המסע והדרך
שני תאים בגוף האדם מדברים בניהם: תא א': "אתה מאמין שיש דבר כזה שנקרא "גוף"? תא ב': "אני לא מאמין בשום דבר שאני לא יכול לראות ועד היום לא ראיתי שום ראיות לקיומו של אותו גוף כביכול" תא א': "אתה לא חושב שיש סיבה להכל? למה אנחנו קיימים? למה אנחנו קולטים חמצן וממירים אותו לאנרגיה? לאן כל האנרגיה הזאת הולכת? ותראה איך כל הסביבה מאורגנת כל כך יפה לתמוך בנו- הדם תמיד מספק לנו את החמצן וחומרי המזון שאנו זקוקים להם ולוקח מאיתנו את חומרי הפסולת שאנחנו מפרישים, יש תאים שכל יעודם הוא להגן עלינו, כל הרקמות מסביב מסודרות בצורה כל כך הרמונית וגאונית, הכל תומך כל כך יפה בהכל ובאיזון כל כך עדין, שדי כדי להפר אותו מעט כדי שכל המערכת הסבוכה והמורכבת הזאת תיפרם, ועדיין, היא מחזיקה כל כך יפה, כל כך הרבה זמן. תא ב': ואתה מניח שיש איזה מין "גוף" איפה שהוא שיושב ומפקח שהכל יתקתק כמו שצריך? שטויות. הכל התפתחות אבולוציונית טבעית לחלוטין. התאים הראשונים גילו שקל להם יותר לשרוד בסמביוזה אחד עם השני מאשר לבד וככל שיותר תאים הצטרפו, המערכת נעשתה מורכבת יותר והשתכללה כדי שתוכל לתמוך בקיום של עצמה". תא א': "והכל לדעתך התפתחות אקראית? אני לא יכול לקבל את זה. דבר כל כך מורכב ויצירתי לא פשוט צץ מעצמו. חייב להיות היכן שהוא גוף ענק ורב יכולות שברא הכל, אותי ואותך, שיושב ומפקח ומארגן ומווסת. ומעבר לכך, אני בטוח שיש לכל זה מטרה, מטרה עליונה שהיא הרבה מעבר לסתם הישרדות. כל זה מוביל להיכן שהוא". תא ב': "לאן"? תא א': "לא יודע. למטרות שהן הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים לתפוס." תא ב': "ואיפה הגוף העצום הזה לכאורה מסתתר לדעתך? למה אנחנו לא רואים אותו?" תא א' "לא יודע. אולי הוא מסתתר במוח שמעביר לנו פולסים חשמליים והורמונים שמווסתים את הסביבה שלנו? כן, הגיוני מאוד שהוא שם, יושב למעלה ומנהל את הכל. ואולי בעצם הוא יושב בלב, מזרים את הדם ושולח לנו הזנה ואנרגיה אינסופיים לכל אורך חיינו וחייהם של התאים כולם? ואולי הגוף נמצא בכלל מחוץ לרקמות, רחוק מהן, צופה ומפקח? תא ב': "ואולי הגוף הזה מסתתר אצלי בפנים, משחק לי בין המיטוכונדריות? ואולי אתה מבלבל את המוח?" מה ששני התאים לא יודעים הוא שהגוף התאורטי הזה הוא כלל לא תאורטי. הוא הדבר המוחשי ביותר בקיומם. הוא מקיף אותם מכל העברים, הם חלק ממנו, פיסה מרקמותיו. ולא רק זה, הגוף הוא לא רק מצבור של כל התאים, הרקמות והאיברים שמחוברים ופועלים ביחד, כל אחד מהם ומהתאים האחרים מכיל בתוכו את הדי.אנ.אי של הגוף השלם כולו. הם לא רק קטנטן של הגוף, הם מבטאים במיקרו את המהות השלמה שלו עצמו. איפה אלוהים יושב? בשמים? באדמה? בחלל החיצון? בחלל הפנימי? מדוע אנחנו לא רואים אותו? מניין לנו שאנחנו לא רואים אותו? אולי אנחנו לא רואים בעצם שום דבר אחד חוץ ממנו? ואנחנו- פינה קטנה של היקום, של כל היש והקיים, אולי יש בנו יותר מכך? אולי כל אחד מאיתנו וכל דבר שאנחנו יודעים עליו מכיל בתוכו את התמצית המלאה של הקיום כולו, מיקרוקוסמוס של המאקרו? ואולי אנחנו יכולים להפעיל את אותה תמצית שטמונה בתוכינו ולשנות את המציאות? אלוהים הוא האין סוף, בכך מסכימות רוב הדתות והפילוסופיות. אם הוא אין סופי, אין שום דבר שאינו נכלל