נדירליאל
Active member
הסדרה הזו בנטפליקס.
נתחיל ברקע המוזיקלי, יצירה של ויולדי שלענ"ד אין מי שלא מכיר אותה, ששמה 4 העונות.
אחר כך נזכיר שהיא מבוססת על סרט של אלן אלדה משנת 1981 בעל אותו שם, והוא בסיס לסדרה.
עכשיו לאחר ששילמנו את החוב ההיסטורי-התרבותי אפשר להתפנות לסדרה עצמה, 4 העונות.
הסדרה נוצרה ע"י טינה פיי, מכילה 8 פרקים. כל עונה בת שני פרקים. מתחילים באביב כמובן ומסיימים בחורף.
הסדרה עוקבת אחרי 3 זוגות של חברים וותיקים, שבכל עונת שנה יוצאים לחופשת סופ"ש במקום אחר. [בציניות רבה אכתוב: מה קורה לברבי וקן אחרי 20 שנות זוגיות?]
המסורת המערבית שהפכה את עונות השנה לסמלי החיים נמצאת בתשתית התמטית [התוכנית/הרעיונית] בסדרה:
צמד הפרקים הבא הוא הקיץ. קיץ מסמל את ההבשלה של הנוצר באביב. התקבעות דפוסי חיים חדשים. התקבעות על השמש מקור החיים. גם בחיי שלושת הזוגות מתפתח "נרטיב" חדש או חיים חדשים, לניק יש חברה צעירה. השינוי הזה משפיע על החבורה, על מערכות היחסים שלהם, על הזוגיות ארוכת השנים שלהם. הם לא אוהבים את חברתו של ניק, מוצאים את אן ה"אומללה".
הסתיו הוא צמד הפרקים הבא. סתיו מסמן קמילה, רמזים ל-מוות הממשמש ובא. נשירת העלים, יום הורים בקולג' של הצאצאיות, התעמקות המשברים אצל שני הזוגות האחרים: קייט וג'ק, דני וקלוד. דרמת גילים מרשימה, מבט עצמי, ארס פואטי משהו [בתם של ניק ואן מעלה מחזה ובו סוגרת באכזריות חשבונות עם אביה], מבט "חיצוני" על אירוע הגירושים שהיה באביב.
ואז מגיע החורף. שני פרקי הסיום של הסדרה אכן מכילים מוות, כראוי לסמליות של ארבע העונות בהימספרה הצפונית של כדור הארץ. המוות הוא גם ממשי [ ניק נדרס כשהוא חוזר מנסיעה שמטרתה לפצות את חברתו הצעירה] וגם סמלי, הזוגות ה"קבועים" מתפרקים מבפנים. העבר "מת" ויש ליצור הווה חדש. מיותר כמובן לציין, שבכל חורף/מוות נמצא העתיד ומחכה להתפרץ, נכון באביב.
זו פחות או יותר העלילה.
בניגוד לישי קיצ'ילס, לא ראיתי בה מעין תשובה ל"לוטוס הלבן", הן בשל קיבוע כל עונה בבית מלון/הארחה אחר והן בשל צילומי הנוף שהם סמליים לגמרי חוץ מהיותם תפאורה לאירועים עצמם, אבל די מהר שללתי עמדה זו, ולו רק בגלל האופי האחר והשונה לגמרי של סדרה זו.
אז מה יש לנו?
סדרת "סוף טוב" הוליוודית קלאסית, האמת, ללא בושה אפילו.
סדרה שפונה לדעתי לבני 50 ומעלה, כאלה באמצע החיים
איך מתמודדים עם משבר אמצע החיים של דור ה- X, "מות התשוקה" מחלות טיפוסיות לבני הגיל, חברים שמתגרשים וגילוי מיניות מחודשת. חשוב מאוד להדגיש - הסדרה איננה באופן מובהק בעלת כיוונים חברתיים-ביקורתיים, היא מציגה את המעמד הבינוני המצליח בארה"ב ללא רגשות אשם.
היא מציגה את הצאצאים שהפכו ל"חסרי חוש הומור" וחסרי כל היסטוריה תרבותית חשובה, שהם ניגוד סימטרי להורים: אנטי אלכוהול, אנטי בשר, אנטי קפה
כפי שצויין בסקירה אחרת, רועי אבן הויתור היחיד הוא זוג גייז, שהפלא ופלא, אחד שחור והשני איטלקי. [אפשר לדבר רק על זה עוד הרבה..]
רוב הביקורות/הסקירות בארץ משבחות את הממתק הזה, למעט ביקורת אחת של חן חדד ב'הארץ' שהכותרת הראשית וכותרת המשנה הן:
ממליץ / לא ממליץ:
מומלץ לחובבי סיטקומים קלאסיים, שמקבלים עיבוד וניעור עכשווי, אבל נשארים בתחום המובהק של "קומי, בידור" מומלץ לחובבי טינה פיי, מומלץ לחובבי משחק מצטיין של אנסמבל מעולה, חובבי נוף וחובבי חופשות עם חברים וותיקים.
לא מומלץ לצערים חסרי חיבור לעולם התרבותי בתוכו פועלת הסדרה הזו, כאלה שרואים בה "מונוטוניות מייגעת" - לא ראיתי בה מונוטוניות בכלל!!
נתחיל ברקע המוזיקלי, יצירה של ויולדי שלענ"ד אין מי שלא מכיר אותה, ששמה 4 העונות.
