מציאות ודמיון
אני מאמין לך שיש אנשים שנועצים בך מבטים, אני מאמין לך שיש אנשים שמדברים עלייך. זה קורה לכל אחד, גם לי. אבל! לדמיון שלנו יש כוח עצום - להעצים, להקטין, או לעוות בצורה אחרת, את המציאות. מהתרשמותי, הדמיון שלך צובע את המציאות בצבעים מפחידים, אינטנסיביים, מעצים כל מבט, מכניס דברים רעים לראשיהם של האנשים, מנפח את מימדי התופעה כפי שהיא קיימת במציאות למימדי ענק. גם
זה קורה לכל אחד. גם לי. אנחנו מרכיבים משקפיים שצובעות לנו את העולם. יש אנשים שמרכיבים משקפיים ורודות, ובטוחים שכולם מתסכלים עליהם כי הם יפים ואהובים, והם נהנים מזה, יש אנשים שלובשים משקפיים שחורות ובטוחים שאף אחד לא מסתכל עליהם בחיים, ולא רואה אותם, ויש אנשים, ואת ביניהם, שלובשים משקפיים... אפורות? או עם צילינדר מוזר
שגורמות להן לחשוב שהמון אנשים מסתכלים, נועצים מבטים, ומדברים דברים רעים. אבל המציאות היא דומה בדרך כלל, עבור כל לובשי המשקפיים, והמשקפיים יוצרות את ההבדל בחוויה. את אומרת: "הלוואי שזה היה רק הדמיון שלך", אבל יש לי הרגשה, שזה
בעיקר הדמיון שלך. יש לי הרגשה חזקה, שבמציאות, נועצים בך הרבה פחות מבטים ומדברים עלייך הרבה פחות ממה שנדמה לך. גם בעבר, עצם זה שהיית מגיבה באופן כה ישיר וחריף לנעיצת מבטים (ישר מסתכלת חזרה עד שהיו מורידים את המבט - מה שגורם לי לתהות מה היית עושה אם לא היו מורידים?) - מצביע שגם אז הייתה לך בעיה עם זה. לא שאלתי בדיוק ממה את מפחדת, שאלתי כל מיני שאלות עקיפות על הפחד, שאמורות לעזור לנו להכיר אותו מכל מיני צדדים שלו. אני חושב שאם תנסי בכל זאת לענות עליהן זה יכול להועיל ובטח לא יזיק. האם את בטוחה שכשאת נמצאת עם בן אדם אחד בלבד, והוא נועץ בך מבט, זה לא שונה מאשר אם את נמצאת עם מאה אנשים וכולם נועצים בך מבט?? וזה לא משנה אם חברה טובה נועצת בך מבט או אם זר גמור נועץ? אני מבין שאת בלחץ בכל סיטואציה אפשרית, אבל כדאי שתכירי את הלחץ ותדעי מתי הוא מתגבר ומתי הוא נחלש, כדי שתוכלי לשלוט בו טוב יותר, ובסופו של דבר, בתקווה שתוכלי גם לשלוט בו ממש טוב.