המשך הסיפור...

עדי150

New member
המשך הסיפור...

שלום לכולם היי חגית ! מה שלומכם? הפסקתי פעם האחרונה בהחלפת תמונות...אז ככה...האמת היא שלא הייתה לי תמונה במחשב. כן ניסיתי להתחמק כי אני לא חושבת שאני פוטוגנית ופשוט רעדתי מפחד. מכרתי לו כל מיני סיפורים בקשר לתמונה. הוא שלח ראשון. לא יכולה לשכוח את הרגע הזה שפתחתי את המייל שלי וראיתי אותו. בעיניים שלו ראיתי את פירנזה, רומא ונפולי...אי אפשר להגיד שהוא היה דוגמן אך היה לו חן וקסם כמו שיש לאיטלקים. הייתי מוקסמת לחלוטין ובאותו רגע ידעתי שאני לא אשלח לו תמונה. טוב לא היה לי בטחון עצמי אחרי שראיתי אותו. אז החלטתי שהגיע הזמן לדבר בטלפון. עוד שלב בהתקדמות יחסנו. אחרי שקיבלתי את המספר שלו במייל החלטתי למחרת להתקשר אליו. גם את השיחה הזאת לא אשכח. :) הלכתי לטלפון ציבורי, הדלקתי סיגריה ורעדתי כולי, יותר גרוע מנערה...חייגתי ושמעתי אותו אומר pronto עם קול מקסים, צלילי איטליה...לא ידעתי אם אדבר איתו באנגלית, צרפתית או אנסה קצת איטלקית אך בחרתי באנגלית. יש לי תואר באנגלית אך פתאום לא הייתי מסוגלת לבנות משפט. היו הרבה שתיקות, הרבה ציחקוקים, המון התרגשות. לפרידה הוא אמר לי שעכשיו ששמע את קולי הוא מת לראות תמונה. באותו ערב דיברנו בצ'ט וקבענו שאנחנו קונים מצלמה למחשב. מאותו יום התחלנו לדבר פעמיים בשבוע וזה בהחלט לא היה מספיק. אהבתי לשמוע אותו מדבר איתי באיטקית אפילו אם לא הבנתי הכל. אהבתי את המבטא שלו כאשר דיבר אנגלית. אהבתי את הכל. כל שיחה שלנו בטלפון או ברשת גרמה לי לרחף בין הארץ לאיטליה. בתקופה הזאת נשמתי את איטליה דרכו ואני נורא מתגעגעת. זה כל כך מוזר להרגיש חצויה בין 2 מדינות. אמשיך פעם הבאה כי יש לי כרגע המון עבודה. חגית, תספרי גם את...הבטחת ! ciao
 

shirely

New member
זה רק אני -

או שלכולם זה פשוט מעלה חשק לעלות הרגע על המטוס הישר לאיטליה?!
 
../images/Emo99.gif../images/Emo99.gif../images/Emo45.gif../images/Emo23.gif../images/Emo9.gif../images/Emo160.gif

