המלצה לקריאה-ארץ אחרת
פעם ראשונה שנופל לידי שבועון בשם ארץ אחרת, החוברת שאני קורא עכשיו היא על הפוסט מודרניזם . המעניין הוא החלוקה שנוצרת תוך כדי קריאה בחוברת שאגב פוליטית היא בצד ימין דווקא ,העורכת היא במבי שלג . מתוך הדברים אף שאין הם נאמרים בצורה ברורה ,הרי שהחלוקה כפי שמובאת בחוברת מיחסת את הפוסט מודרניות לשמאל ולהבדיל את המודרנה ,או ההתנגדות לפוסט לשמרנות או לימין. ולמרות זאת ,הכותבים עצמם רובם ככולם אינם ימין מובהק . ההנחה המובלעת בדברים קושרת את הפוסט מודרנה לשמאל כאמור ,אבל הבעיה היא שהשמאל הזה מוצג כסהרורי ,חסר שורשים ובורח למחוזות של האסכפיזם. אמירות סתומות ומוזרות חסרות כל פשר מיוחסות לשמאל או לפוסט מודרניים ,והשאלה הגדולה היא מדוע בכלל נוצרת החלוקה ואם היא על פניה נכונה . במיוחד מצא חן בעניין הכותב יהודה מירסקי שטענתו היא שהתרסקות המטוסים היזומה ע"י בן לאדן ב-11 בספטמבר הביאה לקץ הפוסטמודרניות. מי שהביא למותו של הפומו לפי דבריו הוא אדם בשם בן לאדן(שזו אירוניה בפני עצמה לתאר את קץ הפומו כשהדבר שנעשה ע"י פונדמטליסט ומייד אגב נקשרים לשביל של בן לאדן תופעות הקשורות בפומו שמזכירות לא מעט את השיח של בן לאדן לעומת המערב),התיאור בקיצור של לפני ההתרסקות הוא של שיח חרשים ,סהרורי כפי שאנו בהחלט מכירים ,השיח הפוסט מודרני הא-מוסרי. התיאור שלו כולל תיאור די מדויק על ההיסטוריה של הפומו ,מתחילתו ,מהשלב שבו עלתה המילה עצמה לחלל ע"י מבקר האדריכלות צ'רלס ג'נקס ב-1975 ,בביקורותו על האדריכלות המודרנית. הקביעה שלו שלמעשה הוצא הפומו מתוך השיח האמנותי בו הוא פרץ עד כדי להפיכתו ל"נארטיב" ,לאידאולוגיה כשלעצמה . אני אישית זוכר את התקופה שבו דנו בנושא וניסנו לאבחן את הפומו ,אני ממליץ לקרוא את המאמר ,מבחינתי הוא מסכם תקופה אמנם בצורה חלקית ולא לעומקם של דברים ציטוט "כשהמטוסים התרסקו לתוך מיגדלי התאומים ,מציאותו הממשית של הרוע ,ויכולתם האפוקליפטית של כוחות ההרס להפוך מטרופלין עולמי לכמעט-חורבה ברגעים ספורים,נגלו לעינינו במלואם.שום נארטיב,שום מרכאות,שום תחכום,שום פרשנות לא יכלו לחפות על זוועתה המצמררת של התופת" ,יהודה מירסקי ,יועץ מיוחד לזכויות-האדם במימשל קלינטון,מסביר כיצד קבר בן לאדן את הפוסט-מודרניזם. . ,המשל שעלה לי בראש עם קריאת המאמר הוא על אפשרות שבה מתוך קבוצה אמנותית ,יוצא רעיון שמלכתחילה לא נועד לשרוד מחוץ לתנאי החממה של השיח האמנותי והופך למשהו שהוא נחלת הכלל ,עד כדי אבסורד. הנימוקים נגד הפומו כפי שהאיש כותב שאגב ,מחוזקים ע"י שני מרואיינים נוספים בכתבה נפרדת (גדי טאוב ,וירמיהו יובל) לעומת המוזר והבלתי מובן אם כי המעניין הוא עדי אופיר כיאה לפוסט מודרניסט הוא שולח לחלל אמירה שהיא סתומה על פניה אבל מעוררת עניין-באותה כתבה נפרדת. המשל שאני ראיתי לנגד עיני הוא נסיון לדמות מצב אמנותי נניח סוריאליסטי ,או אולי