המקרה שלי...

lilit jam

New member
המקרה שלי...

הוא כזה... בתקופה האחרונה (חצי שנה בערך), אני נתקפת בפחד מאנשים. אני ממש לא יודעת להסביר את זה... וכשאני נמצאת עם אנשים, אני מתחילה להלחץ ואפילו לאכול אני לא מצליחה, מפני שהלחץ גורם לי לרעידות מפחידות בידיים. אני בעלת מראה בולט ואני מנסה כמה שפחות לבלוט, מפני שכבר אינני מסוגלת להתמודד עם המבטים. לפי ה"סימפטומים" האלה, מישהו יכול אולי לשאר מה הבעיה???????
 

MoonMadness

New member
ספרי קצת יותר על הפחד

שלום לילית, הבעיה שאת מתארת נשמעת באמת מלחיצה, מאוד לא נעימה, וגובלת בחוסר אונים שזה עוד יותר מלחיץ ולא נעים. אני מבין את הצורך שלך למצוא הסבר, והצורך שלך להימנע ממבטים של אנשים. בשביל לעזור לך יותר, אני חושב שכדאי שנבדוק לעומק כמה דברים, כי אחת השיטות הטובות לטיפול בפחד היא פתיחתו, הכרתו לעומק, והתיידדות איתו, כך שהוא לא נעלם, אך כבר מפסיק להפריע לנו. אז כדי להכיר את הפחד קצת יותר טוב: האם הפחד הזה התחיל יום אחד, או שהוא הולך וגובר בתקופה זו שאת מתארת? האם היה מאורע כלשהו שקרה שיכול להיות קשור לתחילת הפחד? האם את פוחדת שיקרה משהו מסוים, כמו למשל - שיראו אותך, שיחשבו עלייך, שידברו עלייך, שיצחקו עלייך? אני מבין שאת פוחדת בעיקר מהמבטים? מה במבטים האלה מפחיד אותך? מה את חושבת שעובר לאנשים בראש כשהם מביטים בך? האם את פוחדת שיפנו אלייך, או שירצו ממך משהו? נסי לדמיין מה הדבר המפחיד ביותר שיכול לקרות לך בסיטואציה עם אנשים? באיזה סיטואציות את פוחדת יותר ובאילו פחות? האם כשיש יותר אנשים זה יותר מפחיד? האם כשאת עם אנשים קרובים (חברים, משפחה) את פוחדת פחות? אם תוכלי לענות בפירוט המרבי על השאלות האלה, נוכל לקבל יותר מושג על בעייתך ואולי לעזור לך יותר. אני בטוח שיש גם שיטות אחרות (אולי אף טובות יותר) לטיפול בפחד כזה כמו שאת מתארת, ואני מניח שאחרים כאן יפרטו לגבי חלק מהן. עד אז אני מציע לנסות להכיר קצת את הפחד.
 

lilit jam

New member
היי

זה לא שאני מפחדת שיסתכלו עליי, ידברו עליי וכו", זה פשוט המצב, כשאני הולכת ברחות, אנשים נועצים בי מבטים ומדברים עליי. זו עובדה, זה לא שאני מדמיינת את זה, הלוואי שזה היה רק הדמיון שלי... והפחד שלי הוא להתמודד עם זה. אני לא כ"כ יודעת מתי זה התחיל, אני מאמינה שתמיד היה לי את זה, רק לא בצורה קיצונית כזו, בעבר, במידה והייתי שמה לב לנעיצת מבטים או משהו דומה, הייתי ישר מסתכלת חזרה, עד שהיו מורידים את המבט... והיום, אני לא מסוגלת לעשות את זה. אני גם לא יכולה להגיד לך ממה בדיוק אני מפחדת, כי אני בעצמי לא יודעת... אני פשוט לא יודעת. זה לא משנה כמה אנשים נמצאים בסביבה ומי הם, ברור שכשאני נמצאת עם חברה טובה אני פחות לחוצה, אבל הלחץ עדיין ישנו. אני בלחץ בכל סיטואציה אפשרית...
 

