המחשבות שלי מוצדקות?
בימי חמישי יש לי בלימודים "סמינר מגמה". תלמידי שנה א' וב' מקשיבים להרצאות של מרצים אורחים, דנים על כל מיני נושאים וכו'. תמיד זוג סטודנטים צריך להביא כיבוד. בד"כ מביאים אוכל ולא דברים לנשנוש, כי זה נופל על שעת צהריים-אחה"צ. לי כמובן אין מה לאכול. אף פעם. אני כבר אוכלת בבית לפני, כדי שלא אגיע למצבים של רעב ותסכול. היום למשל, הזמינו כמה מגשי פיצה, הביאו עוגיות וכולם בלסו לי מול העיניים. הסטודנטים שלומדים איתי רגילים למצב, מהקצה השני של השולחן סטודנט בשנה א' קרא בקול: "הייתי אוכל אם בפיצה לא היה קמח וחלב". הסתכלתי לעברו ואז הוא התענג על משולש פיצה. אין לי מה להיות עצובה. אני כבר רגילה שיש לי תזונה כ"כ מגבילה ושאין שום דבר שיכולים להביא שיתאים גם עבורי. אנשים בד"כ יעדיפו פיתות עם חומוס/פיצות/עוגות ובימים חמים גם גלידות ולא אורז לבן ובכל זאת, קצת מטרידה אותי המחשבה שאף אחד לא חושב ולו ולרגע לשאול אותי אם מתחשק לי שיביאו גם משהו שאני יכולה לאכול. נכון שהייתי מסרבת בנימוס, אבל הייתי מעריכה את זה. כולם כבר התרגלו שאני יושבת בלי לגעת בכלום ושזה מצב בלתי הפיך. בחיי שהיום בהרצאה דמיינתי לעצמי שאם יבקשו ממני להשתתף בסבב של קניית הכיבוד, אני אביא לכולם מהאוכל שלי (אכזרי משהו, לא?). לא יודעת מה רציתי להגיד בהודעה הזו, סתם קצת לפרוק. ועכשיו אני אלך לנסות להכין לעצמי פיצה. אני עוד לא התייאשתי מניסיונות.
בימי חמישי יש לי בלימודים "סמינר מגמה". תלמידי שנה א' וב' מקשיבים להרצאות של מרצים אורחים, דנים על כל מיני נושאים וכו'. תמיד זוג סטודנטים צריך להביא כיבוד. בד"כ מביאים אוכל ולא דברים לנשנוש, כי זה נופל על שעת צהריים-אחה"צ. לי כמובן אין מה לאכול. אף פעם. אני כבר אוכלת בבית לפני, כדי שלא אגיע למצבים של רעב ותסכול. היום למשל, הזמינו כמה מגשי פיצה, הביאו עוגיות וכולם בלסו לי מול העיניים. הסטודנטים שלומדים איתי רגילים למצב, מהקצה השני של השולחן סטודנט בשנה א' קרא בקול: "הייתי אוכל אם בפיצה לא היה קמח וחלב". הסתכלתי לעברו ואז הוא התענג על משולש פיצה. אין לי מה להיות עצובה. אני כבר רגילה שיש לי תזונה כ"כ מגבילה ושאין שום דבר שיכולים להביא שיתאים גם עבורי. אנשים בד"כ יעדיפו פיתות עם חומוס/פיצות/עוגות ובימים חמים גם גלידות ולא אורז לבן ובכל זאת, קצת מטרידה אותי המחשבה שאף אחד לא חושב ולו ולרגע לשאול אותי אם מתחשק לי שיביאו גם משהו שאני יכולה לאכול. נכון שהייתי מסרבת בנימוס, אבל הייתי מעריכה את זה. כולם כבר התרגלו שאני יושבת בלי לגעת בכלום ושזה מצב בלתי הפיך. בחיי שהיום בהרצאה דמיינתי לעצמי שאם יבקשו ממני להשתתף בסבב של קניית הכיבוד, אני אביא לכולם מהאוכל שלי (אכזרי משהו, לא?). לא יודעת מה רציתי להגיד בהודעה הזו, סתם קצת לפרוק. ועכשיו אני אלך לנסות להכין לעצמי פיצה. אני עוד לא התייאשתי מניסיונות.