המתווך

[ceblare]

המתווך

הקטע הבא אמור לתת רקע לסיפור, הרקע אמור להיות מעורפל. בעיקר חשוב לי שהקורא יבין במה כרוך המקצוע של הדמות הראשית. דני ישב בנוחיות בכורסת העור, משקה משובח בידו השמאלית, בידו הימנית הוא תופף על מסעד הכיסא כמנגן בפסנתר בלתי נראה. מדי פעם הוא הפסיק תיפוף מעצבן זה כדי לערבב בתנועות קלות את המשקה שבידו. השגריר האימפריאליסטי לא ישב, הוא התהלך הלוך ושוב בחדר, שפתיו נעות אך שום קול לא יוצא מהן, דני הביט בו צועד ודימה אותו לכדור פינג פונג. הדימוי העלה חיוך קל על שפתיו. השגריר היה גם דומה לכדור פינג פונג. נמוך, כרסו בולטת, רגליו הקצרות מתקשות לעמוד בקצב שניסו להכתיב להן. כדור פינג פונג עם שפם עבות. "מה אתה מתכוון להגיד לו?" השגריר עצר את תנועתו והעיר את דני משרעפיו. דני חייך אליו חיוך דק, עיניו נוצצות. "כבר עניתי לך, אם תשאל אותי שוב, התשובה לא תשתנה." הייתה לו הנאה מסוימת לראות את הוד מלכותו, השגריר הנכבד, בן אצולה ממעמד גבוה בהרבה משלו ושבכל זמן אחר היה יכול לתת לו הוראות מכאן ועד להודעה חדשה, מתפתל כמו תולעת על קרס החכה. לא הפעם, הפעם הוא היה בתפקיד ובן האצולה המפונק לא היה יכול לעשות דבר מלבד להסתכל איך מחסלים לו את מקום העבודה. השגריר הפנה את גבו לדני והביט החוצה מהחלון הענק שהיה קבוע בקיר המזרחי, ממנו נשקף נוף מדשאות ירוק. "אני אתגעגע למקום הזה." הוא אמר. דני חשב ששמע את קולו של השגריר רועד. בחיי, אמר לעצמו. רק חסר לי שהוא יתחיל לבכות לי כאן. "אולי תצליח להשפיע על עמדתו של הקיסר הכל יכול, אחרי הכל אני מבין שאתה והוא חברים טובים." נראה היה שהשגריר לא קלט את האירוניה הלעגנית בדבריו, הוא התמתח טיפה ובקולו נשמעה תקווה קלושה, כמשכנע את עצמו הוא מלמל "אתה צודק, אנחנו באמת חברים טובים, אולי הוא יקשיב לי. אולי.." השגריר לא סיים את המשפט. המשקה בידו של דני נגמר, דני הביט טוב בכוס, רק כדי להיות בטוח. כן, המשקה נגמר. דני הביט בדלת צדדית קטנה ממנה הגיעו בדרך כלל המשרתים, אף משרת לא בא להציע למלא לו את הכוס. "טוב," אמר דני בזמן שהוא קם מהכורסא. "אני זז, תמסור ד'ש להוד מלכותו הקיסרי. אבל אני מציע לך להזדרז עם זה, דיברתי עם עוזי והוא כבר בדרך לכאן." "מה?" השגריר הסתובב אליו, "לאן אתה הולך? אתה צריך לדבר איתו." "יש לי טיסה באחת עשרה, ואני מתכוון להיות עליה, עם או בלי לדבר עם האידיוט המלכותי." אמר דני. הוא הרים את זק'ט העור שלו ממשענת הכורסא ולבש אותו. שני משרתים נכנסו מהדלת הצדדית שיועדה להם, שניהם לבשו מדי שירות מהודרים אותם למד דני להכיר זה מכבר. אחד מהם אחז בקבוק וויסקי בידו ומיהר למלא את כוסו הריקה של דני שנחה כעת על שולחן נמוך. "הוד מלכותו הקיסרי, מלך עליון של העולם הזה והעולם הבא, שליט על כל בני האדם ובעלי החיים, מזמין אותכם ברוב נדיבותו לדבר עימו." אמר השני בקול מונוטוני ומשועמם. השגריר פלט אנחה ארוכה, דני הוריד את הזק'ט, לקח את הכוס ורמז למשרת בידו להוביל את הדרך.

