אני חושבת שזה חוזר על עצמו פה
בצורה זו או אחרת, שהעניין זה השאלה האם יש תחושה שיש על מי ליפול.
 
בתחושה שלי זה אולי ההבדל הגדול בין הדור הקודם לנוכחי.
 
כמו רבים אחרים פה, אני לא קיבלתי כסף חופשי לכל רצון שלי, ומגיל צעיר ידעתי שאם אני רוצה אקסטרות אני משלמת עליהם בעצמי. ידעתי שאקבל עזרה לדברים החשובים באמת (כמו לימודים או דיור), אבל זה מה שזה- עזרה! זה לא במקום החלק שלי, זה איזשהי תוספת מוגבלת, ולכן ידעתי שאני חייבת לדאוג לחלק העיקרי בעצמי, שהאחריות היא עלי. ידעתי שאני לא אוכל לעד להישען על ההורים (למעשה אצלנו בבית המסר היה שאפשר להישאר לגור בבית עד סיום לימודי תואר ראשון, לכן מבחינתי זה היה קו המטרה שאליו ידעתי שאני חייבת להגיע מוכנה לעצמאות משלי).
 
אני חושבת שהעניין הוא המסרים הללו. כמו שהדגימה ווילד רוז- הח'ברה שלה בצבא דיברו ללא הגבלה כי ידעו שיהיה מי שישלם. ההורים שלי למשל בסיטואציה כזו היו אומרים- אנחנו משלמים נניח 100 שח לחודש על חשבון הנייד, כל סכום מעבר לזה את משלמת. מסר כזה היה מצד אחד מהווה תמיכה ועזרה, אבל מצד שני הכריח אותי לקחת אחריות.
 
 
נכון שמחירי דירות היום יקרים, אבל בסופו של דבר רוב האנשים רוצים לגור בדר"כ בדירה משלהם, גם הילדים שלנו.
אפשר לפתוח שיחת דוגרי ולהגיד- דירה עולה היום כ X שח, אתם יכולים לקחת לכל היותר חצי מזה כמשכנתא, אני יכולה לעזור באחוז כזה וכזה מערך של דירה. עכשיו תקחו בחשבון שכדי לקנות דירה בעצמכם אתם חייבים לחסוך את הפער בעצמכם. ככל שתקדימו לחסוך לזה, כך תוכלו מוקדם יותר לקנות דירה. טיול בזבזני לחו"ל דוחה לכם את החיסכון בעוד חצי שנה- שנה, או להיפך, גורם לכם להחזרים גבוהים יותר של המשכנתא שיורידו מרמת החיים והאפשרות לעשות טיולים בעתיד. אין חוכמות בעניין הזה, גם אם כרגע הם לא חושבים על דירה, עדיין ברור שמה שהם לא חוסכים היום יחסר להם בעתיד.
 
 
אני חושבת שהמסר העיקרי בהקשר הזה הוא הידיעה שאתם לא תממנו מעל סכום קבוע וידוע מראש. הם חייבים לשאוף בעצמם. יתכן שאם תהיה להם תמונה מול העינים יהיה להם יותר ממשי ומושג להגיע למטרה הזו מאשר התחושה שלהגיע לחיסכון בשווי דירה שלמה בעצמם, מה שנראה בלתי אפשרי ולכן הם אפילו לא מנסים.
 
אפשר לנסות לקחת טרמפ על סיפור קניית דירה של ילדים של חברים או משהו.