MissCunningham
New member
המכתב שיישלח.
האמת, שאני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל. איך בכלל מתחילים לכתוב למישהו משהו כזה? אין בי שום כוונה לפגוע, להעליב או להכאיב לך, אני פשוט אזרום עם מחשבותיי, אכתוב את מה שאני חושבת ומרגישה כי הגיעו מים עד נפש ואני כבר לא יודעת איך להתמודד איתך, באמת. אני לא מסוגלת להתמודד עם שקרים. אני אמיתית, אין לי צורך לשקר, אין לי סיבה לשקר, אני לא אוהבת שקרים, אני מפחדת משקרים. וכמה שלא נדבר, וכמה שאני לא אסביר לך שאני לא מסוגלת לסבול שקרים - את לא יכולה להפסיק. את לא שולטת בזה. פעם היינו צוחקות על השקרים שלך שלא היו מזיקים בעיניי, חשבתי שזה מן צורך שלך להראות שייכות ולהרגיש אותה, ובאמת שהבנתי לליבך. ניסיתי לשים את עצמי בנעליים שלך ולראות את העולם כמו שאת רואה אותו. באמת שהשתדלתי להבין, חשבתי שהמצב שאת נמצאת בו נותן לך לגיטימציה לחיות במציאות אחרת ולסלף את האמת ואפילו שיתפתי איתך פעולה. אם זה לכסות עבורך היעדרויות מהבית או חזרה בשעה מאוחרת כשהיית צריכה לתרץ להורים שלך, אם זה לא לומר לאנשים את האמת כשנשאלתי האם את ממקום כזה או אחר, אם זה להנהן כשאת מספרת שאבא שלך הוא ארכיטקט מצליח בשעה שהוא פועל בניין... וקצרה היריעה מלהכיל את השאר. זה היה מצב שזה לא כל כך הזיק והנחתי שזה בסדר, העיקר שאיכשהו תהיי מרוצה מעצמך. אנחנו חברות כבר ארבע שנים. האמת שאני לא יודעת אם אפשר להגדיר אותנו כחברות. אני בטח שלא יכולה לעשות דיאגנוזה למצב שלך, כי אני לא מומחית, לא פסיכולוגית (עדיין) ולא רופאה, אבל אולי כל השקר שאת חיה בו נראה לך שטותי ואת מאמינה שאת יכולה לצאת ממנו בכל עת שתחפצי בה. את טועה. את הכנסת את עצמך למעגל מסוכן שאני בספק אם יש ממנו חזרה. את הגעת למצב שאת מאמינה לשקרים של עצמך ואינך מבדילה בין הדימיון למציאות. זה כבר לא שקר פה שקר שם, שקר שבא לשרת מטרה מסויימת. שקר שבא לחלץ אותך ממצב לא נעים. זה לא שקר לבן בנוסח 'החולצה הזו מחמיאה לך' כשהיא לא. המציאות שלך התבלבלה עם השקרים, את בעצמך כבר לא יודעת מתי את דוברת אמת ומתי משקרת. אם אינך יודעת, שקרים הם סוג של מחלה. את מאלו שמשקרים כל הזמן, ללא הבחנה, גם כשלא יוצא לך מזה שום דבר חומרי או הישרדותי, השקר אצלך ואצל שקרנים כפייתיים משרת צרכים נפשיים נטו. לפי איך שזה נראה, עם השנים את תיהפכי להיות אסירה של השקרים של עצמך. את כל כך תסתבכי בהם שלא תוכלי לצאת מהמעגל המטורף הזה. שקרנים פתולוגיים הם אנשים בעלי מבנה אישיות גבולית. הם בני אדם שמאמינים בדברים שבהתחלה ידעו שהם שקריים אבל באיזשהו שלב הגבול בין המציאות לשקר היטשטש וכבר אינם מבדילים בין האמת לשקר, מפני שמבחינתם השקר הוא האמת. אני באמת חושבת שאת צריכה ללכת לטפל בזה. באמת בלי טיפת רצון לפגוע או להעליב. זה בשבילך ובשביל העתיד שלך. בשביל שתוכלי להכיר מישהו ולהקים משפחה ולחיות. בשביל להוציא את עצמך מהמקום המסוכן הזה, בשביל שיהיו לך חיים נורמליים עד כמה שניתן. אחרת זה עלול להגיע למצבים מאוד לא נעימים.
האמת, שאני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל. איך בכלל מתחילים לכתוב למישהו משהו כזה? אין בי שום כוונה לפגוע, להעליב או להכאיב לך, אני פשוט אזרום עם מחשבותיי, אכתוב את מה שאני חושבת ומרגישה כי הגיעו מים עד נפש ואני כבר לא יודעת איך להתמודד איתך, באמת. אני לא מסוגלת להתמודד עם שקרים. אני אמיתית, אין לי צורך לשקר, אין לי סיבה לשקר, אני לא אוהבת שקרים, אני מפחדת משקרים. וכמה שלא נדבר, וכמה שאני לא אסביר לך שאני לא מסוגלת לסבול שקרים - את לא יכולה להפסיק. את לא שולטת בזה. פעם היינו צוחקות על השקרים שלך שלא היו מזיקים בעיניי, חשבתי שזה מן צורך שלך להראות שייכות ולהרגיש אותה, ובאמת שהבנתי לליבך. ניסיתי לשים את עצמי בנעליים שלך ולראות את העולם כמו שאת רואה אותו. באמת שהשתדלתי להבין, חשבתי שהמצב שאת נמצאת בו נותן לך לגיטימציה לחיות במציאות אחרת ולסלף את האמת ואפילו שיתפתי איתך פעולה. אם זה לכסות עבורך היעדרויות מהבית או חזרה בשעה מאוחרת כשהיית צריכה לתרץ להורים שלך, אם זה לא לומר לאנשים את האמת כשנשאלתי האם את ממקום כזה או אחר, אם זה להנהן כשאת מספרת שאבא שלך הוא ארכיטקט מצליח בשעה שהוא פועל בניין... וקצרה היריעה מלהכיל את השאר. זה היה מצב שזה לא כל כך הזיק והנחתי שזה בסדר, העיקר שאיכשהו תהיי מרוצה מעצמך. אנחנו חברות כבר ארבע שנים. האמת שאני לא יודעת אם אפשר להגדיר אותנו כחברות. אני בטח שלא יכולה לעשות דיאגנוזה למצב שלך, כי אני לא מומחית, לא פסיכולוגית (עדיין) ולא רופאה, אבל אולי כל השקר שאת חיה בו נראה לך שטותי ואת מאמינה שאת יכולה לצאת ממנו בכל עת שתחפצי בה. את טועה. את הכנסת את עצמך למעגל מסוכן שאני בספק אם יש ממנו חזרה. את הגעת למצב שאת מאמינה לשקרים של עצמך ואינך מבדילה בין הדימיון למציאות. זה כבר לא שקר פה שקר שם, שקר שבא לשרת מטרה מסויימת. שקר שבא לחלץ אותך ממצב לא נעים. זה לא שקר לבן בנוסח 'החולצה הזו מחמיאה לך' כשהיא לא. המציאות שלך התבלבלה עם השקרים, את בעצמך כבר לא יודעת מתי את דוברת אמת ומתי משקרת. אם אינך יודעת, שקרים הם סוג של מחלה. את מאלו שמשקרים כל הזמן, ללא הבחנה, גם כשלא יוצא לך מזה שום דבר חומרי או הישרדותי, השקר אצלך ואצל שקרנים כפייתיים משרת צרכים נפשיים נטו. לפי איך שזה נראה, עם השנים את תיהפכי להיות אסירה של השקרים של עצמך. את כל כך תסתבכי בהם שלא תוכלי לצאת מהמעגל המטורף הזה. שקרנים פתולוגיים הם אנשים בעלי מבנה אישיות גבולית. הם בני אדם שמאמינים בדברים שבהתחלה ידעו שהם שקריים אבל באיזשהו שלב הגבול בין המציאות לשקר היטשטש וכבר אינם מבדילים בין האמת לשקר, מפני שמבחינתם השקר הוא האמת. אני באמת חושבת שאת צריכה ללכת לטפל בזה. באמת בלי טיפת רצון לפגוע או להעליב. זה בשבילך ובשביל העתיד שלך. בשביל שתוכלי להכיר מישהו ולהקים משפחה ולחיות. בשביל להוציא את עצמך מהמקום המסוכן הזה, בשביל שיהיו לך חיים נורמליים עד כמה שניתן. אחרת זה עלול להגיע למצבים מאוד לא נעימים.