הנקה אחרי גיל שנה

[בלי שם המקורית]

הנקה אחרי גיל שנה

הי בנות, סליחה על ארוך וכמות שאלות - הנושא מאוד מאוד חשוב לי!!!! בני בן שנה וחודש ואני עדיין מניקה אותו כ-4 פעמים ביום (בוקר, אחרי עבודה, לפני שינה, לילה). מצד אחד הוא ואני מאוד נהנים מזה מצד שני לפעמים נראה לי שהוא ממש "מכור" לציצי, הרבה פעמים אי-אפשר להרגיע אותו בשום דרך אחרת, הוא בוכה-בועט עד שמקבל מה שהוא רוצה - והאובססיביות הזאת מפחידה אותי מאוד, במיוחד לאור הדעה ששמעתי באחת הסדנאות כי הנקה אחרי גיל שנה מגבירה את התלות של תינוק באמא/הורים ופוגעת בביטחון ועצמאות שלו לטווח ארוך. מצד שני, קראתי במאמרי פורום דעות הפוכות: פה ממליצים הנקה עד גיל שנתיים. מה עושים???? 1. לא נאבקים ונותנים לו לינוק כמה שהוא רוצה? 2. מנסים להוריד את הנקות לילה (שהן הכי קשות להורים) ולהשאיר את שאר ההנקות - זה אפשרי??? בעלי חושב שכל עוד אני מניקה - התינוק ירצה לינוק גם בלילה כי לתינוק קשה לתפוש שביום יש ציצי ובלילה - אין. הוא ממש אבל ממש בלתי ניתן לשליטה כשבלילה מנסים להרגיע אותו ללא ציצי - מה עושים????? 3. לנסות לגמול אותו לגמרי - ואם כן מה הדרך הנכונה? למשל דרך אחת: להוריד הנקה אחרי עבודה (כי היא הכי פחות קריטית לתינוק)והנקת לילה (כי היא הכי קשה לנו) ולהשאיר רק ערב ובוקר ולאט לאט להוריד גם את זה. דרך שניה: להשאיר רק הנקת לילה (כי היא הכי קריטית לתינוק ומאוד קשה להרגיע אותו בלי), ולאט לאט להוריד גם אותה? ואגב עוד שאלה לא קשורה: האים זה בסדר לתת חלב פרה כשמניקים? אשמח לשמוע את דעתכן וסיפורים מנסיון האישי שלכן. תודה!!!

 

[טלי12345]

הנקה אחרי גיל שנה

ההמלצה להיניק עד גיל שנתיים היא לא של הפורום אלא של משרד הבריאות ואירגון בריאות העולמי ועוד מוסדות מכובדים אחרים. אני לא יודעת באיזו סדנה אמרו לך שהנקה אחרי גיל שנה מגבירה את התלות באמא. ברור הרי שלא גורם אחד הוא מגביר את התלות באמא......? יש ילדים שתלויים באמא ויש כאלו שלא. יש משפחותעם כמה ילדים ילדים שחלקם תלויים מאד באמא וחלקם לא, וזה בכלל לא קשור בהנקה. זה יותר קשור באופי ,בצרכים ובחינוך. הנקה צריכה להיות רצון משותף של האם והיונק. אם אתם נהנים, לא ברור לי מה הבעיה? אם אני מבינה נכון הקושי הוא הנקות הלילה? אם זו הבעיה, ניתן לגמול מהנקת לילה (פה בפורום זה מכונה גמ"ל ויש מאמרים בנושא אם תרצי) ולהשאיר את הנקות היום. ניתן לגמול מחלק מההנקות כמו שבעצם עשית, כי הוא יונק 4 פעמים ביום ולא 8-12 פעמים כפי שודאי ינק כשהיה צעיר יותר

בעצם נשמע שאת יודעת לגמול מההנקות שאת רוצה, פשוט תחליטי איך את רואה את ההמשך ואז הרבה יותר קל להגיע לשם

זה בסדר לתת חלב פרה מגיל שנה, אין בכך צורך מיוחד אבל אין עם זה בעיה.

 

[Manty]

אני חושבת שההמלצה היא

להניק שנתיים לפחות! (לא?)

 

[טלי12345]

כן, שנתיים לפחות כמובן

 

[הילהל]

ותלות בבקבוק זה יותר טוב?