עכשיו לאחר ששילמנו את החוב ההיסטורי-התרבותי אפשר להתפנות לסדרה עצמה, 4 העונות.
הסדרה נוצרה ע"י טינה פיי, מכילה 8 פרקים. כל עונה בת שני פרקים. מתחילים באביב כמובן ומסיימים בחורף.
הסדרה עוקבת אחרי 3 זוגות של חברים וותיקים, שבכל עונת שנה יוצאים לחופשת סופ"ש במקום אחר. [בציניות רבה אכתוב: מה קורה לברבי וקן אחרי 20 שנות זוגיות?]
המסורת המערבית שהפכה את עונות השנה לסמלי החיים נמצאת בתשתית התמטית [התוכנית/הרעיונית] בסדרה:
- אביב – לידה והתחדשות
- קיץ – שיא החיים ותשוקה
- סתיו – דעיכה והרהור
- חורף – מוות והתכנסות
צמד הפרקים הבא הוא הקיץ. קיץ מסמל את ההבשלה של הנוצר באביב. התקבעות דפוסי חיים חדשים. התקבעות על השמש מקור החיים. גם בחיי שלושת הזוגות מתפתח "נרטיב" חדש או חיים חדשים, לניק יש חברה צעירה. השינוי הזה משפיע על החבורה, על מערכות היחסים שלהם, על הזוגיות ארוכת השנים שלהם. הם לא אוהבים את חברתו של ניק, מוצאים את אן ה"אומללה".
הסתיו הוא צמד הפרקים הבא. סתיו מסמן קמילה, רמזים ל-מוות הממשמש ובא. נשירת העלים, יום הורים בקולג' של הצאצאיות, התעמקות המשברים אצל שני הזוגות האחרים: קייט וג'ק, דני וקלוד. דרמת גילים מרשימה, מבט עצמי, ארס פואטי משהו [בתם של ניק ואן מעלה מחזה ובו סוגרת באכזריות חשבונות עם אביה], מבט "חיצוני" על אירוע הגירושים שהיה באביב.
ואז מגיע החורף. שני פרקי הסיום של הסדרה אכן מכילים מוות, כראוי לסמליות של ארבע העונות בהימספרה הצפונית של כדור הארץ. המוות הוא גם ממשי [ ניק נדרס כשהוא חוזר מנסיעה שמטרתה לפצות את חברתו הצעירה] וגם סמלי, הזוגות ה"קבועים" מתפרקים מבפנים. העבר "מת" ויש ליצור הווה חדש. מיותר כמובן לציין, שבכל חורף/מוות נמצא העתיד ומחכה להתפרץ, נכון באביב.
זו פחות או יותר העלילה.
בניגוד לישי קיצ'ילס, לא ראיתי בה מעין תשובה ל"לוטוס הלבן", הן בשל קיבוע כל עונה בבית מלון/הארחה אחר והן בשל צילומי הנוף שהם סמליים לגמרי חוץ מהיותם תפאורה לאירועים עצמם, אבל די מהר שללתי עמדה זו, ולו רק בגלל האופי האחר והשונה לגמרי של סדרה זו.
אז מה יש לנו?
סדרת "סוף טוב" הוליוודית קלאסית, האמת, ללא בושה אפילו.
סדרה שפונה לדעתי לבני 50 ומעלה, כאלה באמצע החיים
איך מתמודדים עם משבר אמצע החיים של דור ה- X, "מות התשוקה" מחלות טיפוסיות לבני הגיל, חברים שמתגרשים וגילוי מיניות מחודשת. חשוב מאוד להדגיש - הסדרה איננה באופן מובהק בעלת כיוונים חברתיים-ביקורתיים, היא מציגה את המעמד הבינוני המצליח בארה"ב ללא רגשות אשם.
היא מציגה את הצאצאים שהפכו ל"חסרי חוש הומור" וחסרי כל היסטוריה תרבותית חשובה, שהם ניגוד סימטרי להורים: אנטי אלכוהול, אנטי בשר, אנטי קפה
כפי שצויין בסקירה אחרת, רועי אבן הויתור היחיד הוא זוג גייז, שהפלא ופלא, אחד שחור והשני איטלקי. [אפשר לדבר רק על זה עוד הרבה..]
רוב הביקורות/הסקירות בארץ משבחות את הממתק הזה, למעט ביקורת אחת של חן חדד ב'הארץ' שהכותרת הראשית וכותרת המשנה הן:
"ארבע העונות": הקומדיה החדשה של טינה פיי הבטיחה הרבה, אבל הביצוע נטול חן
"ארבע העונות" מציגה קאסט מוצלח ונפתחת עם טון אנרגטי, אבל שוקעת בהדרגה למונוטוניות מעייפת שהיא לא מצליחה להיחלץ ממנהממליץ / לא ממליץ:
מומלץ לחובבי סיטקומים קלאסיים, שמקבלים עיבוד וניעור עכשווי, אבל נשארים בתחום המובהק של "קומי, בידור" מומלץ לחובבי טינה פיי, מומלץ לחובבי משחק מצטיין של אנסמבל מעולה, חובבי נוף וחובבי חופשות עם חברים וותיקים.
לא מומלץ לצערים חסרי חיבור לעולם התרבותי בתוכו פועלת הסדרה הזו, כאלה שרואים בה "מונוטוניות מייגעת" - לא ראיתי בה מונוטוניות בכלל!!
נערך לאחרונה ב: