המורות ומערכת החינוך...
אני יושבת מול המחשב וקורא ,כל השנים מלאתי את הפה במים. זה סיפור חיים שבחרתי שישאר סיפור אישי ופרטי,אבל משהו היום הביא אותי לפתוח, לספר על העוול הפרטי,על המרירות שהשאירה מערכת החינוך,ובעיקר מורות הכפופות לאותה מערכת. אני אם לשלושה ילדים, בת 12 ושלושה חודשים, ותאומים בני 11 ילדתי את ילדיי בהפריית מבחנה ,הריון ולידה ,נולדו ילדים בריאים,גדלו והתפתחו,הילדה הלכה לכיתה א´ צעירה יחסית אחרי איבחון התאימה לעלות לכיתה א´,ואני כאם שמחתי לשלוח את ביתי בכורתי לבית הספר, היה לנו המון מזל היתה לביתי מורה מקסימה ,מורה שזו היתה לה השנה הראשונה כמורה,ההורים נירתעו מורה צעירה חדשה ,אבל הזמן לימד שיש מורה משיכמה ומעלה ,כמו שנאמר אחת למאה, זכינו באחת הזו למשך שנתים.. התאומים היו בגן חובה,הם לא הופרדו כנהוג עם תאומים. בחודש מאי באותה שנה,ערב חג שבועות,דפיקות בדלת אני פותחת ניכנס אלי בחור צעיר מבוהל, סליחה דרסתי את הבן שלך תזמיני אמבולנס ומישטרה, אני בהיסטריה איפו הילד ? השארת אותו שרוע על הכביש,בריצה אחוזת אמוק לקחת את הילד לבדוק,אבל הילד מהפחד ברח כשכולו שטוף וזב דם,ואחריו במירדף שוטרים, ואנשי מגן דוד אדום,עצרתי את כל המירדף וביקשתי מהילד לבוא אלי שאף אחד לא יגע בו ללא הסכמתו,הוא בא אלי וניצמד חזק,שנינו התחברנו לדם שנזל מראשו,ועלינו לאט בהסכמתו המהוססת לאמבולנס,שדהר לבית החולים שניידר לילדים. הילד ניפצע בראשו, הוא היה רק בן 5 שנים וחודשים,לקראת גן חובה, הפציעה למזלינו לא היתה קשה,אבל הבהלה הטראומה הראתה אותות בילד,פחד כשראה אמבולנס ועוד יותר כשראה מישטרה. הגן היה סמוך לרחוב סלול עם תנועה עירנית,עברה במקום מכונית מגן דוד אדום,הילד ברח בהסטריה לחפש מחבוא בחצר הגן,הגננת קראה לו כשהוא סירב לבוא, היא שלחה את כל 30 ילדי הגן להביא את הילד בכח.. כל 30 הילדים עלו על הילד שלי,מילאו פקודה של הגננת,ואחיו התאום מנסה להוריד מעל אחיו את הילדים,הילד ניחנק מתחת לערימת הילדים, אז הגננת ניגשה ראתה ילד מכחיל,והיכתה אותו שלא שמע לקריאות שלה. אני כאם במקום לבוא ולתקוף את הגננת,בחרתי להיתקשר למישרד החינוך ולהתלונן ,וכמובן להגיש תלונה במישטרה. מאותה תלונה במישרד החינוך התחיל מחול השדים,ממש כמו שרשרת טלפונים ושיכנועים לא לערב מישטרה,הגננת התחננה על נפשה,ורצתה להשתיק אותי תמורת שוחד,להציף את הילד במתנות,זרקתי אותה מעלי, ומיד דרשתי להעביר את הילדים לגן אחר, עם גננת אחרת,נענתי מיד תמורת ויתור שלא אגיש תלונה במישטרה, וכך עשיתי לא ניגשתי למישטרה. הילדים עברו לגן חדש,הופרדו לשני גנים צמודים, לי היה נידמה שמצאנו את השקט והנחלה,שהכל מאחורינו. הילד הפך לילד אחר,מכונס בתוך עצמו,ילד שפחד לחייך,ערסת פנים רצינית בגן מצא לו פינה קטנה שקטה ובילה שעות לבד הוא ועצמו,לא ניפתח לגננת גם לא התקרב לילדים בגן החדש,רק שיחק שם לבדו עם 2 המכוניות שהביא מהבית האמבולנס ואוטו מישטרה. לקראת סוף השנה נדרשתי לקחת את הילד לאיבחון,מחוסר אימון במערכת החינוך בחרתי להביא את הילד לאיבחון באופן פרטי,ניגשתי לטובי הפסיכולוגים. עד שהופנתי לפסיכולוג קליני לילדים ,הילד עבר איבחון,נתגלה כילד מוכשר,עם בעיה ריגשית, וטראומטית בעיקבות התקרית הילד איבד