המשך הסיפור מהיום...

המשך הסיפור מהיום...

מביטה בך עובר עם האופנוע,כזה אלוהי,שריריך המיוזעים ופניך הקשוחות, מביטנו מצטלב כאשר אתה נוסע, ואני ממשיכה ללכת אל החול הקריר מהערב הלח. אתה עושה פרסה,שואל בקול מורם בגלל מנוע האופנוע שלך יש לך אש? ואני עונה לך כן אבל בתמוררה אני רוצה סיבוב על האופנוע שלך. ואז אני עולה על האופנוע הרוטט,כשאני לובשת רק טייטס קצר לגופי ומתחת תחתון חוטיני בצבע אדום, ומעל אני לובשת בגד ים,הרטט של האופנוע הכבד שלך עושה לי טוב, מרגישה איך תחתוניי האדומות נהפכות לאדום כהה,עקב הרטיבות,אני מחבקת את גופך החסון חזק,מרגישה שובל של רוח בשערותיי,ואתה נוסע מהר יותר, ויותר אני מחזיקה בך אופנוען שלי, מעבירה את ידיי לעבר גופך החסון והחזק. אנחנו עוצרים בפינה עם סלעים כאילו חיכו לנו שנשב ששם. אתה מעביר את ידיך על שיערי,מלקק את שפתיי הרעבות,ואני כל כך רוצה אותך עעכשיו. אתה משכיב אותי על גבי, מוריד מעליי במהירות את שארית בגדיי,מלקק את פטמותיי,אוחחחח כמה שזה טוב. ואתה יורד לכיוון בטני מלקק את הטבור ואני מושכת בשיערך,רוצה אותך בתוכי,אתה מוריד את חלקי התחתון,ומלקק את שפתיי הרטובות,שכל כך רוצות אותך , אתה כל כך טובב אהובייייי כןןן,ואז אני מפשיטה אותך , מורידה לך את המכנס,ומגלה לפניי את איברך הקשוח,הארוך,ממממ כל כך רוצה אותו, אני מתחילה ללקק אותו עוברת עליו בחושניות עם לשוני , ופותחת את פי ומתחילה למצוץ אותו אט אט מגבירה את הקצב,ואז אני מרגישה אותו גדול בכל הדרו ,ומוציאה אותו מפי, אתה שוכב על גבך וככה אני רוכבת עליך, כמו על אופנוע אמריקאי, רוכבת ורוכבת,עד שלמחרת אני מוצאת את עצמי על הסלע, עם תחתוניי הרטובים....
 

שפיט

New member
ההבדל בין מציאות לדמיון

עובר דרך החלטה. סיפור יפה. אולי הוא נכון, אולי הוא לא. ניתן לממש אותו או לשחזר אותו. מה את חושבת?
 

בלש גשש

New member
כל קשר בין

הדמויות למציאות הינו מקרי ביותר ...
 

yarivos

New member
קיבינימט...

גאד´דם וומן... ואני הבטחתי לכולם שאני מוכר את האופנוע. אל תעשי לי את זה. עכשיו הדלקת גם אותי. יופי שרית.. מאוד בוגר..
 

yarivos

New member
יריב מחפש אותך...

עולה על הכביש המהיר בהרגשה שאין לה תחליף, האספלט הקר נמרח סנטימטרים ספורים מתחת לסולית המגף, עולה ויורד, מתקרב ומתרחק עם הסיבוב. הכל מושלם, עוד מפלצת מתכת מבית הארלי בן דויד יוצאת לדרכה. גושי מתכת עמוסים בניקל ובכרום, משולבים בעור וניטים. כמכונה משומנת היוצאת לקרב עובר עוד צומת, רגליים בפישוק, הגינס מתוח בין עכוז מושלם לבין כיסא עור מבריק, הידיים למעלה והקסדה פתוחה. אם לא היתה ההגבלה הטפשית של מיכל דלק הייתי מבמבם את הכבישים עד מחר.. השמש מכה על זרועות חשופות, משזפת אותן ברכות מלטפת, הרוח נכנסת מכל חור אפשרי, זורמת על כל איבר באשר הוא. עוד רמזור ועוד סיגריה, עוד מבט לצד פוגש מבט מעריץ של ילד, מבט זועם של נהג מונית ואת מבטך שלך. הולכת לאורך השדרה בטייץ צמוד. רגליים ארוכות ניצבות על עקבים גבוהים. גוף חטוב ודק עטוף במחשוף עמוס לעייפה. מבטך עוקב בשלי, מטעה את החושים. הרגע נעצר עם הרמזור. את מחייכת, חושפת שפתיים מזמינות. אין ברירה אני אומר לעצמי ומשליך את הסיגריה לצד המונית שברמזור. משלב הילוך ראשון ופותח מצערת בצרחת צמיגים. בדמיוני אני כבר רואה את שנינו מתמזגים לתוך הנוף העירוני, נוסעים לעוד הרפתקאה חולפת, אוחז בירכך כשאת נושמת את המהירות לתוך ריאותייך. מלטף את קרסולייך בסיבובים. ואת.. את, איזו אחיזה כשאני טס נמוך אל תוך הלילה המסתורי, כאילו שיש לי לאן למהר. הדימיון הולך ומפליג לקימורים העמוקים של גופך כאשר אני מגיע לצד השני של הצומת, אלייך. עוצר בחריקת בלמים נונשלנטית מתוך סרט הולווידי שובר קופות. מוציא קופסא אדומה ורכה מתוך גינס משופשף, שולף סיגריה ומבקש אש (כאילו לא זרקתי אחת אחרת הרגע...). את מדליקה לי אותה ומחייכת, אותו חיוך בדיוק רק הפעם מקרוב, חושפת סט מושלם של שיניים מושלמות. לרגע אני חושב איזה כיף יהיה לספר את זה לחברים, נכדים או סתם באיזה ערב של היחידה. עוד לפני שאני חושב על משפט פתיחה שיהלום את הרגע ואת יופייך, את מתכופפת לעבר המראה. חושפת זוג שדיים אימתניים מופרדים בחריץ אכזר ובולט. במאמץ אני מצליח לשחרר משפט לא מגומגם לעברך ומזמין אותך לסיבוב. בהפתעה גמורה את מסרבת בתירוץ שאת ממהרת לחברה.. היא בדיוק נפרדה מהחבר.. לך תבין אני מסננן לעצמי ושוב מחפש סיבות למה אני נשאר בארץ ולא נוסע ללוס אנגלס. איפה שהאופנועים יותר יפים, הנשים יותר ... הכל.
 

שפיט

New member
שרית....ראית מה עשית?

איך ההודעה שלך הטריפה את כולנו?...אולי תספקי עוד מהסחורה, והפעם בבקשה סיפור עם אופנוע יפני מהיר, טוב?
 
למעלה