 

[ceblare]

המשך

הדלתות הכפולות הגדולות נפתחו אל אולם ארוך צר וגבוה ללא עמודים. שטיח אדום רחב הוביל אל כס זהב בקצה האולם. לכל אורך השטיח, משני צדדיו ניצבו חיילים חמושים בעמידת דום מתוחה. דני והשגריר צעדו על השטיח. "זה מעמד רשמי ולא אחת מהמסיבות לכבודך בהן היינו עד כה, תעשה בדיוק מה שאני עושה." לחש לו השגריר. דני לא שם לב, הוא הביט בארכיטקטורה. הוא אהב ארכיטקטורה, הוא שם לב שהאולם היה בנוי כולו מאבנים כבדות, ללא חומרים מתקדמים, אפילו לא בטון. מאוד ישן, החליט דני. רגליו עצרו אותו כשהוא שם לב, בזווית עינו שהשגריר עצר. הם היו עשרה צעדים מכס הזהב והשגריר השתחווה, פניו מופנות כלפי הריצפה. דני אפילו לא הרכין את ראשו, על הכס המוזהב ישב הקיסר, פניו מוסתרות על ידי רשת שנתלתה מעליו. דני לא היה יכול לקבוע את גילו. לצד הכס הזהוב עמדו שני גברים במדים מעוטרים, ללא ספק, שומרי הראש, אמר לעצמו דני. לפעמים היו במעמד זה ערב רב של נשים חצי ערומות, הפעם לא היו כאלה ודני הצטער על כך. אחד משומרי הראש צעד קדימה צעד אחד, הוא היה נמוך יחסית לדני ומבנה גופו צנום. "השתחווה בפני הקיסר!" הוא צעק, פניו מתעוותות בכעס על חוסר הכבוד של האיש הזר. השגריר רעד פיזית, "מה אתה עושה?" הוא לחש בקול רועד "הוא יהרוג את שנינו." דני שמט את הכוס שהחזיק עדיין בידו על הריצפה, היא הייתה ריקה כעת ונחבטה בשטיח האדום העבה בקול עמום. הוא הרים את ראשו כלפי התקרה וצחק, קול צחוקו המזויף הדהד באולם, הוא התאמן הרבה כדי להעניק לקול צחוקו בדיוק את מידת ההנאה הדרושה. הוא הרגיש כיצד אלף זוגות עיניים ננעצות בו, השיער על עורפו סמר ואנדרנלין הציף את גופו. הוא ידע היטב שאלף כלי נשק מכוונים אליו כעת. העובדה שהטכנולוגיה בכוכב הלכת המרוחק הזה פיגרה הרחק מאחורי הטכנולוגיה החדישה שבמרכז האימפריה ולכן כלי הנשק הפרמטיבים הללו אינם מסוגלים למעשה לפגוע בו, לא שיככה את הלמות ליבו. שומר הראש שפנה אליו לא חיכה להוראות, הוא התנהג כפי שחינכו אותו כל חייו מול לעג שכזה לקיסר, לא הייתה לו ברירה, הוא שלף סכין ארוכה וניסה לדקור את דני בשבריר שנייה. דני הספיק לתפוס את מפרק היד האוחזת בסכין, ובמהלך מהיר אחד אילץ את שומר הראש לכרוע על ברכיו ושיסף את גרונו, דני עזב אותו והשומר נפל לריצפה מחרחר, הוא תפס בגרונו בשתי ידיו וזחל על הריצפה. אף אחד לא ניסה להושיט לו עזרה. הוא זחל חצי מהדרך ליציאה לפני שהתמוטט על הריצפה, מפרכס. השגריר היה שרוע כעת על השטיח, ניתן היה לשמוע את יפיחותיו החלושות בוקעות מהשטיח בו הסתיר את פניו. הקיסר סימן לחייליו בתנועת יד מהירה לא להרוג אותם. "אני צריך להוציא אותך להורג בעינויים." אמר לו הקיסר בקול יציב. דני ניגש אל הכס ותלש את הרשת שהסתירה את פני הקיסר, הפנים שנגלו אליו היו נחושות, אך העיניים היו מלאות פחד. דני ידע היטב שבכל שנות שלטונו הארוכות של הקיסר אף אחד מעולם לא התנהג אליו בצורה משפילה שכזו. כל אדם אחר שהיה אפילו רומז לבוז קטן לקיסר כבר היה מזמן תופס את בני מעיו ושוכב בשלולית של דם על השטיח האדום. אבל דני לא היה כל אדם, הוא הפנה את גבו אל הקיסר ופנה אל החיילים שעמדו בשורות על קצות השטיח האדום, הם כולם הפנו את נשקם אליו, אבל לא ירו ללא פקודה קיסרית. "אתה יודע," הוא אמר כשגבו עדיין לקיסר. "אני באמת מתרשם מהאריכיטקטורה." ואז הוא הרים את קולו, פונה לכל אדם ואדם באולם. "אני מתווך מטעם האימפריה הגאלקטית, אימפריה שמשתרעת אל מעמקי החלל והזמן הרבה מעבר לדמיונכם. אם אתם יודעים ואם לא, אתם נתונים לשלטונה של אימפריה זו וכבר מאות שנים שאתם משלמים לנו מיסים. הקיסר שלכם החליט שלא עוד, ואני נמצא כאן כדי להניא אותו מהחלטה גרועה זו. הצי האימפריאליסטי הבלתי מנוצח נמצא בדרכו לכאן כדי להשמיד את הכוכב שלכם על כל יושביו במקרה שהמשא ומתן יעלה בתוהו." דני הסתובב חזרה אל הקיסר שנראה מכווץ בכסאו, הוא בעט בשגריר שעדיין היה שרוע על השטיח. "קום, אתה פה כבר יותר מדי זמן. שכחת מי אתה, תביא לי את הטופס." השגריר קם מהריצפה, מביט סביבו במבטים מהירים קצרים. הוא הוציא משרוולו מסמך ארוך והושיט אותו לדני ביד רועדת, עיניו היו אדומות ונפוחות מבכי. דני הרגיש חמלה על החזיר השמן, הוא בטח חשב שהוא הולך למות. דני הציץ לרגע במסמך, רק כדי להיות בטוח שזה המסמך הנכון. וזרק אותו אל הקיסר. "תשלמו לנו את כל הכסף עבור חמש השנים האחרונות רטרואקטיבית. הייתי נדיב בגלל האירוח היפה שקיבלתי והוספתי לכם רק חמש אחוז לשנה קנס פיגורים." דני הביט בכס הזהב, הוא שנא את האצילים הראוותנים האלה, עוד מעט גם הבוס שלו ירצה כזה כס מלכות. "הייתי מתחיל עם הכיסא שלך. יש לכם אופציה להגיש בקשה להקלות עקב אסונות אקולוגיים שונים, או לבקש הלוואה, אבל אם תבקשו הקלות מחלקת המס תפשוט עליכם כמו נשרים על גווית פרה. הם עלולים להחליט שאתם צריכים לשלם עוד כסף במקום לקבל הקלות." דני שנא את הבני זונות שחיטטו לו כל שנה במסמכי הכספים כדי לבדוק שהוא לא לקח שוחד מאף אחד, בלעדיהם החיים שלו היו יכולים להיות הרבה יותר יפים. הקיסר המלכותי קם מהכיסא. "כן, אתה צודק. גם ככה רציתי להיפטר מהדבר הזה. יותר מדי ראוותני." הוא סימן בידו לאחד המשרתים שספק בידיו ומיד הגיעה חבורה גדולה של משרתים שדחפו בקול חריקה את הכיסא הכבד אל דלת צדדית. שני משרתים אחרים הביאו זוג כסאות והקיסר ודני התיישבו עליהם, במהרה אחז דני בכוס משקה חדשה בידו. "אז אתה אוהב ארכיטקטורה, אה?" אמר הקיסר.