בתוכו, הוא הכל כולל הכל, כולל אותנו. אנחנו לא חוסים תחת כנפיו אלא לוקחים חלק בקיומו. אולם הוא יותר מסך כל חלקיו המצטברים, יש לו מהות אחת, מאוחדת, שלמות שמהדהדת דרך כל חלקיו. לכל פאות הגביש יש ליבה אחת חלקה. לכל הזוויות יש מוקד אחד פנימי. כשאנו מתפללים ומפנים את תשומת ליבינו לאלוהים, נפתחים אליו, התפילה לא עולה לשמים- היא נכנסת פנימה, למקום שבו יש מי שיספוג אותה, מי שמתסכל דרך העיניים שלנו ושומע דרך האוזניים שלנו והוא עד לכל חיינו. כולנו הפאות של אותו היהלום, התאים של אותו הגוף עם אותו הדי.אנ.אי בתוכו- אותה התמצית. אלוהים נמצא במסע. כך נברא היקום. מעשה בריאה הוא המסע שהוא עורך דרך עצמו. כל נשמה היא לא אובייקט בפני עצמו אלא רק דרך שונה שבה הולך אלוהים. הוא הולך בכל הדרכים בו זמנית ונוכח בכל הנשמות, מגדיר את קיומן בכך שהוא הולך את דרכן, מתווה אותן, כמו שחקן שעובר דרך הדמות שהוא מגלם. גם הנשמה נמצאת במסע. האדם הוא לא אובייקט בפני עצמו, הוא רק הדרך בה הולכת הנשמה בחיים האלה, עוברת בכל המשעולים ועוצרת בכל התחנות שמגדירים את חייו ואישיותו של אותו האדם. ומכיוון שגם הנשמה היא רק הדרך שלך אלוהים, כל אחד מאיתנו הוא רק הדרך היחודית מאוד שאלוהים עובר במסעו, בנוכחותו נותן לנו מודעות, חיים וקיום. הגוף הוא כלי הרכב הנושא את המודעות במציאות הזאת, החיים הם השביל ותוואי הדרך. אלוהים הוא שחקן בהצגת יחיד שמשחק בו זמנית את כל הדמויות במחזה ולא מפסיק לאלתר. כל אחד מאיתנו הוא רק המסכה שאלוהים מרכיב. הירהורים שתקפו אותי לאחרונה. לקח לי קצת זמן לגבש אותן למילים אבל הנה זה הצליח. מה דעתכם?
שני תאים בגוף האדם מדברים בניהם: תא א': "אתה מאמין שיש דבר כזה שנקרא "גוף"? תא ב': "אני לא מאמין בשום דבר שאני לא יכול לראות ועד היום לא ראיתי שום ראיות לקיומו של אותו גוף כביכול" תא א': "אתה לא חושב שיש סיבה להכל? למה אנחנו קיימים? למה אנחנו קולטים חמצן וממירים אותו לאנרגיה? לאן כל האנרגיה הזאת הולכת? ותראה איך כל הסביבה מאורגנת כל כך יפה לתמוך בנו- הדם תמיד מספק לנו את החמצן וחומרי המזון שאנו זקוקים להם ולוקח מאיתנו את חומרי הפסולת שאנחנו מפרישים, יש תאים שכל יעודם הוא להגן עלינו, כל הרקמות מסביב מסודרות בצורה כל כך הרמונית וגאונית, הכל תומך כל כך יפה בהכל ובאיזון כל כך עדין, שדי כדי להפר אותו מעט כדי שכל המערכת הסבוכה והמורכבת הזאת תיפרם, ועדיין, היא מחזיקה כל כך יפה, כל כך הרבה זמן. תא ב': ואתה מניח שיש איזה מין "גוף" איפה שהוא שיושב ומפקח שהכל יתקתק כמו שצריך? שטויות. הכל התפתחות אבולוציונית טבעית לחלוטין. התאים הראשונים גילו שקל להם יותר לשרוד בסמביוזה אחד עם השני מאשר לבד וככל שיותר תאים הצטרפו, המערכת נעשתה מורכבת יותר והשתכללה כדי שתוכל לתמוך בקיום של עצמה". תא א': "והכל לדעתך התפתחות אקראית? אני לא יכול לקבל את זה. דבר כל כך מורכב ויצירתי לא פשוט צץ מעצמו. חייב להיות היכן שהוא גוף ענק ורב יכולות שברא הכל, אותי ואותך, שיושב ומפקח ומארגן ומווסת. ומעבר לכך, אני בטוח שיש לכל זה מטרה, מטרה עליונה שהיא הרבה מעבר לסתם הישרדות. כל זה מוביל להיכן שהוא". תא ב': "לאן"? תא א': "לא יודע. למטרות שהן הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים לתפוס." תא ב': "ואיפה הגוף העצום הזה לכאורה מסתתר לדעתך? למה אנחנו לא רואים אותו?" תא א' "לא יודע. אולי הוא מסתתר במוח שמעביר לנו פולסים חשמליים והורמונים שמווסתים את הסביבה שלנו? כן, הגיוני מאוד שהוא שם, יושב למעלה ומנהל את הכל. ואולי בעצם הוא יושב בלב, מזרים את הדם ושולח לנו הזנה ואנרגיה אינסופיים לכל אורך חיינו וחייהם של התאים כולם? ואולי הגוף נמצא בכלל מחוץ לרקמות, רחוק מהן, צופה ומפקח? תא ב': "ואולי הגוף הזה מסתתר אצלי בפנים, משחק לי בין המיטוכונדריות? ואולי אתה מבלבל את המוח?" מה ששני התאים לא יודעים הוא שהגוף התאורטי הזה הוא כלל לא תאורטי. הוא הדבר המוחשי ביותר בקיומם. הוא מקיף אותם מכל העברים, הם חלק ממנו, פיסה מרקמותיו. ולא רק זה, הגוף הוא לא רק מצבור של כל התאים, הרקמות והאיברים שמחוברים ופועלים ביחד, כל אחד מהם ומהתאים האחרים מכיל בתוכו את הדי.אנ.אי של הגוף השלם כולו. הם לא רק קטנטן של הגוף, הם מבטאים במיקרו את המהות השלמה שלו עצמו. איפה אלוהים יושב? בשמים? באדמה? בחלל החיצון? בחלל הפנימי? מדוע אנחנו לא רואים אותו? מניין לנו שאנחנו לא רואים אותו? אולי אנחנו לא רואים בעצם שום דבר אחד חוץ ממנו? ואנחנו- פינה קטנה של היקום, של כל היש והקיים, אולי יש בנו יותר מכך? אולי כל אחד מאיתנו וכל דבר שאנחנו יודעים עליו מכיל בתוכו את התמצית המלאה של הקיום כולו, מיקרוקוסמוס של המאקרו? ואולי אנחנו יכולים להפעיל את אותה תמצית שטמונה בתוכינו ולשנות את המציאות? אלוהים הוא האין סוף, בכך מסכימות רוב הדתות והפילוסופיות. אם הוא אין סופי, אין שום דבר שאינו נכלל בתוכו, הוא הכל כולל הכל, כולל אותנו. אנחנו לא חוסים תחת כנפיו אלא לוקחים חלק בקיומו. אולם הוא יותר מסך כל חלקיו המצטברים, יש לו מהות אחת, מאוחדת, שלמות שמהדהדת דרך כל חלקיו. לכל פאות הגביש יש ליבה אחת חלקה. לכל הזוויות יש מוקד אחד פנימי. כשאנו מתפללים ומפנים את תשומת ליבינו לאלוהים, נפתחים אליו, התפילה לא עולה לשמים- היא נכנסת פנימה, למקום שבו יש מי שיספוג אותה, מי שמתסכל דרך העיניים שלנו ושומע דרך האוזניים שלנו והוא עד לכל חיינו. כולנו הפאות של אותו היהלום, התאים של אותו הגוף עם אותו הדי.אנ.אי בתוכו- אותה התמצית. אלוהים נמצא במסע. כך נברא היקום. מעשה בריאה הוא המסע שהוא עורך דרך עצמו. כל נשמה היא לא אובייקט בפני עצמו אלא רק דרך שונה שבה הולך אלוהים. הוא הולך בכל הדרכים בו זמנית ונוכח בכל הנשמות, מגדיר את קיומן בכך שהוא הולך את דרכן, מתווה אותן, כמו שחקן שעובר דרך הדמות שהוא מגלם. גם הנשמה נמצאת במסע. האדם הוא לא אובייקט בפני עצמו, הוא רק הדרך בה הולכת הנשמה בחיים האלה, עוברת בכל המשעולים ועוצרת בכל התחנות שמגדירים את חייו ואישיותו של אותו האדם. ומכיוון שגם הנשמה היא רק הדרך שלך אלוהים, כל אחד מאיתנו הוא רק הדרך היחודית מאוד שאלוהים עובר במסעו, בנוכחותו נותן לנו מודעות, חיים וקיום. הגוף הוא כלי הרכב הנושא את המודעות במציאות הזאת, החיים הם השביל ותוואי הדרך. אלוהים הוא שחקן בהצגת יחיד שמשחק בו זמנית את כל הדמויות במחזה ולא מפסיק לאלתר. כל אחד מאיתנו הוא רק המסכה שאלוהים מרכיב. הירהורים שתקפו אותי לאחרונה. לקח לי קצת זמן לגבש אותן למילים אבל הנה זה הצליח. מה דעתכם?