אם נרצה פוביסטי כל איזם יתאים פה לצורך המשלת הנמשל ,והנסיון לראות דרכו את העולם כולו ואת המציאות כולה. למרות שברור על פניו שהמצב הסוריאליסטי הוא פרטי ,ואינו מהוה טענה על המציאות כולה ,והרי איש מהסוריאליסטים המקוריים וההוגים לא ראה לנגד עיניו אפשרות שהרעיון הסוריאליסטי יהפוך לנחלת הכלל הלכה למעשה ,הוא חד-פעמי ככזה ,ומתפקד בספרות ובאמנות פלסטית לצורך מאד מיוחד של השיח האמנותי בלבד. והנה הפומו פרץ אף הוא מתוך השיח האמנותי להפך לטענה כללית שלפיה המציאות נקראת.!! טענתו של הכותב שהמרד שפרץ נגד המודרנה אף שהוא נכון בחלקו (הוא לא שולל קטגורית את הפומו מה שמשאיר סיכוי לפורום הזה עדיין),בא בעצם מתוך שיח מצומצם של האמנות,היינו ביקורת על בניינים מודרניים ,והאירוניה שהביקורת כוללת גם את התאומים שהיו סמל לבניינים מודרנים. בכל אופן השבועון הזה הוא בהחלט מעניין ,ומעניינת כפי שציינתי החלוקה שמובלעת בתיאור שישנה איזו חלוקה בין ימין מודרני0 ושמאל פוסטי (נדמה לי שאני שומע לעיתים הטחה מצד ימין כלפי שמאל את העניין הזה בפירוש)וגם פה ישנה בעיה כשלעצמה ,האם הימין הזה כולל את הדת ומה מקומה בכלל) הביקורת שמושמעת היא תוך ציון שהפוסט מודרנה לבשה צורה תיאלוגית למדי ,עד כדי הפיכתה לחצר עם מאייפנים דתיים . יש בשבועון עוד כותבים וכתבות שאת חלקם לא קראתי עדיין. זהו שבועון ימני שמן הסתם עלול ליצור רושם של דחיה ,אבל לדעתי הוא בהחלט ראוי לקריאה.
פעם ראשונה שנופל לידי שבועון בשם ארץ אחרת, החוברת שאני קורא עכשיו היא על הפוסט מודרניזם . המעניין הוא החלוקה שנוצרת תוך כדי קריאה בחוברת שאגב פוליטית היא בצד ימין דווקא ,העורכת היא במבי שלג . מתוך הדברים אף שאין הם נאמרים בצורה ברורה ,הרי שהחלוקה כפי שמובאת בחוברת מיחסת את הפוסט מודרניות לשמאל ולהבדיל את המודרנה ,או ההתנגדות לפוסט לשמרנות או לימין. ולמרות זאת ,הכותבים עצמם רובם ככולם אינם ימין מובהק . ההנחה המובלעת בדברים קושרת את הפוסט מודרנה לשמאל כאמור ,אבל הבעיה היא שהשמאל הזה מוצג כסהרורי ,חסר שורשים ובורח למחוזות של האסכפיזם. אמירות סתומות ומוזרות חסרות כל פשר מיוחסות לשמאל או לפוסט מודרניים ,והשאלה הגדולה היא מדוע בכלל נוצרת החלוקה ואם היא על פניה נכונה . במיוחד מצא חן בעניין הכותב יהודה מירסקי שטענתו היא שהתרסקות המטוסים היזומה ע"י בן לאדן ב-11 בספטמבר הביאה לקץ הפוסטמודרניות. מי שהביא למותו של הפומו לפי דבריו הוא אדם בשם בן לאדן(שזו אירוניה בפני עצמה לתאר את קץ הפומו כשהדבר שנעשה ע"י פונדמטליסט ומייד אגב נקשרים לשביל של בן לאדן תופעות הקשורות בפומו שמזכירות לא מעט את השיח של בן לאדן לעומת המערב),התיאור בקיצור של לפני ההתרסקות הוא של שיח חרשים ,סהרורי כפי שאנו בהחלט מכירים ,השיח הפוסט מודרני הא-מוסרי. התיאור שלו כולל תיאור די מדויק על ההיסטוריה של הפומו ,מתחילתו ,מהשלב שבו עלתה