אלפיני
Well-known member
זכור שביבי המשיך ולחץ לעראפת את היד.
החזיר לו את חברון
ואז הדרך שלו להפוך את תהליך תהליך אוסלו הייתה לחזק את החמאס, ואז גם להתכחש לנזקים שהוא עצמו תרם להם.
השאלה איננה אם הפלסטינים אוהבים אותנו , אלא אם ניתן לבנות מנגנון שבו הפרת ההסכם לא תהיה משתלמת. אוסלו נכשל בין היתר משום שהשאיר עמימות ביטחונית, אפשר בניית כוח צבאי בפועל, ולא יצר מנגנון אכיפה אפקטיבי. אם חוזרים על אותו מודל — נקבל את אותה תוצאה.
כדי שזה יעבוד , התנאים חייבים להיות שונים מהותית: מדינה פלסטינית מפורזת לחלוטין, ללא צבא וללא נשק כבד; שליטה ישראלית במעטפת הביטחונית; פיקוח בינלאומי אפקטיבי עם סמכויות ממשיות; ואופציה ברורה ומוסכמת לישראל להיכנס במקרה של הפרה חמורה.
בנוסף, חייב להיווצר אינטרס ברור בצד השני לשמור על שקט — כלכלי ואזרחי. ככל שרמת החיים תעלה ותיווצר תלות במערכת כלכלית יציבה, כך המחיר של הידרדרות לעימות יהפוך גבוה יותר גם עבורם. הרתעה איננה רק איום צבאי, אלא גם יצירת מצב שבו יש מה להפסיד.
זה לא מבוסס על אמון, אלא על אינטרסים ואכיפה. אם המנגנון בנוי כך שהפרה מובילה מיד לאובדן הישגים ולתגובה קשה — הסיכוי ליציבות גדל. אם לא — זה אכן לא יעבוד.
האלטרנטיבה של המשך המצב הקיים, הרחבת ההתנחלויות או ממשל צבאי ארוך טווח, איננה פתרון יציב אלא שחיקה מתמשכת — ביטחונית, כלכלית ובינלאומית. לכן השאלה הריאלית איננה האם זה מושלם, אלא האם ניתן לייצר מודל מפוקח ומאוזן שמקטין סיכונים יותר מהמצב הנוכחי. ומי שטוען שלא - שיציג אלטרנטיבה.
. חלקם כי לא אכפת להם להפסיד אם הם הצליחו לפגוע ביהודים/ישראלים וחלקם כי אין לך שום דרך אפקטיבית לפגוע ברמת החיים שלהם, אלא אם כן תרצה לשלוט על מלא בכל השטח וגם אז לא תוכל לעשות זאת.