אימון במבוגרים. ניגשנו לוועדת השמה שקבעה שהילד יעלה לכיתה א´ בכיתה רגילה. עלינו לכיתה א´ קיבלנו מורה משומנת, מורה שנאמר עליה שהיא הכי הכי סגנית המנהלת,נישמע מעולה. הילד פחד בתחילת השנה, ישבתי איתו מספר ימים עד שקיבל ביטחון להישאר כשאר הילדים. היה לילד קושי ברכישת קריאה וכתיבה,,,יודעים מה המורה הבכירה עשתה שלא יהיה משעמם לילד שלי בכיתה? המורה שלחה את הילד להיצטרף לאב הבית,לחלק גירים וספוגים לכיתות, לאסוף כדורים מאולם הספורט. במשך שבועות הבנתי מהמורה שהכל בסדר,אל תידאגי היא אמרה הוא שקט הוא לא מפריע, אז הוא ילמד באיחור קרוא וכתוב,אבל המורה לא סיפרה לי שבעצם הילד רק משאיר את הילקוט בכיתה ויוצא לעבודת שרתות עם אב הבית. כשגיליתי את הדבר הנורא הזה,הבנתי שאני עוברת סידרת נקמות, אסור פשוט אסור להתלונן נגד מורה או גננת, משרד החינוך נותן להן גיבוי. היום הבן שלי בכיתה ה´ בכיתה קטנה, הוא עדין במילחמה לדעת כן לדעת את יסודות הקריאה וכתיבה.. הילד לא דיסלקט, לילד נעשו בדיקות במח ,עבר בדיקות נאורולוגיות והכל תקין,,,אבל המערכת החינוכית שכחה אותו רחוק רחוק מאחור. ולי נישאר לכאוב ולנסות להציל את התינוק שלי,מתוך המערבולת החינוכית. עכשיו מורות בואו לספר לי שאין במערכת החינוך שמור לי ואשמור לך? יש מורות טובות אבל משוחדות כמעט כולן וכולם,,ואנחנו כלי בידכם. מצטערת זה כבר לא הסוד עם הכאב הפרטי שלי, הבאתי את הסיפור לפורום, מורות וגננות אל תתחסדו, יש מצבים שאתן מחטיאות וחוטאות. ושוב לא כולם/ן. מקוה שנישאר לילד שלי עוד זמן איכות ללמוד את יסודות החיים. שיהיה לכולם ערב טוב. טאקילה~*
אני יושבת מול המחשב וקורא ,כל השנים מלאתי את הפה במים. זה סיפור חיים שבחרתי שישאר סיפור אישי ופרטי,אבל משהו היום הביא אותי לפתוח, לספר על העוול הפרטי,על המרירות שהשאירה מערכת החינוך,ובעיקר מורות הכפופות לאותה מערכת. אני אם לשלושה ילדים, בת 12 ושלושה חודשים, ותאומים בני 11 ילדתי את ילדיי בהפריית מבחנה ,הריון ולידה ,נולדו ילדים בריאים,גדלו והתפתחו,הילדה הלכה לכיתה א´ צעירה יחסית אחרי איבחון התאימה לעלות לכיתה א´,ואני כאם שמחתי לשלוח את ביתי בכורתי לבית הספר, היה לנו המון מזל היתה לביתי מורה מקסימה ,מורה שזו היתה לה השנה הראשונה כמורה,ההורים נירתעו מורה צעירה חדשה ,אבל הזמן לימד שיש מורה משיכמה ומעלה ,כמו שנאמר אחת למאה, זכינו באחת הזו למשך שנתים.. התאומים היו בגן חובה,הם לא הופרדו כנהוג עם תאומים. בחודש מאי באותה שנה,ערב חג שבועות,דפיקות בדלת אני פותחת ניכנס אלי בחור צעיר מבוהל, סליחה דרסתי את הבן שלך תזמיני אמבולנס ומישטרה, אני בהיסטריה איפו הילד ? השארת אותו שרוע על הכביש,בריצה אחוזת אמוק לקחת את הילד לבדוק,אבל הילד מהפחד ברח כשכולו שטוף וזב דם,ואחריו במירדף שוטרים, ואנשי מגן דוד אדום,עצרתי את כל המירדף וביקשתי מהילד לבוא אלי שאף אחד לא יגע בו ללא הסכמתו,הוא בא אלי וניצמד חזק,שנינו התחברנו לדם שנזל מראשו,ועלינו לאט בהסכמתו המהוססת לאמבולנס,שדהר לבית החולים שניידר לילדים. הילד ניפצע בראשו, הוא היה רק בן 5 שנים וחודשים,לקראת גן חובה, הפציעה למזלינו לא היתה קשה,אבל הבהלה הטראומה הראתה אותות בילד,פחד כשראה אמבולנס ועוד יותר כשראה