הנצחה של אמא

[veredshp]

הנצחה של אמא

הייתי מאוד שמחה לשמוע על בנות שבאיזו דרך הנציחו את אימן. אני כבר מבשלת את הרעיון להנציח את אימי כבר כמה זמן ואשמח לשמוע רעיונות.

 

[תאיר של 4 פלוס]

אני מנציחה אותה עם משפחתי.

בכל יום הולדת שלה, (זה ממש קרוב ליום הולדת של אחיה, בעלי, וגיסתי) אנחנו מתכנסים כל הבני דודים (הם היו רק שני אחים) במסעדה מדברים וצוחקים, אני יודעת שככה היא הייתה רוצה. שניזכור אותה עם המון צחוקים בתוך המשפחה הקרובה.

 

[לו1]

שלום ורד

המשפחה שלי הכינה חוברת לזכרה, שמורכבת מהמון תמונות ודברים שאנשים כתבו - זכרונות וחוויות. אני באופן אישי לא מתה על התוצאה, איכשהו נראה לי שאי אפשר לצמצם את החיים שלה ואת הדמות שלה לכמה דפים בחוברת. מצד שני, זה אפשר לי לשמוע חוויות שלא בטוח שהייתי שומעת עליהן לולא הפרוייקט המשפחתי הזה. חברה אחרת שלי ציינה את ימי ההולדת של אמא שלה, והזמינה אליה חברות של אמא לאחה"צ של קפה, עוגה וזכרונות. היא אמרה שאלה היו ימי הולדת מאוד מרגשים ושזו הפכה למסורת נהדרת. היא ספרה שזה אפשר לה להתמקד יותר בזכרונות הנעימים ופחות בעצב ובכאב. מקווה שזה עוזר קצת

 

[סְקָאלִי]

יופי של נושא.

לפני כמה זמן הוקוס סיפרה על רעיון להנצחת אימה, שהיטיבה לבשל - הוצאת חוברת מתכונים של אימה. מאוד אהבתי את הרעיון, כי הוקוס סיפרה שאימה הייתה בן אדם מאוד נותן, ובהפצת חוברת כזו יש גם נתינה, אפילו אחרי ... ישנן מספר משתתפות כאן שהקימו אתר / דף זכרון / בלוג שמוקדש לזכר אימן. אם תירצי, אחפש לך קישורים. שמעתי אפילו על אחת שהקימה פורום בנושא ...

 

[dror1818]

../images/Emo13.gif על ה../images/Emo8.gif

 

[סְקָאלִי]

עכשיו ששירלוש חזרה אלינו

אני נזכרת - אם אינני טועה - ששירלוש כתבה והלחינה והקליטה שיר לזכר אימהּ. האם אני זוכרת נכון?

 

[שירלוש2512]

הנצחה...

אז ככה.. כחלק מתהליך עיבוד האובדן החלטתי להנציח את אמי במספר דרכים: כמובן שיש את הימים אותם אני מציינת מידי שנה - יום הולדת,יום השנה הלועזי והעברי. בשנה הראשונה ללכתה הכנתי ספר אודותיה, בו כתוב סיפור חייה, תמונות מכל התקופות בחייה, משפחה וחברים כתבו לה והוספתי מספר קטעים אותם היא כתבה. בשנה השנייה ללכתה הוצאת דיסק ובו 18 שירים שאהבה ובנוסף כתבתי שיר שהלחנתי והקלטתי אותו. אני חייבת לומר ששתי היצירות הללו היוו עבורי חוויה קשה אך חשובה. הבטחתי לעצמי כי כל זמן שאני כאן אני אצעק (מטאפורית) לעולם כולו כי "היו הייתה פעם אישה מקסימה מיוחדת במינה בשם רחלה רון, אמא שלי שאהבתי כל כך והייתי גאה בה.(עודני..)". ממליצה בחום לעשות כן, לזכרה ולמענך!

