היום אני מלא ניצלו"שים...
אבא שלי חיפש בארכיןו הכתבות שלו שהוא גזר מעיתונים, והוא העביר לי את הכתבה הבאה. דוקא די מעניין, ותראו מי מדבר שם בסוף הכתבה
נ.ב. אני העתקתי את הכתבה במלאוה מהעיתון וזה לקח לא מעט זמן אז לא עברתי על זה. מצטער אם יש טעויות.
גן-אדן של פסים / כל העיר פלוס 18.10.2002 עבודות שדרוג קו הרכבת מירושלים לתל אביב סיפקו הזדמנות נדירה לחובבי אדני רכבת מהעיקר ומהסביבה להשיג את מבוקשם. את אדני העץ, שרכבת ישראל כבר כמעט אינה משתמשת בהם, הם מנצלים לצורכי אמנות ובניית רהיטים. נניח שחשקה נפשכם באדני רכבת. אין בעיה, תמורת שמונים ש"ח פלוס מע"מ תקבלו מרכבת ישראל אדן רכבת מקורי שאורכו 2.70 מטר. לא בקלות יגלו לכם איפה נמצא המלאי, מכיוון שבפעם הקודמת שחשפו את המיקום הועלמו האדמנים. אבל אם תצליחו להשיג לעצמכם את הפריט, תקבלו אותו בעטיפה מרשימה של הסברים היסטואיים: איזה קר רכבת שירת האדן הפרטי שלכם ומאיה עץ נבנה. אדני העץ של מסילת הרכבת הפכו לפריט נדיר. רכבת ישראל כבר הוציאה אותי משירות סדיר, והיא משתמשת בהם היום רק בנקודות שבהן מתפצלות מסילות. המסילות מתבססות לאורכן על אדני פלדה, וכיום גם על אדני בטון. אדנים משומשים באיכות גבוהה יחסית מנוצלים לשימוש חוזר על ידי רכבת ישראל והפגומים נמכרים, חלקם במכרזים וחלקם לבודדים. עבודות שדרוג קו הרכבת הישן מירושלים לתל אביב סיפקו הזדמנות נדירה לחובבי אדנים תושבי העיר וסביבתה. בחלקים קטנים מהמסילה היו אדני עץ שהוסרו, חלקם הועברו לרכבת ישראל, וחלקם נלקחו על ידי הקבלנים העובדים במקום, כחלק מתנאי החוזה שלהם. ריכוזי אדני העץ המעטים נמצאים בעיקר בקטע המסילה בקרוב למלחה, וכן באיזור בית צפאפא. לא חסרים, מסתבר, גם אנשים פרטיים שהגיעו למקום באופן עצמאי ולקחו לעצמם אדנים מן ההפקר. הפסל עזרא אוריון גילה מזמן את הפוטנציאל הטמון באדני הרכבת. בשנת 1964 יצר שני פסלים מאדני עץ אנכיים שכונו "לילה גבוהה 1" ו"לילה גבוהה 2". 14 שנה מאוחר יותר הוא העמיד בגבעה הצופה אל חוד עקב שבערבה 25 אדני רכבת ויצר את הפסל "היחד המידברי". את חומר הגלם לפסלים שיצר, אדני הרכבת, אסף אוריון מבית אלפא, הקיבוץ שבו התגורר. מקור האדנים ברכבת העמק שעברה סמוך לשם בשנים קודמות, והיא גם מקור אדנים רבים אחרים שהגיעו ליישובי הסביבה. גם ערן עברי, בוגר הפקולטה לעיצוב המוצר באוניסרסיטה בדרום אפריקה, מתבסס על אדני רכבת בעבודותיו. עברי מייצר ומעצב רהיטים שונים, מטבחים, דלתות, ארונות, מיטות, שידות, דלפקים פרגולות ורצפות עץ. לפני שש שנים הגיע לארץ והקים את אפרי בר - סדנא לעיצוב ובית מלאכה המתמחים בייצור ובעיצוב מוצרים מאדני רכבת ומעצים ממוחזרים. הוא כמעט אינו משתמש באדנים של רכבת ישראל, אלא מייבא את חומר הגלם מדרום אפריקה, אוסטרליה ומצריים. לדעת עברי, עדנים חדשים לא יפים. האדנים שהיו מונחים על המסילה שנים מקבליחם טקסטורה מיוחדת. גם החשיפה לחילופי מזג אוויר קיצוניים נותנת להם צורות, צבעים ומרה מעניינים. יש המון סוגים, המון צבעים ויש אדנים אפילו משנת 1880 מאפריקה. בהתחלה הקונים היו מהאליטה, אבל אחר כך התרבו הקונים העממיים. האדנים הבדרך כלל עשויים מעץ אלון, אך גם מג'ארא (אקליפטוס אוסטרלי) ורוזיאן טיק, שנחשב יוקרתי ומיוחד בגלל צבעו הבהיר וקשיחותו. באפרי בר שבגדרה מוכרים גם אדנים גולמיים לכל המעוניין, ומעצבים אנדים שהלקוחות מביאים. עברי טוען שהיה מ"ראשני היבואנים בארץ. בינתיים השוק התרחב. אבל היום הוא חלש". עברי כנראה אינו הראשון בתחום. "חוץ מאיתנו אין הרבה שעוסקים בניסור ובעיבוד אדנים. יש אחד בגדרה. היה גם אחד ליד ירושלים, אבל הוא סגר", מתארת את השוק המצומצם איה וייזר, מבעלי וייזר מנסרת עץ בחדרה. המנסרה נוסדה כבר בשנת 1954 והיא מספקת "עץ טבעי חבנייה עצמית למגוון שימושים". החברה מייבאת אדנים מהולנד ומצרפת ומעט מאוד מרכבת ישראל, שממנה לקחו אדנים בעיקר בשנים הראשונות, בתקופות של החלפת מסיל ות רכבת. "השימוש באדנים זה טרנד חדש, בעיקר בשנתיים האחרונות. הרבה נגרים קונים אצלנו, כי אנחנו מעבדים את האדנים, ולנגרים אין בדרך כלל ציוד מתאים לכל. כחמור גלם העץ מאוד קשה. באים גם פרטיים לעשה-זאת-בעצמך, גננים ומרכיבי פרגולות. המחיר תלוי במצב האדנים. אנחנו לא מתעסקים בפירוק מסילות ולא מעבדים למי שמביא אדנים, אלא רק למי שקונה אצלנו". וייזר לא נתקלה ב"סחיבת" אדנים מהרכבת, אבל היא יודעת שאנשים מהאזור שבו עברה רכבת העמק סיפרו ש"המסילה עברה בשדות שלנו, אז לקחנו". יו"ר חוג חובבי הרכבת שיראל,
ד"ר אביתר רייטר, מצנן את ההתלהבות ומספר שבנובמבר 1959 הוחלפו כל האדנים בקו הרכבת לירושלים מאדני עץ לאדני פלדה. בכל מקרה, הוא מוסיף, אדני עץ לא מאריכים ימים. אלה בתחנת החאן, למשל, כבר רקובים לגמרי. גם לפני שנת 59' אנדים לא האריכו שנים על המסילות. בשנת 1920 הורחבה המסילה, ולכן הוחלפו האדנים. גם בשנת 1928, 1939 ושוב בשנת 1945 הוחלפו אדני העץ בחלקים גדולים מהמסילה.