מישטרה. הגן היה סמוך לרחוב סלול עם תנועה עירנית,עברה במקום מכונית מגן דוד אדום,הילד ברח בהסטריה לחפש מחבוא בחצר הגן,הגננת קראה לו כשהוא סירב לבוא, היא שלחה את כל 30 ילדי הגן להביא את הילד בכח.. כל 30 הילדים עלו על הילד שלי,מילאו פקודה של הגננת,ואחיו התאום מנסה להוריד מעל אחיו את הילדים,הילד ניחנק מתחת לערימת הילדים, אז הגננת ניגשה ראתה ילד מכחיל,והיכתה אותו שלא שמע לקריאות שלה. אני כאם במקום לבוא ולתקוף את הגננת,בחרתי להיתקשר למישרד החינוך ולהתלונן ,וכמובן להגיש תלונה במישטרה. מאותה תלונה במישרד החינוך התחיל מחול השדים,ממש כמו שרשרת טלפונים ושיכנועים לא לערב מישטרה,הגננת התחננה על נפשה,ורצתה להשתיק אותי תמורת שוחד,להציף את הילד במתנות,זרקתי אותה מעלי, ומיד דרשתי להעביר את הילדים לגן אחר, עם גננת אחרת,נענתי מיד תמורת ויתור שלא אגיש תלונה במישטרה, וכך עשיתי לא ניגשתי למישטרה. הילדים עברו לגן חדש,הופרדו לשני גנים צמודים, לי היה נידמה שמצאנו את השקט והנחלה,שהכל מאחורינו. הילד הפך לילד אחר,מכונס בתוך עצמו,ילד שפחד לחייך,ערסת פנים רצינית בגן מצא לו פינה קטנה שקטה ובילה שעות לבד הוא ועצמו,לא ניפתח לגננת גם לא התקרב לילדים בגן החדש,רק שיחק שם לבדו עם 2 המכוניות שהביא מהבית האמבולנס ואוטו מישטרה. לקראת סוף השנה נדרשתי לקחת את הילד לאיבחון,מחוסר אימון במערכת החינוך בחרתי להביא את הילד לאיבחון באופן פרטי,ניגשתי לטובי הפסיכולוגים. עד שהופנתי לפסיכולוג קליני לילדים ,הילד עבר איבחון,נתגלה כילד מוכשר,עם בעיה ריגשית, וטראומטית בעיקבות התקרית הילד איבד אימון במבוגרים. ניגשנו לוועדת השמה שקבעה שהילד יעלה לכיתה א´ בכיתה רגילה. עלינו לכיתה א´ קיבלנו מורה משומנת, מורה שנאמר עליה שהיא הכי הכי סגנית המנהלת,נישמע מעולה. הילד פחד בתחילת השנה, ישבתי איתו מספר ימים עד שקיבל ביטחון להישאר כשאר הילדים. היה לילד קושי ברכישת קריאה וכתיבה,,,יודעים מה המורה הבכירה עשתה שלא יהיה משעמם לילד שלי בכיתה? המורה שלחה את הילד להיצטרף לאב הבית,לחלק גירים וספוגים לכיתות, לאסוף כדורים מאולם הספורט. במשך שבועות הבנתי מהמורה שהכל בסדר,אל תידאגי היא אמרה הוא שקט הוא לא מפריע, אז הוא ילמד באיחור קרוא וכתוב,אבל המורה לא סיפרה לי שבעצם הילד רק משאיר את הילקוט בכיתה ויוצא לעבודת שרתות עם אב הבית. כשגיליתי את הדבר הנורא הזה,הבנתי שאני עוברת סידרת נקמות, אסור פשוט אסור להתלונן נגד מורה או גננת, משרד החינוך נותן להן גיבוי. היום הבן שלי בכיתה ה´ בכיתה קטנה, הוא עדין במילחמה לדעת כן לדעת את יסודות הקריאה וכתיבה.. הילד לא דיסלקט, לילד נעשו בדיקות במח ,עבר בדיקות נאורולוגיות והכל תקין,,,אבל המערכת החינוכית שכחה אותו רחוק רחוק מאחור. ולי נישאר לכאוב ולנסות להציל את התינוק שלי,מתוך המערבולת החינוכית. עכשיו מורות בואו לספר לי שאין במערכת החינוך שמור לי ואשמור לך? יש מורות טובות אבל משוחדות כמעט כולן וכולם,,ואנחנו כלי בידכם. מצטערת זה כבר לא הסוד עם הכאב הפרטי שלי, הבאתי את הסיפור לפורום, מורות וגננות אל תתחסדו, יש מצבים שאתן מחטיאות וחוטאות. ושוב לא כולם/ן. מקוה שנישאר לילד שלי עוד זמן איכות ללמוד את יסודות החיים. שיהיה לכולם ערב טוב. טאקילה~*