אני רואה חברות שלי נאבקות לגמול מבקבוק ומוצץ, אז לא ברור לי מה הלהיט הגדול.. ולעניין: הנקתי את יונתן עד גיל שנתיים וחצי. אני אומרת שלמעשה גמלתי ונגמלתי באיטיות מגיל שנה ועד שנתיים וחצי. הורדתי כל פעם את מה שהרגיש לי לא נוח, לא נעים או לא מתאים, והמשכתי הלאה עם מה שכן. אני חושבת שזה יופי של דרך ללמד גבולות וללמוד את הגבולות של עצמי. בגיל שנה הפסקתי להניק בחוץ (בית של אמא או חברה טובה לא נכנס לקטגוריה "חוץ"). בשנה וחצי גמלתי בלילות. בשנתיים עברנו ליניקת התעוררות והרדמות בלבד. ככה לאט בכיף. לא הבחנתי בבעיות עצמאות אצל הילד שלי. הוא לא אוהב להיות לבד, אבל אין לו בעיה להיות עם אבא/סבתא/דודה/גננת/חבר מהגן. הוא לא תלוי בי מי יודע מה (לפעמים זה קצת צובט בלב).

 

[shapir1]

בני בן שנה וארבעה חודשים

ואני מניקה אותו יותר מ-4 פעמים ביום

וכן - הוא מכור לציצי

למה לא? אני לא מגבילה אותו - רק כשלא נעים לי ואני מרגישה שהוא סתם מוצץ אני מורידה אותו ממני ומסבירה לו (עד כמה שהוא מבין) שזה לא מתאים לי עכשיו. אני גם מניקה אותו בלילה אם הוא מתעורר, זה מה שמרגיע אותו והוא חוזר לישון מהר מאוד. אם זה מתאים לשניכם - אז תמשיכו עם זה, למה לא? אגב, אני גם נותנת לו לשתות חלב פרה בכוס. את זה הוא אוהב בלי שום קשר להנקה.

 

[אפרושית]

הנקה אחרי שנה..שנתיים...מי סופר

אני מתייחסת לחלק הראשון שכתבת. הנקה אחרי גיל שנה אולי מגבירה את הקשר בין האמא לתינוק ולאו דווקא את התלות, ויש הבדל גדול, נכון שיש תלות מסוימת , כי רק את יכולה לתת לו ציצי, אבל מה עם תינוקות שנרגעים רק עם מוצץ או שמיכי, גם זה סוג של תלות. וההנקה אם כבר היא נותנת בטחון ולא ההפך. כרגע אני מניקה תינוק בן 4 חודשים ואת הגדול הנקתי עד גיל שנתיים וחצי והוא באמת תמיד היה בקרבתי עד גיל מסוים וגם היה לו קושי להיפרד, וכמובן לסביבה יש תמיד הרבה מה להגיד, הוא רוצה רק אותך בגלל ההנקה וכו'. אזככה היום הוא בן 5 מוכן ללכת עם כל אחד (שאנו מרשים לו כמובן),יש לו בטחון והוא עצמאי, כי הוא קבל הרבה בטחון בתקופה שהיה צריך אותה, כי באמת מה נותן לתינוק יותר בטחון מאמא , הקרבה, החום שלה והחלב שלה, בעיני שום דבר. מקווה שלא ייבשתי אותך, זו דעתי הלא מלומדת. והכי חשוב תעשי מה שאת חושבת שטוב לכם. בהצלחה.

 

[כתומה30]

שני גרוש ממני (זהירות ארוך...)