שיואו... תגידי את לא מתביישת לקטוע את הסיפור באכזריות כזאת כל פעם? נשמע סיפור אהבה מהאגדות... אני כולי ציפיה להמשך... ואת מספרת את זה כל כך מדהים שאני מרגישה בתוך סרט...
הסיפור שלי לא מתקרב לקרסולי משפט אחד מהסיפור המקסים שלך. זאת לא היתה כזאת התאהבות מדהימה אלא בעיקר הידלקות. הגעתי לפירנצה לדירה שכורה ששכרתי עוד מהארץ. השארתי את חפציי בדירה ומיד יצאתי לפיאצה הקרובה לחפש משהו לאכול. נדמה לי שאז נפל לי האסימון שחצי שנה לימודי איטלקית בארץ כנראה ממש לא תופסים. בקושי הבנתי מה אומרים לי וודאי שלא הצלחתי לומר כלום. הייתי כל כך מיואשת ובודדה שלא הבנתי פתאום מה אני עושה שם. הרחובות נראו לי צרים ואפורים וכל האנשים ברחוב נראו לי שמחים מסיבה כלשהי שאני לא הייתי שותפה לה. הייתי עייפה וכל הפחדים התפרצו החוצה. ממש חשבתי לצלצל להוריי ולבשר להם שאני על המטוס חזרה! לדירה הזאת היה פלוס אחד. מירפסת קטנטנה שצפתה לתוך החצר הפנימית של הבנין, שהיה בנוי בצורה מאוד מוזרה שלא ראיתי כמוה בארץ. כל גרם מדרגות הוביל למסדרון ארוך ומפותל ובו שתי דירות. יצא שגרתי בקומה הראשונה ויכולתי לראות מהמירפת הקטנה כל מי שעובר במסדרונות של הבנין (שהיו "פתוחים") , בדרכו לכל קומה שהיא. מין נקודת תצפית כזאת... ביום השני, בעודי נאבקת בין תחושת התרגשות מלהיות באיטליה (הייתי אמורה להיות לפחות חמש שנים) לבין הבדידות והפחד, ישבתי במירפסת הקטנטנה ופתאום ראיתי מישהו הולך במסדרון בדרכו לקומה אחרת. נעתקה לי הנשימה. הוא נראה כמו אל. הוא היה הבחור הכי יפה שראיתי בחיים ולא ידעתי מה לעשות עם זה בכלל! אבל פתאום ראיתי סיבה חדשה ומרגשת להישאר בדירה המבעסת. (עדי, מתחשק לי לעשות לך דווקא ולעצור פה עד הפעם הבאה... סתתתאאםםםם). הבנתי שצריך לעשות איזה צעד אבל ממש התפדחתי והיו לי ספקות רבים לגבי יכולת הפיטפוט שלי באיטלקית... למחרת ראיתי אותו עוד פעמיים והבנתי שזהו. אם כל החמש שנים אני אסתכל עליו מהמירפסת יהיה ממש מבעס. בפעם הבאה שהוא הלך במסדרון לכיוון הרחוב, פשוט יצאתי למדרגות וחיכיתי לו. לא האמנתי שאני עושה את זה אבל עצרתי אותו והיצגתי את עצמי באיטלקית עילגת. הוא היה חמוד אמיתי. אני לא יכולה לשחזר את התגלגלות הענינים המדוייקת אבל נוצר קשר כלשהו והוא הזמין אותי ואת שתי שותפותי לארוחת ערב. בארוחת הערב הוצגנו בפני שני שותפיו (חמודים אבל לא מגיעין לקרסוליו) ולא יאומן איך כמעט בלי שפה מילולית (הם לא דיברו מילה אנגלית) העברנו ערב קסום יחד. ככה עברו שבועיים בערך. הייתי בבית שלו המון, הוא עזר לי עם האיטלקית ויצאנו יחד לבלות בעיר חדשה לי לגמרי שהוא הכיר מעולה. הרגשתי שאני נופלת לרגליו אם כי גם היום אני יודעת שזו לא היתה התאהבות. קשה להתאהב כשאין שפה מילולית חזקה ואפשר באמת להכיר אחד את השני. בכל אופן, זה היה הדדי ועברנו כמה שלבים קדימה... כשהגעתי לאיטליה היה מרץ והנה טס לו הזמן ונהיה יוני. האיש סיים את שנת הלימודים והתעתד לנסוע לבית הוריו שבקלבריה (כמעט שפיצו של המגף האיטלקי) עד ספטמבר. שנינו לא רצינו להיפרד אבל גם לא יכולתי לנסוע איתו כי הייתי במכינה ועמדתי לפני מבחנים. כשהוא נסע הפרידה היתה קורעת ממש ולא האמנתי שלא נתראה כמה חודשים. ראיתי בדמיוני איך הוא שוכח אותי בתוך שבוע. שכחתי לציין שעברתי לדירה אחרת שהיתה מרוחקת ממנו כ-10 דקות הליכה כך שנפגשנו אבל לא היתה האינטנסיביות של רומן המירפסת... אל תהרגו אותי אבל אני נאלצת לקטוע ולהמשיך מאוחר יותר הערב....
 
