המנגנון שגורם להרגיש רע

dedikilcool

New member
קראתי כבר 10 פעמים

ואני נורא מצטער אבל אני לא לגמרי מבין מה אתה רוצה להגיד... מה שאני מרגיש זה מאד פשוט. שלבגוד זה לא נכון. שזה אסור. זהו. זה לא קשור לאף אחד ולשום דבר. רק עניין של מוסר. בלי שום קשר לאיך היא תרגיש או לא. זה אסור בדיוק כמו לגנוב. אסור.... אז אני יודע שזה אסור. ואני יודע שאני עושה משהו שהוא לא בסדר וחי עם זה.
 
למה זה "אסור" כשאין אפשרות שיידעו מזה?

זה בדיוק מה שאני מנסה להבין, מדוע אני מרגיש את אותו "אסור".
 

dedikilcool

New member
סלח לי שאני לוקח דברים טיפה לקיצוניות

ואם לא היו יודעים מזה, אז לרצוח זה מותר? זה לא משנה אם יידעו או לא יידעו. מוסר לא תלוי באף אחד אחר, מוסר עומד בפני עצמו. לא עושים משהו כי הוא לא נכון בלי קשר עם מישהו ידע על כך או לא. לא עושים כי לא נכון לעשות את זה.
 
רצח לא רע לנרצח.

הנרצח מת - ולנו אין דרך לדעת אם מוות זה טוב או רע. כל המידע שיש לנו לגבי מוות הוא שאנחנו חדלים מלהתקיים עלי אדמות. רצח הוא רע לרוצח מכיוון שעליו לחיות ולשאת בתוצאות שמתבטאות באות קין, הוקעה, אובדן חירות וכדומה - עד סוף ימיו.
 

dedikilcool

New member
סתם מעניין אותי לדעת

האם מבחינתך האמרה "לגנוב זה בסדר כל עוד אתה לא נתפס" נכונה? מה זאת אומרת "מי עושה כאן רע למישהו?". לשקר זה רע. זה תמיד רע. לשקר זה לגנוב דעת. גם עם דבר הגניבה לא התגלה, זה עדיין לא עושה את זה בסדר. אם זה היה כל כך בסדר לא היה צורך לגנוב, היית מסוגל לקום ולעשות זאת בראש חוצות.
 
אתה יודע מה ההבדל בין גנב לבינך?

את הגנב תפסו. זה לא נאמר כביקורת או בשום סוג של האשמה. בוא לא ניתמם. כולם משקרים, גונבים, נואפים, מוציאים דיבה ועוד...אנחנו רק מקרבים לסלוח לעצמינו ולשכוח - ואז אנחנו ממהרים להטיח האשמות באחרים ולשפוט אותם. שמעת על: הפוסל במומו פוסל? מי שפוסל, מבקר ושופט התנהגויות ומעשים של אחרים - עושה זאת מתוך הכאב של עצמו. מותך נסיונו. אין גנב שאוהב או מקבל מעשי גניבה אין נואף שאוהב או מקבל ניאוף של אחרים ועוד... אנחנו מגנים אחרים מתוך החטאים שלנו עצמינו. מתוך ייסורי המצפון שלנו על מעשינו. וככל שהגינוי גדול יותר, כך האשמה בצד של המגנה גדולה יותר.
 

TRIPLE SACK

New member
ואו איזה טוב אתה

אהבתי, דברים טובים ואמיתיים. בקיצור הייתי מכנה את זה "צ ד ק נ ו ת"
 

TRIPLE SACK

New member
לא פסגות יקירי

אתה לא הצדקן אתה הצודק. הצדקן זה הבחור ש"גונב" ומנסה לפענח למה המצפון מעיק עליו.
 

TRIPLE SACK

New member
כן... לאט... לאט

תניח את החץ על הרצפה, תרים ידיים ותסתובב...
 

dedikilcool

New member
תקרא/י מה כתבתי בהתחלה

הנה ציטוט "אז אני יודע שזה אסור. ואני יודע שאני עושה משהו שהוא לא בסדר וחי עם זה." אמרתי מראש... אני גנב נקודה. אני גנב ואני גונב וזה אסור וזה רע וזה לא נכון. הנקודה היא להבין שהעובדה שאני עושה משהו לא הופכת את זה לבסדר. אני עושה משהו שהוא לא בסדר. להבין את זה ולחיות עם זה (עד כמה שזה אפשרי). האם זה מייסר אותי? כן... כן בגדול. אני לא חי עם זה כל כך בשקט. הרי, אם הייתי חי עם זה יותר בשקט כנראה לא הייתי פה. למה אני נכנסתי לזה, למה אני ממשיך וכד' זה סיפור בפני עצמו.
 
אתה מרגיש שזה אסור

כי ככה חינכו אותך להרגיש. כי כל פעם שעשית משהו אסור ונתפסת, "נענשת". אתה נמצא בקונפליקט בין מה שאתה רוצה וצריך, בין לקבל את עצמך כמו שאתה, לבין הציפיה שיש לחברה ולמשפחה ממך. ציפיה שתנהג בהתאם למוסכמות המקובלות וה"כללים". ברגע שתהיה שלם עם עצמך, זה יפסיק להפריע לך.
 
אם אתה אנושי

הוא אצלך כל הזמן, רובינו לרוב מתעלמים ממנו המנגנון הזה,כמו הרבה אחרים (הפחד לדוגמא), הם מנגנוני הגנה שלנו, ומתפקידם גורמים לנו לעצור ולשקול את צעדינו. חייה עימו בשלום, הוא לטובתך :) מתי זה הופך לבעיה?
כש"המנגנון" יוצא משליטה, לדוגמא כשהפחד הופך לחרדה.
 
למעלה