מה לנסות להיות גיבורות – ניתוח קיסרי הוא ניתוח רציני שמצריך החלמה והתאוששות, ומומלץ להיעזר במשככי הכאבים כדי לעבור את התקופה שמייד אחרי הניתוח
.
בבוקר שלאחר הניתוח יוציאו את הקטטר והאינפוזיה ויסייעו לך לרדת מהמיטה למקלחת ראשונה – אי אפשר לתאר אפילו כמה שזה משפר את ההרגשה. מה שקשה אחרי קיסרי הוא המעבר משכיבה לישיבה, ומישיבה לעמידה – להזכירך, שריר הבטן, שמופעלים בכל פעולה כזו, עברו חיתוך טראומטי והם כואבים. כאן יעזור לך המלווה. המלצה חמה – למרות הכאבים, תחילי ללכת ולהסתובב כמה שיותר מהר אחרי הירידה מהמיטה. ההליכה מאיצה את ההתאוששות ומונעת היווצרות קרישי דם. עוד טיפ (מניסיון אישי): אם אין מי שיוכל להישאר לידך בלילה (גם השני), בקשי שישאירו לך בהישג יד את עמוד האינפוזיה, כדי שתוכלי להיאחז ולהיעזר בו כדי לרדת בלילה וללכת לתינוקייה, להנקה. זה נורא עוזר לקום משכיבה לישיבה!
וכעת להנקה עצמה:
ההנקה גורמת לשיחרור ההורמון אוקסיטוצין, העוזר לסחוט את צינוריות החלב ולהפריש את החלב החוצה. במקביל האוקסיטוצין גורם גם לכיווץ הרחם, ולכאבים בעת ההנקה. הכאבים, למרבה הצער, חזקים יותר אחרי קיסרי (לפחות מניסיוני האישי) – צריך לזכור שבניתוח חותך המנתח את כל שכבות הבטן – שומן, שרירים ורחם – וכשהרחם מתכווץ מרגישים את זה היטב. הצד הטוב שבכך הוא שההנקה מסייעת לרחם להתכןןץ חזרה לממדיו הטבעיים במהירות גדולה פי כמה מאשר אלמלא היית מיניקה – זה הסיכוי שלך לחזור לבטן שטוחה הרבה יותר מהר.
התנוחה המומלצת אחרי קיסרי היא תנוחת הפוטבול, שבה את אוחזת בתינוק מתחת לזרועך, בצד שממנו את מתכוונת להיניק אותו, כך שרגליו פונות אחורנית (לעבר גבך) וראשו מעורסל בכף-ידך (כמו שמחזיקים כיכר לחם טרייה מתחת לזרוע). כך, הגוף שלו לא לוחץ על התפרים והפה בתנוחה הנכונה ליניקה יעילה, ואת גם לא צריכה לאמץ את שרירי הבטן כדי להחזיק אותו. האב יוכל לעזור לך להניח את התינוקת בתנוחה הנכונה ולתמוך בך. אם לא הולך בתנוחה זו, גם לא נורא - מומלץ להניח על הבטן כרית ועליה את התינוק - בהחלט עוזר נגד הכאבים (כרית היא גם פיתרון-עזר מצוין לעיטושים ולשיעולים - את מהדקת אותה אלייך בעיטוש או בשיעול, וככה כואב פחות). יש המוצאות ש"כריתי" עוזרת להן בהנקה, לאחרות כרית רגילה נוחה יותר. בהנקה, מומלץ לשבת בישיבה מלאה, ולא ב"חצי-שכיבה" – מניחים כרית על הירכיים ועליה את התינוק, כדי למנוע לחץ על התפרים ולתמוך בידיים, שלא יתעייפו.
עוד תנוחה טובה להנקה אחרי ניתוח קיסרי היא "שכיבה למחצה" – את שכובה על הצד, שעונה על כרית שמונחת מתחת למרפק ונתמכת בכריות בגבך. התינוק שוכב על הכרית שתומכת במרפק שלך, ויונק מהשד הקרוב אליו. בתנוחה זו התינוק אינו יכול לבעוט באזור הצלקת, הרגיש עדיין.
אם אינך מסוגלת להתיישב, בקשי שמישהו יניח עלייך את התינוק כשאת שוכבת. סייעי לתינוק למצוא את השד, והוא יוכל לינוק בעודו שוכב עלייך.
