מותה של האפוקליפסה
New member
הנהגים הם המסכנים ביותר...
הנהגים הם המסכנים ביותר...
חמישי בערב, התחנה המרכזית והפרימיטיבית של באר-שבע נמצאת במצב של פיצוץ אוכלוסין. אגד חשבו על העניין האיזורי ביתר קפדנות, ודאגו לאוטובוס לאופקים בתדירות של עשר-עשרים דקות בין השעות חמש לשש. היה אוטובוס בעשרים ל-? יש גם בעשרה ל-. גם בשש. אנ יושבת ומחכה ל - 036 של שש ועשרה, שיקח אותי לקיבוץ שלי. מעטים הם האוטובוסים לישובי הספח של באר-שבע, כמו לישובי הספח של כל עיר פרובנציאלית אחרת, ו - 36 של 18:10 מצטיין במהירותו וביעילותו. מעבר לזה שהוא מדייק בזמנים והכל, הוא גם לא נכנס לאופקים. הנה הוא מגיע. עולים האנשים, והאוטובוס מתמלא. עברנו את חצי הדרך, וב- 18:30, בהתקרב הקו לצומת אופקים, אני שמה לב שהוא סוטה מנתיבו ונכנס לנתיב השמאלי - נתיב הכניסה לעיר, במקום להמשיך ישר לתחנה שבחוץ. קומץ אנשים מלמל לעצמו: "מה? האם מסלול הקו השתנה? מה פתאום הוא נכנס?", ואז הנהג נכנס לאופקים, ובמעגל התנועה הראשון עשה כמעט סיבוב שלם. חשבנו אנו: "וואלה, התבלבל, מסכן, עובד קשה...", אבל אנשים כבר התחילו לקום כדי לרדת בתחנה הראשונה כביכול של אופקים, אז הוא המשיך ועשה עוד סיבוב, יצא בצד ימין של הכיכר כדי להוריד נוסעים באותהתחנה ראשונה. כבר אמרתי לעצמי: "וואי, באסה, בטח השליטו את המסלול החלופי הזה בגלל שחמישי היום...", אבל מסתבר שהנהג פשוט התחשב בנוסעים שהתבלבלו מהבלבול שלהם, והוריד אותם בתחנה הראשונה. מה שקרה זה שאחרים, כמוני, חשבו כנראה שהוא ממשיך באופקים. אבל הנה הוא נכנס בסמטה ליד התחנה, ופשוט עשה שם רוורס. נהג חמוד, היו לו כוונות טובות - בטעות נכנס, ראה שאנשים הבינו אחרת, אז הוא כבר הוריד אותם בעיר במקום לחזור לכביש הראשי. הוא התחיל לנסוע, ואנשים מקדימה אמרו לו: "מה אתה לא ממשיך?" אמר להם: "לא, לא הייתי אמור להכנס", אז באמצע הכביש לכיוון היציאה הוא עצר להם. ממשיך הנהג לדרכו המקורית, ופתאום נוסעים רואים שהוא יוצא מאופקים: "נהג! מה זה? לאן אתה נוסע? למה אתה לא נכנס?!" ואני חושבת לעצמי - הם הרי צריכים לשאול אם הוא נכנס לאופקים כבר כשהם עולים על האוטובוס, והם לא עשו זאת. ידוע שהקווים הישירים לאופקים הם 33 ו - 130 (על תקן נוכח נפקד, אבל שיהיה), וכל האחרים פשוט נוסעים לכיוון, אבל לא נכנסים בהכרח. בדרך כלל הם גם עושים סיבוב ממש חלקי באופקים, מה שנקרא טעימה. הנהג יצא מאופקים ועצר להם בצומת, בחוץ. "למה לא אמרת לנו שאתה לא נכנס?!", הם צועקים, ואני חושבת - למה אתם לא מבררים על איזה קו אתם עולים פני שהוא נוסע? ויותר מזה, למה אתם לא שואלים? הרי יש כאן את הנהג, אותי, נוסעים אחרים ואפילו חיילים עייפים בדרך הביתה או בדרך לסגור שבת בבאליש, או באיזה מחסום עזתי, והדבר האחרון שהם זקוקים לו הוא סיבוב בעיר האורות אופק-ים. הנוסעים הממורמרים ירדו, אני אמרתי - וואלה, חמש דקות איחור, אני לא רושמת את זה בספר השחור של "אגד". הוא היה בסדר, הנהג, היה אפילו לארג' איתם. אנשים צריכים לגלות אחריות ולשאול: "אתה נכנסלאופקים?", בדיוק כפי שאני, עם כרטיס הנסיעות שלי, מודיעה לו שאני נוסעת לאורים. ככה, שידע, שלא אאשים אותו אחר-כך שהוא לא נכנס לקיבוץ. לפעמים הנוסעים מעצבנים אותי. סתם, רציתי לחלוק עמכם. טוב שיש מקום לספר דברים כאלה. סיפורי נסיעות הם כייף
. בברכת - ש910 תמיד יהיה מהיר כל-כך (היום לקח לו חמישים דקות ממחלף עתלית לתל-אביב, התרשמתי!), שבתשלום ומבורך, נעמה, הפעם ברכב.