 

[Nihohit]

מה....?

אוקיי. הסיפור ברור. אני מבין מה קורה בו, אני רואה את ההתחלה, האמצע והסוף. אני לא רואה שום חיבור ביניהם. ליתר דיוק, החיבורים בין חקלי הסיפור לא מרגישים הגיוניים - אם לשגריר יש כזו טכנולוגיה מאחוריו, למה הוא התחיל להיות כזה מתרפס פחדן? מילא, מתרפס ומקבל שוחד ומושחת. אבל פחדן? לא נראה סביר. דבר שני, הקיסר מקבל את רוע הגזירה בלי להניד עפעף - מה שקצת מפחיד, כי קודם אמרת שהוא פחד. איך זה שהוא כל כך אדיש לפתע פתאום? או - למה דני כל כך מתגאה בטכנולוגיה שמגנה עליו, ואז פשוט עושה מין אחיזת נינג'ה ודוקר את השומר בחזרה. אם היית פשוט אומר שהאינסטינקטים שלו מואצים, או משהו כזה... לא. הוא פשוט נינג'ה, אין פה טכנולוגיה. מעבר לעובדה שהוא אומר לעצמו שהוא מוגן, אני לא רואה שהוא מוגן. בנוסף לכך - מה יש שם, סכינים? רובים? שומרים והרמון? האם זו חצר מלך מודרני או עתיק? הכל מבולבל. דבר ראשון, בתחילת הסיפור יש אלמנט של תיאורים מסבירים - כדור פינג פונג עם שפם, התיפוף המעצבן... אם התיפוף מעצבן, ספר לנו את מי הוא מעצבן. אותי הוא לא עצבן, אישית. אם השגריר נראה כמו אביזר ספורט, תן לנו אךת ההרגשה של אביזר ספורט. תוליך אותנו עד שאנחנו רואים אותו כמעט כמו כדור פינג פונג ואז תן לנו את האלגוריה. אני הרגשתי שזה הונחת מלמעלה. לאחר מכן התועפה קצת נסוגה, אבל היא עדיין קיימת קצת. לעומת זאת, לאורך כל הסיפור יש תיאורים שפשוט לא מתאימים למה שמתואר. הדוגמה הראשונה שצצה לי כרגע היא שהשומר מנסה לדקור את דני בשבריר שנייה. האם הניסיון ארך שבריר שנייה? אז עבר השבריר בין הניסיון לחסימה, ואז צריך להגיד שדני חסם אותו בשבריר, אל שהדקירה הייתה בשבריר. האם הפריוש הוא שהדקירה הייתה מהירה? אם כן, אז לא זה התיאור הנכון. ויש עוד כאלו. תעבור על הסיפור, תחזק את הקישורים, תבחן את העובדות ואל תתן לתיאורים שלך לגלות לי דברים שלא הבנתי לבד.