הבת שלי בת שנה+9, יונקת בערב ובהתעוררות בלילה. סביב גיל שנה היינו בדיוק כמוכם, והציצי אז היה דבר מאוד מאוד חשוב בעולם שלה - התקשתה לחכות כשרצתה לינוק, התעקשה על כך, וזה היה ה-דבר שהרגיע כשצריך היה לנחם (נפילות, מחלות, אישפוז וכו') [אני מעדיפה את התיאור הזה על "אובססיבי", תנסי לחשוב על זה כך, ותראי שלמעשה יש לך כלי נחמה רב עוצמה, מעבר ליתרון התזונתי, כמובן] בשלב הזה לא ראיתי איך ניתן יהיה לגמול את הילדה הזו פעם (לא שהיו לי תוכניות כאלה), שלא לקחה מוצץ, נרדמה רק על הציצי, דמיינתי איך המפקדת בטירונות קוראת לי בערב כדי להרדים אותה... סביב שנה ורבע ירדה הנקת 16:00 די בקלות. ראיתי שאם לא מגיעים הביתה היא לא מבקשת, היו כמה ימים שהגענו הביתה, וכמה שלא, כמות החלב בשעה הזו ירדה, כבר לא היתה מלאות, התחיל אביב, אז השתדלתי כשבוע ללכת קודם למקום אחר, בידיעה שאם היא תבקש - אני אתן. היא לא ביקשה, ואחרי כמה ימים גם כשהגענו הביתה היא לא ביקשה. זו היתה הנקה מותנית מאוד חזק, והייתי ממופתעת מהקלות שבה היא פשוט ירדה... סביב גיל שנה וחצי שלה, היא היתה חולה וינקה מעט (החלב התמעט קצת), ומיד אח"כ אני הייתי חולה (לחלב היה קשה לחזור לעצמו). בוקר אחד היא זיפזפה עצבנית מצד לצד, וראיתי שהיא לא נרגעת. חשבתי שאולי אין פה את השפע שהיא רגילה אליו, וזו היתה מבחינתי ההזדמנות להציע חלב פרה בבקבוק. היא מאוד נהנתה מזה... בערך שבועיים בבקרים היא ינקה קצת ואחר כך קיבלה השלמה של חלב פרה, עד שעברנו לחלב פרה בלי לינוק בבוקר. שוב הפתיע אותי כמה זה הלך בקלות... אבל כנראה שכשמציעים להם תחליף כשהם בשלים לזה, זה עובד. נשארנו עם לפני השינה ובלילה. הפעם חשבתי שזה בחיים לא ירד, כתבו לי פה שאלו הנקות מאוד שורדות... היינו כבר סביב שנה+7, ורציתי (מכל מיני סיבות) שהיא תוכל להירדם גם בלי ציצי. בעדיפות מבחינתי היה לעשות את זה בלי גמ"ל. ויחד עם זה הייתי די סקפטית... בתהליך של כחודשיים (שנמשך עדיין) לימדנו אותה להרדם בלי ציצי (ובלי בכי

). אז המצב היום הוא שהיא נרדמת במיטה, ויונקת בהתעוררות בלילה (פעם אחת בממוצע, בד"כ לוקח פחות מרבע שעה). מה שכן, הציצי כבר הרבה פחות משמעותי לה, היא אוהבת אותו אבל בהדרגה הוא פחות "טעון" עבורה (אני כבר יכולה להתקלח איתה בלי שזה נגמר בהנקה למשל...) אז מה אני רוצה להגיד פה?... קודם כל, שגם אם זה נראה כרגע שלא יהיה לזה סוף, שתדעי שהם משתנים, גדלים, הצרכים שלהם משתנים, והיכולות שלהם משתנות. את זוכר איך הרגשת בגיל חודשיים? אני הרגשתי שהגזים לעולם לא יגמרו, שלנצח תהיה לי תינוקת צרחנית עם טמפרמנט קשה. תוך חודש לא היה לזה זכר... ככה זה טבעם של קשיים בהורות, הם נראים לנו שימשכו לנצח... ועוד דבר: סביב גיל שנה יש איזשהו לחץ סביבתי כזה על הנקה. עד שנה יש יותר לגיטימציה להניק, זה תינוק, נראה לאנשים הגיוני ואפילו מוערך ברוב המקרים. אחרי גיל שנה יש פתאום "רחש" אחר. זה היה סביבי, וגם אחרות כתבו על זה פה בעבר. פתאום נראה פחות לגיטימי, יותר כ"מופרעות" של האמא, משהו חריג. תנסי לחשוב עם עצמך רגע, מה באמת את רוצה, ומה חלק משדרים מסביבך, למרות שלפעמים לא קל להפריד. ודבר אחרון... יש לי חדשות...: פעוטות תלויים באמהות שלהם! בין אם הם יונקים ובין אם לא... תחשבי על זה דבר אבולוציוני. מי שהתרחק מאמא יותר מידי - לא שרד. תלות של תינוק באמא בגיל הזה, כל זמן שהיא מתוך צרכי התינוק ולא מתוך צרכי האם, היא בריאה. כל הקטע הזה של לעודד לעצמאות ולסיים את התלות הוא מופרך בעיני. הילד שלך לא צריך ללכת לגיבושון של השייטת בחודש הבא... אגב, הבת שלי מאוד תלויה בי (נניח כשעייפה או חולה נצמדת רק אלי וכאלה) ועם זה מלאה ביטחון ומאוד עצמאית - ילדה שנקשרת מאוד לאנשים (מטפלות, סבים, סבתות וכו), מחזירה להם המון אהבה, ואין לה בעיה לקחת את הרגליים שלה ולהתרחק בלי להסתכל רגע אחורה. ולדעתי, זה דווקא בזכות זה שהיא יודעת שאם היא רק תצטרך - אני אהיה שם.