המילה עצמה לחלל ע"י מבקר האדריכלות צ'רלס ג'נקס ב-1975 ,בביקורותו על האדריכלות המודרנית. הקביעה שלו שלמעשה הוצא הפומו מתוך השיח האמנותי בו הוא פרץ עד כדי להפיכתו ל"נארטיב" ,לאידאולוגיה כשלעצמה . אני אישית זוכר את התקופה שבו דנו בנושא וניסנו לאבחן את הפומו ,אני ממליץ לקרוא את המאמר ,מבחינתי הוא מסכם תקופה אמנם בצורה חלקית ולא לעומקם של דברים ציטוט "כשהמטוסים התרסקו לתוך מיגדלי התאומים ,מציאותו הממשית של הרוע ,ויכולתם האפוקליפטית של כוחות ההרס להפוך מטרופלין עולמי לכמעט-חורבה ברגעים ספורים,נגלו לעינינו במלואם.שום נארטיב,שום מרכאות,שום תחכום,שום פרשנות לא יכלו לחפות על זוועתה המצמררת של התופת" ,יהודה מירסקי ,יועץ מיוחד לזכויות-האדם במימשל קלינטון,מסביר כיצד קבר בן לאדן את הפוסט-מודרניזם. . ,המשל שעלה לי בראש עם קריאת המאמר הוא על אפשרות שבה מתוך קבוצה אמנותית ,יוצא רעיון שמלכתחילה לא נועד לשרוד מחוץ לתנאי החממה של השיח האמנותי והופך למשהו שהוא נחלת הכלל ,עד כדי אבסורד. הנימוקים נגד הפומו כפי שהאיש כותב שאגב ,מחוזקים ע"י שני מרואיינים נוספים בכתבה נפרדת (גדי טאוב ,וירמיהו יובל) לעומת המוזר והבלתי מובן אם כי המעניין הוא עדי אופיר כיאה לפוסט מודרניסט הוא שולח לחלל אמירה שהיא סתומה על פניה אבל מעוררת עניין-באותה כתבה נפרדת. המשל שאני ראיתי לנגד עיני הוא נסיון לדמות מצב אמנותי נניח סוריאליסטי ,או אולי אם נרצה פוביסטי כל איזם יתאים פה לצורך המשלת הנמשל ,והנסיון לראות דרכו את העולם כולו ואת המציאות כולה. למרות שברור על פניו שהמצב הסוריאליסטי הוא פרטי ,ואינו מהוה טענה על המציאות כולה ,והרי איש מהסוריאליסטים המקוריים וההוגים לא ראה לנגד עיניו אפשרות שהרעיון הסוריאליסטי יהפוך לנחלת הכלל הלכה למעשה ,הוא חד-פעמי ככזה ,ומתפקד בספרות ובאמנות פלסטית לצורך מאד מיוחד של השיח האמנותי בלבד. והנה הפומו פרץ אף הוא מתוך השיח האמנותי להפך לטענה כללית שלפיה המציאות נקראת.!! טענתו של הכותב שהמרד שפרץ נגד המודרנה אף שהוא נכון בחלקו (הוא לא שולל קטגורית את הפומו מה שמשאיר סיכוי לפורום הזה עדיין),בא בעצם מתוך שיח מצומצם של האמנות,היינו ביקורת על בניינים מודרניים ,והאירוניה שהביקורת כוללת גם את התאומים שהיו סמל לבניינים מודרנים. בכל אופן השבועון הזה הוא בהחלט מעניין ,ומעניינת כפי שציינתי החלוקה שמובלעת בתיאור שישנה איזו חלוקה בין ימין מודרני0 ושמאל פוסטי (נדמה לי שאני שומע לעיתים הטחה מצד ימין כלפי שמאל את העניין הזה בפירוש)וגם פה ישנה בעיה כשלעצמה ,האם הימין הזה כולל את הדת ומה מקומה בכלל) הביקורת שמושמעת היא תוך ציון שהפוסט מודרנה לבשה צורה תיאלוגית למדי ,עד כדי הפיכתה לחצר עם מאייפנים דתיים . יש בשבועון עוד כותבים וכתבות שאת חלקם לא קראתי עדיין. זהו שבועון ימני שמן הסתם עלול ליצור רושם של דחיה ,אבל לדעתי הוא בהחלט ראוי לקריאה.
