המשחק הכי אהוב

המשחק הכי אהוב

המשחק הכי אהוב עליך הוא אני. בהתחלה היית עורך לי סעודות תה עם כלי פלסטיק ורודים. היתה לנו דירה קטנה כמו בית בובות וקנית אפילו מפת שולחן יפהפיה, פצפונת, הושבת אותי לידה והושטת לי את הספל בחיוך חביב. היית אוחז בערפי ומטלטל את ראשי ולוחש לי מה לומר, מזיז את שפתי באצבע אחת. בתה שלי היו קוביות סוכר והשמש הסתננה מבעד לוילונות התפורים בד פרחוני, במרפסת מישהו ניגן תקליט ויניל והיה באוויר ריח של איצטרובלים. עם הזמן הארוחות התמעטו ואתה השתעממת. אתה עורך עלי ניסויים, גוזר את שיערי קווצות קווצות נושרות על הרצפה, במספריים קטנים לציפורניים. לפעמים אתה תוקע בי סיכות, או מעוות את גופי בתנוחות בלתי-אפשריות, או משליך עלי חפצים כבדים. אבל אני עדיין ישנה לצידך, ידך מחבקת אותי בחיבוק רכושני שאומר שהייתי ילדה טובה היום. אני תמיד מקשיבה, תמיד מצייתת, פוחדת שיום אחד תחזור הביתה עם צעצוע חדש שיודע לעשות יותר דברים, וגם משמיע צפצופים וקולות, ומסתובב ומנגן והכל בו-זמנית; והפלסטיק היום יותר עמיד והאיכות יותר טובה ואולי מחר זה כבר לא יהיה באופנה לאהוב אותי.
 
נהדר../images/Emo211.gif

טריגר, לא? אה, ולפי דעתי המספרת הייתה המשחק האהוב עליו. פעם הוא היה משחק בה שעות, והיום הוא מתעלל בה.
 
אני חושבת

שחסר משהו. הכל מתוק ותמים, ובאמת שטוב. אולי זו סתם אי חיבה לבובות מתוקות.
 
../images/Emo112.gif נוף.

היית אוחז בערפי ומטלטל את ראשי ולוחש לי מה לומר, מזיז את שפתי באצבע אחת. בתה שלי היו קוביות סוכר והשמש הסתננה מבעד לוילונות התפורים בד פרחוני, במרפסת מישהו ניגן תקליט ויניל והיה באוויר ריח של איצטרובלים. וגם: עם הזמן הארוחות התמעטו ואתה השתעממת. אתה עורך עלי ניסויים, גוזר את שיערי קווצות קווצות נושרות על הרצפה, במספריים קטנים לציפורניים. לפעמים אתה תוקע בי סיכות, או מעוות את גופי בתנוחות בלתי-אפשריות, או משליך עלי חפצים כבדים. אבל אני עדיין ישנה לצידך, ידך מחבקת אותי בחיבוק רכושני שאומר שהייתי ילדה טובה היום.סדגש| בלי אנטרים, פסקה אחת כל פעם, שתי פסקאות בסך הכל. הציק לי מעבר מבולגן בזמנים, שבשביל להפוך אותו לאחיד יש בעיקרון שתי אופציות: 1. עם הזמן הארוחות התמעטו ואתה השתעממת - היית עורך עלי ניסויים, גוזר את שיערי... היית תוקע בי סיכות... וכו'. [עבר] 2. עם הזמן כשהארוחות מתמעטות, אתה משתעמם ועורך עלי ניסויים. גוזר את שיערי... וכו'. [הווה] ---------------------- ההתחלה לטעמי נהדרת. מהמילה הראשונה ועד האיצטרובלים, עדינות מתוקה-מרירה והאווירה ה-כאילו רגועה בה את מספרת על המשחק הדי מעוות הזה. מעולה. בהמשך אהבתי בעיקר את הצעצועים החדשים והפלסטיק העמיד. ואז הסיום בא... ודי הרס לי הכל. הוא הרגיש לי כמו סוג של לצאת ידי חובה, לא מחדש במיוחד, די צפוי. וזה חבל כי למרות שהקונספט של "אתה משחק בי כמו בובה" הוא לא חדש במיוחד, את כן הצלחת לספר אותו בצורה שלא תשמע נדושה.
 
הודגש באמצעות

מדגישואהבלה
 
אהבלה יקרה,

באמת התלבטתי מאד בקשר לסוף... היו לי 4 סופים שונים וכל אחד מהם עיוותתי ושכתבתי עד שלא נשאר לי יותר כוח. בסוף בחרתי בזה שנראה לי הכי נורמלי.
 

yo t a m

New member
הממממ

א. זה ממש טוב כמה דברים; "בתה שלי היו קוביות סוכר והשמש הסתננה מבעד לוילונות התפורים בד פרחוני, במרפסת מישהו ניגן תקליט ויניל והיה באוויר ריח של איצטרובלים" אוקיי. ו? לדעתי זה תיאור מיותר. נגיד, אפשר לשלב כל אחד מהם במשפט אחר, אבל לאסוף את כולם במשפט אחד יוצר תחושה של רשימת קניות. לגבי הזמנים אני מסכים עם מסיבת התה וכו'. כאילו, אני יכול להבין את זה בתור הסתכלות בזכרון, ואז כזה את אומרת, הארוחות התמעטו ואתה השתעממת, ועכשיו הזכרון, שאותו אני חווה מחדש בזמן הווה: אתה תוקע בי סיכות בלה בלה לדעתי הכשל הוא ב"השתעממת". הכוונה היא אולי ל"נעשית משועמם" אבל זה לא ברור. נעשית משועמם מוריד את המשלב אז תמצאי משהו אחר, אבל צריך שהמעבר בין עבר להווה יהיה ברור יותר. ו-יש פה משחק סביב השאלה האם זאת בובה מדברת או סתם נקבה. אבל תוקע סיכות או מעוות בתנוחות בלתי אפשריות, זה קצת יותר מדי בובתי (מבחינת המינוח; כלומר, יכול להיות שיש בעלים שמעוותים את נשותיהם בתנוחות בלתי אפשריות, אבל לא קוראים לזה ככה). עדיף למצוא דרכי התעללות דו-משמעיות יותר. וזהו זה אחלה.
 
המממ

1.וואלה, צודק. המשפט יקוצר וישופצר לאלתר. 2.המעבר בזמנים באמת בעייתי ועל זה הלכה רוב שבירת הראש שלי... אין לי מושג איך לעשות את זה חלק יותר. 3.דווקא החלק הזה הוא בכוונה... סוג של סוריאליזם. 4.תודה רבה על התגובה המושקעת!
 
מה ../images/Emo12.gif

דווקא נורא מוצלח המשפט הזה. תיאור שליו ורגוע של אוירה מצועצעת, לדעתי זה התאים שם פיקס. ככה הוא משדר שלווה שהיא ממש "השקט שלפני הסערה". מה גם שרוב הזמן הסיפור מתקדם ומתקדם בלי לעצור והתיאור הזה פשוט עוצר וזה טוב. וגם דווקא הסגנון שמאופיין כ"רשימת מכולת" מאוד תורם לקצב שלו, מאט קצת את הקריאה בכלל וזה גם כן טוב. [גרמתי לעצמי להרגיש כמו בתעמולת בחירות למשפט הזה]
 
למעלה