MoonMadness

New member
מציאות ודמיון

אני מאמין לך שיש אנשים שנועצים בך מבטים, אני מאמין לך שיש אנשים שמדברים עלייך. זה קורה לכל אחד, גם לי. אבל! לדמיון שלנו יש כוח עצום - להעצים, להקטין, או לעוות בצורה אחרת, את המציאות. מהתרשמותי, הדמיון שלך צובע את המציאות בצבעים מפחידים, אינטנסיביים, מעצים כל מבט, מכניס דברים רעים לראשיהם של האנשים, מנפח את מימדי התופעה כפי שהיא קיימת במציאות למימדי ענק. גם זה קורה לכל אחד. גם לי. אנחנו מרכיבים משקפיים שצובעות לנו את העולם. יש אנשים שמרכיבים משקפיים ורודות, ובטוחים שכולם מתסכלים עליהם כי הם יפים ואהובים, והם נהנים מזה, יש אנשים שלובשים משקפיים שחורות ובטוחים שאף אחד לא מסתכל עליהם בחיים, ולא רואה אותם, ויש אנשים, ואת ביניהם, שלובשים משקפיים... אפורות? או עם צילינדר מוזר
שגורמות להן לחשוב שהמון אנשים מסתכלים, נועצים מבטים, ומדברים דברים רעים. אבל המציאות היא דומה בדרך כלל, עבור כל לובשי המשקפיים, והמשקפיים יוצרות את ההבדל בחוויה. את אומרת: "הלוואי שזה היה רק הדמיון שלך", אבל יש לי הרגשה, שזה בעיקר הדמיון שלך. יש לי הרגשה חזקה, שבמציאות, נועצים בך הרבה פחות מבטים ומדברים עלייך הרבה פחות ממה שנדמה לך. גם בעבר, עצם זה שהיית מגיבה באופן כה ישיר וחריף לנעיצת מבטים (ישר מסתכלת חזרה עד שהיו מורידים את המבט - מה שגורם לי לתהות מה היית עושה אם לא היו מורידים?) - מצביע שגם אז הייתה לך בעיה עם זה. לא שאלתי בדיוק ממה את מפחדת, שאלתי כל מיני שאלות עקיפות על הפחד, שאמורות לעזור לנו להכיר אותו מכל מיני צדדים שלו. אני חושב שאם תנסי בכל זאת לענות עליהן זה יכול להועיל ובטח לא יזיק. האם את בטוחה שכשאת נמצאת עם בן אדם אחד בלבד, והוא נועץ בך מבט, זה לא שונה מאשר אם את נמצאת עם מאה אנשים וכולם נועצים בך מבט?? וזה לא משנה אם חברה טובה נועצת בך מבט או אם זר גמור נועץ? אני מבין שאת בלחץ בכל סיטואציה אפשרית, אבל כדאי שתכירי את הלחץ ותדעי מתי הוא מתגבר ומתי הוא נחלש, כדי שתוכלי לשלוט בו טוב יותר, ובסופו של דבר, בתקווה שתוכלי גם לשלוט בו ממש טוב.
 

lilit jam

New member
../images/Emo39.gif

בעבר, כשהיו מסתכלים ולא היו מורידים את המבט, הייתי צוחקת. הייתי רגילה לזה וזה לא משהו שהיה גורם לי לחרדות ולחץ, ממש לא... גם אני חשבתי שבמציאות זה לא קורה כפי שאני רואה או חושבת, אבל זה משהו שגם חברים שמו לב אליו, אחרי שכבר נשברתי וסיפרתי להם שאני חושבת שאנשים מסתכלים ומדברים עליי וכו' ואז באמת הם שמו לב שאני לא מגזימה, אבל הם לא יודעים להגיד לי מה הבעיה/סיבה... כולם מפילים את זה על המראה... ואני ממש לא קונה את זה, לא כשזה מגיע לרמות כאלה... כשאני ממש משחזרת את הסיטואציות, אז אני באמת נתקפת בפחד הרבה יותר רציני כשאני נמצאת עם הרבה אנשים...
 

פאפיט

New member
בקיצר, את כנראה סובלת מחרדה חברתית

מטפלים בזה באמצעות שיחות (עם פסיכולוג) ו/או כדורים.
 
למעלה