 

[סְקָאלִי]

עודכמה מחשבות בנושא-ארוך../images/Emo18.gif

כמו שאת רואה, אני מגיבה בגלים ... לפעמים נושא הולך איתי קצת זמן. אולי כדאי להתחיל לחשוב מה מטרת ההנצחה, מה באימא את רוצה להנציח, מה הייחוד בה או בקשר שלכן. כמוכן, האם זה משהו שאת רוצה / יכולה לעשות עם אחרים, או לבד? ואם הייתי אומרת לך עכשיו לעצום את העיניים, להתעלם משיקולים מעשיים / כספיים / טכניים, מה המחשבה שהייתה עולה ביחס להנצחה שהכי מדברת אליך ? אשתף אותך קצת בסיפור של ההנצחה אצלי. גמני הסתובבתי במשך שנים עם ההרגשה שאין הנצחה לאימי אחרי לכתה. אני חושבת שתחושה זו התעצמה בשל העובדה שאנחנו משפחה גרעינית מאוד קטנה - אבי שיבדל"א, ואני. אין לי אחים ואחיות, גם אבי שיחיה, בן יחיד. משפחתה של אימי די התנתקה מאיתנו אחרי שאימי חלתה. ואני לא מדברת רק על קרובים רחוקים, דודים ודודנים, אני מדברת גם על אח ואחות. ותמיד הייתה לי תחושה ש'הנצחה' זה צריך להיות משהו בומבסטי כזה. את יודעת, טקסים, מצבות, אירועים, נאומים. ואצלנו ... כל אזכרה עוברת כששני אנשים ניצבים ליד הקבר, ולפעמים גם איזה חזן שאספנו על הדרך שיקרא את התפילות. אימי הייתה חולה כמעט 10 שנים לפני שנפטרה, והייתה מאושפזת בבי"ח סיעודי בדרום הארץ. במהלך תקופה כל כך ארוכה, לא רק המשפחה אלא גם חברים וחברות התנדפו להם [ובינינו - זה קרה ממש מהר. אבל זה כבר לסיפור אחר]. כשאני חושבת על זה עכשיו, אני חושבת שחלק מהקושי לחשוב על הנצחה בצורה כזו שתארתי קודם, הייתה תחושת הבדידות שלנו, העצמת הלבד שלנו, ואפילו תחושת עלבון מהנטישה של הסביבה. וכך היתי מדחיקה בצורה כזו או אחרת את המחשבה. מה השתנה? לא יודעת. כמו שספרתי בהודעת המנהלת, לפני שנה היה יום זכרון סימבולי מבחינת השנים, ושוב צץ הענין של ההנצחה במחשבתי. ושוב הנחתי אותו בצד, אם כי הפעם אולי עם יותר נחישות לעשות משהו, בגלל הסמליות, וגם בגלל נקיפות המצפון שהצטברו לאורך השנים. וטוב שהנחתי בצד, כי התשובה באה לי באופן אינטואיטיבי. זה מענין שהרבה מהמשמעות של מה שעשיתי לבסוף, הובן לי בדיעבד. אתחיל בזה שאחרי כמה זמן שהנושא "נח" לי בראש, יום אחד פוף! זה פתאום היה שם. צץ לי הרעיון להקים פורום לבנות ללא אם. בהתחלה ההקשר שלי היה שאני פשוט גולשת המון באינטרנט ובפורומים, ולכן זה דבר טבעי. לאחר שהפורום הוקם, והתחיל 'לזוז', פתאום ראיתי שאולי גם יש לי איזו תרומה סגולית, כי אני מנחת קבוצות, ובעצם זו קבוצת וירטואלית. [למרות שאת הפורום, יש לציין, פתחתי מתוקף היותי בת לא אם, ולא כמנחה]. פתאום חבר העיר לתשומת ליבי איך הרחבתי את המשפחה שלי. אחרי שהפורום התחיל לרוץ, וראיתי תגובות של הבנות, שמעידות שהוא מסייע להן, אז פתאום נפל לי האסימון הענק - הפורום הזה הוא בדיוק ההנצחה שמתאימה לאמא שלי. כי אם היית שואלת אותי מה האפיון הכי בולט של אמא שלי - הייתי עונה ללא היסוס שהיא תמיד עזרה לכולם. היה לה לב ענק, והיא הייתה מסייעת "סדרתית" - גם לאנשים שהיא מכירה - משפחה, חברים - וגם לאנשים שהיא לא מכירה - אוספת בגדים לעניים, מתנדבת לעזור לפצועים בבית חולים אחרי המלחמה, ועוד. והינה זה היה שם - כל כך מתאים שמה שינציח את אימי שלי זה המהות שלה - העזרה לאנשים. אמא שלי היית המסוגלת להזיז פרוייקטים גדולים ולרתום אנשים ולשנע תהליכים. ואותי ציער שאני לא דומה לה בקטע הזה, ושאני לא מתנדבת כך לעזור לאנשים. והנה גיליתי את הדרך שלי לסייע, דרך היכולות שלי. יש דרכים שונות לעזור לזולת - כנראה שזו הדרך שמתאימה לי. וזה כל כך ריגש אותי, שפתאום כן יכולתי להיות דומה לה בזה, לפחות קצת ... והיום, תוך כדי כתיבת ההודעה הספציפית הזו, פתאום הבנתי שחלק ממה שעיכב אותי כל כך הרבה זמן, זה התפיסה המוטעית של איך הנצחה "צריכה" להיות, והכיון הלא נכון של להנציח אותה בין "קרובי" משפחתה, וחברים שכבר מזמן התנדפו. לא. זו לא הייתה הדרך הנכונה. הדרך הנכונה הייתה להתמקד בה. במה שהיה מיוחד בה, ובהקשר שהכי התאים לה - הזולת באשר הוא. אז תודה לך, ורד, על הטריגר להגיע לתובנה הזו ... [וואוו, יצאה ארוכה ההודעה הזו...]