 

[annabs]

אהבתי כל מילה!

מאוד נהניתי לקרוא את מה שכתבת, במיוחד לגבי התלות! אני עכשיו עם תינוקת בת 4 חודשים וכ"כ מקווה שתמשיך לינוק תקופה ארוכה... את הגדולה (עוד שבוע בת 4) הנקתי עד גיל חצי שנה

ולמרות שעברה לבקבוקים היא נשארה ילדה של אמא, ובגדול. אז כמו שאמרת - לא יהיה זה הציצי שיגרום לתלות.

 

[העדשים]

אהבתי. כל מילה! גם מנסיון שלי, אחרי

גמילה שהייתה לחלוטין ביוזמתה היא נצמדה למוצץ עד כדי גועל - וזה לא שאני נגד מוצץ. להיפך, אני נתתי לה את המוצץ ולכל אורך ההנקה, שנתיים וחצי, הוא שימש לצורך רגעי פה ושם ומיד כשמיצה את יעודו הוצא/ניזרק החוצה. היא היתה ציצולוגית צמודדית בלתי נפרדת ואחרי שגמלה אותי המוצץ היה בפה שלה 24/7 כולל בדיבור ולקח שנה וחצי להוציא אותו. היום היא הילדה הכי עצמאית שאני מכירה ובעלת הבטחון העצמי הרב ביותר. עוד דוגמה - ממקום אחר - למה 'כדאי' לחכות בסבלנות לזמן המתאים : אנחנו משפחה מטיילת ועד אחרי גיל 3 סחבתי אותה על הגב כל טיול/כל הטיול. מאז שירדה ממנו היא הולכת קילומטרים רבים לבד כולל טיפוסים ונחלים ללא שום בעיה. כבר בגיל 'רבע לארבע' צעדה את כל צעדת התמר - 9 ק"מ לאור ירח - בקלות ובקלילות.

 

[tookmy]

מנצל"שת הנקת פעוטה ../images/Emo41.gif

קשה לי קשה לי. השבוע פיצקולית (1.5) היתה חולה. חום גבוה, כנראה דלקת גרון (עוד לא הגיעו תוצאות המשטח), בלגנים. במשך כיממה וחצי החזקתי אותה על הידיים רוב הזמן, ישנה עליי כמו תינוקת בת יומה או כמה חודשים, היתה ישנונית לגמרי, ולא אכלה לא שתתה, למזלי הסכימה לינוק וככה יצא שכדי לא להתייבש נתתי לה בלי הגבלה ואפילו הצעתי לעיתים קרובות (ואפילו יצא לי כמה פעמים לשמוע "לא"

). המחלה עברה, הילדה די מהר , כמו ילדים, חזרה לאיתנה, אבל לא מקבלת את הגבולות הקודמים של הציצי: מרווחים בין הנקות ביום, לא ישנים עם ציצי בפה חצי לילה. יש לציין שגם ככה היא בתקופת דבק עוד לפני המחלה וממילא הרבה מהזמן על הידיים, מה שעוזר לה לשלוח ידיים לחזיה ולהיזכר (ולי זה לא נעים). אתמול בכי של המון זמן בצהריים ולא הצליחה להירדם שעות... חלק מהזמן נתתי לינוק וחלק לא, אבל היה ברור שזה לא מה שבאמת עוזר כבר, שפשוט קשה לה לקבל בחזרה את הגבול שנשבר אבל לא שציצי עוזר לה להירדם (ניסיתי להיענות כמה פעמים, אבל זה היה ניג'וס וסתם ואז היא שיגעה אותי בדברים אחרים). אולי למישהי יהיו רעיונות/הצעות???

