המקום הראשון בעזובה, עוני ואבטלה

yeshgvul

New member
המקום הראשון בעזובה, עוני ואבטלה

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=257820 הארץ 30.01 המקום הראשון בעזובה, עוני ואבטלה מאת יוסף אלגזי מרבית הבתים בעיירה הבדווית כסייפה לא מחוברים לרשת הביוב, בחוץ אין תאורה, אין כבישים סלולים ואין מדרכות. כמחצית מהתושבים מובטלים. הבדווים מאשימים את הממשלה בנישולם מקרקעותיהם ובהתעלמות מוחלטת מתנאי חייהם הקשים. אפילו כשהוכנה תוכנית מיוחדת לבדווים בנגב, לא טרחו לשתף אותם כסייפה. לדברי יו"ר המינהלה לקידום הבדווים יעקב כץ, "הגורל התאכזר לכסייפה" תצלום: אלברטו דנקברג לפי נתוני האבטלה האחרונים שפירסמו בשבוע שעבר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ושירות התעסוקה, נמצאת העיירה הבדווית כסייפה בנגב במקום הראשון בליגת העל של האבטלה 22% -. בפועל, אומרים יו"ר המועצה המקומית, סאלם אבו רביעה, ויו"ר מחלקת הרווחה המקומית, עבדאללה אבו שריקי, שיעור האבטלה הוא כפול מזה - כמחצית מכוח העבודה. הנתון הרשמי, הם מציינים, כולל רק את אלה שנרשמים באופן קבוע בלשכת התעסוקה בערד המרוחקת כ15- קילומטרים מכסייפה; הוא אינו כולל את המובטלים שאינם נרשמים ביודעם שרק יפסידו זמן וכסף לנסיעה, וממילא לא יקבלו עבודה. הנתון הזה לא כולל גם את מרבית הנשים הבוגרות, שלא יעזבו את היישוב כדי לחפש עבודה ולו רק מטעמים של שמירת מסורת החיים השבטית. לדברי אבו רביעה ואבו שריקי, לו היתה לנשים הללו אפשרות לעבוד ביישוב, רבות מהן היו יוצאות לעבודה. האבטלה המעמיקה היא רק מרכיב אחד מתוך שורה ארוכה של מחדלים בתכנון פיסי וחברתי, הגורמים לכך שכסייפה היא לא מקום שנעים לחיות בו. הכל מסתכם, אומרים תושבי המקום, בכך ששום החלטה הנוגעת לחייהם לא התקבלה מתוך התחשבות באינטרסים שלהם. להיפך, רוב ההחלטות פוגעות בהם ומקדמות אינטרסים מנוגדים. כך למשל, ההכרזה על הקמת כסייפה היתה תוצאה של פינוי תושבי תל אל-מלח (מלחתא) ב1981- והקמת שדה התעופה הצבאי נבטים כחלק מההיערכות החדשה של צה"ל לאחר פינוי סיני. התושבים פונו לשני יישובים קיימים ומאוכלסים, אך בלתי מוכרים: כסייפה וערערה-הנגב. התיישבו שם מבני השבטים אבו רביעה, אל עמור, אבו קרינאת, אבו עיאדה, אבו עג'אג' ואחרים; יחד הם מונים כיום כ9,000- תושבים. "השלטונות שהחליטו על הקמת כסייפה לפני עשרים שנה פתרו לעצמם את הבעיות שלהם - למשל הקמת שדה התעופה - אך מאז לא פתרו כמה מהעיוותים שהם יצרו עוד בשלבי התיכנון החפוזים", אומר אבו רביעה. העיוות התכנוני שנוצר עקב הפינוי וההעברה החפוזים של מפוני תל אל-מלח לא השתנה עד היום: במרכז שטח השיפוט של כסייפה, המשתרע על פני כ14,000- דונם, עומדות שכונות מגורים שנבנו על מגרשים שהקצו השלטונות, עם תשתית מינימלית ביותר של כבישים, חשמל ומים זורמים. לכמחצית מבתי השכונה יש בורות ספיגה במקום מערכת ביוב. במרכז הזה מתגוררת רק כמחצית מאוכלוסיית