 

[חייכנית ואופטימית]

הזכרת לי שאחותי הקטנה התחילה לפני

כמה שנים לכתוב ספר שמכיל את זכרונותיה מאמא שלי ומכיון שהיא הייתה מאוד קטנה כשאמי נפטרה, עזרתי לה עם הזכרונות שלי... לצערי, לא סיימנו את זה, אני אדבר עם אחותי ונראה איך אפשר להמשיך עם הפרוייקט הזה... תודה רבה שהזכרת לי... יום מקסים

 

[veredshp]

../images/Emo24.gif לזכרה

תודה תודה תודה לכל הכותבות..ולך-סקאלי.. באזכרה האחרונה-לפני שבוע הכנתי עם בן זוגי דיסק הכולל את כלללללללל התמונות שלה (שאת רובן פשוט לאחר מותה לקחתי מהבית) והכנתי דיסק הכולל גם שירים שנושאם "אמא". לאחר העליה לקבר הקרנתי את הדיסק והיה מאוד מרגש וחילקתי גם לכל נוכח העתק.. אבל סקאלי-את עלית על נקודה שעליה אני כל הזמן חושבת: איך באמת להנציח אותה-את מי שהיא היתה..אז-היא היתה אשה מאוד "נותנת"..עוזרת לבבית עם לב טוב ורחום..אימצה חלשים ותמכה במתקשים..כשאני עוצמת עיניים ולא חושבת על אילוצים: רוצה להקים מרכז על שמה..מרכז טיפול/תמיכה..

אבל היות ועדיין המזומנים לא מספיקים..אני תוהה איך עוד אוכל להשאיר את חותמה בעולם..

 

[סְקָאלִי]

השאלה היא ...

אם אנחנו לוקחים את הפן של הנתינה ורוצים לייצג אותו, האם אי אפשר לייצג את זה יותר בקטן [לפחות בתור התחלה ...] האם היה כיוון מסוים לנתינה, עזרה נפשית, עזרה פיזית? אולי מזה אפשר להתחיל. ואולי כדאי גם לחפש את החיבור שלך לפן הזה - האם את אדם נותן, באיזה תחומים קל לך יותר לתת, וכד'. סתם חושבת איתך בקול רם ...

 

[veredshp]

עוד מחשבות

טוף..גם אני אחשוב עכשו באותיות ושורות...

היא היתה אדם נותן-פיזית ותשומת לב והקשבה..היה משהו במהות שלה שאנשים הרגישו איתו טוב.. היא היתה מאמצת(תרתי משמע) אנשים ועוזרת להם לגבי-יש בי יכולות גבוהות של נתינה-פיזית נפשית ורוחנית..בין היתר אני עוסקת בטפול הוליסטי.. ..אולי..אקרא לשיטת הטפול שלי על שמה????

לא יודעת.. צריכה לחשוב על זה ..על הנושא..

 

[סְקָאלִי]

או. זה כבר נשמע טוב.

רעיון יפה, אהבתי - םקרוא לשיטת טיפול שלך בשמה. זה בודאי ייתן לך השראה. תני לזה להסתובב קצת בראש, ונראה מה יעלה ... אשמח לשמוע כשבא לך לחלוק ...

 

[איחוד האחת]

ארוך אבל שווה...

יופי שלך דרך מצאת לך להנצחת אמך, ואכן כזו המתאימה ליכולות שלך. וחושבת שהצליח לך... ובנוסף, יש לך היום משפחה מורחבת ואוהבת...

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo99.gif

תודה ... חיממת לי את הלב.