 

[michal@gal]

תני לה עוד זמן להתאושש מהמחלה

לפני שבועיים היונק שלי היה חולה, צמוד ציצי כל היום, וכל הלילה. הוא המשיך להיות צמוד עוד שבוע, עד כדי כך שכבר נוצרו לי פצעים בפטמות מרוב יניקות. רק ביומיים האחרונים הוא מתחיל לחזור לעצמו.

 

[ממולדה]

../images/Emo45.gif

זה לוקח שבוע לפחות אחרי כל מחלה...

 

[hello all]

גם לקטנה שלי

(וגם לי) כואב הגרון בימים האחרונים, והנה 3:30 בלילה בניו יורק ואני ערה. היא חזרה להתעורר בלילות ומסרבת להפרד מציצי. יש דרך להקל עליה את כאבי הגרון? משהו טבעי ולא מזיק? (או אפילו תרופה לא טבעית וכן מזיקה...משהו שיקל עליה?) גם לדעתי תני לה זמן להתאושש מהמחלה ותעמדי על שלך, לאט אך באסרטיביות. רפואה שלמה לכולנו.

 

[1טינטין]

פיצקולית

בתך כבר בת שנה וחצי ובהחלט את יכולה לשים לה גבולות, אל תעשי את הטעות שאני עשיתי שנתתי לבני לינוק על כל פיפס שהוא רוצה צריך שיהיה טעם להנקה ולא כמו ניצול, אז בצהריים כשהיא הולכת לנוח תני לה בקבוק ואימרי לה שעכשיו אין ציצי וכן כך בלילה עד שהיא תתרגל זה יהיה כרוך בהרבה בכי אבל בסוף היא תדע לישון רק עם בקבוק.

 

[מ ו פ ת ע ת]

הנקה אחרי גיל שנתיים ../images/Emo140.gif

אני חושבת שמה שצריך להנחות אותך זה מה את מרגישה וכל עוד את והיונק נהנים ורוצים להמשיך בהנקה באופן חלקי או מלא, תמשיכו ותשימו פס ארוך על המעירים והמנדנדים. כשתרגישי שלא מתאים לך יותר, תגמלי. משום מה, להנקה מתיחסים בצורה שונה מההיבטים האחרים של הקשר בין אם לתינוק. עוד לא שמעתי שאני צריכה להפסיק לחבק את הבת שלי כי זה יוצר "תלות". מבחינתי לומר לי שהבת שלי, בת שנתיים+, יונקת יותר מדי זה כמו לומר לי שאני אוהבת אותה יותר מדי לאנשים זה נראה "בסדר" שלתינוק בן שנה יהיה חיתול ומוצץ ובקבוק ומיטת סורגים אבל נטפלים דווקא להנקה. למה? אני לא יודעת, אולי בגלל התניה חברתית חזקה מאוד שרואה בהנקה ממושכת מן חוסר תפקוד של האם ואולי בגלל התפיסה החברתית/תרבותית שהכל צריך להיות מדיד ועל השעון ומה שלא רואים, לא קיים. כמובן, שאם את מעוניינת לגמול מהנקות לילה,זה לגיטימי לגמרי ואפשרי. את יכולה למצוא במאמרים מידע על הנושא וגם פה בפורום יש שרשורי גמילה (זה מכונה גמ"ל, גמילה מהנקות לילה). אני לא עשיתי זאת בגיל של הבן שלך כי אז זה עדיין לא הפריע לי מספיק ולכן לא היתה לי מוטיבציה לעשות את המאמץ. כלומר, התעצלתי