כסייפה, רובה מבני המשפחות הבדוויות שפונו מתל אל-מלח. חלקם מתגוררים על מגרשים לא שלהם, שלגביהם אין עדיין הסדר בין השלטונות לבין בעלי הקרקע. על חלק גדול מהקרקעות בכסייפה קיימת מחלוקת ארוכת שנים בין השלטונות לבין הבדווים הטוענים לבעלות עליהן. מסביב למרכז חיה המחצית השנייה של אוכלוסיית היישוב. אלה הם התושבים המקוריים שחיים במקום זה דורות. לכאורה הם חיים בתחום השיפוט של יישוב מוכר, עם רשות מקומית נבחרת, אך למעשה הם ממשיכים לחיות באותם תנאים שבהם חיו בעבר - תנאים של הפזורה, הם מכנים זאת, כמו ביישובים הבלתי מוכרים. רבים מהם מתגוררים עד היום בפחונים, באוהלים ובמבנים שהוקמו ללא היתרי בנייה, ללא תשתיות וללא שירותים. בשכונות הללו אין כבישים סלולים, אין מדרכות, תעלות ניקוז, חשמל, תאורה ציבורית, פינוי אשפה, מתנ"ס ועוד. לכן הם מסרבים לשלם ארנונה. הממונה הקודם על המחוז מטעם משרד הפנים, עו"ד מתתיהו חותה, תבע מהם לשלם ארנונה "ללא התניה כלשהי לגבי השירותים שהם מקבלים מן הרשות המקומית", כלשון מכתב שהיפנה ליו"ר המועצה המקומית, אבו רביעה; אך זה מצדו מצדיק בגלוי את עמדת התושבים. אבו רביעה, 39, מילידי כסייפה, בעל תואר שני בביוכימיה ומנהל בית ספר לשעבר, נבחר לראשות המועצה המקומית בבחירות המקומיות הראשונות שנערכו ביישוב באוקטובר 2000. כמרבית הבדווים בנגב, אבו רביעה סבור שהשלטונות הקימו את שבע עיירות הקבע לבדווים בראש וראשונה כדי להשתלט על אדמותיהם בלי להגיע אתם להסדר הוגן בנושא הקרקעות. "לא פחות חמורה העובדה", מאשים אבו רביעה, "שבמסגרת הנצחת התכנון החפוז והלקוי מלכתחילה, במשך עשרים שנות קיומה של כסייפה במתכונת של עיירת קבע, השלטונות לא ביצעו כל פעולה ליצירת מקורות פרנסה עצמאיים, בכסייפה או בעיירות הסמוכות, ובשל כך היישוב סובל ממכת האבטלה". למועצה אין מלה כשני שלישים מתושבי כסייפה הם מתחת לגיל 18. ליישוב אין אזור תעשייה ולא אזור מלאכה. שני מקורות הפרנסה הקבועים היחידים הם המועצה המקומית ומערכת החינוך, המעסיקות יחד כ250- עובדים. הצבא והמשטרה מעסיקים עוד כמה עשרות גברים, ושאר המועסקים עובדים בשירותים מקומיים שונים (למשל מרכולים) ובעבודות שונות, קבועות ומזדמנות, בעיקר מחוץ ליישוב. רכז התעסוקה במועצה המקומית, אסמעיל אבו מטיר, אומר ש"תושבי כסייפה מתקשים לקבל עבודה בערים כמו ערד ודימונה משני טעמים עיקריים: האחד מוצהר, השכלתם הנמוכה בדרך כלל; והשני בלתי מוצהר, העובדה שהם בדווים. נגד שני נימוקים אלה האנשים שלנו עומדים חסרי אונים". מנהל מחלקת הרווחה בכסייפה אבו שריקי אמר בשבוע שעבר, כי במחלקתו רשומים כ450- תיקים ביישוב שיש בו 700 בתי אב. בשנה האחרונה נרשם גידול במספר הפונים ללשכת הרווחה המקומית בגלל האבטלה ובגלל הקיצוצים בקצבאות שכבר נכנסו לתוקפם. הקיצוצים הנוספים הצפויים רק יחמירו את המצב. מקור מצוקתם של כמחצית הפונים למחלקת הרווחה הוא העדר מקורות הכנסה ואמצעים לקיום.
 