../images/Emo26.gif

אוקיי... בקיצור, בצער ודמעות הבחור נסע וידעתי שיהיה בלתי אפשרי לשמור על קשר כי סוג הקשר שלנו (שכאמור לא היה התאהבות ) לא דרש שנשמור אותו. ידעתי שהוא יבלה כל היום בים וכל הלילה במועדונים ואולי ירים טלפון פעם בכמה זמן. וכשהוא יחזור, או שנמשיך מאיפה שהפסקנו או שלא יהיה ביננו פתאום כלום. והלב שלי נשבר מזה. באמת שנקשרתי אליו ונדמה לי שבאותו זמן כן חשבתי שאני מאוהבת בו... קשה, קשה... אחרי בערך חודש שלא יכולתי להתרכז בלימודים והשתגעתי מגעגועים, חודש שבמהלכו דיברנו פעמיים או שלוש בסה"כ, החלטתי שאני נוסעת אליו. ענין של שבע שעות ברכבת. לא ביג דיל
בדיעבד זה לא היה חכם במיוחד להפתיע אותו, להגיע בלי להודיע מראש, אבל אז זה נראה לי נורא רומנטי. אז סגרתי עם בן דודו את הפרטים ועליתי על רכבת. חוויית הרכבת זה סיפור לזמן אחר. תזכירו לי בהזדמנות...
הגעתי לפאולה קלבריה כבר בערב. מותשת ונרגשת. בן דודו פגש אותי בתחנה ונסענו אליו הביתה. הבנאדם ראה אותי ונזל לו כל הצבע מהפרצוף... הלם מוחלט. ליד משפחתו הוא היה מאופק למדי אבל אמר לי אח"כ שהוא מתרגש... הייתי שם שבועיים וחצי. לא היה קל כל הזמן כי מבחינתו הוא היה בבית והיו לו כל הענינים החברתיים שלו שלא תמיד השתלבתי בהם. אבל טיילנו המון על המוטורינו... בצוקים שמעל הים... אפילו ביקרנו בסיציליה הנפלאה. עברתי חוויה של פעם בחיים איתו שם. אחרי שגררתי שבועיים וחצי בלי לימודים הייתי חייבת לחזור (וגם שמחה האמת. לא היה פשוט להתארח בבית משפחתו שלא ידעו איך "לאכול" אותי.). אחרי שחזרתי לפירנצה הוא צילצל פעם אחת ולא שמעתי ממנו כמה שבועות בהם הייתי ממש הרוסה. הרגשתי כאילו הקשר עלה מדרגה כשהייתי איתו ופתאום מעשיו הראו לי אחרת...
בסופו של דבר הוא חזר לקראת אוקטובר... בא להתנצל ולהסביר אבל לא עזר לו כלום. היה מאוחר מדי מבחינתי. במשך השנה הנוספת שהייתי שם, הקשר ניסה לבנות את עצמו מחדש אבל הפעם קשר ידידות בלי שום ענין רומנטי. אין ספק שהביקור אצלו הבהיר לי שהוא לא בשל לשום דבר וההידלקות , כדאי שתישאר הידלקות. אחרי שנתיים בפירנצה (ב-97') עזבתי את העיר ואת המדינה. גרתי במדינה אחרת שלוש שנים לפני שחזרתי לישראל. כל התקופה הזאת לא היינו בקשר מהסיבה הפשוטה שעזבתי בלי להגיד לו. אני יודעת שהוא חיפש אותי ונדהם לשמוע שכך עזבתי... לפני כשנתיים, אחרי שנים שיצא לי לחשוב עליו מדי פעם ונצרתי רגעים טובים בלבי וקצת להתגעגע, אני יושבת יום אחד מול המחשב ומקבלת הודעת מסנג'ר מכתובת שאני לא מזהה, שרוצה לצרף אותי לצ'ט... זה היה הוא. הוא טען שלקח לו שנה למצוא אותי אחרי נסיונות בספרי טלפונים ועוד אופציות אינטרנטיות... היה הלם והתרגשות, בכלל לא בענין רומנטי אלא שמחה טהורה של לשמוע ממנו שוב. זהו. אנחנו עדיין בקשר אם כי לא הדוק ומוגבל למחשב בלבד. יש לו משמעות בחיי ואני שמחה שזה ככה ביננו עכשיו ולא נתק. אילוש תיכף תדרוש שאספר את הסיפור השני שהיה קצרצר אך קסום... בינתיים תהנו מהסיפור הזה. אין כמו פירנצה לרומנטיקה. יאללה עדי אל תאכזבי!
 

ilush26

New member
la tua storia era emozionante|מאוהב

mamma mia!
ועוד אמרת שהסיפור לא מרגש....איזה אומץ!!! מעריכה אנשים כמוך שהולכים עם כל הלב...אהבתי את הנועזות שלך... ונראה כי בסך הכול עברתם ימים יפים יחד והיה לזה פוטנציאל לא ממומש (המשפט המפורסם
). תראי גם מרגש שהוא חיפש אותך הרבה זמן ויום אחד ככה מצא אותך און-ליין. איזה רומנטי.....
אני דווקא חושבת שכן אהבתם...רק שזה לא התפתח כל כך. כי אני מאמינה שאנשים שלא ממש יודעים את אותה השפה כן מצליחים לתקשר בשפת גוף- שזה הבסיס לדעתי בהתאהבות. יש משהו שהוא מעבר למילים שחייב להיות שם כשמתאהבים... ועכשיו יקירתי.....לסיפור השני...ושלא תעזו לעשות יותר עצירות!!! אני כותבת עבודה והראש שלי כל הזמן מנסה למלא פערים עם הסיפורים שלכם
רחמים! אני אתנקם בכם ...אני עוד משאירה את הסיפור שלי להמשך.... מי מוסיף את סיפורו?
 

shirely

New member
איזה סיפור מעלף!!!!!

איך העזת להגיד שהסיפור שלך לא משהו.... רוצים עוד!
 

ilush26

New member
הסיפור שלנו...בקווים מסויימים דומה:

ואנא ממך....בבקשה......בלי המתח הזה....אני רוצה את הסיפור כולו......
 
למעלה