הגבירה מן האגם
New member
הנער שצייר חתולים (יפן)../images/Emo54.gif../images/Emo54.gif
לפני שנים חיה בכפר קטן משפחה ענייה עם הרבה ילדים. כולם עזרו בשדה ובבית מלבד צעיר הבנים. אותו ילד, אהב לצייר חתולים. הוא היה יושב במשך כל היום ובעזרת מקל קטן מצייר חתולים על עפר הארץ. אביו הבין שלא יצלח לעבודת האדמה ולכן יום אחד כאשר התבגר ונעשה נער, החליטו הוריו לקחת אותו למקדש של הכפר ובקשו מהנזיר הזקן, שיקבל אותו כשוליה וילמד אותו כל מה שנזיר צריך לדעת. הנער היה צייתן ועשה כל מה שהנזיר הורה לו,רק מגרעת אחת הייתה לו - הוא אהב לצייר חתולים, גם במקומות שאסור היה. הוא לא יכול היה לעצור את עצמו. יום אחד לאחר שצייר שוב חתולים על ווילון המקדש קרא לו הנזיר ואמר לו "ילדי היקר,אתה צריך לעזוב את המקדש,אתה לא יכול להיות נזיר,אבל תוכל אולי להיות אמן טוב .עתה הרשה לי לתת לך עצה אחרונה: " המנע ממקומות גדולים ,בלילה השאר במקומות קטנים" הנער לא הבין את משמעות הדברים. בזמן שארז את חפציו המועטים חשב למה התכוון הנזיר בעצתו " המנע ממקומות גדולים, בלילה השאר במקומות קטנים". הוא עזב את המקדש בצער ותהה לעצמו מה יעשה ולאן יפנה, הוא היה בטוח שאם יחזור הביתה אביו יעניש אותו ,על שלא ציית לנזיר לכן החליט להמשיך לכפר הקרוב. הוא שמע שיש שם מקדש גדול. המקדש הגדול היה סגור מזה זמן רב, אבל הנער לא ידע זאת. הוא שסיפרו כי שד נורא תפס את המקום והבריח את תושביו. הוא הקיש על דלת המקדש מספר פעמים אך איש לא ענה לו. פתח את הדלת, נכנס פנימה, ישב וחיכה. אחרי זמן מה, הבחין שהכל היה מכוסה באבק ובקורי עכביש, לכן חשב שהנזירים ישמחו לשוליה שיעזור להם לנקות את האבק. בינתיים הסתכל מסביב וראה הרבה וילונות לבנים שנראו לו מאוד מתאימים לציורי החתולים שלו .הוא חפש ומצא קופסת דיו ומכחולים,ולמרות העייפות שלו הוא החל לצייר חתולים, הרבה חתולים על כל הוילונות. לאחר זמן, הרגיש עייף וכמעט נרדם. הוא נזכר בעצה של הנזיר הזקן "המנע ממקומות גדולים, בלילה השאר במקומות קטנים". המקדש היה גדול מאוד והוא היה לבד. חיפש מקום קטן,לישון בו. בסוף נכנס לארון סגר את הדלת וכיוון שהיה עייף מאוד נרדם מייד. מאוחר יותר בלילה התעורר לשמע רעש נורא ,צרחות זעקות, הוא פחד לפתוח את הדלת ולהציץ. הרעשים הפכו נוראים יותר ויותר. לפתע השתרר שקט. אבל הנער לא זז. רק כאשר אור השמש חדר לתוך הארון ,הוא פתח לאט לאט ובזהירות את דלת הארון ויצא. הוא ראה שכל המקדש כוסה בדם והבחין בעברוש גדול ,מפלצתי מונח על הרצפה. "אבל מי יכול היה להרוג אותו?" חשב הנער. אז הבחין שפיות החתולים שצייר יום קודם היו אדומים ורטובים מדם.
לפני שנים חיה בכפר קטן משפחה ענייה עם הרבה ילדים. כולם עזרו בשדה ובבית מלבד צעיר הבנים. אותו ילד, אהב לצייר חתולים. הוא היה יושב במשך כל היום ובעזרת מקל קטן מצייר חתולים על עפר הארץ. אביו הבין שלא יצלח לעבודת האדמה ולכן יום אחד כאשר התבגר ונעשה נער, החליטו הוריו לקחת אותו למקדש של הכפר ובקשו מהנזיר הזקן, שיקבל אותו כשוליה וילמד אותו כל מה שנזיר צריך לדעת. הנער היה צייתן ועשה כל מה שהנזיר הורה לו,רק מגרעת אחת הייתה לו - הוא אהב לצייר חתולים, גם במקומות שאסור היה. הוא לא יכול היה לעצור את עצמו. יום אחד לאחר שצייר שוב חתולים על ווילון המקדש קרא לו הנזיר ואמר לו "ילדי היקר,אתה צריך לעזוב את המקדש,אתה לא יכול להיות נזיר,אבל תוכל אולי להיות אמן טוב .עתה הרשה לי לתת לך עצה אחרונה: " המנע ממקומות גדולים ,בלילה השאר במקומות קטנים" הנער לא הבין את משמעות הדברים. בזמן שארז את חפציו המועטים חשב למה התכוון הנזיר בעצתו " המנע ממקומות גדולים, בלילה השאר במקומות קטנים". הוא עזב את המקדש בצער ותהה לעצמו מה יעשה ולאן יפנה, הוא היה בטוח שאם יחזור הביתה אביו יעניש אותו ,על שלא ציית לנזיר לכן החליט להמשיך לכפר הקרוב. הוא שמע שיש שם מקדש גדול. המקדש הגדול היה סגור מזה זמן רב, אבל הנער לא ידע זאת. הוא שסיפרו כי שד נורא תפס את המקום והבריח את תושביו. הוא הקיש על דלת המקדש מספר פעמים אך איש לא ענה לו. פתח את הדלת, נכנס פנימה, ישב וחיכה. אחרי זמן מה, הבחין שהכל היה מכוסה באבק ובקורי עכביש, לכן חשב שהנזירים ישמחו לשוליה שיעזור להם לנקות את האבק. בינתיים הסתכל מסביב וראה הרבה וילונות לבנים שנראו לו מאוד מתאימים לציורי החתולים שלו .הוא חפש ומצא קופסת דיו ומכחולים,ולמרות העייפות שלו הוא החל לצייר חתולים, הרבה חתולים על כל הוילונות. לאחר זמן, הרגיש עייף וכמעט נרדם. הוא נזכר בעצה של הנזיר הזקן "המנע ממקומות גדולים, בלילה השאר במקומות קטנים". המקדש היה גדול מאוד והוא היה לבד. חיפש מקום קטן,לישון בו. בסוף נכנס לארון סגר את הדלת וכיוון שהיה עייף מאוד נרדם מייד. מאוחר יותר בלילה התעורר לשמע רעש נורא ,צרחות זעקות, הוא פחד לפתוח את הדלת ולהציץ. הרעשים הפכו נוראים יותר ויותר. לפתע השתרר שקט. אבל הנער לא זז. רק כאשר אור השמש חדר לתוך הארון ,הוא פתח לאט לאט ובזהירות את דלת הארון ויצא. הוא ראה שכל המקדש כוסה בדם והבחין בעברוש גדול ,מפלצתי מונח על הרצפה. "אבל מי יכול היה להרוג אותו?" חשב הנער. אז הבחין שפיות החתולים שצייר יום קודם היו אדומים ורטובים מדם.