yeshgvul

New member
סיום הכתבה

כדוגמה מביא אבו שריקי נשים מטופלות בילדים שבעליהן נשאו נשים אחרות. "אשה שבעלה נושא אשה נוספת, בדרך כלל צעירה ממנה, הופכת למעשה לאם חד-הורית", הוא מסביר. "עד לאחרונה אשה כזו שהיתה מטופלת בארבעה-חמישה ילדים היתה מקבלת קצבת הבטחת הכנסה שאיפשרה לה ולילדיה להחזיק את הראש מעל פני המים. בשנה האחרונה רשויות הרווחה הפסיקו לתת לנשים הללו את הקצבה בטענה שבדיקה מטעמם העלתה שהן מתגוררות עם ילדיהן במקום קרוב למקום מגוריו של הבעל, ומכאן שהם יכולים לנהל משק בית משותף ולא זקוקים להבטחת הכנסה. זהו אבסורד שפוגע באשה ובילדיה חסרי האונים". לאבטלה ולמצוקה הכלכלית בכסייפה, קובעים אבו שריקי ואבו רביעה, יש השלכות חברתיות קשות מאוד שפוגעות בעיקר בחלשים ובצעירים. בימים אלה אבו שריקי שוקל ברצינות להפעיל בכסייפה בית תמחוי כדי להתמודד עם המחסור במזון, תופעה חדשה. "בית תמחוי אינו תופעה מוכרת אצל הבדווים, אבל בלית ברירה ננהיג אותה", הוא אומר. הסיוע שמעניקות לאנשים הנזקקים עמותות שונות, כמו אלה של התנועה האיסלאמית, "אלואחה" (נווה מדבר), "מוריה", הקרן החדשה ועוד, אין בו די. ראשי היישוב כסייפה מתריעים מפני ההשלכות החברתיות החמורות שיש למצוקה הכלכלית הגוברת. מובטלים שמתקשים לקיים את עצמם ואת התלויים בהם נדחפים למעשים פליליים. צעירים מובטלים המשוטטים בחוסר מעש ביישוב או בערים הגדולות, ערד או באר שבע, מתפתים מהר מאוד לעסוק בכייסות, בגניבות במרכולים ובקניונים ובפריצות לבתים. לעבירות רכוש מיתוספות תופעות של השחתת רכוש ציבורי ושימוש וסחר בסמים. הדיכאון ותחושת חוסר המוצא גורמים לערעור מעמדם של ראשי המשפחה מאחר שהם אינם מסוגלים לספק את צרכיה, וכן גוברות תופעות של אלימות בתוך המשפחה ושל סכסוכים בתוך המשפחות וביניהן. אבו רביעה מודע לכך שמרבית בתי העסק הפזורים סמוך לכסייפה על הכביש הראשי המוביל לערד, אם לא כולם, פועלים ללא רשיונות. מדובר בחנויות מכולת, מסעדות, מוסכים, חניונים לממכר מכוניות משומשות ועוד. "עדיף שאנשים ירוויחו את לחמם ביושר, גם אם ללא רשיון, מאשר שילכו לגנוב או לסחור בסמים", אומר אבו רביעה, "לאנשים האלה לא מוצעת כל אלטרנטיווה חיובית וממשית והם רוצים לחיות". התקציב השנתי של המועצה המקומית כסייפה מגיע לכ32- מיליון שקלים. אבו רביעה וחבריו למועצה המקומית קובלים על כך שמועצתם קצוצת כנפיים וסמכויות. "למועצה המקומית בכסייפה אין דעה ואין מלה בעניינים כמו סלילת כביש ביישוב או מתן היתר בנייה", קובל יו"ר המועצה המקומית. "בעניינים כאלה מכריעות רשויות כמו מינהלת הבדווים או הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. והתוצאה היא שאם אני פונה לקבלן למשל, ושואל אותו מדוע הפסיק את סלילת הכביש הראשי או כביש הגישה לבית הספר, הוא משיב לי שזה לא מענייני, שאפנה למי שהזמין את העבודה אצלו, למשל המינהלת". תקציב מיוחד לאכיפה בחודשים האחרונים הפנו רשויות משרד הפנים תושבים בדווים מהפזורה שמחוץ לתחום השיפוט של כסייפה, למועצה המקומית של כסייפה כדי שיקבלו שם מגרשים לבנייה. בתגובה פנה אבו רביעה לממונה על המחוז דוד כהן והעיר את תשומת לבו לכך שאף כי בכסייפה יש