הנה לכם תעלומה

[shapira meir]

הנה לכם תעלומה

הנה לכם תעלומה
יש לי שאלה, עם סיפור כמובן, לרכבת העמק תחנה בכפר יהושע נקראה ונקראת "תל-אל-שמאם" (התל הנותן ריחו), אז תל קשיש הוא תל קסיס וכפר יהושע יושב על תל שהוא בליטה שהיתה מלאה בורות, ותל מוסררה הוא חורבת צרור ומצפון תל הרצל הוא תל ריסים ותל הוטה הוא תל רעלה ותל יצחקיה הוא תל יצחקי. אבל היכן תל-אל-שמאם?

 

[חובש מוטס]

מזרחית לתחנה

הנה לכם תעלומה
יש לי שאלה, עם סיפור כמובן, לרכבת העמק תחנה בכפר יהושע נקראה ונקראת "תל-אל-שמאם" (התל הנותן ריחו), אז תל קשיש הוא תל קסיס וכפר יהושע יושב על תל שהוא בליטה שהיתה מלאה בורות, ותל מוסררה הוא חורבת צרור ומצפון תל הרצל הוא תל ריסים ותל הוטה הוא תל רעלה ותל יצחקיה הוא תל יצחקי. אבל היכן תל-אל-שמאם?

מזרחית לתחנה
הרבה לא נשאר ממנו (עקב עיבוד חקלאי ופיתוח הכניסה לבח"א רמת-דוד)

 

[shapira meir]

ליתר דיוק:מזרח/דרום-מזרח לתחנה

מזרחית לתחנה
הרבה לא נשאר ממנו (עקב עיבוד חקלאי ופיתוח הכניסה לבח"א רמת-דוד)

ליתר דיוק:מזרח/דרום-מזרח לתחנה
ואין היום שום שריד לתל, כעת יש שם שדה אספסת או משהו אחר. התל בזמנו באמת נתן ריחו כיוון שהוא היה מקור לקרקע משובחת שמגדלת צמחים טובים. ליד התל היה כפר ערבי בשם תל-אל-שמאם וליד הכרפר בנו את תחנת הרכבת שנקראה על שמו של הכפר. אנשי כפר יהושע היו זקוקים לזבל וקנו מאנשי הכפר את הזבל שלהם מהמזבלה אליה היו משליכים את אשפת הבתים והלולים משך עשרות שנים. הערבים שמחו לעשות כסף מזבל "חסר ערך" אבל מכיוון שמדובר בכפר קטן גם גבעת הזבל הלכה ונעלמה במהירות ועד מהרה נשארו אנשי כפר יהושע בלי זבל, אלא שאז גילה מישהו שהתל עצמו היה כה עשיר בחומרי דישון טבעיים, עד שאדמתו יכולה בהחלט לשמש כחומר דישון במקום זבל, ועד מהרה החלו עגלות האיכרים לנוע לכיוון המושב עמוסות באדמת התל. בתחילה הקצו 25 עגלות לכל משק, אבל בהמשך התעלמו מהמספר הזה ולאט לאט הלך התל ונעלם. מכה קשה לתל היתה הצורך למלא את הבורות שהיו בתחום המושב בעומקים של 2-10 מטר והשתמשו באדמת התל למילוי ופה כבר עבדו באמצעות כלים מיכניים, ומכת המוות היתה מתיחת קו המים של מקורות שיישרו את הקרקע סופית, היה תל ואיננו.