אבל אני יודעת שזה אפשרי ויש פה אמהות רבות שעשו זאת בהצלחה. כדי לגמול לגמרי, בדרך כלל מומלץ להוריד בהדרגה בכל פעם הנקה אחת, להתחיל עם זו שהכי מעיקה עלייך ובהדרגה להוריד עוד. אין בעיה לתת חלב פרה כשמניקים. ובענין הקשר בין הנקה ממושכת ועצמאות. במדגם הלחלוטין לא מייצג שלי, נרשם דווקא קשר הפוך. היונקת שלי היא ילדה מאוד עצמאית, מסוג הילדים שאי אפשר להוריד מהם את העיניים לרגע כי היא פשוט נעלמת והיא חסרת פחד לחלוטין, ברמות מדאיגות. ודווקא הבת הגדולה שלי, שינקה פחות זמן ונגמלה בשיטת זבנג וגמרנו היתה מופנמת הרבה יותר בגילאים האלה וממש דבוקה אליי בכל מקום. כך שלדעתי האופי והמזג של הילד קובע יותר ממשך זמן ההנקה (ואולי אפילו הייתי מרחיקה לכת וחושדת שדווקא בגלל הגמילה הפתאומית והמוקדמת יחסית , הגדולה פיצתה את עצמה)

 

[gatali]

איך בכלל מתחילים לרצות להפסיק?../images/Emo4.gif

אני מניקה כבר 10 חודשים ונהנית מכל שנייה. בשעות שאני לא מניקה זה ממש חסר לי. אני חושבת שהאפקט הפסיכולוגי מאוד משפיע עליי.כמו שכתומה כתבה- המחשבה שיש לי כוח הרגעה עצום מהמם אותי

... כרגע הוא יונק 300 מ"ל חלב שאוב בגן וכמה הנקות בבית+לילה. לא תמיד אני מספיקה להניק לפני שאני יוצאת לעבודה.אני יוצאת מהבית בשעה 6 וחצי. לפעמים הוא יונק ב 5 ואז אני לא מציעה שוב לפני שיוצאת. המחשבה שזה עשוי להסתיים עוד מעט ממש מעציבה אותי..אני לא מכירה את עצמי כאמא בלי ההנקה. איך מגיעים להנקת פעוטות, אם כך?

 

[michal@gal]

עוד לא הגעתי לרצות להפסיק

מגיעים להנקת פעוטות אם לא מפסיקים להניק בגיל שנה. למה את חושבת שזה עומד להסתיים עוד מעט?

 

[gatali]

לא בטוחה שזה עומד להסתיים..

הוא חולה מזה שבועיים,לא ישן ביום, לא ישן בלילה. כשכבר נרדם-מתעורר באמצע הלילה, אנרגטי להחריד. אני כבר באפיסת כוחות ואם זה ימשיך ככה נצטרך לנקוט באמצעי חינוך לטירונים

ואז אולי יישן לילה שלם..

אני מניחה שהוא לא יאכל חלב שאוב לנצח ואז השאיבות תפסקנה. אם אני לא מגיעה הביתה אחרי הגן וממשיכה לחוג הוא יכול לא לינוק אפילו עד השינה (ובעצם לא יאכל ממש משהו אחר..) . בקיצור, אני סתם במצב רוח מלנכולי

אין לי כוח כבר, המחלות האלו של תחילת הגן כבר גמרו אותו ואותנו...

 

[כתומה30]

../images/Emo24.gifכמה דברים

קודם כל אני מקווה שעוד שבוע של התאוששות ודברים יראו לך קצת אחרת... לוקח להם כמה ימים להתאושש גם אחרי שהמחלה נגמרת. לקטנה שלי קרה כמה פעמים שמחלה שיגעה את הסדר יום (וגם קצת את היום-לילה, כי היא ישנה לא מעט במשך היום כשלא הרגישה טוב), לרוב אחרי כשבוע זה חוזר למסלול. כמה דברים שעלו לי כשקראתי את מה שכתבת - לא יודעת בדיוק על אילו אמצעי חינוך את מדברת, אבל בכל מקרה מציעה לך להיות זהירה עם הציפיות ללילה שלם... גם חלק מהתינוקות הגמו"לים מתעוררים בלילות. ובכלל, זה מוקדם עדיין לגמ"ל. לגבי שאיבות - בסביבות 11 חודש אני הפסקתי לשאוב כי היא כבר אכלה רק מוצקים במשך היום (והיה עוד סטוק לגיבוי עד גיל שנה וחודשיים). אחרי כן, בפעמים הנדירות (מאוד נדירות, אולי פעמיים) שהיא נזקקה לחלב במעון היא שתתה חלב פרה. אגב, היא בת שנה+9 ויונקת עדיין.