 

[ceblare]

וואו, תודה על הביקורת

עזרת לי המון, ודרכת בדיוק על הנקודות החלשות (והוספת עוד כמה) חלק מהדברים שציינת לא אמורים להיות ברורים לקורא בשלב זה. בכל מקרה, יש לי בעיה עם הטכנולוגיה של דני. בגרסא הראשונה הטכנולוגיה לא הופיעה, וכתוצאה מכך לא היה ברור מהיכן דני שואב את הביטחון שלו, כעת כשהטכנולוגיה הופיעה לא טרחתי להסביר אותה, זה פשוט לא המקום ואז הופיעו הבעיות שאתה העלת. ובכלל הטכנולוגיה זה פרט ממש שולי שאני לא מעוניין שהקורא יתעניין בו (אולם, ברור לי שהוא חשוב לשם השלמות הסיפורית). אז אולי אני אעלים את כל עניין הטכנולוגיה עד שלב יותר מאוחר ובנתיים הקורא ישאר בחשיכה, מה דעתך? חוץ מזה, אני רוצה לדעת כמה מהאנשים שקראו את הסיפור חושבים שהדמות של השגריר לא 'מסתדרת' להם. יש לי הסבר מצוין להתנהגות הדמות (טוב, אני חושב שהוא הגיוני) אבל הוא לא נכנס בסיפור והוא לא אמור להיכנס, הדמות של השגריר לא מוסברת מאוחר יותר ולכן חשוב לי שהקורא יבין אותה בשלב זה, אחרת הקטע ישאר 'פתוח'. הקטע כולו אמור להכין את הקורא לסיטואציה דומה שלא תתרחש כפי שדני מתכנן ולעבות את האופי של דני שבקטע זה, נראה כאילו הוא חורץ את דינם של עולמות בניד עפעף וללא מחשבה או רגש. בקשר לקיסר, אני צריך לדעת איפה בדיוק אתה חושב שהקיסר הפך מ'פוחד' ל אדיש. הקיסר אמור להמשיך לפחד לאורך כל הקטע. אתה חושב שזה מהקטע שהוא קם מהכיסא? עוד מישהו שם לב לזה?

 

[Nihohit]

קיסר וטכנולוגיה

דבר ראשון, הקיסר מוזכר בכשלושה משפטים ותו לא. בראשון קולו יציב, כשהוא אומר שהוא צריך להוציא את דני להורג בעינויים, לאחר מכן הוא מפוחד, כשדני קורע את השבכה מעל פניו ולאחר מכן הוא קם וכולו רגוע. א. הוא בקושי מופיע, מה שלא מסתדר עם העובדה שבדרך כלל המלך על הכסא הוא מרכז ההצגה. ב. קשה לשפוט התנהגות עקבית של מישהו שמוזכר בשלוש משפטים מפורדים, אבל שוב: רגוע-עצבני-רגוע. אז מה השגת? למה כיוונת? בקשר לזה שהסיפור בנוי לפאשלה של דני - כן, זה די נראה צפוי. אם אתה רוצה לערפל את הסיפור, אז א. תמחק כל אזכור של טכנולוגיה. אל תתן סיבה לדני להיות בוטח - הוא פשוט בוטח, אל מסבירים למה. אל תציין את צי ספינות החלל - הוא פשוט מאיים על האנשים בחצר, הם יבינו למה, הקוראים לא. מקסימום, אולי תציין את הרובים של שומרי המלך. אולי. את השגריר לא הסברת בשום שלב. אם אתה אומר שההסבר גם לאא יכנס בעתיד, אל תטרח להכניס את השגריר, אם אין סיבה לו. או, שתכניס אותו כקונטרה לדני, שהקוראים יתמהו למה דני בוטח והשגריר עצבני.

 

[נביא זעם1]

אה-הה

נחמד, ברור, מעורר דימיון - אך לא ממש מעורפל. בעצם בכלל לא מעורפל. יש המשך, אני מניח...