ולא להיבהל אם "לא יוצא חלב" - ביומיים הראשונים יוצא רק קולוסטרום, טיפות של נוזל שקוף וסמיך שמכיל המון נוגדנים ודברים טובים, ועושה רק טוב לתינוק. אם התינוק ומנמנם ומתקשה לתפוס את הפטמה, מומלץ לסחוט את הקולוסטרום ידנית לכפית ולהאכילו בה - 5 כפיות מכל שד מדי שעתיים יוודאו שהוא מקבל מספיק. לפעמים ההאכלה בכפית מעוררת את התינוק לתפוס את השד יותר טוב. (עדיף לסחוט ידנית, כי בשאיבה הטיפות המעטות נדבקות לבקבוק השאיבה ומתבזבזות – כדי להוציא חלב את צריכה לסחוט את האזור שמאחורי ההילה, ולא רק את הפטמה). החלב ממש מגיע רק כעבור כיומיים, וביומיים האלה צריך לזכור שהתינוק יוצא מהרחם מצויד בדי מזון להחזיק אותו יומיים עד שהחלב יגיע, ובינתיים הוא מקבל ממך את הקולוסטרום. אז אם את רוצה להיניק ואומרים לך "אין חלב, תני לו בקבוק" - התשובה היא "החלב תיכף מגיע." ושלא יבלבלו לך את המוח על "אין חלב אחרי קיסרי" – זו שטות. לפעמים התינוק קצת יותר ישנוני בגלל חומרי ההרדמה שניתנים לך בניתוח, ואז הוא מתקשה קצת לינוק וייצור החלב מתעכב קצת, אבל החלב מגיע גם מגיע, ושווה להתעקש ולא לתת לצוות הרפואי לדחוף בקבוקים מיותרים. הצוות הרפואי עסוק עם עשרות התינוקות בתינוקיה – ולכן חשוב פי כמה שיהיה איתך מלווה שיוכל להביא לך את התינוק להנקה כל עוד את לא יכולה לקום, יעזור לך להגיע לתינוקייה להנקה, ויעמוד על כך שלא ייתנו לתינוק שלך בקבוקים או מוצצים. ולא לשכוח את האסרטיביות בכל מה שנוגע לסגל – התינוק שלכם, לא שלהם, וזכותכם לדרוש שלא יתנו לו בקבוקים, ולהוציא אותו להנקה.
במחלקות היולדות אמורה להיות מדריכה או יועצת הנקה – בקשי שתיגש אלייך ותעזור לך. בליס יש כמובן את אסתר גוניס המופלאה, בתה"ש יש את איריס גורן, שהיא יועצת הנקה מוסמכת, ואת אורנה דיבון, שהיא מדריכת הנקה. בבילינסון יש את מנוחה אידל – מדריכת הנקה מנוסה ומצוינת. בבקרים מתקיימות במחלקת היולדות הדרכות הנקה בחדר הדרכת המנקה- מומלץ!
ליתר ביטחון, כדאי שיהיה מספר טלפון של יועצת הנקה מוסמכת (IBCLC) שקרובה אלייך הביתה. לפעמים הימים אחרי הלידה מבולבלים וקשים, וטוב להכין מראש מספר טלפון לעזרה.
לגבי החלמה – המלצה של אימא זולו - כבר ביום המחרת למרוח פעמיים ביום לבנדר טהור על התפרים(גם עם סיכות)-זה מאחה ומחלים את הצלקת בצורה פנטסטית. אפשר גם משחת קלנדולה.
המלצות מה להביא לביה"ח:
1. תחתוני כותנה רחבים ונוחים ("תחתוני סבתא"), או תחתונים ישנים שלך שלא איכפת לך שיוכתמו בדם - תחתוני הרשת שמומלצים לאחרי לידה עלולים להיתפס בסיכות בהן סוגרים את תפרי הניתוח.
2. תחבושות טובות לספיגה מקסימלית (סופר) כמו אולווייס - התחבושות שמחלקים בבית החולים גדולות, מגושמות ומאוד לא נוח לשבת עליהן.
3. כפיות חד-פעמיות קטנות מפלסטיק, להאכלה בקולוסטרום – לפני ההאכלה תוכלי לטבול את הכפית במים רותחים, לחיטוי.
4. שמן לבנדר טהור או משחת קלנדולה, לזירוז החלמת הפצעים.
5. מיץ שזיפים (מהסופר) לזירוז פעולת המעיים (האפידורל הניתן בניתוח משתק לגמרי את פעולת המעיים, והמיץ מסייע בחזרה לפעולה).
6. אדוויל או נורופן (משככי כאבים על בסיס איבופרופן).
ועוד דבר אחרון שכדאי לדעת – משום מה, דווקא ביום השלישי או הרביעי אחרי הניתוח יש הרגשה של היתקעות, כאילו שאין שיפור בכאבים ושום דבר לא זז. זה לא קורה לכל אחת (לי זה קרה), אבל כשזה בא, ה קורה בדרך כלל, ולמרבה הצער, במקביל ל-baby blues הנודע. אז אם זה קורה – לא נורא, זה עובר תוך יום והשיפור אחרי השלב הזה באמת עצום. ומה שעוזר במיוחד זה לדעת שזו לא רק את, שאת לא מדמיינת את זה, שזה קורה לנשים רבות שיולדות בקיסרי, ושזה באמת עובר.
ולסיום: תודות ל:שרון של איל, niritcat, לאה_מ, zimes, גונן של אביב, tonti, ו-shellylove, שהתשובות החכמות של כולן בצירוף ההתנסות האישית שלי היו המקור למאמר הזה.
עדי אימא של איתמר