שטחים ריקים נרחבים, אין ביישוב מגרשים זמינים לבנייה מכיוון שעל רוב שטח השיפוט, אם על לא כולו, רובצות תביעות בעלות. לדברי אבו רביעה, הרשויות אינן ממהרות לפתור את בעיות הסדר הקרקעות עם הבדווים בנגב בציפייה ליום שבו יוכלו ללחוץ על האנשים לקבל את התנאים שהן מכתיבות. "תושב כסייפה שמבקש לקבל היתר בנייה, הרשויות מתנות זאת בכך שיקבל את תנאיהן להסדר הקרקעות עמן", אומר רביעה. על דבר התוכנית החדשה של הממשלה למגזר הבדווי בנגב שמעו חברי המועצה המקומית כסייפה רק מאמצעי התקשורת שמסרו עליה בתחילת החודש. הממשלה ניסחה את התוכנית בלי להיוועץ בבדווים. מהפרסומים נודע לחברי המועצה המקומית שהתוכנית החדשה תגביר את יישומה של המדיניות הקיימת, שעיקרה פינוי הבדווים מהיישובים הלא מוכרים לעיירות קבע שגם המדינה מודה בכשלונן, והשתלטות על קרקעותיהם. התוכנית החדשה קיבלה תקציב מיוחד מהאוצר, המיועד להגברת "אכיפת זכויות המדינה במקרקעין ואכיפת חוקי התכנון והבנייה". התקציב ישמש בין השאר להקמת יחידות סיור מיוחדות של המשטרה והסיירת הירוקה, להרחבת המנגנונים של הפרקליטות ובתי המשפט בדרום ולהאצת הוצאת צווי הריסה וביצועם. בכסייפה, כמו בשאר ריכוזי האוכלוסייה הבדווית בנגב, מתריעים מפני ביצוע התוכנית החדשה, שכמה מסעיפי האכיפה הכלולים בה יגבירו את הנתק הקיים בין האזרחים הבדווים לבין רשויות המדינה ועלולים לעורר התנגדות. במכתב שהפנתה לראש הממשלה אריאל שרון ביקשה עו"ד באנה שגרי-בדארנה מהאגודה לזכויות האזרח, להסיר מעל הפרק את התוכנית בנוסחה הנוכחי ולפתוח במהלך של תכנון משותף שבו ייטלו חלק נציגי האזרחים הבדווים ונציגיהם הנבחרים. זאת, לדבריה, במטרה להבטיח את זכויות הבדווים בתחומי התכנון, הפיתוח והשירותים, לטובת כל תושבי הנגב, יהודים כערבים. ראש המינהלת לקידום הבדווים, יעקב כץ, הודה בשבוע שעבר, ש"הגורל התאכזר לכסייפה" ושתושביה סובלים מאבטלה קשה. תעסוקה אמנם אינה בתחום אחריותו, אך לדעתו האצת התוכניות להקמת 5-4 יישובים חדשים לבדווים בנגב תפתור כמה מצוקות כואבות שמהן סובלים הבדווים. לצורך זה, הבטיח, המינהלת תעלה את רף הפשרות בהסדרי הקרקעות באמצעות הגדלת התמורה בכסף או מתן קרקע חלופית, ותפעל לאישור תוכניות המתאר והבנייה של היישובים המתוכננים. לדבריו, "הקמת התשתיות ליישובים החדשים והתחלות הבנייה בהן יספקו תעסוקה לתושבי האזור ויצרו בו אווירה חיובית". ראשי הציבור בכסייפה אינם אופטימים כמו ראש המינהלת והם קובלים על מסע ההכפשה וההסתה נגדם בתקשורת, המציגה אותם כמי שמנסים להשתלט על הנגב כולו. לדבריהם, בנוסף להעכרת היחסים בין הבדווים לשכניהם היהודים ולדה-לגיטימציה הנעשית להם, ההסתה נגדם עלולה לצאת משליטה ולהתפתח לכלל עימות. חלקם מאמינים שכשם שקמו שותפויות שליליות בין גורמים פליליים של בדווים ויהודים, עתידות להיווצר שותפויות חיוביות בין מקופחי הנגב, יהודים וערבים. "אני מאמין", מסכם יו"ר מועצת כסייפה, "שבעתיד הלא רחוק תקום תנועת מחאה בנגב בנוסח הפנתרים השחורים, שבה יהיו שותפים בדווים ותושבים מבאר שבע, ערד, דימונה ועיירות פיתוח כמו מצפה רמון ונתיבות, שביחד ייאבקו למען האינטרסים המשותפים שלהם לחיים טובים".
 
למעלה