הנהגים הם המסכנים ביותר...
חמישי בערב, התחנה המרכזית והפרימיטיבית של באר-שבע נמצאת במצב של פיצוץ אוכלוסין. אגד חשבו על העניין האיזורי ביתר קפדנות, ודאגו לאוטובוס לאופקים בתדירות של עשר-עשרים דקות בין השעות חמש לשש. היה אוטובוס בעשרים ל-? יש גם בעשרה ל-. גם בשש. אנ יושבת ומחכה ל - 036 של שש ועשרה, שיקח אותי לקיבוץ שלי. מעטים הם האוטובוסים לישובי הספח של באר-שבע, כמו לישובי הספח של כל עיר פרובנציאלית אחרת, ו - 36 של 18:10 מצטיין במהירותו וביעילותו. מעבר לזה שהוא מדייק בזמנים והכל, הוא גם לא נכנס לאופקים. הנה הוא מגיע. עולים האנשים, והאוטובוס מתמלא. עברנו את חצי הדרך, וב- 18:30, בהתקרב הקו לצומת אופקים, אני שמה לב שהוא סוטה מנתיבו ונכנס לנתיב השמאלי - נתיב הכניסה לעיר, במקום להמשיך ישר לתחנה שבחוץ. קומץ אנשים מלמל לעצמו: "מה? האם מסלול הקו השתנה? מה פתאום הוא נכנס?", ואז הנהג נכנס לאופקים, ובמעגל התנועה הראשון עשה כמעט סיבוב שלם. חשבנו אנו: "וואלה, התבלבל, מסכן, עובד קשה...", אבל אנשים כבר התחילו לקום כדי לרדת בתחנה הראשונה כביכול של אופקים, אז הוא המשיך ועשה עוד סיבוב, יצא בצד ימין של הכיכר כדי להוריד נוסעים באותהתחנה ראשונה. כבר אמרתי לעצמי: "וואי, באסה, בטח השליטו את המסלול החלופי הזה בגלל שחמישי היום...", אבל מסתבר שהנהג פשוט התחשב בנוסעים שהתבלבלו מהבלבול שלהם, והוריד אותם בתחנה הראשונה. מה שקרה זה שאחרים, כמוני, חשבו כנראה שהוא ממשיך באופקים. אבל הנה הוא נכנס בסמטה ליד התחנה, ופשוט עשה שם רוורס. נהג חמוד, היו לו כוונות טובות - בטעות נכנס, ראה שאנשים הבינו אחרת, אז הוא כבר הוריד אותם בעיר במקום לחזור לכביש הראשי. הוא התחיל לנסוע, ואנשים מקדימה אמרו לו: "מה אתה לא ממשיך?" אמר להם: "לא, לא הייתי אמור להכנס", אז באמצע הכביש לכיוון היציאה הוא עצר להם. ממשיך הנהג לדרכו המקורית, ופתאום נוסעים רואים שהוא יוצא מאופקים: "נהג! מה זה? לאן אתה נוסע? למה אתה לא נכנס?!" ואני חושבת לעצמי - הם הרי צריכים לשאול אם הוא נכנס לאופקים כבר כשהם עולים על האוטובוס, והם לא עשו זאת. ידוע שהקווים הישירים לאופקים הם 33 ו - 130 (על תקן נוכח נפקד, אבל שיהיה), וכל האחרים פשוט נוסעים לכיוון, אבל לא נכנסים בהכרח. בדרך כלל הם גם עושים סיבוב ממש חלקי באופקים, מה שנקרא טעימה. הנהג יצא מאופקים ועצר להם בצומת, בחוץ. "למה לא אמרת לנו שאתה לא נכנס?!", הם צועקים, ואני חושבת - למה אתם לא מבררים על איזה קו אתם עולים פני שהוא נוסע? ויותר מזה, למה אתם לא שואלים? הרי יש כאן את הנהג, אותי, נוסעים אחרים ואפילו חיילים עייפים בדרך הביתה או בדרך לסגור שבת בבאליש, או באיזה מחסום עזתי, והדבר האחרון שהם זקוקים לו הוא סיבוב בעיר האורות אופק-ים. הנוסעים הממורמרים ירדו, אני אמרתי - וואלה, חמש דקות איחור, אני לא רושמת את זה בספר השחור של "אגד". הוא היה בסדר, הנהג, היה אפילו לארג' איתם. אנשים צריכים לגלות אחריות ולשאול: "אתה נכנסלאופקים?", בדיוק כפי שאני, עם כרטיס הנסיעות שלי, מודיעה לו שאני נוסעת לאורים. ככה, שידע, שלא אאשים אותו אחר-כך שהוא לא נכנס לקיבוץ. לפעמים הנוסעים מעצבנים אותי. סתם, רציתי לחלוק עמכם. טוב שיש מקום לספר דברים כאלה. סיפורי נסיעות הם כייף